לא על חשבון איש

זה ארוע שאני אוהבת, התערוכה של הועד למלחמה באיידס בחסות בנק הפועלים.

ראשית כמובן בגלל התערוכה עצמה. יש בה כזה ערב רב של עבודות, צבעים, רחש וחד פעמיות.

כמעט שוק. קרנבל. קליידוסקופ. לונהפרק ומטרה מצויינת ממש.

מסתובבים, מסתחררים מכמות מציפה של צבעים, סגנונות, כשרונות כן או לא – יש אוצרת, יש רף –

אבל הוא רחום ונדיב במידה מסויימת. יש ציורים, איורים, צילומים, פסלים, עבודות.

יש אמנים מפורסמים, אנונימים, תלמידי בצלאל, חולי איידס, חברי הקהילה, ידידי הקהילה,אמנים

מחפשי חשיפה וקהל, כאלה שלא צריכים ותורמים בכל זאת, וכאלה שפשוט תורמים.

יש קפה, תה, מים, מיץ תפוזים ועוגות שאפו והכינו אנשי ונערי/ות "לילית" עוד מפעל מבורך.

ויש מינגלינג, בטח שיש.

.

.

.

יש את אנשי ההון הגדולים, יש את שרי עם פמליה לא קטנה, יש שר שנואם, כמה יושבי ראש כמובן,

יש את האמנים שתרמו, יש את אנשי הועד למלחמה באיידס, נשאים, אנשי קהילה, יש את רני והילה.

יש עיתונאים, צלמים, שיעזרו להגביר את המודעות, כן, גם דרך טורי הרכילות וצילומי האנשים שהיו –

כן, גם אני – ואני שמחה לתרום עבודה גם השנה, להיות שם, להתמנגל ללא הכרה ולקוות שהצילומים

שלי יעבירו לקופתם כסף, הלוואי. ויש אלפי אנשים שגם אם התלבשו יפה בבוקר הזה והלכו לארוע

חברתי מבחינתם, עדיין חיזקו בנוכחותם, ובעיקר, כן בטח שזה העיקר, בכספם ועד אקטיבי וחשוב.

ובימים ושנים של אדישות ועייפות כה גדולים, זה לא מובן מאליו במקום הזה.

יש הרבה סיבות להעביר בקורת על קשרי הון – ממשל או בכל סדר שיתחשק לכם לסדר את המילים

האלה. יש הרבה בקורת, לפעמים אוטומטית, לפעמים לא, לעיתים מוצדקת ולעיתים לא, לפעמים

מעוררת מחלוקת וסערה ממשית, ראה מקרה יאיר לפיד והמסע לפולין ולפעמים, הייתי שמחה אם

קורה משהו שהתוצאות שלו חיוביות, שיהיה פרגון, או לפחות, שיהיה שקט לרגע.

התערוכה הזו לא פוגעת באיש. לא לוקחת כלום מאף אחד. היא לא "על חשבון".

גם אם יש בה מהאינטרסנטיות של הגוף שמאחוריה, אז מה?

לי זה לא מפריע שבנק הפועלים מאמין שהוא מרוויח משהו טוב וחיובי לתדמיתו,

שירוויח. מבחינתי המטרה שווה את המניפולציה.

התערוכה הזו נערכת כדי שהועד למלחמה באיידס יוכל להתקיים.

ככה חד וחלק.

או שאתם חושבים שהמדינת תומכת בו? אז זהו שלא.

בלי הכסף המגיע אחת לשנה – זו השנה האחת עשר – מהתערוכה, לא היה הגוף כזה הדואג להלחם

במחלה, לדאוג לנשאיה, לתמוך במשפחות, להזכיר שהיא לא נעלמה ולהיות פה לקהילה שלה,

לא מסוגל להיות. פשוט ככה. לא מסוגל להיות. אז מבחינתי, שווה. בטח שווה.

וגם בשנה שעברה.

אתר התערוכה וגם, פתוחה הערב, מוצאי שבת ה – 6 פברואר – כניסה חופשית כמובן.

ושלושה צילומים שלי שאתם אולי זוכרים.

את הטכסט הדבקתי, כהפתעה, לקונה מאחורי הצילום האמצעי, שיגלה כשיגיע הבייתה. נמכרו :)

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • א.  ביום 6 בפברואר 2010 בשעה 13:31

    איפה זה?

    אהבתי

  • טלילה  ביום 6 בפברואר 2010 בשעה 13:55

    וגם אני לא מצאתי בשום מקום כתוב איפה זה… :) לא כאן ולא באתר התערוכה. מוזר.

    אהבתי

  • ח ל י  ביום 6 בפברואר 2010 בשעה 13:59

    יהודה הלוי 63

    http://maps.google.com/maps?f=q&hl=en&q=63+Yehuda+Halevi+St.%2C+Tel+Aviv-Yafo%2C+Israel

    :)

    אהבתי

  • ג'קי  ביום 7 בפברואר 2010 בשעה 17:57

    בתערוכת בנק הפועלים אומנים תורמים 100% לחולי אידס ועשירים מוזמנים בלבד קונים במחיר מוזל ובזיכוי מס של 35% את היצירות. קבוצה נזקקת אחת מעבירה לאחרת והקופון שנגזר הוא לתדמית ולכיס של הבנק וקהל המקורבים. והכל באוירה פסטורלית עם מיץ וקפה. למה שהעשירים או הבנק לא יקנו את האומנות, וימכרו אותה לחבריהם העשירים ויתרמו לחולי איידס וכך גם האמנים ירוויחו משהו? תסתכלי באתר אגודת האומנים – זה האירוע היחיד שהכריח אומנים לא לקבל כלום והשנה לראשונה ובעקבות לחץ ציבורי רב החליטו לחתום הסכם שפותר מעט את הקיפוח הזה. החיים לפעמים קצת מסובכים חלי.

    אהבתי

  • ח ל י  ביום 7 בפברואר 2010 בשעה 18:32

    את עבודתו, יצירתו. רק מי שמרגיש רצון לתרום, שיתרום. אז מה אם יש זיכוי מס? אז מה אם בנק הפועלים מאמין שהוא מרוויח גם משהו לדימוי הפילנטרופי שלו? שיאמין, שיקבלו זיכוי, אז מה?

    למעלה ממליון וחצי ש'ח נכנסו לקופה תוך יומיים, נניח שחלק יוחזר לכיסוי הוצאות מסגור, פיתוח וכן', נניח, מליון ש'ח לקופת הועד, לא טוב? לא נפלא?

    בעיני זה נפלא. win win לגמרי.

    ושוב, מי שלא רוצה, מרגיש שזה לא הוגן לא להרוויח מיצירתו, שפשוט לא יתרום. ככה פשוט.

    והעניין הוא שהחחים בדרך כלל מסובכים ג'קי, המפתיע הוא, שלפעמים ם דווקא פשוטים :)

    אהבתי

  • ציירת  ביום 8 בפברואר 2010 בשעה 17:42

    עדיין לא גבשתי עמדה סופית בסוגייה הזו שאת מציגה כאן פן אחד שלה ואיתן שוקר ואחרים מציגים את צידה האחר.
    אני רק חושבת שיותר קל לך לקבל את "החיים הפשוטים", כמו שכתבת לג'קי כאן מעלי, כי הצילום הוא עיסוקך הצדדי, גם מבחינת פרנסה וגם מבחינת איך שאת תופסת את עצמך (ראי את הכותרת שהצמדת לעצמך כאן ברשימות).
    אני חושבת שהפוזיציה הזו שלך מאפשרת לך איזו סלחנות שלי ולשכמותי הרבה יותר קשה לייצר.

    בהזדמנות זו אני רוצה להגיד שאני קוראת את הטכסטים שלך באופן קבוע ומאוד מאוד אוהבת אותם. והצילומים גם הם נהדרים.

    אהבתי

  • ח ל י  ביום 8 בפברואר 2010 בשעה 18:59

    ההגדרה העצמית שלי משתנה בימים אלה ממש :)

    ותודה כמובן :)

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 10 בפברואר 2010 בשעה 20:57

    הצילום היפה שלך נמכר אבל ימשיך לקשט את אתר התערוכה:
    http://www.artisrael.org.il/view.php?itemid=158
    לילה טוב

    אהבתי

  • ח ל י  ביום 10 בפברואר 2010 בשעה 21:35

    צ י ל ו מ י ם. כל השלושה. איזה עונג. איזה כיף.

    תודה שסיפרת מי-שלא-תהיה :)

    אהבתי

כתיבת תגובה