אני מבקשת סליחה

.

.

אני כל כך מצטערת.

כבר בזמן אמת הצטערתי, אבל אחרי ששמעתי וקראתי וראיתי מה קרה בהפגנה,

יסורי המצפון התחזקו ממש.

אני מבקשת סליחה.

מתנצלת מעומק לבי, בכל ליבי.

אני כועסת על עצמי כל כך. על שנתתי לעצמי מנוחה, מסויימת, מהדריכות,

מלהיות על המשמר. מלדאוג, באמת, באופן מעשי לעתיד של הבת שלי, של הילדים שלנו.

מהעובדה שנתתי לגאוות היחידה שלי לדעוך בלי להלחם עליה יום יום.

על שעובדות חיים, סידורי חיים בורגניים ועצלות רגעית עצרו ומנעו ממני להשאר דרוכה.

על העובדה שלא הגעתי להפגנה הערב.

אני מלאת בושה, אמיתית.

התבלבלתי לרגע, שקעתי ביום יום וברגע

ודהתה ההכרה שעכשיו הוא הזמן.

עכשיו הזמן להתחזק ולהראות נוכחות שמאל גדולה וכנה ונשמעת. נשמעת בעוצמה ומספרים.

אני מבקשת סליחה.

ומבטיחה, לעצמי, לילדה שלי, למי ששותף ומזדהה,

שזה לא יקרה שוב לעולם.

.

סערה מתרחשת.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • chellig  ביום 5 ביוני 2010 בשעה 22:33

    .
    השמאל יצא להפגין – ופעילי ימין ניסו לשבש. אלפי פעילי שמאל צעדו הערב (שבת) מכיכר רבין למוזיאון תל-אביב, שם הפגינו לציון "43 שנים לכיבוש" ובמחאה על הטיפול הכושל של הממשלה במשט לעזה. במהלך הצעדה התפרעו כמה עשרות פעילי ימין, יידו רימון עשן וניסו לתקוף את אורי אבנרי.

    אהבתי

  • איציק  ביום 6 ביוני 2010 בשעה 17:57

    וואו, אתם, החבר'ה מה"מיליה הנכון" פשוט חיים בפחד. כמו באיזה משטר טוטאליטרי חשוך. לרגע סטית מהקוו ומיד כדי שלא יוציאו אותך להורג או יוקיעו אותך את מתנצלת ומתחננת. זה לא נראה טוב.

    אהבתי

  • נ.  ביום 6 ביוני 2010 בשעה 18:03

    חלי אולי תשאירי בלי אפשרות לתגובות? מי שמבין אותך, מבין
    ואין סיבה לתת לאיציקים להתלכלך כאן. בשביל זה יש את ווינט.

    אהבתי

  • נ. סופית  ביום 6 ביוני 2010 בשעה 18:39

    אבל איציק צודק לגמרי.

    אהבתי

  • AS  ביום 6 ביוני 2010 בשעה 19:23

    היא קומוניסטית, לא ליברלית, אסור לחשוב ההיפך…כולם אותו הדבר…

    אל תדאגי הפרובוקציות של טורקיה דרך הפלסתינים (לא שאכפת לארדואן שימותו כולם בעזה..) מול ישראל יימשכו ביתר שאת ואולי אפילו ישברו את המצור….בכ"ז מוגזם לבקש המפסקת הסגר מול ביקור של הצלב האדום אצל גלעד שליט…

    ואל תדאגי, סולחים לך, יש לך הרי את הפנקס האדום…..

    אהבתי

  • יונתן  ביום 6 ביוני 2010 בשעה 19:53

    התגובות האוטומטיות מימין מתחילות לעייף. חלי הייתה חייבת לכתוב משהו בכלל? למי בדיוק היא עושה כאן חשבון חוץ מלעצמה?

    אהבתי

  • דפנה לוי  ביום 6 ביוני 2010 בשעה 21:19

    לא כל כך הבנתי על מה את מתנצלת. מה שאת קוראת סידורי חייך הבורגניים הרי מאפשרים לילדה שלך את החיים שלה כפי שהם, לא?

