.
.
את ההתלבטויות שלי מול יכולות הפוטושופ כבר כתבתי, ואכן התלבטות,
וכל זה למה אני כותבת עכשיו?
אני מלינה ומתלוננת וכועסת על צלם רע, או לא מקצוען או סתם אדיוט חסר לב ונפש שצלם
את רבקהלה מיכאלי לשער של המוסף בשישי האחרון את הצילום הכי אכזרי, בוטה, מעליב,
לא מכבד ומזלזל באשה שראיתי מזה שנים ארוכות.
אין לי מושג מי העורך שאישר את פרסום התמונה הזו, ולמה,אבל אין לי ספק ששחקנית בת
שלושים וארבעים וחמישים לא הייתה מקבלת שער כזה לעולם ואם הצילום שהעורך היה מקבל
לבחירה היה זה או דומה לו, היו מצלמים שוב.
אין סיכוי שימצאו בארכיון צילום זהה ברמת הבוטות, החוסר מקצוענות, תאורה מכערת, איפור לא
מקצועי, בחירת פריים נורא שפורסם ככה. אקסטרים קלוז, שער יום שישי, אישה בת 70,
בלי רחמים.
הצילום של רבקהלה אכזרי לא כי היא לא יפה שם.
לא על יופיה באתי להגן היום, היא לא צריכה אותי בשביל להגן עליה בכלום.
הלוואי והייתי מצליחה להצליח לממש את עצמי, את יכולותי, הצלחתי בקצת ממה שהיא עושה.
ובכלל לא באתי להגן, באתי לכעוס. למחות. להגיד את מה שאני מרגישה מול הצילום הזה,
שיכול היה הרי להיות אני, אם לא היום אז בעתיד…
צילום הוא לא שיקוף של החיים.
בחיים הרגילים אין איש הרואה ככה אנשים.
באקסטרים קלוזאפ, נימי העינים ברורים,כל נקבובית, עורק ותא עור מובלטים בתאורה כמו שרק
במצלמה אפשר לראות.
למה להתקרב כל כך? קלוזאפ כזה?
אפשר היה לצלם אותה עם עדשה אחרת, להתרחק ממנה מעט, חצי גוף, גוף מלא
ואם כבר התעקשת על תקריב….אז….
הצילום הזה אכזרי כי הוא מראה אשה בת שבעים השמחה ושלמה עם עצמה כפי שמספרות
המילים שלה והצילום שלה מראה לא במייטבה. ואפילו ההיפך. למה? למה זה טוב?
התאורה, במקום לעשות איתה חסד, כפי שתאורה יודעת לעשות – לפעמים טוב מכל מאפרת –
משאירה ומבליטה את האיפור הרע, הרשלני כשכבה ברורה וניראת על עורה –
איפור שם כדי לשפר ולתקן ולהבליט את הטוב, עדיף מבלי שיורגש, כמו תאורה ופילטר ופוטושופ,
הקלוזאפ הזה הוא כל כך קרוב ואקסטרימי שאני מבטיחה לכם, מבטיחה,
שגם צעירות ממנה בחמישים שנה לא היו יוצאות ממנו בשלום.
כל נקבובית, כל קמט, מצולמים כבזכוכית מגדלת אכזרית והתוצאה, מדי.
הרבה יותר מדי. מהכל.
תגידו, השחקנית חשופה, אמיתית, בלי פילטרים. כמו שהיא באמת.
בתיאוריה נכון, יש כאלה צילומים. המפעימים וחושפים עד כדי התפעמות את האדם המצולם,
אבל בצילום הזה אין ולא רמז, קמצוץ של הדבר שיכול להיות.
אין את הנפש, הקרביים, האמת של המצולם.
הרגע שהמצלמה תפסה המשאיר אותך נפעם מול אמת אנושית, רגע מכמיר לב, המנצח הכל.
לא לא, בשביל זה צריך כשרון, ובשביל כשרון, כבר רמזנו, צריך לב ונשמה ואת זה אין,
פשוט אין לצלם הזה שבשלב זה אפילו אין לי חשק לזכור מה שמו.
אני יודעת שקרוב לודאי אין לה עילה ממשית לרבקהלה לתבוע אותו.
היא הרי עמדה שם, מאפרת מקצועית (?) איפרה אותה, צלם צילם אותה,
אני מוכנה להתערב שהוא אמר מילים יפות ומרגיעות, ועמד וראה במסך הדיגיטלי שלו את התוצאה.
את הקמטים הברורים המכוסים במייקאפ גס, הפס השחור המרושל מעל העינים, המסקרה עם הגושים,
השפתון הלא מדוייק ולא טרח לרכך מעט, פילטר קטן, תאורה מוזהבת מרככת, או אפילו מאוחר יותר,
לרכך מעט את פניה של האשה המוכשרת, המצחיקה הזו באיזה נגיעת פוטושופ עדינה ומיומנת,
לא להפוך אותה לבובת פלסטיק – את זה טורחים לעשות לדוגמניות או פליטות ראליטי או שחקניות
בנות עשרים ושלושים – על המבוגרות לא טורחים כנראה –
לא ולא. הוא, הוא יראה לעולם את רבקהלה מיכאלי האמיתית.
בושה.
.
.
.
עדכון: ושלוש שנים מאוחר יותר, אותו סיפור, אבל הפעם הוא גם באינטרנט כמובן,
יעל דיין, על שער מוסף הארץ בצילום שלא רק שלא מתייחס בעדינות לגילה אלא עושה את ההיפך,
מדגיש את גילה ועקבותיו באקסטרים קלוזאפ חסר פילטר, תאורה מגוננת מעט או חמלה,
לא יפֶה.
.
.
/
תקריב 
תגובות
איך היא לא ביקשה לראות את התוצאה לפני הפרסום או לפחות בסטודיו? מה היא לא יודעת מה קורה?
אהבתיאהבתי
זה נראה לחלוטין מכוון, צילום עם אמירה. כזה שלא רוצה לטשטש או לייפות אלא להיפך – להדגיש את הקמטים ואת האופן שבו הדברים נראים. באמת. מקרוב.
ממש לא נראה כמו טעות אלא כמו התכוונות.
אהבתיאהבתי
שאפתנות של צלם רע. זה אחד השערים הבוטים ביותר שפורסמו ובלי הצדקה. רבקהלה מיכאלי בת שבעים, איפה הדרמה ששווה כזו חשיפה?
אהבתיאהבתי
אל תגני על רבקה מיכאלי, היא לא זקוקה לרחמים
ולא מרחמת על איש.
אהבתיאהבתי
(הפרסומת למזגנים) – הפרסומת לדעתי משפילה את האשה הזאת ונבנית ממצב עור הפנים שלה.
אהבתיאהבתי
ראיתי בשישי. צילום מחריד.
אהבתיאהבתי
רבקה מיכאלי מנהלת מאזן אימים ולא מהיום, עם התקשורת בקשר למראה החיצוני שלה. מיכאלי מודעת היטב לנראות מהרגע שיצאה מחיק הרדיו, אל הבמה ושרה בת 26, בת 26, באומץ ובהומור. הבעיה היא יותר בעיני המסתכל, ובעיני התקשורת, שפעם היא משתפת פעולה, כמו עם אמנים שנותנים מיצג שווא על העדפותיהם המיניות, ולפעמים חושפת. הפעם חשפה, ומכיוון שלא קראתי, אני רק יכול לקוות שזה נעשה בשיתוף פעולה ואירוניה מצד בת 70, בת 70.
אהבתיאהבתי
אין לי ספק שזה ל א נעשה בשיתוף פעולה ולכן הפוסט הזה נכתב. בכוונתי לצאת מהבית, לספור ארבע עשר בתים ולשאול את בעלת העניין :)
נ.ב. הצילום כאן הוא אפילו לא קצה קצהו של הצילום המקורי. רככתי, הארתי, הסתרתי ומה לא…
אהבתיאהבתי
חלי- הוצאת לי את המלים מהפה- רציתי לכתוב על כך. מנסיוני, אני מאשימה קודם כל את העורך (לפני הצלם) כי הוא בודאי היה יכול לבחור תמונה טובה ויפה יותר. זה כאילו לעשות רע לבנאדם- בכוונה, וזה הזכיר לי משהו שקרה לי עם שולמית אלוני- בתקופת היותה שרת התקשורת. ראיינתי אותה. בבוקר הפגישה הגעתי לפגישה עם מנכ"ל חברת תקשורת בינלאומית ענקית וחטפתי את הקריזה שלו בגלל התמונה של אלוני שצורפה לכתבתי. תמונה איומה שגרמה לי כמעט לבכות. כמובן שאני לא ראיתי אותה קודם. ואיך הייתי קוראת לזה? רוע צרוף. ולכל הכותבים שחושבים אחרת: זה לא מגיע לרבקה מיכאלי.
אהבתיאהבתי
לא ראיתי שם שום עליבות וכיעור.
זו רק נקודת המבט שלך.
אהבתיאהבתי
לא קראתי ולא קניתי מעריב בסופ"ש האחרון.
יש כאן בעית אובייקטיביות מצידי, שכן אני סומכת על האינטואיציות שלך בעיניים כמעט עצומות.
אהבתיאהבתי
יכול להיות שאתם לא רוצים את החיים כמו שהם, אלא רק דרך פוטושופ?
יכול להיות שהעורך עשה את זה בכוונה, ועל זה הוא ניבזי, אבל ראו את עצמכם. מה כל כך מצמית אתכם באישה מבוגרת?
היכן היופי בחיים אם אי אפשר להיות גם תינוק וגם זקן? זו ההתנהלות הטבעית של החיים.
אהבתיאהבתי
הי חלי,
ממקור במעריב, זה לא שלא עשו פוטושופ- עשו ועוד איך! עשו שהיא תיראה ככה. רבקה מיכאלי ממש לא נראית כל כך רע גם ביום מזעזע. רעי הלב שם השתמשו בפילטר שמדגיש את כל הקוים והקימטוטים ובטח גם מרחו קצת את האיפור.
ומדובר בצלם הכוכב החדש של מעריב ובגרפיקאי הראשי שלא מסכים לתת לצלמים "הרגילים" של העיתון לצלם למוספים הנחשבים.
ככה מעריב מתכוונים לקום מהקרשים!
אהבתיאהבתי
סדרה נהדרת, אנושית, משחק משובח
מרענן על רקע הריאליטיז
אהבתיאהבתי
אני לא בטוחה שאצטער אם מעריב יפול.
יש חשיבות לתחרות רק אם המתחרים פועלים באותו תחום.
אהבתיאהבתי
תבורכי על האומץ לכתוב בריש גלי מה שאחרים חוששים. הייתי מצפה מהעיתון להתנצל בגלוי .
אהבתיאהבתי
מעניין. בדיוק בסופ"ש הזה התפרסמה בניו-יורק-טיימס מגזין כתבה על טרנד ההתנגדות לפוטושופ, למשל קייט ווינסלט שתבעה מגזין שהפך אותה לרזה יותר.
כמובן שרוב המקרים הם של בחורות מעט יותר צעירות מריבקה מיכאלי.
ועוד הערונת – תרבות הריטוש מצדיקה (במובן מסויים) את תרבות הפפרצ'י הנוראה. יש לנו כוכבים שמתייפים בעיני עצמם ובעיני העולם – יוצרים מצג שוא של יופי בלתי מושג ומציגים את עצמם בשער העיתון והנה בא איזה חרא ומצלפם אותם במכולת בקלוז-אפ ובלי איפור – בלי המסכה. קשה להתלונן על הצדק הפואטי שבזה.
אהבתיאהבתי
אם תקרא, אורן, את פוסט הפוטושופ הראשון תבין יותר,http://www.notes.co.il/chelli/43405.asp
וגם תראה שג'יימי לי קרטיס נושאת את הדגל הרבה לפני קייט ווינסלט. אין לי כוונה לריטוש במובן הבובתי, זוהר של מודעות פרסום מלאכותיות ומגוכחות, חלילה, אבל כמו שבחיים העין שלך לא רואה את רבקהלה באקסטרים קלוזאפ, אין סיבה לצלם ולעיתון לעשות כך למצולם….אין סיבה.
אהבתיאהבתי
באמת לא רואה סיבה … עובדה שגילה של רבקה ידוע ואינה מתביישת בו ועל כך שאפו, לעומת כל השחקניות/זמרות/סלבס שמסתירות ומתביישות ולמרות זאת אני בעד לייפות , להחליק, לשדרג במעט, לא מדברת על ריטוש מוחלט בו אפילו אמו של נשוא התמונה לא תזהה אותו ונתקלתי גם בכאלה, אבל בדיוק כפי שכתבת – כמו איפור שמשדרג את הטבעי ומדגיש אותו, ניתן לשדרג את התמונה כדי שתחמיא למצולמת.
נראה לי שזו בחירתה של רבקה מן אמירה של "זו אני וזה מה יש" אני יודעת שיש אפשרות לראות את התמונות והכתבה לפני הפרסום ומאמינה שאם הדבר היה חשוב לה הייתה פוסלת את הפרסום.
כל אחת /ד והבחירות שלה/ו.
אהבתיאהבתי
לא בחירה של המצולמת. חד משמעית ובדוק. מצד שני, זה כבר קרה ומחר יגיעו דגים חדשים שנצטרך לעטוף, לא? :)
אז רק להחכים, ללמוד מהנסיון ולהזהר בפעם הבאה.
אהבתיאהבתי
חלי אם כל האהבה שלי אליך, אני ממש מתנגדת לדעה שלך.
נכון, היה ניתן לבחור פריים מוצלח יותר ובכל זאת – בכל הנוגע לקמטים – חשבת אולי שזה מה שהצלם \ עורך רצו להעביר ?
אני עוקבת כבר המון זמן אחר הצלם הזה – פיני סילוק שמו, והעבודות שלו פשוט מדהימות ועל כן מוזר לי מאוד לקרוא את הדברים שלך.
אני חושבת שהתמונות העבירו את האופי שלה בצורה הטובה ביותר.כל קמט וקמט ואין בזה שום כיעור אלא להיפך.
מבינה שלא תסכימי עם דבריי ומכבדת את זה
אהבתיאהבתי
אני בכלל לא שמתי לב לכל מה שאת כותבת.
ראיתי את התמונה של רבקה מיכאלי בעיתון, תמונה שלה, אישה בת 70, ולא התעכבתי מעבר לכך.
אולי במקרה הזה, ותקני אותי אם אני טועה, הבחירה שלך להתעכב על זה, והדברים שראית אכן קיימים, קשורה לנקודת ההסתכלות שלך.
אהבתיאהבתי
את לא ממש עושה טוב לרבקהלה עם הפוסט הזה, את יודעת…
אהבתיאהבתי
אם הייתי חושבת כך בודאי לא הייתי מעלה אותו, ואם לה היה מה להגיד, להעיר, לגעור בי אחרי שקראה, אין לי ספק שbeing רבקה מיכאלי בטח הייתי שומעת את זה במילים מאד ברורות, כמו שרק הוד מיכאליותה יכולה ויודעת.
את מוזמנת להסביר את עצמך כמובן, אפשר במייל.
אהבתיאהבתי
מה זה
אהבתיאהבתי