תקריב

 

היא חוזרת מארבעה ימי מסע במדבר,

לא דברתי איתה, רק שלחתי לאמא מלווה חיבוק ולילה טוב אחד וקבלתי תשובה:

אמסור בשמחה. הכל מצויין.

אני מתרגשת ומתכוננת כאילו מגיע לכאן גבר חדש ושווה בפעם הראשונה.

אני יודעת שזה טפשי. אני יודעת שזה הבית שלה והיא חוזרת אליו. אלי. בשמחה,

אבל,

אני רוצה שכשהיא תכנס הבייתה, הוא יהיה מאיר פנים אליה כמעט כמוני.

שהיא תשמח שזה, שזה בדיוק הבית שלה.

הבית מסודר ממש ונקי.

החדר שלה מסודר, מצעים נקיים. הפיג'מה המועדפת, בגדול. הבגדים במקום. מגירות גם.

מעריב לנוער בעטיפה הסגולה מחכה על המיטה.

באמבטיה שלה המגבת הכי שעירה ומפנקת, השמפו שהיא הכי הכי אוהבת,

חלוק רחצה יצא מהמיבש לפני כמה דקות.

גם הכלבה מכובסת. אותה לא הכנסתי למייבש, אותה ייבשתי במו ידי כדי שהזקיינה לא

תצטנן מצד אחד, ושתהיה נעימה לחיבוקי געגועים מחברתה הטובה בעולם מצד שני.

מרק עוף. אורז לבן למרק. שקדי מרק בארון. בולונז של אמא. סלט כרוב. ארטישוקים.

במקרר תפוחים מהסוג שלה, תפוזים למיץ. דניאלה.

ותכף – שאלוהים יעזור לי כי זה שהייתי הגם יפה גם אופה המקורית לא עוזר ב כ ל ו ם לכישורי

האפיה הדלים שלי – אני הולכת לאפות את עוגת התפוזים של דודה שלה שהיא כל כך אוהבת:

6 ביצים גדולות

1.5 כוס סוכר

0.5 כוס שמן

1 כפית תמצית וניל

1 אבקת אפיה

1 כוס מיץ תפוזים

2 כוסות קמח

– להפריד חלמונים – חלבונים.

– חלבונים להקציף עם 1 כוס סוכר לקצף חזק ויציב ולהניח בצד.

  להקציץ 6 חלמונים עם חצי כוס סוכר לקצף אוורירי ולהוסיף חצי כוס שמן בהדרגה ותוך כדי הקצפה

  מהירה. להמשיך להקציף עוד בערך שתי דקות.

  להוריד מהירות מיקסר ותוך כדי ערבול איטי להוסיף:

  1 אבקת אפיה, 1 כפית תמצית וניל, 1 כוס מיץ תפוזים ו -2 כוסות קמח.

  לערבב לתערובת אחידה.

– אל תערובת החלמונים להוסיף את הקצף ולערבב לתערובת אחידה.

  להוציא לתוך צלחת כוס מהתערובת ואת היתר לשפוך לתבנית משומנת קלות.

– אל התערובת שהשארנו בצד, בצלחת להוסיף כף קקאו וכף שמן ולערבב.

  לשפוך לתוך התבנית המלאה ולערבב עם האצבע עד שיהיו פסים חומים.

– להכניס לתנור שחומם מראש ל 150 מעלות ולאפות שעה ורבע.

 

 

 היה כאן אם אני אצטט את עצמי: נסיון לבדוק תיאוריה שפעם-מזמן-מציאות שיש מצבים בהם,

 אם את יוצאת מהבית, כשאת חוזרת, הבית נראה ב ד י ו ק באותו המצב….

 אחרי יום דיווחתי ש: השעה שמונה וחצי. הבית נקי, בכיור כפית ערבוב הקפה של הבוקר,

 על השיש אין, אני חוזרת, אין פירורי לחם, קליפות ביצה וכתמי שוקולד השחר וחוץ מהחתולה

 ששינתה מקום ותנוחה, הסלון נראה כמו אתמול בצהרים. גם החדר של זאתי מתוקתק והכרית

 ספוגה בריח שלה, הרחתי לרגע תעזבו-אותי-בשקט-טוב? ובאופן כללי התיאוריה עובדת.

 אתמול בלילה, מאוחר כתבתי ש: הניסוי מסתיים יום לפני הזמן הפורמלי במסקנה חד משמעית

 שהייתה ברורה מראש כמובן: עדיף בית הפוך ורועש עם ילדה, מבית מסודר ומתוקתק בלי ילדה.

 יאללה, הכל מוכן. שתחזור כבר.

 

 

 

ועכשיו, הודיעו לי שבחמש ורבע האוטובוס יגיע.

בעוד כמה שעות, העוגה כבר תהיה מוכנה, הופ'פולי לא שרופה, והניסוי הזה יגמר בילדה בטח צרודה,

בטח הרוסה מעייפות, בטח שזופה וללא ספק מאושרת גם ממה שהיה וגם לחזור הבייתה,

ובאמא אחת, שאוהבת נסויים ונסיונות, אבל הרבה יותר את הבת שלה…