רוצים הוכחה לטמטום? קחו

.

.

שלום לך גברת ריטה/ לבית משפחת לין
מדוע אינך מקשיבה / אינך מקשיבה לילדים?
נכנסת מתוך חלום/ אל תוך חלום חדש צלול
החלפת הרוך החום/ בחלום חדש חלול

אני רוצה לעלות להר/ לטפס על העצים
להרגיש את המים/ הזורמים בנחל/ הבוץ הנדבק בסנדלים

אוי גברת ריטה / לבית משפחת לין
אטמת אוזנך/ אינך מקשיבה לילדים
מתוך חלום אל תוך חלום/ חדש חדש צלול
הכנסת את החלום לתוך קופסא/ והאמון חלול

אוי גברת ריטה/ ריטה לין/ אמא חדשה/
רוצה לרוץ מהר ולהספיק/ לעוף כמו חץ למטרה
בסולם בו את עולה למעלה/ כל השלבים מחוזקים
הרופפים נשליך הצידה/ אל ארץ הצללים

.

"גברת ריטה לין" את המילים הנאורות האלה כתבה יעל אופנבך, בת זוגו של שלמה בר שהלחין

ושר. לאבות אני מבינה, על פי דרך החיים הנאורה של משפחת בר, אין מילה בחינוך, גידול או

החלטות בעניין הילדים.אין גבול לטמטום, בורות, ופאנטיות.

.

שלמה בר יכול לקפוץ לי, יחד עם עמיר בניון דרך אגב.

.

הפרעת קשב. עדות אישית. תקשיבו כבר!!

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • קונצרטה מון אמי  On 24 ביוני 2010 at 22:15

    צריך להיות חוק שמי שאין לו הפרעת קשב או לפחות חי עם מישהו שיש לו אסור לו לפתוח את הפה בנושא הזה. כמה בורות והתלהמות.

    מעניין אם שלמה בר נפל בסיינטולוגיה גם

    אהבתי

  • הדס  On 24 ביוני 2010 at 22:32

    חלי,
    אני חושבת שאני הבנתי את השיר קצת אחרת ממך. זה לא על הורות ועל מי מחליט אלא על איך ריטלין משפיע על ילדים. וריטה זה שם של אישה…

    לא כ"כ הבנתי את הכעס שלך בנושא אבהות. כעס בנושא ריטלין זה משהו אחר – את בטח מבינה יותר ממני. 

    אהבתי

  • chellig  On 24 ביוני 2010 at 22:38

    הדס. השיר נקרא:גברת ריטה לין. גברת ריטהלין נותנת לילדים שלה ריטלין במקום להרגיש את המים והטבע והחופש כי….רוצה לרוץ מהר ולהספיק/ לעוף כמו חץ למטרה בסולם בו את עולה למעלה.

    כלומר, היא קרייריסטית ובמקום לדאוג לילדיה כמו שצריך, היא נותנת להם ריטלין. ואין לי כעס על אבות…יש לי תהיה למה הגברת בת זוג של הזמר חושבת שאמהות הן המחליטות על איך ומה מגדלים, מחנכים, נותנים ריטלין לילדים.

    אני לא מקדמת נתינת/לקיחת ריטלין. אני בזה למי שלא מבין ופוסל אותו מטעמים משיחיים, סיינטולוגים או סתם בורים ובעלי דעות קדומות ובאופן פרטי, מודה למי שרקח אותו בפעם הראשונה. לי הוא טוב. אני מכירה אנשים שלהם הוא לא טוב. לא יותר מזה. גם לא פחות.

    אהבתי

  • הדס  On 24 ביוני 2010 at 22:58

    אהה – הבית האחרון… שני הבתים הראשונים נשמעים לי כמו תאור של תחושות בעת לקיחת ריטלין. הבית האחרון – לא יודעת, עדיין יכול להשמע כמו המטרות של התרופה – ריכוז, השגת מטרות. היא מעיפה את כל מה שמפריע בדרך (החלום וכו'). וגם יכול להיות שכוונת המשוררת היתה מה שאת הבנת. ואז אני לגמרי איתך בכעס.

