א מ א….. מה מותק?

 

 

   20:00

– אמא,

– מה מותק?

– אבא ואני יצאנו הרגע מזכרון…

– יופי… קבלת הרבה דמי חנוכה?

– מ ל א אמא…. את-לא-מאמינה

– אז היה לך חנוכה מוצלח השנה…

– כ ן. טוב אני אצלצל אליך מהמסיבה

– תבלי יפה

– ביי אמא'לה

 

 

   21:30

– אמא

– מה מותק?

– זה הצליח אמא!! שי מה-זה-לא-האמינה!!

– יופי שהצליח לכם. מה אתם עושים?

– כל מיני. נורא כיף… 

– אני שומעת. אופיר הגיעה?

– בטח. טוב ביי.

 

 

  22:45

– א מ א….

– מה מותק?

– יש ילדים שנשארים לישון כאן, אבל אופיר ואני נבוא הבייתה אני חושבת

– גם אני חושבת……לא היית כמעט בבית השבוע

– נכון. טוב נראה…ביי

 

 

  23:30

– א מ א

– מה מותק?

– אולי כן נשאר לישון עם כולם?

– מה אופיר רוצה? הזמנת אותה לישון אצלך…היא צריכה להחליט

– רגע.  א ו פ י ר….רוצה להשאר לישון כאן?

– …..

– היא אומרת מה שבא לי…לא משנה לה

– אני חושבת שאופיר צריכה להחליט…..קחו חמש דקות, תחליטו ותודיעו לי

– טוב

– איה

– מה אימילה שלי?

– חמש דקות, לא יותר, והחלטה סופית.

– טוב.

 

 

  23:40

– א מ א…

– מה הוחלט?

– עשינו עץ או פאלי…..יצא פאלי ואנחנו נשארות

– סבבה. יש לכן מה שאתן צריכות?

– בטח. לאופיר כי היא באה לישון אצלי ולי משלשום שישנתי אצל שי..

– יופי. אני אבוא לא מאד מאד מאוחר בבוקר כי יש עוד עניינים לפני בית ספר

– ב ס ד ר. לילה טוב אימי. אני אוהבת אותך

– אני יותר. לילה.

 

 

 24:40

– א   מ   א

– מה?

– אופיר מרגישה לא טוב. נורא כואב לה הראש והיא הקיאה….

– אני באה לקחת אתכן. אתן כבר בפיג'מות?

– לא.

– אני תכף באה. תהיו מוכנות.

– טוב.

 

 

  24:43

– מה איה?

– ההורים של יונתן לא מסכימים שהוא ישאר ובאים לקחת אותו…

– אה….אז תבקשי מהם להוריד אתכן בבית טוב?

– טוב.

– תשאלי ותודיעי לי

– טוב. יונתן ההורים שלך מסכימים?…הם מסכימים אמא

– טוב אני מחכה לכן.

 

 

  24:55

– אמא אנחנו בדרך

  

 

  01:15 

– א מ א

– מ ה איה?

– אנחנו בדלת, את לא שומעת?

איה ואופיר ושי של מסיבת ההפתעה בבוקר אחר

 

עכשיו הכל שקט. גם הלילה היה שקט. תכף נעיר אותן וכמו סינדרלות של בוקר הן יהפכו מהילדות הרכות שישנות עכשיו על כל אורכן ונשימתן השקטה ותום ימי ילדותן האחרונים כי ככה הן נראות בשנתן לגבעולי אנרגיה מטורפת, סקיני, ברזלים על השיניים ורכבת מילים וצחקוקים הנוסעת במהירויות מטורפות על מסלול הנעורים המתעתע בהן, וגם בי. 

– אמא                                      – מה מותק?                                            – בוקר טוב

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • א.  ביום 19 בדצמבר 2009 בשעה 11:48

    של רגעים :)

    אהבתי

  • ב  ביום 19 בדצמבר 2009 בשעה 12:35

    מה עם החיים הפרטיים שלך? יש להם מקום?

    אהבתי

  • ח ל י  ביום 19 בדצמבר 2009 בשעה 12:41

    ב. יקר/ה

    א. שאל/י כל הורה המגדל את ילדיו לבד
    ב.לא בבלוג הזה
    ג. שני חמישי וכל שבת שניה, לא מכיר/ה?
    ד. תודה על ההתעניינות

    אהבתי

  • עידית פארן  ביום 19 בדצמבר 2009 בשעה 12:46

    חלי יקירתי

    לא פה, אבל
    מוכר עד צחוק של דמעות…

    (כן, בטח שבריא, צחוק-דמעות בריא מאוד!!)

    אהבתי

  • מיקוש  ביום 19 בדצמבר 2009 בשעה 12:56

    מה היית אצלינו לפני כמה ימים??
    בול !!

    אהבתי

  • אבא  ביום 19 בדצמבר 2009 בשעה 14:10

    " יופי… קבלת הרבה דמי חנוכה?

    – מ ל א אמא…. את-לא-מאמינה

    – אז היה לך חנוכה מוצלח השנה…"

    קבלת הרבה דמי חנוכה?

    קבלת הרבה דמי חנוכה?

    קבלת הרבה דמי חנוכה?

    קבלת הרבה דמי חנוכה?

    קבלת הרבה דמי חנוכה?

    קבלת הרבה דמי חנוכה?

    קבלת הרבה דמי חנוכה?
    קבלת הרבה דמי חנוכה?

    אהבתי

  • אליען  ביום 19 בדצמבר 2009 בשעה 15:27

    פשוט יופי צרוף, הקטע הזה

    אהבתי

  • שרון רז  ביום 20 בדצמבר 2009 בשעה 08:16

    אשכרה, "זכוכית מגדלת של רגעים"
    אגב, שני ורביעי זה סידור יותר נפוץ (במקרה הטוב, כי יש גם שלישי בלבד וכאלה, וגם בקושי…) כי חמישי זה מוזר במקרה שהיא ישנה אצלו בשישי שבת שמיד לאחר החמישי הזה, לא? אבל כן, יש גם סידור כזה, כל "זוג" עושה מה שנוח לו, איכשהו…
    סוג של הקאה פסיכוסומטית, לא?…

    אהבתי

  • אבנר  ביום 20 בדצמבר 2009 בשעה 11:35

    ברגישות יוצאת דופן.

    תעשי עם זה משהו עם כל הכבוד לבלוגספרה.

    אהבתי

  • א  ביום 20 בדצמבר 2009 בשעה 11:48

    גרמת לי שוב להיזכר איך החיים היו נראים לגמרי אחרת בלי הזמינות הזאת

    אהבתי

  • תמי  ביום 20 בדצמבר 2009 בשעה 13:27

    זה באמת פוסט שצריך להיחשף לקהל רחב יותר. מצוין ביותר.

    אהבתי

  • לייה  ביום 21 בדצמבר 2009 בשעה 00:38

    מצלמת תמונות עם העיניים.
    יודעת לתרגם אותן לכתב.
    כישרון יוצא דופן.

    אהבתי

  • שרונקה  ביום 21 בדצמבר 2009 בשעה 09:25

    מרגש ונוגע בי חזק למרות שיקחו עוד כל כך הרבה שנים עד שאגיע לשם…

    אהבתי

  • אמא של אופיר ויותר  ביום 21 בדצמבר 2009 בשעה 10:10

    איזה מזל שאת מנציחה את הרגעים שלהן
    ושאת שם כשאני לא להאיר לי אותם..
    תודה
    חיבוק ענק

    אהבתי

  • סבתא וסבא של אופיר  ביום 21 בדצמבר 2009 בשעה 20:40

    חלי,
    התמוגגנו מנחת ומהנאה מכתיבתך.
    הצטערנו שלא הוזעקנו, אך תמיד טוב שאת בשטח.
    הבנות אכן גדלות וצומחות מהר ואוטוטו יברחו לכולנו כגוזלים מהקן.
    כה לחי!!!!

    אהבתי

כתיבת תגובה