    אהבתי

  • א.  ביום 6 ביוני 2010 בשעה 22:54

    די עם ההלקאה העצמית.
    לא די שיש שונאי ישראל בעולם כולו, אז גם כאן, בתוך הבית?
    האם ראית את דיגלי האויב בהפגנה? אלו הם הדגלים איתם את מזדהה?
    האם אי פעם ראית הפנת אויבים עם דגל ישראל ביניהם???
    הגיע הזמן לפקוח עיניים ולהתפכח.
    להיות שמאלן נהיה טרנד. מי שאיננו שמאלן איננו IN
    בושה

    אהבתי

  • chellig  ביום 6 ביוני 2010 בשעה 22:56

    התבלבלת. הטרנד הוא להיות ימני…את/ה לא שומע רדיו?! :)

    אהבתי

  • הגר  ביום 7 ביוני 2010 בשעה 09:54

    נו זה היה ברור שלא יברכו אותך על הפוסט הזה.
    זה ממש סכנת נפשות לפצות פה היום ולומר שזו הייתה עיוולת מוחלטת כל העימות הזה במשט, אני עובדת בארגון גדול וכל בוקר אני שומעת בחדר את האנשים סביבי, שהם אנשים מיושבים ונחמדים בד"כ, זועקים "שונאים אותנו" "כולם נגדנו" "אנטישמים" וכל הארסנל הקבוע, ואני משתגעת ביני לבין עצמי איפה הראש שלכם, המחשבה החופשית, הקריאה בין השורות, השכל הישר?? איפה? גם אם גדעון לוי זה לא ה CUP OF TEA שלכם , אין לך עיניים לראות ואוזניים לשמוע?? זה מקומם נורא אבל ברור לי שקהות החושים הזו שמזנקת מרבצה רק כאשר "אכלו לי שתו לי" ואף פעם לא מתעוררת מהעוול היומיומי שנעשה בצד השני, תמשך ותמשך , אני כבר ממש לא מסוגלת לקרוא עיתון , אני מוצאת את עצמי עורמת את הגיליונות של העיתון לאנשים חושבים עד שישי ואז קוראת ברפרוף. הביביזציה שפושה בנו מכרסמת כל חלקה טובה..זה לא נעשה טוב יותר.

    אהבתי

  • פן  ביום 7 ביוני 2010 בשעה 12:56

    ושוב השמאל האוטומטי

    אהבתי

  • יוחאי  ביום 7 ביוני 2010 בשעה 13:01

    זה בסדר שמאל ו\או ימין הייתי בהחלט חרד אם לא היה אבל רבותי רבאק
    ענינית כולם עם דגלים וגאוות יחידה החוצה לצמתים בכל הגלובוס

    אהבתי

  • דפנה לוי  ביום 7 ביוני 2010 בשעה 19:08

    התהיה שלי דווקא לא באה להתנגד לעמדה של חלי בענייני הפלופ-טילה. התכוונתי רק לומר שאין צורך בייסורי מצפון על כך שאנחנו דואגות לנו וליקירינו ולעניינים השפויים של היומיום, כי אלה החיים, ובאמת לא תמיד אפשר להתמסר לעניינים הגדולים (וכן כן, אני יודעת שהאישי הוא הפוליטי ולהפך).

    אהבתי

  • קורא מהרוב הדומם  ביום 8 ביוני 2010 בשעה 00:37

    חלי את מתחילה להתחרפן. לאט לאט ניכרת תזוזה שלך לכיוון החבורה הקיצונית וההזויה שהשתלטה על רשימות – כל השמואלופים והלנדוים למיניהם. חבל. היה מאד נחמד לקרוא אותך לפני שחברת אליהם. נו טוב, פה ברשימות הם הרוב, אבל בעולם האמיתי הם אפסים מאופסים כמו למשל אורי אבנרי שנובח בלי הפסקה ואף אחד לא שם עליו.

    אהבתי

  • אני  ביום 8 ביוני 2010 בשעה 13:36

    זו אכן עת קשה ומפחידה, ואכן נראה שהשאננות כרגע היא בגדר מותרות.
    ניפגש בהפגנות הבאות…

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: