משפטים שאני אומרת ולא מאמינה 1

.

.

– אני לא מוכנה לשמוע טון כזה

– זה לא טיעון ה כ ו ל ם הזה

–  ואני מתכוונת ברצינות

– תסתכלי לי בעינים ותראי שאני רצינית

– נוגה יותם ואני, לא, אני נוגה ויותם

–  אפשר בלי כאילו

– אפשר בלי כזה

– יהיה לך קר!

– את לא רעבה? את רוצה לאכול? איך את לא רעבה?

– ניגנת בתופים? ניגנת בגיטרה? עשית שיעורים?

– כן, אני מבינה שזה החדר שלך

– אז יש כאלה שעדיין על המסנג'ר בשעה הזאת

– כי אני המבוגר האחראי כאן

– אז יש כאלה שרואים האח הגדול

– כי מה לעשות, אני ע ד י י ן מחליטה עליך, כן, נכון, רק בדברים מסויימים

– תודה אמא

– אני כן מבינה שאבא ואני הורים מביכים ברמות…זה יתר העולם שלא מבין …

– לדעתי, את חייבת לצלצל לנציב תלונות הילדים ולהתלונן…

– סליחה, אולי נתקלת בבת שלי?

– צלצלי כשתחזרי טוב? זה יקרה בגיל שבע עשרה בערך… נכון?

.

אבל עדיין, הכי הרבה אני אומרת לה אהבה. נראה מה יהיה בגיל שש עשרה :)

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • קרן  ביום 25 בנובמבר 2009 בשעה 20:42

    מותר לאמץ, נכון?
    :)

    אהבתי

  • קורא אנונימי  ביום 25 בנובמבר 2009 בשעה 21:28

    אהבתי

  • ח ל י  ביום 25 בנובמבר 2009 בשעה 21:34

    הקישור ליו טיוב ע נ ק. תודה. צחקנו. שתינו :)

    אהבתי

  • אורית עריף  ביום 25 בנובמבר 2009 בשעה 21:42

    איזה כיף

    :)

    אהבתי

  • תמי  ביום 25 בנובמבר 2009 בשעה 23:01

    שיבוא יום וגם אני אגיד "תעשי מה שאת רוצה, אני את שלי אמרתי"

    אהבתי

  • אורזת  ביום 25 בנובמבר 2009 בשעה 23:59

    כי הכל מילה במילה (חוץ מהתופים, כמובן. אצלנו זה "התאמנת כבר על הטרומבון? לא נכריח אותך אבל אתה זוכר שהתחייבת"?)
    תוסיפי "אני לא מוכנה לשמוע יותר משפטים שמתחילים ב"איייייייייייייייייימא", ותרשמי לי על החשבון ;-)

    אהבתי

  • אילנה  ביום 26 בנובמבר 2009 בשעה 07:08

    קשה להיות בתוך זה, נחמד ומשעשע להזכר, טוב להיות אחרי…

    אהבתי

  • אורה  ביום 26 בנובמבר 2009 בשעה 08:16

    מנסיון אישי, זה לא תמיד עובר אחרי גיל 16,
    או 17 ..אבל האהבה תמיד נשארת (-:

    אהבתי

  • שרון רז  ביום 26 בנובמבר 2009 בשעה 09:01

    מצויין!
    היא מנגנת גם תופים וגם גיטרה? וואהו, זה מסלול המראה ללהקה עתידית ולקריירה במוזיקה, תופים זה הדבר הכי מגניב שיש בעולם
    ולגבי המחליטה עליה- בפעם האחרונה שהייתי עם הבת שלי בת ה-4 בגן שעשועים הזהרתי אותה לגבי צורת ישיבה שלה מסוכנת קצת על איזה מגלשה אז היא ענתה לי:
    "אתה לא מחליט עליי בגן שעשועים הזה"
    בנות, בנות…

    אהבתי

  • ימימה  ביום 26 בנובמבר 2009 בשעה 10:56

    (וגם קצת הפחדת.)

    השיר מיוטיוב קורע.

    אהבתי

  • מיכל  ביום 26 בנובמבר 2009 בשעה 11:37

    :)

    אהבתי

  • אלזה  ביום 26 בנובמבר 2009 בשעה 14:17

    נכון ועוד איך!!!..את
    יודעת עברתי את זה בעצמי.
    גם בתקופה הזו תעבור,
    בואי ונקוה שהבאה תהיה יותר קלה, .
    .

    אהבתי

  • א  ביום 27 בנובמבר 2009 בשעה 13:40

    אני חושבת שעברת ליד הבית שלנו ושמעת ה כ ל :)
    התוספות שלנו: לא כל מי שמצרף יותר משתי מלים ביחד חופר; כן, חייבים לצאת עם הכלבה לטיול אחר הצהריים; יש חיים אחרי קאמפ רוק, הרי פוטר והייסקול מיוזיקל. לצערי הם לא חוזרים בגיל 17, גם לא ב-20, אבל האהבה תמיד נשארת…

    אהבתי

  • מיקוש  ביום 29 בנובמבר 2009 בשעה 23:18

    גם לי יש כמה תוספות
    יום אחד אני אמכור אותך לסורים
    כשתגיעי לגיל 18 תעשי מה שאת רוצה, כרגע אני מחליטה
    סליחה שאני עושה לך בושות
    ועוד ועוד…

    אהבתי

  • הלה, סידני, אוסטרליה  ביום 30 בנובמבר 2009 בשעה 00:33

    עד כמה שאני זוכרת משיעורי "פסיכולוגיה התפתחותית" שלי, כשעשיתי בגיל עשרים וקצת, וכולנו שם היינו כאלה, ושאלנו את המרצה "אבל מה ההורה צריך להגיד?" והיא אמרה ש:
    1. הדברים מתבטאים הרבה פעמים במה שאתה לא אומר
    2. לפעמים אין מה לעשות ואומרים "כי אני אמרתי וזהו"
    כי מה לעשות את יותר גדולה
    והבת שלך צריכה לדעת שאת יותר גדולה (היא כבר יודעת את זה)
    ושגם את יודעת את זה.
    אני מקווה שזה מעודד….

    אהבתי

  • whisper  ביום 3 בדצמבר 2009 בשעה 08:53

    איזה חיוך ענק מרוח לי על הפנים עכשיו

    אהבתי

טרקבאקים

כתיבת תגובה