    ויש לי הרבה כעס על gender biases…

    אהבתי

  • מיכל  On 24 ביוני 2010 at 23:47

    וגם תת-הברקה ברמה האמנותית, השם של הגברת שהוא כשם התרופה (בצליל). כל כך לא פוגע, וזה, כאמור מבלי להתחיל בכלל בדיון שקשור לתוכן..

    אהבתי

  • איל  On 24 ביוני 2010 at 23:51

    ואני בכלל חשבתי שמדברים פה על ספר הילדים החדש של ריטה.

    אהבתי

  • נעמה שפירא  On 25 ביוני 2010 at 03:20

    הנושא של דיטלין, כמו הנושא של תרופות פסיכיאטריות בכלל- הוא נושא מורכב וטעון: מצד אחד- כמה טוב שנמצא פתרון זמין ונוח לבעיה כל-כך רווחת כמו הפרעת קשב (במקרה של ריטלין) או דיכאון וחרדה (במקרה של ציפרלקס ושאר התרופות הפופולאריות בתחום). מצד שני- אם התופעות האלה כ"כ רווחות כפי שמסתבר, זה מעורר חשד שהבעיה נעוצה באורח החיים ההישגי והלוחץ שאנחנו שבויים בו. כשחצי מהעולם המערבי נזקק לתרופות כדי לקיים אורח חיים נורמטיבי- הנורמטיביות מאבדת את הגדרתה.

    אהבתי

  • Idan Bchor  On 25 ביוני 2010 at 14:25

    כדאי לקרוא גם את הביקורת המנומקת של אריאנה מלמד ב- YNET:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3910288,00.html
    לרבות התגובות שהן הפעם אינטליגנטיות הרבה מעבר לממוצע (בעיקר אם מנטרלים את אלו של הסיינטולוגים שמלחמתם בריטלין מוכרת וידועה).

    מתוך מאות הדיסקים שבביתי, יש גם כאלה שניקנו בזכות שיר אחד שתפס אותי.
    בדיסק החדש של שלמה בר והברירה הטבעית יש כמה שירים וכמה ביצועים יפים – וגברת אחת (ריטה לין? אופנבך?) שבגללה הוא לא יכנס אלי הביתה.

    אהבתי

  • גלית חתן  On 25 ביוני 2010 at 17:36

    אני משתדלת לא לפסול אנשים על הסף בגלל דבר אחד או שניים שעשו (אלא אם זה ברמת הפשע), אלא לקחת מהם את הדברים הטובים שיש להם לתת. את הדברים הלא טובים משאירה בחוץ. וזה נכון הן לגבי בר והן לגבי בניון (באופן אישי אני מעדיפה את בניון. אבל זה לא רלבנטי)

    אהבתי

  • chellig  On 25 ביוני 2010 at 18:20

    אני משתדלת לראות את המציאות כפי שהיא. וכשקוראים לי אויבת או מסוממת ריטלין להבין עם מי יש לי עסק ולנסות להקטין את רמת הנזק שהאנשים האלה יכולם לגרום ולחשוף ככל הניתן את פרצופם האמיתי.

    אהבתי

  • חנן כהן  On 25 ביוני 2010 at 22:04

    וזאת גם זילות של שירים על ריטה

    אהבתי

  • קוראת בסתר  On 27 ביוני 2010 at 17:25

    לדעתי הגזמת לגמרי.
    מי בדיוק קרא לך בשיר אוייבת או מסוממת ריטלין? (אולי את מתייחסת להתכתבויות אחרות, אני מתייחסת לשיר שכתבת עליו)
    אני ממש לא מבינה את התגובה האלימה (מילולית), הדי מנבלת הפה, המתלהמת והיוצאת מפרופורציה לחלוטין הזו. גם לא של אריאנה מלמד המצוטטת כמה תגובות מעלי.

