הדבר הזה שקורה

 

 

השקט כבר מתחיל לעטוף.

הדבר הזה שקורה כאן, לפעמים בימי שישי ותמיד תמיד בערבי חג, בעיקר בראש השנה ופסח,

כבר מזדחל לגוף ולנפש.

קבלתי רשות לערוך את ארוחת החג כאן, זה לא מבצע פשוט לגברת בת למעלה משמונים, והיא

נכנעת בחן. רק במבצעים גדולים, את ימי שישי היא מתקתקת כמו גדולה לכולנו מידי שבוע.

כשהגיע האחיין הגבוה והשקט שלי לעזור במבצע ארגני את פינת האוכל שלך לישיבה נוחה לכמעט

עשרים איש, כשפרשתי את המפה הלבנה וגיליתי שהיא מקומטת וצריך למצוא פתרון כמעט פרצתי

בבכי – כשאתה הגדול, המבוגר, התגלית הכי מפחידה היא שאם לא תעשה, זה לא יקרה…

ולפעמים, לפעמים זה באמת מעייף, שלא נגיד מפחיד – אבל לא פרצתי בדמעות מולו, מה פתאום….

אז השולחן ערוך חלקית. האורך הנערי המותשת מלילה לבן עם הכיתה על הדשא, התמוטטה, מוטלת

רפויה ומקולחת על המיטה שלי….כשתתעורר תסיים לערוך שולחן, לכתוב כרטיסי שמות יפים ולהחליט

מי ישב ליד מי  – יתכן שהמטלה האהובה עליה בעולם, בטח בחגים – ואז נאפה, אולי, בתקווה ש –

חלות קטנות ואישיות כמו פעם בכיתה א', נתקלח, נלבש לבן – כי ככה – ונקבל שנה חדשה עם וליד

אנשים שאנחנו אוהבות ושאוהבים אותנו.

 

<a href="http://www.exego.net/admin/&quot; target="_blank"/>

שיעטוף השקט את השעות האחרונות האלה, שגם בתוך הסידורים או המנוחה יעזור להתכנסות אישית,

אפילו חסרת מילים. שתכנס השנה החדשה בעדנה וצעדים רכים ותשאר ככה. שקטה.  שנה טובה.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • רונית  ביום 18 בספטמבר 2009 בשעה 14:48

    אם כבר עכשיו הספקת לפרוס מפה מצבך מעולה.
    ויש זמן לכתוב
    לאחרים יש זמן לקרוא.
    הכל שקט אם כך.
    אני בטוחה שארוחת חג בביתך היא נעימה וחגיגית מאד. זה כיף גדול לארח, צריך רק לזכור לנשום. את זה את בטח עושה.
    שתהיה שנה רכה ושקטה, עם הרבה אורחים ומשפחה.

    אהבתי

  • תמי  ביום 18 בספטמבר 2009 בשעה 14:54

    אני ממש מצילחה לדמיין את כל מה שתיארת. וההחלטה ללבוש לבן "כי ככה" מקסימה בעיניי.
    חג שמח ושנה טובה, שהשקט הזה יישאר עוד הרבהההה זמן.

    אהבתי

  • דב  ביום 18 בספטמבר 2009 בשעה 14:55

    ומבורכת בדיוק
    במילותייך שלך
    החודרות אל הלב
    שתבוא עלינו
    השנה החדשה
    בעדנה
    וצעדים רכים
    ותישאר ככה.
    שקטה.
    שנה טובה.
    אמן כן יהי רצון.

    אהבתי

  • ריקי כהן  ביום 18 בספטמבר 2009 בשעה 15:36

    פוסט אינטימי ויפה מאוד. שיעטוף השקט תמיד, את כולנו. שנה טובה חלי חברה

    אהבתי

  • אסי סיקורל  ביום 18 בספטמבר 2009 בשעה 15:47

    שנה טובה טובה, והרבה ימי שישי ערב חג שקטים כמו שיורדים על הבית שלי עכשיו. חג שמיח

    אהבתי

  • עידית פארן  ביום 18 בספטמבר 2009 בשעה 15:47

    שנעצר בלב לשניה כדי להקשיב טוב טוב
    אני מאחלת לך
    הכל
    וכאלה, כמו שאת כותבת המון

    אהבתי

  • איילת  ביום 18 בספטמבר 2009 בשעה 16:05

    זה בדיוק מה שלא היה לי באמריקה.
    גם אם לוקחים חופש מהעבודה, הכל ממשיך לזרום מסביב וכל כך חסר.
    שתהיה שנה טובה ושקטה. הרבה בריאות.

    אהבתי

  • יוסי דר  ביום 18 בספטמבר 2009 בשעה 16:21

    "מי ישב ליד מי" – עוד ארבע שעות ואני כבר במתח
    הלוואי וניתקע בפקק ענקי

    שנה טובה ומתוקה.

    אהבתי

  • אורח מבית  ביום 18 בספטמבר 2009 בשעה 17:41

    .

    אהבתי

  • אסתי  ביום 19 בספטמבר 2009 בשעה 10:02

    ואיך האויר מתמלא בתחושה של חג ואפילו איזו קדושה מסויימת יורדת על העיר
    ובבית גם החדרים עוטים לאט לאט איזו חגיגיות מסויימת…

    מתה על השעות האלו.

    שנטובה

    אהבתי

  • מיכל  ביום 19 בספטמבר 2009 בשעה 13:39

    שנה טובה מותק

    }{

    אהבתי

  • כרמית גליק  ביום 28 באוקטובר 2009 בשעה 12:02

    הרגעים האלו של הבהירות והצלילות ..של ההתכנסות פנימה,
    אוהבת אותם , רוצה שיבואו יותר , או אולי הבהירות שלהם היא בזכות הנדירות שבהם .
    שנה טובה
    כרמית .

    אהבתי

כתיבת תגובה