ויוזמים עצומה:
משרד החינוך אינו ממן את משלחות הנוער, היוצאות מידי שנה לפולין. אלה אשר יכולים להרשות
לעצמם ולגייס את הסכום הרצוי לנסיעה, עושה זאת וטס.
אלה שידם אינה משגת, נשארים בארץ- זיכרון השואה כנראה שייך בארץ רק לעשירים.
אנחנו לא רוצים שישלחו אותנו לגייס תרומות ומימון כדי לצאת ולראות את חתיכת ההיסטוריה הזו.
אנחנו רוצים שהמדינה תכניס את היד לכיס ותוציא משם תקציב למטרה הנעלה.
לא מדובר פה על טיול שנתי מלא אלכוהול ומסיבות.
אנחנו מדברים על המורשת שלנו, שנמנעת מאיתנו, רק כי אין לנו כסף לממן אותה!
לפני כחודש שלחנו מכתב למשרד החינוך, טרם זכינו לתשובה. וככל הנראה גם לא נזכה…
בואו נגיע ל-100,000 חתימות כדי שבמשרד החינוך יראו אותנו!
מייקל שודריך, בן דודי, רבה של יהדות פולין, באושוויץ השבוע. יום השואה הבין לאומי.
האחיינית שלי נטע, דור שלישי כהלכתו, צולמה השנה על ידי אביה, דור שני כמו שרק דור שני יכול שהתלווה אליה ואל כיתתה וסיכם בחוזרם: הם ילדים הרבה, הרבה יותר טובים ונחמדים מכפי שחשבתי.
ונדמה ששתי שאלות מתבהרות ועולות מהמכתב הכואב של ילדי יפו: הגיע הזמן שהילדים שלנו, לפחות
הילדים, יקבלו יחס שוויוני ממערכת החינוך והמדינה, מבלי שיהיה צורך בעצומות ומהומות והשאלה
האחרת, האם מסעות נוער לפולין "עושים את העבודה".
דפנה אחותה הגדולה המאומצת בלב של הבת שלי, הקרויה כאן גם בייביסטר נותנת תשובה אחת,
ליה קוראת כאן מזמן וגדלה והפכה לעלמה חושבת ומקסימה האומרת את דבריה בתגובות.
עכשיו לכו לחתום לשלושים ושבעת המופלאים מיפו. מגיע להם. מעבירים אותנו שיעור באזרחות.
כשכתבתי את הפוסט אתמול בבוקר היו להם בסביבות אלף וחמש מאות חתימות,
תכף חצות של היום שאחרי הפרסום בynet ובעיתון הם תכף מגיעים לחמישים אלף
וזה רק מתחיל. קבלתי במשך היום ארבעה חמישה מיילים עם הפניה לעצומה ואין ספור פייסבוקיות.
הם יגיעו למאה אלף בקלות, יסעו אף יסעו, יתכן שבגללם יפתח דיון אמיתי ורציני אם המסעות האלה
צריכים להמשך, מה הם תורמים וכיצד הם צריכים להתנהל, מכל בחינה. והנערים ונערות האלה
יבינו עוד משהו בעשיה, נטילת אחריות, אומץ ויכולת השפעה של כל אחד ואחד, מה שמהווה בטח
שיעור כמעט שווה ערך בחשיבותו להתבגרותם ועיצובם כמו מסע עצמו.
http://www.atzuma.co.il/poland/1000/ – ע צ ו מ ת מ ס ע
תקריב 
תגובות
אלה לא רק ילדי יפו, גם בבתי ספר ברמת אביב יש אנשים שידם אינם משגת, ובינינו, גם עבור אלו שיש ביכולתם להוציא את הסכומים האלה, מדובר בחמשת אלפים ש"ח, שזה סכום לא סביר בעליל. בכלל, נראה לי נורא ציני זה שהפולנים, שלא בדיוק היו פאסיביים בשואה, מגלגלים עלינו את המיליונים האלה כל שנה, סביב הנושא הזה, והתחלתי לשאול את עצמי, בעקבות הנסיעה של אחותי לשם, עד כמ… See Moreה הנסיעה הזאת היא באמת אפקטיבית ברמה הלימודית. בטח שלא יותר מעדויות של ניצולים, שצריכים להקשיב להן ולתעד בלי סוף, ואולי אפילו לא יותר מסרטים. תשאלי היום בן נוער שחזר מפולין מי זה רודולף פרנץ הס, והסיכוי לכך שהוא יידע לומר לך שהוא היה מפקד מחנה אושוויץ הוא לא גבוה…
ואם להיות ממש בוטה, היה כיף בפולין – ישנו במלונות של 5 כוכבים, נסענו 6 שעות באוטובוס לוורשה עם אחלה מוסיקה, היה לנו ערב פולקלור פולני ליד טרבלינקה ועשינו שופינג באייץ' אנד אם
אהבתיאהבתי
כן , אבל….אני חושבת שמעבר למסע "לימודי" הכוונה היא שהמסע יהיה מסע רגשי שישאר במי שנוסע "חותם רגשי" עמוק של גודל הזוועה, אל ההתחברות לאני היהודי הקולקטיבי שכל כך הרבה ילדים/נוער גדלים בלעדיו היום. זה לאו דווקא הימלר עשה ככה, אייכמן ציווה שכאן….ותחשבי כמה בכל זאת, בין המלון לוודקה ולקניות עמדת מזועזעת מול פסי הרכבת….ושבעצם מה שנחרט אצלך עמוק עמוק זה הזעזוע מול ערימות הנעלים, לא
אהבתיאהבתי
לדעתי התיירות הזו צריכה להיפסק. בשביל ללמוד על השואה לא צריך לנסוע למקומות הטבח, עדיף לקרוא ספרים, אפשר לראות סרטים. הזוועה עוברת מספיק חזק גם כך ואין צורך לראות את ערמות העצמות בשביל להבין, או לקבל מושג מההיה שם.
וכדי להכיר קהילות יהודיות, איינה צור מחצבתם של כולנו. אפשר לנסוע לספרד ולראות שרידים מעניינים לא פחות של תרבות יהודית מפוארת,
אבל מכיוון שלא כולם עשירים ובעלי אמצעים לנסיעות לחו,ל במימון ההורים, נחזור לשאלה שהיו שואלים כאן פעם: באילת כבר היית (ולא במלון 5* הכול כלול) , במדבר יהודה כבר טיילת? את הנגב והערבה כבר חרשת? בעמק יזראל כבר ביקרת? .
תתפלאי לשמוע שרבים מאוד – לא.
אהבתיאהבתי
אפשר כמובן לשאול שאלה עקרונית אם הנסיעות למחנות ההשמדה נחוצות בכלל, בטח שאפשר, ואולי כדאי.
הנקודה שהילדים האלה מעלים ובצדק היא האם פעולה הנעשית בעידוד ודרך משרד החינוך יכולה להפלות בין תלמידים בגלל חוסר כסף. הרי לטיולים שנתיים אסור שלא לקחת תלמידים בגלל שהוריהם לא מסוגלים לשלם- גם זו נדמה לי הוראה חדשה יחסית – אז למה למסע לפולין מותר?
וחוץ מזה,זו באמת הערה מוזרה, הערת ספרד כאילו השואה עוברת ניכוס אשכנזי…חשבתי שזה נגמר כבר…
אהבתיאהבתי
משלחות של בתי ספר בפיקוח של משרד התמ"ת ועם פרופיל דומה של תלמידים מקבלות סבסוד חלקי בעבור התלמידים (נבחרים כ-10 מכל בי"ס ותלוי בגודל ביה"ס). אין סיבה הגיונית שבתי ספר בפיקוח של משרד החינוך עם פרופיל כזה של תלמידים לא יקבלו סבסוד חלקי לפחות. אולי בית הספר המסויים הזה לא ידע, כדאי לידע אותם או את לפיד.
אהבתיאהבתי
לא, מה שנחרט אצלי עמוק זו ההתרגשות הגדולה כשהמורה שלי לאזרחות מצאה את הקבר של סבא שלה, אחרי שנים של חיפושים. זה שהייתי אז נורא נורא נורא רזה, היה לי קר נורא והייתי רעבה וכשביקרנו במיידנק פתאום ממש עלו לי בראש תמונות של אנשים שהיו רזים ממני, שלבשו מדים דקיקים, הלכו יחפים בשלג ועבדו באימה בעבודת פרך מענות, והרגישו את מה שאני מרגישה בעוצמות של פי אלף…. See More וגם המזוודות עם השמות והכתובות הפכו לי את הבטן, כי ידעתי שה"ליברמן" הזה שהמזוודה שייכת לו, לא יקבל את המזוודה עם החולצות שלו בחזרה, ויש סיכוי סביר שהוא עבר תופת אחרי שהיא נמסרה, ואם היא הייתה מגיעה לכתובת, יש להניח שהיא הייתה מגיעה לאיזה פולני שהשתלט לו על הבית. אגב, בדרך חזור משדה התעופה, עברה לידינו משאית עם תרנגולות צפופות-צפופות וזמן קצר מאוד לאחר מכן הפכתי לטבעונית…
לי דווקא היה קשה עם ה"אני יהודי" הקולקטיבי הזה, שהיה יותר מדי נוכח שם, שהצליח איכשהו לדחוק קצת הצידה את זה שאסור לנו אסור לנו אסור לנו להיות אפילו קצת כאלה. שהדבר הזה צריך להיות לנגד עינינו כל הזמן – אסור לנו לשכוח שלפני הכל כולנו בני אדם שווים. אני חזרתי מהמסע הזה עם סדר עדיפויות קצת שונה – קודם כל בנאדם, אח"כ שמאלנית, אח"כ ציונית, אח"כ ישראלית ורק אח"כ – יהודיה. רצחו אותנו כי אנחנו יהודים, אבל בעיניי, לא זה צרך להיות המסר העיקרי של המסע הזה או מה שאנחנו לוקחים איתנו קדימה, כאנשים וכישראלים – אני חושבת שמה שצריך לשקוע באמת זה איך לא להיות כאלה. אני מסתכלת על היחס היום שלנו כחברה כלפי הפלשתינאים, כלפי זרים בתוכנו ואפילו כלפי חיות, וחושבת שאם ככה הדברים נראים אחרי כל כך הרבה נגלות של מסעות לפולין, לא למדנו כלום ואולי הנסיעות האלה מכלות זמן וכסף לשווא
אהבתיאהבתי
שהגיע הזמן להפסיק עם הפסטיבל הזה, שאם הוא כבר מלמד משהו (וזה בספק גדול) אז זה בעיקר את האמירות "זכור את אשר עשה לך עמלק" ו"שנית מצדה לא תיפול"
אם אלו לקחי השואה של ילדינו אז מוטב להם שישארו בארץ.
אהבתיאהבתי
אני עם דפנה ואסתי,
עליה לרגל (כלשהי) מנוצלת כמעט תמיד כדי לטפוח לעצמנו על השכם, ולהגיד אנחנו הטובים, הנה אנחנו עולים לרגל. הטקס הופך לעניין המרכזי, כשהמסר לא מעניין איש.
בהתייחסות הישראלית לשואה יש צורך דחוף להקטין למינימום את הטקסים ולהציב במקומם את האינפורמציה ואת הערכים הנכונים שנובעים מהמאורעות.
אהבתיאהבתי
אני מציעה שההורים והילדים יארגנו יחד עצומה הקוראת שלא לערוך פעילויות, שיעורים ומסעות הכרוכים בתשלום.
אסור שילד ישב בכיתה וירגיש שמגיע לו פחות.
חלי, הייתי שמחה לו ארגנת מחאה זו.
הגר
אהבתיאהבתי
כל שבוע אני מקבלת את הנושא הזה מחדש באיזו עבודה בבי"ס… פעם בחיבור, פעם באנגלית פעם באזרחות יצא לדבר על זה…
יש לי הרבה מה להגיד – קודם כל בקשר לתקציב אין ספק בכלל שאם חלק יוצאים אז כולם חייבים לצאת. כי גם אם יש כאלה שיטענו אחרת – שהמסע לא השפיע עליהם ולא חיזק את המורשת שלהם (או כל דבר אחר), לכל אחד מגיעה ההזדמנות – כי יש רבים כאלה שזה כן עושה משהו, המשהו הכי קטן.
בדומה לדפנה כשאחותי, ה"שמאל" התחיל לבצבץ אצל אחותי כשהיא חזרה מהמסע – דבר שלא קורה הרבה בבית ספר שלי שמצד אחד מחנך לערכים ומצד שני במקום הראשון במספר קצינים שיצאו מבית הספר, אחוזי גיוס מאוד גבוהים והרבה גאווה לצה"ל. אחותי הייתה עוף מוזר בתוך כל ה"הבנתי למה כ"כ חשוב לשמור ולהגן על המולדת שלנו" – כ"כ הרבה אנשים יוצאים עם התובנה הזאת מהמסע כשהם לא מודעים שיש עוד דברים. והבעיה היא שהרצון להתגייס מתחיל מזה, מבאמת ומתמים להגן על המדינה שלנו כדי שנשאר עם אחד במקום אחד- אבל בדרך זה קצת נשכח והאגו מתגבר ומפסיקים לשים לב לפעולות שמזמן עברו כל ערך שצריך לזכור.
אם צריך לצאת למסע או לא. לדעתי המוחלטת כן. אני יצאתי משם ואמרתי שלא הבנתי יותר… שעכשיו אני מבינה פחות. וכאן המשפט מהשיר חלחל לי "כי כמה שתדע יותר ילד, אתה רק תבין פחות" – רק שם הרגשתי את זה על הבשר שלי. שעות של נסיעות באוטובוסים שעברו בצפייה של סרטים, וסיפורים והעד הצמוד שלנו שכל הזמן סיפר זוועות, ואת עומדת שם ורואה דשא צומח על אדמה שרק הדמיון יכול לעזור לך להתחיל לנסות להבין מה הלך שם. באשוויץ בירקנאו אני הולכת ובכל צעד מדמיינת במקומי את סבתא רבא שלי. היפה שלי שלא צעדה כאן עם מגפיים חסינות גשם ומעיל רוחגשם ומטרייה וכובע וכפפות. הייתה לה כותונת בלבד. בלי חזייה ובלי תחתונים. ונעליים דקות.
וכשאני הייתי שם אפילו שלג לא ירד. וחשבתי שאני קופאת מקור.
המסע הזה עוזר להבין פרופורציות. הוא עוזר לא לשכוח. כי מי שעובר מסע כזה, וזה בכלל לא משנה אם רואים שרידים או אם רואים כלום- יזכור אותו לתמיד. רק הלהיות שם. גם מי שלא מרגיש באותו רגע.
אני חזרתי לארץ ופתאום הכל מתערבב. המקומות והתחושות והסיפורים-זה לא משהו שאפשר להסביר. כמו שאי אפשר להבין.
אם היו שואלים אותי מה לשפר-אני יודעת שבהרבה בתי ספר אחרים כן שמים דגש על ההווה. על להראות ששואה כזאת עדיין מתקיימת ותראו… העולם שותק. הייתי שמה דגש על האנושיות שאנחנו לא מבינים איך היא נעלמה ככה וממש פה בארץ שלנו היא נעלמת ואנחנו מתעלמים מזה כי זה נהיה חלק מאיתנו. אצלנו זה לא קורה, ולא כולם יודעים- ואולי זה החלק שצריך להיות הכי רלוונטי מהמסע. איך אנחנו לוקחים את העבר ונעזרים בו כדי למנוע את ההווה הזה..
סליחה על האורך – אפשר להבין שחזרתי לפני כמה חודשים וזה עדיין בוער בי.
אהבתיאהבתי
הייתי משתלח בעצומה הזאת.
במקום, מוזמנים לקרוא את מה שכותב ד"ר אודי מנור, היסטוריות וחבר שלי, על המשוואה שואה-ציונות.
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1631725
למי שמתעצל, הנה השורה התחתונה
שורה תחתונה: ככל שניטיב לנתק, לקרוע, לנפץ את הקשר הגורדי הזה המחבר שואה ותקומה, אושויץ ומדינה, טרבלינקה ודימונה וכן הלאה, כך ייטב לנו. גם בזירה הבינלאומית, זו הדיפלומטית וזו ההסברתית-דעת-קהלית. גם בזירה הפנימית, הן בנאצות שאנו משלחים זה בזה [נטורי קרתא, ישעיהו ליבוביץ, אוהדי הפועל חיפה ומי לא בעצם], והן בחינוך האזרחי שאנו אמורים להעניק לעצמנו. שואה זה לא בסיס טוב להתנהגות בכביש, בדואר, במקום העבודה, בסדנא, ברפת בשדה ובכתת הלימוד. או בבלוג.
אהבתיאהבתי
דפנה כתבה:
"זה שהייתי אז נורא נורא נורא רזה, היה לי קר נורא והייתי רעבה וכשביקרנו במיידנק פתאום ממש עלו לי בראש תמונות של אנשים שהיו רזים ממני, שלבשו מדים דקיקים, הלכו יחפים בשלג ועבדו באימה בעבודת פרך מענות, והרגישו את מה שאני מרגישה בעוצמות של פי אלף.."
אבל זה לא עובד כך, לעולם לא תרגישי מה שהם הרגישו, בדיוק צפיתי הרגע בדניאל מנדלסון (כותב האבודים) שאמר שאנשים רואים את השואה כדיסה, שכולם הרגישו אותו הדבר אבל למעשה יש כאן שישה מליון סיפורים!
אהבתיאהבתי
כאם לנער שחזר ממש לא מזמן מפולין יש לי כמה דברים:
ראשית, המחיר: 5,600 שקל. הכסף מושקע בהמון מלווים ביטחוניים, מממן את המורים הנוסעים, הסעה צמודה, מדריכים ואפילו רופא צמוד. הם נסעו כמעט 150 תלמידים, שזה המון.
למרות שמדובר בתיכון רציני וטוב, ועברו לפני כן הכנה מאוד משמעותית – לימודית ורגשית – היו כאלה שהפכו חלקים מסוימים לצחוקים. הבן שלי כמובן שונה ואני בהחלט רואה בו סוג של שינוי בהתייחסות לכל מיני נושאים בעקבות המסע, מה שמוביל אותי למסקנה שבשבילו זה היה מאוד חשוב, גם עבור אמי, ניצולה, שהחליטה לממן את הנסיעה שלו כי, לדבריה, היא כבר לא תגיע לשם. ומה היה בין הדברים שהכי ריגשו אותו בפולין? ביקור סוליקו עם מלווה בבית קברות בעיר קטנה ולא תיירותית שבו הדליק נר לזכר סבתא רבתא שאפילו מצבה על קברה אין. התמונות שלו משם לנצח נחקקו בלבי ולבו
אהבתיאהבתי
"הממציא" והמוציא הראשון והמפעיל של רכבות אויריות מלאות נוער ודולרים ללימודי שואה וסלקציה [ח"כ השר הירשזון] יושב בבית סוהר גם בגלל העסקים האלה.
בבית הספר מלמדים את הילדים מהי סלקציה ואיך היא עובדת.
אהבתיאהבתי
מספיק לממן את התעשיות הפולניות
מספיק !
מספיק לסבסד קומבינות של משרדי תיירות בארץ
יש מספיק ניצולים בארץ 0עדיין) שניתן לשמוע מפיהם גם בלי לנסוע לפולין
אם יש לכם כסף עודף למה שלא תתרמו אותו לניצולים שאין להם כסף לתרופות?
לנה
בת של ניצולת שואה
נכדה של סבא וסבתא שנשרפו באושוויץ
אהבתיאהבתי
לשמוע מאלה שעדיין חיים – וחיים בארץ שלנו.
המסע לפולין, בעיני, ממש לא נותן לילדים בגיל הזה שום פרופורציה בנוגע להיווסדה של מדינת היהודים.
עם כל הצער והכאב צריך להוריד את עניין המסעות לפולין מסדר יום משרד החינוך.
הרי גם כך הוא מיועד אך ורק לעשירים (וזה ממש לא ציני), כך שמי שיכול להרשות לעצמו לטוס לחו"ל, יכול בהחלט לעשות זאת כמסע משפחתי שיכלול הדרכה כלשהי דרך משרד הנסיעות שמנפק את הנסיעה וכרטיסי הטיסה (ואני בטוחה שתהיה כזו) וזה ייתן הרבה יותר מאשר עוד "טיול שנתי" – רק שהפעם הטיול הוא לחו"ל וכולל גם שופינג מאורגן בצורה בלתי ניתנת לתיאור ע"י מורות/מורי בית הספר, ההורים המלווים וכמובן המנצח בראש ה"תזמורת" הקלוקלת הזו – משרד החינוך והשר/שרה היושבים בראשו!
אגב, גם שמי שלא יכול להרשות לעצמו לטוס דרך בית הספר ימצא שכאשר יעשה זאת באופן עצמאי/משפחתי יגיע למחיר נמוך בהרבה מזה שבית הספר / משרד החינוך מבקשים לשלם, ובטח ירגיש הרבה יותר טוב כשיצטרך לממן אך ורק את עצמו ולא עוד מורה ועוד מלווה ועוד חובש ועוד רופא ועוד "נוסע סמוי" נוסף…
עצוב.
אהבתיאהבתי
א. גם אני בת לניצול שואה ז"ל ולי כן היה מאוד מאוד חשוב לעשות מסע שורשים לפולין. בתיכון זה לא הזדמן לי כי לא הייתי מתלבטת מספיק וחיפשו חבר'ה כאלה שיודעים לעשות הרבה רוח וטקסים וכו' אז בסוף נסעתי אחרי הצבא, במסגרת עבודה כחובשת.
ב. התנדבתי לעזרה לניצולי שואה וגם בתיעוד עדויות שלהם בוידאו וודאי שיש הרבה מה ללמוד מהם וממה שעברו בלי לנסוע, אבל אני מוצאת שיש חשיבות אדירה ללהיות 'שם'. ויש חשיבות גדולה מאוד למתן הזדמנויות שוות לילדים/ות ולבני/ות נוער.
ג. מצד אחד הפולנים כביכול מרוויחים עלינו כסף, אבל הפולנים גם עושים היום הרבה דברים יפים לשימור ההיסטוריה שלנו והם אלה שהעניקו אות כבוד ללוחמי המחתרות ומורדי הגטאות. בארץ ישראל הקדושה לא עשו את זה. וזאת ממשלת ישראל הבזויה והמכוערת ובעיקר מלאת השקריות ורדיפת הבצע שצריכה לממן את הפנסיה המרווחת ואת העזרה בבריאותם של ניצולי השואה, לא אנשים פרטיים צריכים לעשות זאת.
ד. לדעתי המכתב שנכתב חשוב ביותר וגם העצומה חשובה ואם החבר'ה האלה יצליחו לצאת למסע החשוב הזה, זה יהיה נצחון אדיר לשכבות שנחשבות אצלנו עניות/ חלשות כי נמאס כבר לראות עשירים נוצצים וריקניים בכל מקום.
ה. שכולנו נהיה בריאים ואמן שתהיה כאן מדינה ראויה, מכובדת ומתוקנת שלא מזלזלת במורשתה ובתושביה, באשר הם.
אהבתיאהבתי
האחד – האם צריך להמשיך לנסוע לפולין? לדעתי – ממש כן, 3 מבנותיי (הרבות) שהגיעו לגיל ונסעו לפולין חזרו עשירות וטעונות במטען שיהיה קשה לחקותו בדרכים אחרות.
הדיון השני – ובלי קשר לתשובה הראשונה, זה האם זה "טיול" שרק העשירים יכולים לעשות אותו – לדעתי חד משמעית זה חייב להיות כולם או אף אחד, וכמובן ממומן באופן מרכזי.
חתמתי.
אהבתיאהבתי