    לא כתבת בלהט לפני אי אלו פוסטים על כמה שאי אפשר לחיות עם מי שהוא ימני, כי אם הוא ימני סימן שהוא גם גזען ואוהב לדפוק מכות לערבים?
    אז כנראה שאת נורא ליברלית, עד שזה מגיע לדעות שהן לא שלך ולא השם ישמור קשורות ליחס המתון והמעריך שאנחנו אמורים לתת לפלסטינאים. טוב הם בסה"כ רוצים להרוג אותנו (בחלקם, בחלקם) זה לא שהם רוצים לגעת לך בריטלין הקדוש שלך או לרמוז שאולי יש אנשים ונשים שנותנים לילדים שלהם ריטלין כי זה יותר קל מלחנך.

    אני ממש לא מבינה את ההתפרצות האגרסיבית הזו. דווקא בדר"כ אני ממש אוהבת לקרוא את הבלוג שלך, אבל מה שכתבת הוא פשוט השתלחות מוגזמת לחלוטין, שנראית הגיונית על האנשים שאת כ"כ אוהבת לסלוד מהם בצדקנות – חרדים, עובדיה יוסף, מתנחלים, כאלה. תשמעי, קראתי את מה שכתבת ואשכרה הרגשתי שיוצא אגרוף מהמסך. אסור לשלמה בר להחזיק בדעה אחרת משלך? אין פה שום ביטוי מעליב ומוקיע מהסוג שהיה בשיר של בניון, זה מנוסח סה"כ בצורה מרומזת ומי שמוריד את הרמה של הדיון בו זה הביטויים שלך – טמטום, בורות, לא הגזמת בכלל.

    אני לא סיינטולוגית, לא נגד ריטלין, הבנתי שאת סובלת מהפרעת קשב ושהיה לך קשה בבי"ס, אני מבינה שלפעמים זו תרופה שמאוד עוזרת ויחד עם זה – ברור לכל מי שפשוט מסתכל שבחינוך של היום יש הרבה יותר ילדים שגדלים בחוסר גבולות מוחלט וזה בטוח הופך אותם למופרעי קשב ואת הסביבה שלהם למופרעת על ידם ובכל זאת הבעיה שלהם היא חוסר חינוך ולא חוסר בתרופות פסיכיאטריות חזקות בתור תחליף.
    אני עדין לא מבינה למה את לא מסוגלת להכיל עוד דעה בקשר להפרעת קשב והטיפול בה, או שמה כמו החרדים שניכסו לעצמם את היהדות, את ניכסת לעצמך את הפרעות הקשב?

    אהבתי

  • קוראת בסתר  On 27 ביוני 2010 at 17:28

    ועוד משהו – אין לי שום ביקורת ואני לא בטוחה בכלל שבשיר הזה יש על אנשים שעברו את כל המסלול וחשבו ושקלו והגיעו למסקנה שזה מה שיעזור לילדם. יש כאלה בהחלט.
    וגם את האחרים והאחרות יש שלא מוכנים להתעסק, שלא יכולים לסבול ילד לא מצליחן או להפסיד שעות עבודה על טיפול, יש אותם. אני פגשתי אותם וגם את, אני בטוחה ועליהם השיר וזה בסדר גמור.
    כן, לא כל ההורים עושים תמיד מה שהכי טוב לילדים מסיבות אנוכיות, גם זה קורה וגם מותר לדבר ואפילו לשיר על זה.

    אהבתי

Trackbacks

  • By yomashishi | ספר חברה תרבות on 25 ביוני 2010 at 07:51

    […] באותו ענין  – גם חלי גולדנברג לא התלהבה מהשיר , סקירה ישנה בבלוג שלי על לקויי למידה ועברינות, ועל […]

    אהבתי

  • […] באותו ענין  – גם חלי גולדנברג לא התלהבה מהשיר , סקירה ישנה בבלוג שלי על לקויי למידה ועברינות, ועל […]

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: