.
אני בעד תלבושת אחידה. שימרדו, זה תפקידם.
אוגוסט 2009 , תכף ספטמבר.
כבר צלצלתי למאפיה בשוק שישמרו לי שני ככרות לחם מרובע פרוס,
בדקתי אם יש זמן לסיים את כל מטלות החופש,
והעיקר, לפני שבועיים אי שם H&M באירופה:
– תלבשי את הג'ינס החדש לארוחת ערב?
– לא ….
– למה מותק? מה הכיף בלקנות בגדים חדשים אם לא ללבוש אותם?
– שומרת
היא די מתַקצֶרֶת, כשהיא כבר מדברת, בימים האלה.
– אה…את שומרת את הג'ינס החדש?
– אהה
– יפה……למה?
– ליום הראשון!!??
– את שואלת או אומרת?
– אומרת??!!
– אומרת?
– אמא!!
– מה….? אני לא מבינה למה את שומרת את הג'ינס החדש הזה.
– ליום הראשון של בית ספר!!
– הבנתי.
1 ספטמבר 2009
אני מכינה מקושקשת, מכניסה לחם לטוסטר, פורסת אבוקדו אולי היא תתן בו ביס.
– איה……
– רגע…
– כבר רבע לשמונה…
– אני רק עושה קוקו
– תזדרזי מותק
אני עורכת שולחן, מניחה את צנצנת הדבש, כוס מים.
– איה. מאוחר ממש.
– רגע אמא! אני מחפשת חולצה!
– לא לבשת את האפורה עם הגיטרות לפני רגע?
– כן – היא צועקת מהחדר – היא לא משהו…אני מחליפה..
אני מכינה כריך רגיל – איפה ימי כריך שלוש שכבות ותפוח ומשמש מיובש.
– !!!
– אבל א מ א!! אנ'לא מוצאת חולצה!
– תבחרי חולצה ובואי כבר!
– אבל אמא….
– שום אמא. עכשיו וזהו.
ארוחת עשר בילקוט, גם ארוחת הצהרים ארוזה ובקבוק המים בילקוט, הקפה שלי כבר מוכן, הכלבה
הייתה בחוץ, החתולה קיבלה ארוחת בוקר ואפילו הספקתי לפתוח מייל ולהציץ.
רק אזרחית החטיבה עם ארון מלא בגדים please trust me on this
מסרקת שוב, ושוב, ועוד אחד ליתר בטחון את הקוקו שלה ובוחרת חולצה. ועוד אחת ואולי זאת?
08:20 – תכף, ממש תכף מתחיל בית הספר ואנחנו בבית, מול המראה.
אין לי דברים חדשים להגיד בנושא תלבושת אחידה כן או לא,
אני בעד. תמיד הייתי בעד. חוץ מהזמן שהצטרכתי ללבוש אותה כמובן.
מה עם תלבושת אחידה?
קוד לבוש יותר מוגדר מהאיסור הקיים על חולצות בטן, כפכפים, גופיות חשופות ומכנסונים?
מה עם חולצה אחידה שתביא שקט מסויים לעולם הסוער של הבקרים? של הימים?
אני זוכרת איך הרגשתי כשאמא שלי לקחה אותי לראות את התיכון שיהיה שלי –
ת י כ ו ן !
המון חולצות תכלת נשפך אל החצר הגדולה בהפסקה…..
הם נראו לי גדולים, בטוחים בעצמם. שייכים. תלמידי תיכון.
מתי גם אני אהיה כזו? ארגיש כך?
בחולצה התכלת הייתה חפונה הבטחה למשהו שלא יכולתי לקרוא לו בשם.
אבל היה מרגש, מבטיח. הייתה שם תחושה שחיפשתי. הבטחה ושייכות.
והאחד בספטמבר הגיע תאמינו או לא.
היום הראשון ללימודים בעירוני ד'. בתיכון שלי.
כותונת תכלת עם סמל מרובע. זקיפות קומה ותחושת בגרות וגאוות יחידה שהתחלפו אחרי
שבועיים – כמה צפוי – בטרוניות ונסיונות אין סופיים לעקוף את החוקים בכל דרך אפשרית.
ג'ינסים שסבתא שלחה מאמריקה, מבוכה מהאדידס המזוייף כי לא הצלחתי להסביר לסבתא
במכתבים מה אני רוצה בדיוק, קוקו בלוף + סיכות + מה שאפשר כדי ליחד את עצמי מתוך
קבוצת החולצות בהפסקה הגדולה.
וכולם/ן בדיוק כמוני, מחפשים למצוא ולבלוט כאחד ספציפי בתוך הקבוצה הסוערת בחצר.
ממרחק, המאבק הזה מועיל.
הוא לא אלים, לא "נגד" אף אחד – חוץ מהמערכת והמורים וההורים.
הוא רק "בעד".
בעד עצמך.
ומה יותר טוב כשאתה נוגע בנעוריך וסוער אותם?
שמיניסט מיינד יו :)
.
.
אני בעד אני בעד תלבושת אחידה.
אני נגד הכפיה החדשה המתכופפת בפני השמרנות / כניעה לקוד צניעות דתי כמובן,
אבל חולצה בשניים שלושה צבעים וסמל בית הספר זה סבבה.
את האינדבידואליות, מרידה בחוקים, אופנתיות, קוליות ודרך להשאר אתה עצמך בתוך המסגרת ניתן
ואפשר ואפילו כיף יותר ומאתגר יותר לעשות בתוך מסגרת החוקים והחולצה.
אני זוכרת שהמאמצים שלנו התמקדו בחגורות, באיזה ג'ינס, טבעות כסף או סרט שער.
אבל המרכז והמיקוד של הבגד לבית הספר היה החולצת הקבועה מראש.
היה בזה משהו משרה סדר. חסר אגו. מארגן את הבוקר ואת עצמך.
אם רצית להלחם,
נלחמת ומצאת את היחודיות שלך בתוך המסגרת, ואם היית מהילדים שרצו שקט בחזית הזו, יכולת
בקלות לעלות על ג'ינס, נעלי התעמלות וחולצת בית ספר ולא יצאת חנון או לא קולי.
דווקא בתקופה הנוכחית, הדוחפת יותר מדי, הרבה יותר מדי והרבה יותר מדי מוקדם למודעות, שלא
נגיד טווסות אופנתית מגיל כל כך צעיר, התלבושת הסמי אחידה עשויה להקל גם עליהם, לא רק עלינו,
אם ישכילו לא להגדיר אותה בקווים נוקשים כמו אז.
חולצות עם סמל בית הספר בכמה צבעים לבחירה יכולות להרגיע בהרבה חזיתות –
גם בטענה הישנה והשחוקה של מצב כלכלי שונה באותה כיתה ומבוכת החלש.
גם בטענה הישנה והשחוקה שמסגרות וחוקים ברמה הגיונית עושים טוב לילדים.
חוקים מרגיעים, עושים סדר
ומצד שני מאפשרים לגדול ולחפש ולמצוא את דרכך האישית בתוכה.
אימון קטן לחיים האמיתיים.
אז אני בעד. גם כי זה יהיה טוב לנוער, וגם כמובן כדי לשפר לעצמי את הבקרים :)
גם ככה אני מרגישה בקשר למערכת החינוך.
.
תקריב 
תגובות
ואוו נשכחות. חולצה תכלת וג'ינס. חתכתי את הצוארון והושעתי ליומיים.
תחושות מעורבות אבל כתבת יפה:-)
אהבתיאהבתי
מדהים בדיוק חשבתי השבוע על התלבושת האחידה
נזכרתי בערגה בימי בית הספר היסודי שלי – גבריאלי בתל אביב וגמנסיה הרצליה.
היה בזה משהו מרגיע. כלומר פחות טרדה חברתית.
אני יודע שכילדים עלינו על בריקדות נגד התלבושת וטענו כי רעיון השויון הוא נואל ושבינו ובין תלבושת אחידה אין דבר וחצי דבר
היום אני חושב שהיה בזה ממש.
בבית הספר הדמוקרטי בו לומדות הבנות שלי מעלים הילדים הצעות לסדר בפרלמנט לחיוב תלבושת אחידה.
ההצעות נדחות על ידי הרוב כל פעם מחדש.
בסוף שנה שעברה בחגיגות הסיום הלהיט האופנתי היה סווטשירט עם סמל בית הספר..
אז כמו ששלמה ניצן היה אומר :
"נו…………………"
אהבתיאהבתי
הלכנו לקיצוניות הפרוסית עם התלבושת האחידה, עברנו לקיצוניות הכל הולך. צריך למצוא אחידה ומקורית בת זמננו
אהבתיאהבתי
Every morning, the situation is unbearable. HELP.
Yes i would like my kids to have school uniforms.
Good subject.
Today the oldest refused to go to school 'cuz she has nothing to wear. it feels like an endless struggle.
אהבתיאהבתי
אצלנו בכפר-סבא יש. בכל בתי הספר, מהיסודי עד התיכון, טישרט בכל מיני צבעים עם סמל בי"ס.
אהבתיאהבתי
הוא מוכר לי, משהו בהבעה הממזרית הזו.
אהבתיאהבתי
חולצות טריקו בכמה צבעים עם סמל בית הספר. אמנם אצלנו זה מסיבות צניעות (בית ספר דתי), אבל זה פותר גם את הבעיה שהצגת.
הבנות קצת קיטרו בהתחלה, אבל עכשיו הן התרגלו.
אהבתיאהבתי
של בתי יש תלבושת אחידה נינוחה:
בחורף – לובשים מה שרוצים ומה שחם
כשלא קר – חולצות טריקו בכל צבע שרוצים עם סמל ביה"ס (חוץ מיום שיש בו התעמלות, יש חולצת טריקו בצבע מסוים דווקא עם סמל בי"ס).
לי זה נראה הרבה יותר מוצלח מהתלבושת האחידה הקשוחה של ילדותי.
אהבתיאהבתי
אבל למה האנגלית פתאום כל כמה זמן?
צורם לי
אהבתיאהבתי
אני בעד
וכמובן אם כבר דיברנו על תלבושת אחידה, הנה האיש שעשה מזה סמל מסחרי, אנגוס יאנג מלהקת
ACDC
שהופיע בקביעות עם תלבושת בית ספר
אין כבר "על הברזלים", בתקופה שלי התחיל כל הבנטון והאוקלי וכל הגלישה הזאת. לא היה לך הרבה ברירות; העשירים מאפקה הלכו עם אמיתי, והדר יוסף הלכו על החיקויים מהכרמל
אהבתיאהבתי
זה תלוי…..
אצלנו יש תלבושת אחידה, הטריקו בכמה צבעים (שמזמן כבר יותר משלושה צבעים),
תלבושת לא נוחה, ומאד חם איתה בימים אלו של הקיץ…
האיכות לא משהו, כי החולצות צריכות להיות זולות בכדי לא להכביד על ההורים, וכדי להיות מיוחדת הן לובשות מכנסיים כמה שיותר קצרים. או חצאיות.
בהפסקות כולן פושטות את התלבושת החמה ונשארות עם הגופיה שלבשו מתחת, מחכים לשניה הזאת שהיא כבר לא תהיה עליך, כל העסק הזה לא נוח בכלל.
ולפעמים כשעובר מישהו מההנהלה כשאת הולכת במסדרון, חס וחלילה, עם גופיה את עפה הביתה במקרה הרע, ובמקרה הטוב נשלחת לכיתה בצעקות לשים את התלבושת חזרה.
בקיצור, הייתי מעדיפה את ימי היסודי שיכולתי לבחור לעצמי את הבגדים בלי שאף אחד יגביל אותי,
אצלנו יום שישי הוא יום-ללא-תלבושת וגם אם לוקח לי קצת יותר זמן מול הארון, יותר כיף לי בבית ספר, גם עם עצמי וגם כשאני מסתכלת על אחרים.
אהבתיאהבתי
מהמילים המתוקות שנכתבו כאן. רק שתשכחי מזה, זה לא יקצר לכם את הבקרים.
כ' מ-ד'
אהבתיאהבתי
תלבושת אחידה לא חייבת להיות בהכרח בצבע אחיד. בתיכון שבו למדתי (העמית עמל ראשלצ) יכלנו בעצם ללבוש כל חוצת טי בכל צבע שהוא העיקר שיש עליה את לוגו התיכון. וכמובן שבשבילי הצבע הזה היה תמיד שחור
אהבתיאהבתי
גם אז הוא נחשב הורס? או שזה רק אני
אהבתיאהבתי
גם אז כמובן :)
אהבתיאהבתי
רק תלבושת אחידה, להחזיר אותה וגם קצת יותר משמעת הגיונית וסבירה, לא? מילים מדוייקות ויפות שלך
אהבתיאהבתי
מתנגד לתלבושת אחידה
זוהי רק שלילת חופש ועוד דיכאון לאווירת הכלא בחלק מבתי הספר
אל תשליכי חני את הנוסטלגיה שלך על בתך
זמנים השתנו
הבת שלך תמצא דברים אחרים להתעקב עליהם גם אם תהיה תלבושת אחידה
אני אוהב את העצמאות והמגוון בלבוש זהו חלק מאוד חשוב מביטוי עצמי של נער/ה המחפש להגדיר את הזהות העצמית שלו.
בואו נלמד אנו המבוגרים להתמודד ולא נשליך את הבעיות שלנו על הנוער
שנה טובה
אהבתיאהבתי
זה שברור בבוקר מה צריך ללבוש משרה על הילדים שלי שקט. בתי הספר העירוניים מחייבים חולצות וגם קוד הלבוש חוסם חולצות בטן וערום חלקי.הם ממש צריכים גבולות בגיל הזה.
אהבתיאהבתי
מה אני אעשה ביום הראשון שלא יהיו לי יותר ילדים שהולכים לבית הספר, זה יהיה ה-1 בספטמבר הכי קשה בחיי…אני יודעת
אהבתיאהבתי
מצד אחד אני זוכר את השנאה שלי לחולצה התכלת ולזה שלא הייתה ברירה כי המנהלת הייתה מעיפה אותי הבייתה אם הייתי מנסה ומצד שני כאדם מבוגר אני יכול להבין את טענתך שהגבולות מייצרים עבורם סוג של שקט ומאפשרים להם להתמרד וליצור אינדבידואליזם במקום לא מסוכן. אחזור אם אגיע למסקנה ברורה וחד משמעית :-)
אהבתיאהבתי
כתבת נהדר ומדוייק, נכון וקולע, כל מילה, מסכים לגמרי
אהבתיאהבתי
אני מוכרחה להגיד שאני אהבתי את התלבושת האחידה. אבל לפני החברים, שתמיד התנגדו בשם הדמוקרטיה ובשם ההתנגדות באשר היא התנגדות לכל מה שכופים עלינו, הבעתי גם אני התנגדות לתלבושת.
הדברים תמיד מזכירים לי חברה של אמא שלי שכשהייתי בת 17 היא היתה בת 73 (בערך) אישה מדהימה ביותר. היא סיפרה לי שגם בזמנה דיברו על בתי ספר כבתי חרושת לציונים, על דמוקרטיה, על תלבושת אחידה…
בקיצור: "מה-שהיה, הוא שיהיה, ומה-שנעשה, הוא שייעשה; ואין כל-חדש, תחת השמש" אמר כבר קוהלת. אבל יתכן שהתלמידים של היום כבר אינם יודעים מי היה קוהלת או לצטט אותו.
כי הרי "הולך ופוחת הדור".
אהבתיאהבתי
הבלוג שלך אישי ואנושי, נהדר
אהבתיאהבתי
של שר חינוך טוב או לפחות עם כוונות טובות. השאלה, כמה הם יהרסו לו.
ותלבושת אחידה זה רעיון טוב לזמנים האלה.
אהבתיאהבתי
מי שגדל בשכונה מפונפנת כמו שלי, אבל לא היה לו שקל על התחת כמוני, בוודאי ובוודאי שפילל לתלבושת אחידה שתציל אותו ממבוכת היעדר המותגיות. אינדיבידואליזם-מין-טוכעאס, כשאתה ילד או נער כל מה שאתה רוצה זה לא להיות חריג ולכן (כמו שכתב יפה מעלי א-ת) נאלצנו לבלבל את המוח על כמה שאנחנו אינדיבידואליסטים – כי ככה דיברו כל החבר'ה. הלוואי שהיו מחייבים אותנו לבוא בתלבושת אחידה.
אהבתיאהבתי
היום אני בעד תלבושת אחידה
בתיכון היינו תולשים את הצווארון
לובשים סוודר וממנו מוציאים את הצווארון
עלאק מתחכמים
אהבתיאהבתי
לכל מי שכתב נגד התלושת האחידה,דומני שכולם או רובם גברים
שאינם צריכים להתמודד כל בקר מול ארון!!!!
התלבושת האחידה הביאה שויון מה,לילדים
שלא היה להם,
והם הרגישו כמו כולם,ויכלו בפיצקלך אולי
להראות את היחודיות שלהם,דוקא כאן
אהבתיאהבתי
זה הציל אותי מהמון ויכוחים
כל בקר מחדש!!
אין לי מה ללבוש
אהבתיאהבתי
עברנו מביה"ס פתוח בלי תלבושת אחידה לביה"ס רגיל 'עם' (חולצות טריקו עם סמל) ותאמיני לי, ההתלבטויות בבוקר מול המראה נשארו כשהיו: החולצה הכחולה מסמורטטת, לצהובה יש צווארון וי, אני שונאת וי. ללבנה יש כתם. הורודה צמודה והירוקה ממש, אבל ממש מגעילה )-:
אקיצר, הבנות שאוהבות להתלבט מול המראה, ימשיכו להתלבט עם תלבושת אחידה ובלעדיה.
אהבתיאהבתי