תקריב

.

.נכתב פעם, לפני שלש שנים שלמות, וקצת.

.

הרבה שנים אני מכירה אותו.

היה הקיץ ההוא ואדם ברוך וקניוק

וכתבה ל7 ימים שהוא כתב עלי, ועל תל אביב, בעצם ההיפך.

וכתבתי פעם על אחד הספרים הכי כנים וחזקים שלו בעיני  –

על החיים ועל המוות

והוא הנחה סדנת כתיבה בבית אריאלה שהשתתפתי בה,

ובכלל,

אני אוהבת אותו.

.

אבל הדבר הכי אישי ומרגש שקשור בי ובו קרה מזמן, לפני שנים, והרבה.

אהבה גדולה של חיי, המיתולוגי שלי, קראו לו, קוראים לו רוני.

שש שנים מקסימות. גרנו ברח' אלכסנדר ינאי, מעל המכולת של דויד, והחיים היו חיוך.

יום הולדת אחד חזר הרוני הבייתה ורצה שנעלה לגג.

לא רציתי, התעקש. לא רציתי. כן רציתי, התווכחתי, התפנקתי ובסוף כמובן עלינו אל הגג.

סוף מאי, דודי שמש, חוטי כביסה, רמז לשקיעה, ים, ורוני ואני עם יין על הגג.

אני מסתכלת עליו, מה הוא זומם יקיר לבי?

כלום, הוא מביט בי במבט זך, כלום.

מה? אני שואלת, בכל זאת הפרעת קשב ופתיל קצר,

רגע

סבלנות

הוא מחייך, ואז מסתכל עלי ואומר, תראי.

ו פ  ת  א  ם,

באמת פתאם, התמלאו השמיים שלי מעל הגג בלונים.

מאות בלונים, אולי עשרות רבות מאד, למי הייתה נשימה כדי לספור,

המון בלונים עלו מהרחוב ומלאו לי את השמים, את החיים ובעיקר את הלב.

את רוני הם מילאו באסירות תודה לנצח לחבריו מהחוג לקולנע בבית צבי שחיכו

למטה ברחוב, אוחזים בלונים אפופי הליום לסימן ממנו,

ומלאו אותי בשמחה, אהבה וזכרון מופלא לתמיד.

...

זה קרה בחודש מאי ההוא,

בדיוק בשבועות שיורם "הסתובב" בחיים שלי ובבית ההוא באופן אינטנסיבי למדי,

בגלל כתבת השער לשבעה ימים, שמיכל צילמה והוא כתב.

כתבה על תל אביב ועלי, או על ההיפך.

.

אחר כך עברו שנים של זמן.

הכתבה ההיא פורסמה ומוזכרת באוזני עדיין למרבית הפליאה פה ושם,

הרוני ואני כבר נפרדנו, אבל עדיין האחד בשביל השניה וההפך לתמיד.

תל אביב המשיכה להיות כמו שהיא יודעת,

סדנת הכתיבה בבית אריאלה הייתה מצויינת,

והחיים.

ואז הוא כתב עוד ספר ו"אהבת דוד" יצא לאור.

קבלתי ממנו, קראתי מיד כמו תמיד,

הלכתי בשבילי העברית הכל כך כל כך מופלאה שלו,

ואז, כמו מתנה ארוזה בשכבות נייר משי מתפורר,

בתוך משפטיו המפותלים שאני אוהבת כלכך נתקלתי במשפט הזה:

"איש מעולם לא הפריח לה על הגג מאות בלונים ליום הולדתה".

אבישג שלא ידעה בחייה אהבה ופלאות,

שאיש מעולם לא הפריח לה על הגג מאות בלונים ליום הולדתה.

.

סופר מקשיב וזוכר ואוסף ואורג סיפורי אנשים לחומר שלו. כמה יפה.

כמה החמצה מועברת במשפט אחד על אבישג, שלא זכתה.

כמה שמחתי, ועדיין, במשפט ההחמצה של אבישג שהנציח והסביר לי קניוק במה זכיתי אני.

לתמיד.

ואיזה עונג לראות אדם אוסף פיסות וסיפורים ומילים,

חתיכות חיים ואורג למסכ אמיתית אחרת.

שמחה ועונג.

.

יומולדת שמח יורם יקר הרבה בריאות, אהבה ושיגיע אליך השקט. מגיע לך.

..