לבחור שלושה רגעים. אחד מכל סוג

/

/

/

שלושה רגעים.

לבחור שלושה רגעים מרגשים ביקש אורי והמשיכה וביקשה רוני במסגרת משימות רשת שאני כה

מחבבת. האמת שזו משימה הרבה יותר קשה מכפי שזה מרגיש ברגע הראשון.

בלתי אפשרית תהיה מילה מדוייקת יותר.

אז בחרתי בדרך היחידה מבחינתי.

כמו בתרגילי הרפיה, משחק, אימפרוביזציה.

עצמתי עינים, לקחתי נייר ועט ביד וניסיתי לזמן זכרונות רגשיים, חושיים.

הדבר היחיד שהחלטתי מראש היה שיהיה אחד מכל סוג.

ספר, סרט, ציור, מוסיקה או החיים עצמם.

זה לא לקח הרבה זמן.

*

כבר הייתי גדולה. ממש גדולה. אחרי שלושים, ככה גדולה.

הוא היה אהבה גדולה שלי. קצרה וגדולה. חכם אש. מבריק שאי אפשר לתאר.

מדבר וכותב וסוחף ומצחיק. משכיל ומלא סקסאפיל, נו, מה עוד אני צריכה…

ולמרות, למרות האדמה החרבה שהשארנו אחרינו קבלתי ממנו, לא לא ממנו, דרכו, את אחד

הספרים החשובים, המשמעותיים לי ביותר, ליל קריאה קסום וסוחף ויוצא דופן, ומילים שנפלו

בדיוק, אבל בדיוק במקום.

– קראת את "מכתבים ל…?

– את מה?

– את מכתבים למשורר צעיר?

– ל…א….

– לא?

– ל…א….

– רגע אמר. ניגש לקיר האפור, חזר עם ספר דקיק במיוחד, הושיט לי אותו, נישק והלך לבשל.

המילים שכתב רילקה למשורר הצעיר שחיפש אצל המשורר המפורסם והמצליח והמוערך חיזוקים

נגעו בי במקומות כל כך עמוקים, הרעידו חששות ואמיתויות כל כך רעידים שכל מה שיכולתי לעשות

אז, בפעם הראשונה שקראתי אותן היה לנשום ולקרוא ולבכות. לא בטוח שבסדר הזה.

"אתה שואלני אם שיריך טובים. אתה שואל אותי, שאלת קודם לכן את פיהם של אנשים אחרים.

שלחת אותם לכתבי עת. אתה משווה אותם לשירים אחרים, והינך נרגז בשעה שמערכות דוחות

את נסיונותיך. והנה, ( כיוון שהירשת לי להשיאך עצה ) בקשתי אליך לחדול מכל זה. אתה צופה

כלפי חוץ, ואת זאת קודם לכל אינך צריך לעשות עכשיו. אין איש שיכול ליעצך ולהושיעך,

אין איש. יש רק אמצעי אחד ויחיד. התכנס לתוכך, חקור ליסוד המצווה עליך לכתוב: בחן וראה,

אם הוא שולח את שרשיו למקום העמוק ביותר בלבבך, בדוק לעצמך, האם חייב אתה למות,

אילו נאסרה עליך הכתיבה. זה קודם לכל: שאל את עצמך בשעה החשאית ביותר של לילך:

האם מוכרח אני לכתוב? כרה בתוכך ובקש תשובה עמוקה. ואם זו תהיה חיובית, אם אתה מקבל

ב"אני מוכרח" חזק ופשוט את פני השאלה הרצינית הזו כי אז תבנה את חייך לפי הכרח זה.

* *

ואז צף השיר הזה שליווה את הסרט ההוא.

השיר שמדַייק צורך והסרט שריגש והעציב, ועדיין, כל מי שיודע וזוכר איך זה להיות ילד מול החיים.

לא הצלחתי להפריד את השיר מהסרט,

מבחינתי הם רגע אחד.

* * *

ואז הגיע זמן לזַמֵן את הרגע השלישי ונשמתי נשימה עמוקה והוצפתי רגעים.

לקח לי רגע להבין איזה רגעים מציפים אותי ואת חושי כמעט עד חוסר נשימה, פעמים ראשונות.

פעם ראשונה שירדתי במדרגות לארץ אחרת, הבטתי בשמים והבנתי, קצת בהשתאות וקצת

במוכרות שאכן השמים כאן הם אותם שמים. והפעם הראשונה שלבשתי חולצת תכלת עם הסמל

של עירוני ד', והפעם הראשונה שפגשתי שפתיים אחרות, ואח'כ you know גוף אחר, בפעם

הראשונה שההרגשה המופלאה ההיא הציפה אותי, והפעם הראשונה ששמעתי את שופן, את

סטינג, ג'אז. שראיתי את ג'סיקה לאנג ב"פראנסיס" ובכיתי כל הלילה, והפעם הראשונה שהבטתי

בכוונה בעינים ואמרתי שאני אוהבת אותך, והפעם הראשונה שהלב שלי נשבר ממש לרסיסים,

והפעם הראשונה שראיתי את המבט העמוק הזה, שגם היום מציץ לעיתים בעינים של הילדה

שמחזיקה את הלב שלי ואפילו לא יודעת, והפעם הראשונה שמישהו שאהבתי מת.

ועוד אין סוף רגעים קטנים וגדולים של החיים שלי שמה שמייחד אותם,

מעבר לעובדה שהם שלי כמובן :) היא העובדה שהם ראשונים.

אז הרגע ה * * * בבחירה שלי הוא הרגע של הפעם הראשונה.

ואני רוצה לקרוא על הרגעים של: מוסקטרי רשימות: אורי שכנראה יסכים, ירדן שאולי יסכים ואילן

שאני אפילו לא מנסה…  וגם את אליעזר יערי שאני אנסה לשכנע, ובלוגרית אחת שאני לא מכירה

אבל קוראת,mibo ואת אביבה, ודבורית, וכנרת :) ואורית שאמשוך בשערות ולא אכנע לה.

בקיצור בחרתי שמונה כי רובם סרבנים. משימה לא פשוטה….נקווה שאצליח…

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ההוא שכאן  On 13 ביוני 2009 at 16:12

    שלום ותודה.

    אהבתי

  • מיכל  On 13 ביוני 2009 at 17:57

    אני אוהבת את הפוסט הזה.

    הציטוט שהבאת מרילקה אכן נראה תפור עליך (כמי שתקרא וזה יעשה לה טוב), כפי שאת משתקפת אצלי.

    אהבתי

  • שוב  On 13 ביוני 2009 at 20:28

    השיר הזה הוא תפילה.

    אהבתי

  • עידית  On 13 ביוני 2009 at 21:07

    ואז חשבתי, איזה יפה זה שיר, סרט והצפה, ומאיפה בא הרעיון שזה לא פחות חשוב
    ולאן את מגלגלת אותו, שגם זה מאוד חשוב
    (ושאני לא רוצה לבחור, כי זה יהיה נורא קשה לבחור רק שלושה…)

    אהבתי

  • רוני  On 13 ביוני 2009 at 23:39

    ממשיך לעורר בי מחשבות, כמה שעות אחרי שקראתי כאן את הרשימה היפה שלך (כמו תמיד, הכתיבה היא חלק גדול מההנאה)

    בקשתי אליך לחדול מכל זה. אתה צופה
    כלפי חוץ, ואת זאת קודם לכל אינך צריך לעשות עכשיו. אין איש שיכול ליעצך ולהושיעך,
    אין איש.

    אני חושבת שהעצה הזו טובה לחיים בכלל, לא רק לכתיבה. ששורש חוסר הביטחון של כל כך הרבה אנשים הוא שם, בהתמקדות שלהם במצב החיצוני.
    קראתי את דנה ספקטור השבוע והיא מתארת את עצמה יושבת באמבולנס עם בתה ועסוקה בטירוף במה שחושבים עליה, ותהיתי איך לא להתמכר ככה. מה זה משנה מה יחשבו עליה?
    זה לא משנה. המבט צריך להיות מופנה פנימה, ובשקט לחפש את התשובה של הנפש.
    (עשיתי פעם את התרגיל הזה של רילקה, גיליתי שאין לי חיים מלבד הכתיבה, ושיניתי את חיי כדי שאוכל לכתוב. זו עצה מצוינת)

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: