פעם לא היה כלום בימים האלה

 

פעם לא היה שקט בימים של האין.

פעם לא היה רעש בימים של האין.

פעם לא היה כלום ביומיים האלה. דום שתיקה בלי פטור מכלום.

 

עכשיו ימי שני מתגוונים.

עכשיו ימי שני הם זמן פרטי.

עכשיו ימי שני הם לא תמיד רק געגוע חזק מנשוא.

יש רגעים שממש.

ויש כאלה – ואני תמיד, תמיד מעדיפה אותה בסביבה – שכבר לא רק געגוע. יש כאלה רגעים.

עדיין הייתי מעדיפה חד משמעית עבור הבת שלי וכל ילדי העולם "מסוגה" שיחיו בבית אחד,

חדר אחד, מיטה אחת קבועה ורצף חיים פשוט וחסר מעברים. אבל מסתבר כפי שהיא מעיזה

לרמוז לי פה ושם, ואני עונה, אני כבר לא יכולה "להחליט עליה" בכל הדברים, והיא צודקת כמובן,

אז על העולם?

 

 

 

 

 

יש ימי שני סוערים. עמוסים בחיים עצמם ובלילות מסוג אחר. ימים ולילות המנסים לזכור את האדם,

האשה שחיה בצמידות לַאמא, האשה העוטפת אותה וזוכרת שהליבה שלה היא האהבה הזאת,

והיא מקבלת בפשטות את ההבנה שהרגש הזה הוא הדבר המוביל בחייה ומגלה, בהפתעה,

שלפעמים מתפנה בה מקום חסר נוכחות הורית. מקום רחב, עמוק, שמח.

ויש ימי שני שהכלום משתלט עליהם. על כל דקה. הסתגרות בבית. טלפונים לא נענים. אוכל של

פעם. ג'אנק טהור, משלוחים משחיתים מול הטלוויזיה הפתוחה על סרטי קולנע ישנים או סדרות

אמריקאיות גורמות משברים/פותרות דרמות/ארבעים דקות ברוטו/לא כולל פרסומות. אם לא הייתי

מפסיקה לעשן לפני חמש שנים – תודה תודה – הייתי מעשנת פי שניים בימים האלה. מסדרת

אלבומים, ממיינת בגדים, מנסה למיין ספרים, פתקאות מה לא. לא מצליחה. היום מתרחב ומתמוסס

ונעלם בעונג הכלום. מנוחה שלמה, כמו פעם, לפני.

 

היום הורדתי אותה בבית הספר בבוקר – אחרי רופא שיניים אבל זה לא נחשב – ומאז לא עשיתי

דבר הקשור בהורות שלי. טוב, חוץ מלקבוע תור לאולטרא סאונד שלה, להזכיר לה להתאמן על

התופים ולדבר איתה ארבע פעמים בטלפון.

הבית הפוך כאילו אין אלוהים – זו ההוכחה – אכלתי פסטה מאתמול עם פרמזן, גלידת וניל מיולי,

שומר ותפוחי אדמה בתנור כי בכל זאת וחצי בקבוק יין אדום לא-מי-יודע-מה-טעים. לא עשיתי

פעולה אחת יזומה לכיוון אחזקת הבית הזה חוץ מלזרוק אשפה, לא עשיתי פעולה אחת הקשורה

לסידורים, לא התעמלתי, צעדתי, החלפתי בגדים, חשבתי על דברים ממשיים באופן מכוון או קידמתי

באופן ממשי את חיי הזקוקים להתקדמות באופן די ברור, אבל היה יום שני….היה יום שני שלי.

רק שלי.

 

אני שלמה איתו, סוף סוף, ושמחה שמחר שלישי ובית ספר נגמר מוקדם ובאחת וחצי בצהרים הילדה שלי תכנס לאוטו, תזרוק את הילקוט שלה, תחייך אלי, תתלונן קרוב לודאי על איזה מורה, תשמח עם החברות שלה, תשאל אם יש בולונז, אני אגיד שבטח, ונסע הבייתה, שעד אז, אלוהים יודע איך, כבר יקבל בחזרה את הצורה של הבית שלנו :)

 

ועדיין….

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נועה אסטרייכר  On 1 בדצמבר 2009 at 01:19

    חלי. כמה יפה ומלא כנות. התמזל מזלכן ש'נפלתן' אחת על השנייה, את והבת שלך

    אהבתי

  • יוסי דר  On 1 בדצמבר 2009 at 04:36

    "היום מתרחב ומתמוסס ונעלם בעומק הכלום"

    איזה יופי להתעורר אל מילים כאלה (לפני יום קשה ועמוס)

    אהבתי

  • יוסי דר  On 1 בדצמבר 2009 at 04:40

    סליחה, "בעונג הכלום" כמובן

    אהבתי

  • חנה בית הלחמי  On 1 בדצמבר 2009 at 06:35

    אצלינו זה ראשון ורביעי, ואני מקפידה עליהם והקפדתי גם בינקותה של ביתי, בגיל שרוב האמהות "תופסות בעלות" על הרך הנולד ולא משחררות, מתוך אהבה רבה לימים האלה שהם רק שלי. בלי שום חסר. רק בימים האלה הבית ממש שלי. למה חסר? הם במקום טוב ואוהב ולי יש חיים בימים הללו. זה חלק מאיכות החיים שלי.

    נו טוב, עדיף להגיע לזה מאוחר מאשר אף פעם :)

    אני ממליצה לעיתים בבדיחות הדעת לאמהות להתגרש. פעמיים בשבוע וכל סו"ש שני יש להן סיכוי לחיות את עצמן ולא רק את האמהות.

    אהבתי

  • בייביסיטר  On 1 בדצמבר 2009 at 10:22

    מרגשת אותי כל פעם מתדש

    אהבתי

  • קיקה  On 1 בדצמבר 2009 at 12:32

    ימי שני הסוערים שלך מוכרים לי
    אולי יש לי איזה ילד שעדיין לא נולד שבא והולך ממני

    כתבת יפה
    אמיץ

    לא יודעת כמה זה מציאותי או נכון
    אבל ברגע הזה בזמן אני יכולה לדמיין את עצמי קוראת ספר שכתבת

    אהבתי

  • שרון רז  On 1 בדצמבר 2009 at 12:40

    ראשון, שלישי, חמישי- כך זה נראה מהצד השני…
    כתבת יפה ביותר על העניין
    וגם חנה הוסיפה כמה דברים חשובים
    ומתרגלים, להכל מתרגלים, ומוצאים הרבה טוב בסידור הזה

    אהבתי

  • ב  On 1 בדצמבר 2009 at 13:35

    יום יבוא והיא תעזוב את הבית לחייה העצמאיים…

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: