גם אני יכולה .

 

 

למה?

למה אני צריכה את הפוסט הילדותי הזה?

האמת, ממש לא צריכה. הוא מיותר, ואני בטח אתחרט ואמחוק אותו עד מחר.

אבל לפעמים, אני לא מצליחה להתאפק,

לפעמים זה באמת נמאס.

רכילות היא דבר מ כ ו ע ר ולהיות רכילאי זו בחירה מכוערת אפילו יותר. כבר כתבתי פעם.

 

ביום שישי האחרון במקומון תל אביבי מדור רכילות שאיני קוראת לעולם משום מה –

את היתר אני קוראת – בטח קוראת מה השאלה בכלל –

וכן אני מבינה את הפרדוקס  -את קוראת, את "מפרנסת" את אותם שאת יוצאת נגדם –

התפרסמה ידיעה קטנה ואווילית.

לא הטריד אותי. מקומון קטן, מי קורא…יעבור….

אבל בשבת – כמו שהבנתי אתמול בלילה – עלתה הידיעה לאתר nrg –

שזה עניין אחר כידוע, האינטרנט הזה.

או.קיי.

ככה כתוב – אני מעתיקה לכם – מה פתאום לינק, בחיים לא. 

יב"ז וחלי גולדנברג חשופות זו לזו

ליעל בר זוהר יש צ'ילבה חדשה-

על פי הצוות מבססת את מעמדה כדיווה הבלתי רשמית על הסט של חשופים
לא הכול מקסים באתר הצילומים של הטלנובלה "חשופים". מסתבר שכמה מהשחקנים ומאנשי 
הצוות ממש לא מרוצים מהצורה שחלי גולדנברג מתנהגת וטוענים שהיא לא נעימה בכלל, 
שוכחת שורות ושהיחסים בינה ובין הסטארית יעל בר זוהר ידעו ימים יפים יותר. 

– גולדנברג, מדברים ממדור רכילות צהבהב במיוחד.
 
"אני במצב רוח טוב, אל תקלקל לי".

– מאוחר מדי. יכול להיות שאת דיווה? 
"אני נחמדה מאוד, וכולם מסתדרים אתי". 

–  זה מה שאת חושבת. 
"זה ממש קשקוש גדול. אין לי מה להגיד לך על זה". 

 ואני מניח שאת ובר זוהר חברות הכי טובות. 
"באמת, זה כל כך מגוחך שאין לי מה להגיד על זה"

הוא צלצל ביום רביעי נדמה לי, לא בטוח….שיחה קצרצרה ממש.

לקח לי זמן להבין שהוא רכילאי. עניתי לפני שהבנתי שעניתי, ממש בלי לשים לב האמת,

וסגרתי במהירות את הטלפון. איה שאלה מי זה היה ואמרתי שאיזה עיתונאי ששאל משהו 

טפשי לגמרי –

– מה?

– סתם נו…כלום 

– אמא…

– למה אני מתנהגת לא יפה בחשופים?

– אבל אמא, את מתנהגת…..

– סתם מותק…זה ממש שטויות…הסברתי לו שזה קשקוש…

– אבל אמא….

– תגידי, אם יגידו שאת טיפשה, זה יהפוך אותך לטיפשה?

– לאאאא

– יפה, אם יגידו לך שאת….שוויצרית?

– בחיים לא

– יפה. אז אם את לא, אז שום דבר שאף אחד יגיד עליך לא יהפוך אותך לכזה נכון?

– אבל זה לעיתון אמא!

אממממ ….

הילדה צודקת? הילדה טועה?

האם העובדה שה…בחור הזה שבחר במתכוון להיות רכילאי, להתעסק בחיים ובשטויות של

אנשים אחרים – איכס איכס איכס – יכול להשפיע במ ש ה ו על החיים שלי? 

אחרי הכל הוא לא עיתונאי. זו לא כתבה. סתם כמה מילים קטנות באיזו פינה במקומון.

אבל עכשיו יש את הרשת.

ובאינטרנט זה ל ת מ י ד והרבה יותר קרוב ומול העינים מהעתון של שבת.

וכנראה שזה באמת ילדותי ומיותר לכתוב את הפוסט הזה,

ומעורר משהו סתם, בלי סיבה אמיתית,

אבל לפעמים,

לפעמים,

פתאום,

זה מרגיז. ממש מרגיז.

כשיש ידיעות על מה זו לבשה ואיפה זה נראה ועם מי,

עובדות הן עובדות. נראת כאן, זכותם לכתוב. אמרת את זה שם, שמעו, זכותם לכתוב.

מצלצל אליך מישהו ושואל משהו, ענית ברצינות, ביושר, הקשיבו לך…סבבה.

אבל ככה?

באיזו סבביות רכילאית דוחה שיכולה באופן תיאורטי להעמיד צל, ולו הקטן ביותר ביני ובין

אנשים שאני עובדת איתם, מחבבת? בחיים לא.

ועל כלום.

ולכן, לפעמים הפיוז קופץ ואני מחליטה לא לתת, לא תת לאטימות, אוויליות, קטנוניות,

ביאושי מילים מיותרות וזיבולי שקר מיותרים ושיקריים, ובעיקר קטנים, כמה קטנים,

לגעת לי בחיים, להכתים, אפילו בקטן.

אז ככה:

מכירה את "רשימות" אני בהחלט מכירה את המספרים של הבלוג שלי 

ולדעתי אני יכולה to fight back – 

היחסים שלי עם יעל בר זהר, האשה הצעירה והנחמדה הזו, הפרטנרית שלי בחלק לא מבוטל מימי 

העבודה שלי בחצי שנה האחרונה על הסט של "חשופים" טובים, נעימים ויעילים ואני מקווה שגם 

התוצאה על המסך הקטן מדי יום לא מביישת את העבודה הכי רצינית שאפשר לעשות בתנאים 

בהם נעשות הפקות מסוג וסדר גודל שכזה.
 

לומדת בעל פה ומגיעה לסט מ ו כ נ ה. תמיד. עם ריטלין, בטח עם ריטלין.  

 

ועל האחרון…..

 

זהו. עד כאן.

 

 

 נ. ב. שמעתי במסדרונות זמן תל אביב שליונתן יש – – –   – – -. 

        אני אפילו לא טורחת לקבל ממנו תגובה. למה זה טוב?

        הוא יכחיש? יגיד שזה שטויות? שיגיד.

        אני את שלי גם אומרת בכל מקרה. בדיוק כמוהו.

 

 

 

 נ.ב.ב. יותר חשוב. הרבה יותר חשוב. "עד החתונה" – עונה ראשונה חוזרת.
          לקראת תחילת צילומי עונה שניה -שידורים חוזרים החל מיום שישי הקרוב 22:40 "רשת"

 
 
    נ.ב.ב.ב – איזה כיף זה בלוג!!
 
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עולמית  On 23 במרץ 2009 at 18:28

    וברור שזה קשקוש. אני נהנית לצפות בך, ואל תתני לזה להגיע אלייך.
    שיכתבו מה שהם רוצים. מחר (מקסימום עוד כמה ימים) עוטפים עם זה את הדגים ולא כל מה שכותבים הופך להיות נכון.
    אל תתנצלי.

    אהבתי

  • רוני  On 23 במרץ 2009 at 18:35

    שאסור להתייחס לרעל הזה.
    תשמעי, מותק, אין לי מה להגיד על זה בכלל מרוב שזה מיותר, טפשי ומגעיל. את בחורה עלא כיפאק, ואנשים רעים תמיד ימצאו על מה לדבר.
    מנפלאות עולם הזוהר, אני מניחה.

    קראתי ראיון בהארץ על מארינה מקסימיליאן בלומין, והיא אומרת לרכילאים כל שעולה על דעתה ומשחקת איתם. גישה לא רעה.

    אני ויעל? בטח, הולכות מכות על הסט מהבוקר עד הערב. אני רוצה להוציא לה את העיניים. היא שורפת בובות וודו שלי בלילות.
    או לחילופין – מה פתאום. היא עזבה את גיא ואנחנו מתכוונות לגדל את איה ואת (איך קוראים לתינוק שלה?) יחד.
    לא טוב?

    אהבתי

  • אישה אישה  On 23 במרץ 2009 at 18:36

    להתקרב לסו קולד "זוהר". גם כרכילאים וגם כצרכני רכילות נלהבים.
    מי שמחפש פגמים בדמות מצליחה כדי להרגיש טוב עם עצמו, שיבושם לו, וברור שמדובר בבעיה לא פתורה שיש לו עם עצמו.
    בקיצור הכי טוב לאמץ את השיטה של מרב מיכאלי ולענות לכל כתבי הרכילות "אין תגובה". הם ממילא יכתבו מה שהם רוצים בסוף.

    אהבתי

  • יובל  On 23 במרץ 2009 at 19:04

    למרות שאני מבין אותך. והכי כיף לשחרר קיטור בבלוג. אני אגב בעד לציין שמות, אין סיבה שלא כל קוראי הבלוג שלך יידעו במה מדובר

    אהבתי

  • א  On 23 במרץ 2009 at 19:08

    מילא שהבת שלך ילדותית, היא ילדה, אבל את כבר מזמן לא ילדה.
    האם תהית מאיפה הכתב קיבל את הרעיון הזה? למשל, אולי מישהו מההפקה דיבר על זה? אולי יח"צ של ההפקה? זה מפתיע שאת עד כדי כך ילדותית שאת אפילו לא מגרדת את הרעיון הזה במחשבתך.
    ודבר שני, לא משנה מה את חושבת על כתבי הרכילות (אני חושבת בעיקר שהעבודה שלהם משעממת למדי, אבל אני גם חושבת שאני ועובדה שגם את קוראת את המדורים האלה, אז מי שכותב אותם הוא לא יותר נמוך מאיתנו, והזין שלו לא יותר קטן משלנו) – הם לפעמים כל הסיפור בשביל אנשים כמוך (שרוצים להיות על במה מול קהל), נכון נכון אתם רוצים רק אמנות, רק שייקספיר ושיעזבו אתכם לנפשכם.
    אינני יודעת מה יותר מפתיע אותי, שאת כותבת את זה בריש גלי או שאת חושבת שמישהו יקנה את זה. הקהל שקורא אותך כאן, לא מטומטם בדיוק כמו שמי שקורא מדורי רכילות (את, אני) לא מטומטם. ומי שכותב אותם הוא גם בדרך כלל לא מטומטם הוא מתפרנס.

    אהבתי

  • בייביסיטר  On 23 במרץ 2009 at 19:10

    מעכשיו, כל מילה שתכתב עליך שם תקרא כתגובה נקמנית. גם בבית משפט אגב יהיה לך קייס אם ממש תתעקשי

    אהבתי

  • אמיתי סנדי  On 23 במרץ 2009 at 19:11

    אז עכשיו את כבר יודעת מה לשאול אותו ואת שכמותו בתגובה בפעם הבאה שיתקשרו, יש לך את זה מוכן לשליפה.

    אהבתי

  • אילנה  On 23 במרץ 2009 at 19:16

    ולעזאזל הרכילות המרושעת.

    מצחיק העיתוי בין פוסט זה שלך, לבין האחרון אצלי… להבדיל
    מחכה ל"עד החתונה", עונה ב', בסקרנות רבה.

    בהצלחה

    אהבתי

  • אילנה  On 23 במרץ 2009 at 19:17

    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=266004

    אהבתי

  • יוסי בן-אדרי  On 23 במרץ 2009 at 20:12

    ההצעה מקודם לשתף פעולה בהגזמה פרועה ולהמציא שקרי שקרים יכולה להיות מאוד יעילה.

    אהבתי

  • חדשה פה  On 23 במרץ 2009 at 20:41

    כל כך הרבה פעמים ציינת שאת ו "הקהל" לא מטומטמים אבל איך לומר? יצאת די מטומטמת
    כנראה שזה נכון- אם צורכים מספיק רכילות מרושעת המוח מצטמק והלב נובל
    וחלי- אל תיקחי ללב. שיעמום ורוע זה שילוב קטלני

    אהבתי

  • יוסי דר  On 23 במרץ 2009 at 20:50

    תשובה סרקסטית – מסוכן!!!
    אני מדבר מתוך ניסיון.
    לא כדאי להתחכם עם עיתונאי שעלול אח"כ להתחשבן אתך בעיתון.
    צריך להכיר בכוח של העיתון וביכולתו למרר את חייך.
    אני לא יודע אם זה מתאים לכל מקרה, בוודאי לא לעיתונאי רכילות, אבל כשעיתונאי "רגיל" מתקשר רצוי להציב תנאי:
    לקבל את השאלות בכתב ולהשיב בכתב.

    אהבתי

  • עיתונאי  On 23 במרץ 2009 at 22:17

    על הפוסט הזה. באמת.

    אהבתי

  • זו ש  On 23 במרץ 2009 at 22:51

    מעבר לעובדה שמדור רכילות לא קראתי מאז ימי ציפורה העליזים בחדשות, והייתי צעירה ונוחה להשפעה, ברי שדברים בכל אופן שונים בעידן האינטרנט.
    כשלאדם הממוצע היה מקור מידע אחד על הסלב החביב עליו (סליחה שאני קוראת לך ככה לרגע)
    אז באנמת לא היתה לו כל דרך לדעת איפה מסתתרת האמת. והנה עוד הוכחה למה יכול לעשות בלוג עבור אדם (ולא רק עבור סלב). לחשוף בפני אחרים חלקים ממנו שאין דרך אחרת להכירם.
    אני קוראת אותך כמעט מההתחלה, מימי לא פגשתיך, אבל ברור לי שאת אדם מקסים ונדיר ומיוחד, ותעמוד מקהלה של 50 רכילאים ותגיד אחרת, אני לא קונה. מצטערת, לא קונה. וכנ"ל את השאר. אז אני לא יודעת כמה קוראים כאן, אבל לדעתי קוראים מספיק, כי בדיוק כמו לשון הרע, נדמה לי שגם לשון הטוב עוברת מפה לאוזן.
    (ואני לא אומרת את זה מתוך התמימות של "מה שמישהו כותב ברשת זו האמת היחידה", אלא מתוך היכולת לקרוא אדם דרך טקסטים, שכששורצים שנים ברשת, רוכשים אותה כך או אחרת).

    אהבתי

  • חיים שדה יין  On 24 במרץ 2009 at 07:16

    ולמי
    אלו ימי פומפיי האחרונים
    אדם בר דעת מחפש לו דרך להרים
    מחפש לו מערה להתחבא בה
    מקווה לסימפתייה מחיית השדה
    הידוענות שלך , אין לה משמעות אמיתית בשום עולם אידיאלי
    גם לא לידוענותו של הרכלן
    הולכת ונגמרת פה אפיזודה
    בת שישים ואחת שנים בקירוב
    הרי צריך להיות אדיוט גמור לחשוב שלידיעה הזו או לאחרת יש משמעות למעט עצם הכלל שמכבד אותכם
    כמפרנסים לגיטימיים.
    זה לכשעצמו שווה מחקר אנטרפולוגי

    אהבתי

  • עינב  On 24 במרץ 2009 at 09:21

    ועכשיו גולדנברג בואי תוכיחי שאין לך ושלעולם לא הייתה לך אחות.

    אהבתי

  • סיגל  On 24 במרץ 2009 at 10:01

    בעיקר מפתיעה אותי התמימות שלך. הרי כתבי רכילות לא ממש עושים תחקירים מעמיקים, יש להם מקורות שמספקים להם מידע, נגיד ההפקה של חשופים שרוצה לעשות "באז" נגיד המנהלים האישיים שלך וכיוב'. אני לא מיתממת וגם אני קוראת את המדורים הללו, אבל ברור לי שלפחות 50% ממה שכתוב שם או מנופח או מצוץ מהאצבע. גם את וגם יב"ז נראות לי פרסונות נחמדות ומקצועיות וזה כנראה חלק מיחסי הציבור וקידום התכנית שאתן מופיעות בה דרך מדורי הרכילות.

    אהבתי

  • איתמר  On 24 במרץ 2009 at 11:34

    בסדרה רציתי להגיד לך שאני נהנה מכל רגע
    אבל האם את לא חושבת שידיעות מסוג כאלה אמורות לעשות רק טוב ליחסי הציבור?

    אהבתי

  • פיני  On 24 במרץ 2009 at 13:22

    מעניין מה היית אומרת אם היו כותבים שאת שחקנית גרועה.

    אהבתי

  • ח ל י  On 24 במרץ 2009 at 13:33

    זו לא הייתה רכילות, בטח לא הזויה ובדויה,
    זו הייתה בקורת לגיטימית. בקורת שאדם שזה מקצועו מביע על העבודה שלי. אף אחד לא "אמר" לו, אף אחד לא "לחש" לו לאף אחד לא היה שום אינטרס גדול או קטן. מבקר ודעה. הכי לגיטימי.

    הייתי מרגישה הרבה. הרוב רע קרוב לודאי,
    אבל לא משהו שאפילו מתכתב עם הכעס והטמטום וחוסר האונים שהרגשתי במקרה, הקטנצ'יק, כן אני יודעת שקטנצ'יק הזה. זו לא אותה קטגוריה. ממש לא.

    אהבתי

  • פיני  On 24 במרץ 2009 at 17:28

    אין כל הבדל בביקורת. כי הכל רכילות, יש אנשים שאוהבים לשפוט אחרים בדרך כזאת, ויש אנשים שמבקרים אנשים לכאורה במקצועיות אבל גם זה בא מתוך רוע ורכילות לשמה. אפשר להגיד שרוב הביקורת היא רכילות ברמה גבוהה יותר או פחות.

    זאת ביקורת שהושמעה עליך. או שתקחי אותה ללב ותכעסי, או שתזרקי אותה לפח ותשכחי.

    אבל אין שום הבדל בין שחקנית גרועה לאחת שלא מסתדרת עם אנשים וכו' זה ביקורת וזה ביקורת.

    אהבתי

  • עיתונאי  On 24 במרץ 2009 at 19:08

    קולנוע או תיאטרון לרכילאים הוא או אדיוט גמור או כותב מטעם.זו שטות שאפילו אין טעם להרחיב בה.

    אהבתי

  • פיני  On 24 במרץ 2009 at 23:41

    אין שום הבדל בין מבקרי תרבות מכל הסוגים לרכלנים, כל העיתונות זה צהוב אחד גדול לא חשוב באיזה תחום.

    אהבתי

  • צביה רובין  On 25 במרץ 2009 at 12:35

    בין ידיעה במקומון לבין ידיעה באתר אינטרנט. מכירה הרבה אנשים, ואני ביניהם, שכבר לא קוראים עיתונים מלכלכי אצבעות, אלא מוצאים את כל המבוקש באינטרנט. ודווקא לכן כותבת לך פוסט זה.

    משום שאני מתעניינת מאוד באינטרנט, בגוגל, בקידום אתרים וכו', עשיתי בדיקה פשוטה: כתבתי בגוגל "חלי גולדנברג" (דווקא בלי הגרשיים), ומי מופיע במקום הראשון? מעתיקה:
    "תקריב חלי גולדנברג, שעל פי הצוות מבססת את מעמדה כדיווה הבלתי רשמית על הסט של חשופים…. האתר האישי של חלי גולדנברג מתארח באתר רשימות המארח כותבים נוספים…" – כלומר דווקא הפוסט הנוכחי שלך!!!

    וחומר למחשבה. אני לא קוראת רכילות (ומכירה עוד כמוני), ולכן בפעם הראשונה שנתקלתי בקשקוש הזה היה דווקא בבלוג שלך… ועכשיו כל פעם שיכתבו את שמך בגוגל – יגיעו לזה. כלומר, את עצמך נתת פרסום וכוח לידיעה הרכילותית המטופשת, וקידמת אותה בגוגל!

    אז בלוג הוא אכן מקום לאוורר רגשות, לשתף וכו'. אבל מאוד מציעה לך לחשוב על כך שגוגל מאוד אוהב בלוגים, וכל מה שכותבים – ישר מופיע בגוגל ונשאר המוווון זמן. בקיצור, כדאי לא לקדם בגוגל ידיעות שלא מעוניינים בקידומן…

    אסיים בנימה אישית, גם אני צופה ב"חשופים" ונהנית :-) ושמחה מאוד לשמוע שהעונה השנייה של "עד החתונה" תחזור בקרוב. בהצלחה!!!

    אהבתי

  • אביבה יובל  On 26 במרץ 2009 at 11:08

    קודם כל את המילים שלך, ואחר כך את כל התגובות. לרגע, חשבתי,שיקראו אותך בדיוק כמו שכתבת, אבל התבדתי (ויש לי הרגשה שגם את).

    יש משהו בכתיבה האישית שלך, שמצליח לגעת בי כל פעם מחדש. אני קוראת אותך כבר זמן רב, והמון פעמים מוצאת את עצמי מעריכה את הפתיחות שלך בכתיבה בחלל הציבורי.

    אני אישית חושבת שטוב שכתבת את עצמך בדיוק כמו שאת, וכן, אם קראת משהו לא נכון שעושה לך לא טוב, זה לא "ילדותי" כמו שכתב מישהו מהמגיבים כאן, להרגיש רע בגלל זה.

    אני לא רוצה להכנס למהותו של הכותב את הדברים, ולסיבות שבגינן הגיעה אליו ה"הודעה" המדוברת, אני כן רוצה לומר לך שכמי שקוראת אותך את מצטיירת כאדם מיוחד שהתיאור הזה לא נשמע קשור אליו בכלל.

    אבל יש לי הרגשה שאת יודעת שלכתוב את עצמך כמו שאת בוחרת ומרגישה זה הדבר הכי נכון לעשות.

    מותר לשלוח לך חיבוק מרחוק?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: