לילה לבן, מורה וסמרטוטים

.

.

.

הגעתי ביום שישי בצהרים לבית הספר. זה מה שראיתי על מגרש הכדורסל.

.
.
.
.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

וגם זה

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

ככה אני רואה דברים, תראו איך קוראים לבלוג הזה.

מה זה? שאלתי את א. – אחרי הכל אני מכירה אותו מגיל שלוש כמו שהוא מזכיר לי בכל פעם מחדש

. מה זה שאלתי שוב. כחחח הוא גיחך בחדוות נעורים הורסת ממש, ת נ ח ש י.

טוב, אל תהיה רשע, תן רמז

רמז..? או קיי…אנחנו בתקופת תולדות האומנות

תן עוד רמז

ז ה ו הוא אמר, הסתובב כטווס צעיר, גחך ונעלם אל החושך.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

את צילום הלילה הזה הורדתי היום מהפייסבוק של אחד מהם, ככה היה הלילה שלהם.

אחר כך הוא כבר התקדם לזה:

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

אבל אני הייתי בהווה, בצהרי יום שישי, מאותגרת על ידי הנוער, מנסה להבין דרך העינים שלי

ודרך העדשה של המצלמה הקטנה שהייתה איתי מה אני רואה. מה הם עשו כאן כל הלילה עם

מאות, אלפי גזירי בד בשחור ולבן.

לאט

לאט

לאט

לאט

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

כשעליתי לקומה שניה לקחת משהו, הצצתי דרך החלון והבנתי.

תעשו טובה.

גללו ל א ט. נסו לנחש מה הם עשו כל הלילה.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

כנראה לא צריך להיות גאון כדי להבין, רק להסתכל מזווית אחרת :)

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • א.  ביום 27 בדצמבר 2009 בשעה 15:23

    .

    אהבתי

  • חנוך  ביום 27 בדצמבר 2009 בשעה 15:40

    מה עושים עם זה? איך מתפרנסים מזה? איך מייצרים מזה כסף? איך קונים עם זה מכונית? איך משיגים עם זה משרה יוקרתית? איך נוסעים פעמיים בשנה עם זה לחו"ל? איך משלמים עם זה בסופר? מה אוכלים עם זה במסעדות? למה זה בעצם? מי נתן לזה זכות קיום? אה?

    סטודנט להיסטוריה.

    אהבתי

  • אמא  ביום 27 בדצמבר 2009 בשעה 16:35

    מה השאלה חנוך? למה לא מלמדים את הילדים נגרות או כלכלה?

    אהבתי

  • מיכאל ז.  ביום 27 בדצמבר 2009 בשעה 16:44

    איך הם עבדו? הנחיה של צופה שישב למעלה?
    הטכניקה כאן מאד מזכירה יצירה של סטנסילים של גרפיטי

    אהבתי

  • אסתי  ביום 27 בדצמבר 2009 בשעה 16:49

    אני עם חנוך.
    מה זה הבזבוז זמן הזה? איזה עורך יתן לכתוב על זה במדורי הכלכלה הנוצצים שלו? שילכו לעבוד היפי נפש האלו ויפסיקו לבלבל לנו את המוח עם התרבות שלהם.
    זה לא כלכלי אז זה לא קיים.

    אהבתי

  • אסתי  ביום 27 בדצמבר 2009 בשעה 16:50

    מ-ק-ס-י-ם

    שתי מילים:
    נותן תקווה.

    אהבתי

  • ח ל י  ביום 27 בדצמבר 2009 בשעה 17:10

    ריבועים ריבועים.

    טכניקת 'העתקה'. מחלקים את הציור לריבועים קטנים ואז מעתיקים, בדרך כלל בעפרון, בדייקנות ריבוע ריבוע ובסוף,מופתעים מהדיוק. כל פעם מחדש ;)

    אהבתי

  • עידית פארן  ביום 27 בדצמבר 2009 בשעה 17:15

    אסתי, מילא חנוך, אני גם לא מכירה אותו
    אבל את???

    ואתם יודעים מה הבעיה הקשה?
    שבהרבה מקרים באמת האמנים האלה לא מצדיקים את הקיום שלהם…

    ואני חושבת, וואו הם ישבו, חשבו, העלו רעיונות באילו חומרים להשתמש…
    משהו הדיר שינה מעיניהם…

    והנה חוויה, שיש סיכוי שהיא מכוננת בחיים שלהם
    מיוחדת במינה

    אהבתי

  • ממי  ביום 27 בדצמבר 2009 בשעה 18:17

    בכייני ומתנשא בכך שמי שלומד תולדות האמנות לא מצליח למצוא עבודה. מעולם לא הייתה עבודה בשפע לאמנים, גם לא בתור הזהב של הרנסנס, ותמיד היה קושי למצוא עבודה במדעי הרוח. ההבדל הוא שלפני 300 שנה ידעו שחומר ורוח הולכים יחד ולכן פילוסופים היו גם משפטנים, ואמנים עסקו במלאכות יד נוספות. רק היום שולטת תרבות הבכי והנהי.

    מה לעשות שאנשים זקוקים יותר לרופאים מאשר לאמנים.

    אהבתי

  • רונית  ביום 27 בדצמבר 2009 בשעה 18:22

    איזה יופי
    דבר אחד חבל – חבל ששוב סוגדים לסוג של "סלב", הגם אינטלקטואל ולא שטחי, במקום לאמנות עצמה. אפשר היה ליצור מזה ציור מפורסם, למשל. אבל זה באמת שולי. יפה מאד ומרשים מאד

    אהבתי

  • אסתי  ביום 27 בדצמבר 2009 בשעה 19:04

    סארקזם. זה מה שיש בשתי התגובות. זו של חנוך וזו שלי.
    וזו כבר הפעם השניה שלוקחים את דברי כפשוטם כאן ברשת. מילא אותה אחת מאיזו התנחלות בשומרון (בפוסט של אורה) שלא הבינה שאני סולדת מההתנחלות שלה, אבל את?
    שויין, אני צריכה לעבוד על הסרקזם שלי. כנראה שהוא מעודן מדי.

    אהבתי

  • גלית חתן  ביום 27 בדצמבר 2009 בשעה 19:14

    וכל הכבוד להם על ההשקעה, שאני מקווה שתופץ בכמה שיותר רשתות חברתיות :)

    אהבתי

  • עידית פארן  ביום 27 בדצמבר 2009 בשעה 20:27

    (תהיי בשקט, תהיי בשקט..זה מה שאני אומרת לעצמי בפנים)

    ועדיין אני שמחה שצריך להסביר לי דברים כאלה
    כי זה אומר

    שנשארת בי התמימות הזאת גם אם לעיתים היא מתבטאת בחוסר של משהו..לא נורא

    אז…אופס, באמת לא הבנתי?!?

    אהבתי

  • ח ל י  ביום 27 בדצמבר 2009 בשעה 20:30

    באחריות, לא הבנת אותה.

    לא נורא :)

    אהבתי

  • whisper  ביום 27 בדצמבר 2009 בשעה 20:42

    משהו. מחמם ת'לב. כיף לראות חדוות עשייה כזו, הנה משהו שבטוח יעבור הלאה, כן.
    נקודות קטנות של אושר שעליהן העולם עומד.

    אהבתי

  • יוסי דר  ביום 27 בדצמבר 2009 בשעה 21:24

    מדהים (וגם גאוני…)

    אהבתי

  • עידית פארן  ביום 28 בדצמבר 2009 בשעה 08:30

    בהתחלה לא
    (את אסתי כן)

    אחר כך כן

    הבוקר שוב אני לא מבינה
    אבל היה איזה קטע, די ארוך שכן הבנתי….

    אהבתי

  • נבט חיטה  ביום 28 בדצמבר 2009 בשעה 08:47

    לחיי עוד הרבה פרויקטים נפלאים כאלה בבתי הספר.
    בצל "ההישגים הנמוכים של תלמידי ישראל ומערכת החינוך הקורסת".

    אהבתי

  • נעה זני  ביום 21 בדצמבר 2010 בשעה 22:42

    חשבתי שאלה הנשים המרקדות של סזאן לקח לי זמן ומיצמוצים בריסים כדי להבין שזה פורטרט של ..
    תמימה שכמוני תולדות האומנות ..מה לזה ולסזאן.
    עבודה מקסימה איזה כייף של מורה איזה כייף של פוסט
    תודה על ההשראה
    בקרוב גירסת הרקדניות מכל חולצות הקיץ שלא נמצאו ראויות לתרומה לא יעברו לילד הבא וממלאות שקית לסמרטוטי אבק עתידיים…

    אהבתי

טרקבאקים

כתיבת תגובה