פעם בשנה זה קורה.
האוויר נשטף מהבל ואבק ואובך הקיץ ומראה פנים חדשות.
הנחיריים מתרחבים, שלא נדבר על הלב.
מנסה לנשום מה שנדמה לנו לטבע. כי שכחנו.
אוויר נקי מאבק. רענן, מחדש לחושים.
כמו עוגת דבש בראש השנה, כמו משב רוח שרבית ראשונה.
נסענו הבייתה כשכבר היה חושך והגשם הפתיע. מאד הפתיע.
תמיד היורה מפתיע משום מה.
הוא היה חזק ותקיף ונוכח עד מאד.
שום זרזיפי גשם.
מטח של ממש.
קצר ורטוב עד מאד.
נהגתי בתוכו ארבע חמש דקות ואז הוא פסק ואנחנו, הגענו הבייתה.
היא יצאה מהמכונית, עצרה לרגע והייתה מרוכזת ושקטה.
לא הבנתי למה וחשבתי לעצמי שלפעמים אני יכולה לראות את האשה שהיא תהיה,
את האדם המבוגר שלפעמים, בדרך שאני לא מצליחה לפענח מביט אלי מהעתיד.
היא עמדה מרוכזת לרגע קצר
ואז
הפנים שלה התמלאו אור, בחיי, והיא אמרה:
תריחי אמא, את לא מאמינה.
בטח מאמינה מותק.
פעם בשנה, פעמיים בעצם – זה קורה גם בשרב הראשון – הזמן קופא.
רק החושים חיים. בלי מודעות, זמן, נוכחות.
זכרון חושים מתעורר בחדות ורכות כאחת.
מריח בהתרגשות ריח שלא הריח הרבה זמן, מזהה אותו
ומחייך.
בואי אמרתי לה, איזה מזל שכבר הורדנו את הפוך?
תקריב 
תגובות
בדיוק עכשיו
אהבתיאהבתי
כשפתחתי את החלונות הבוקר הרגשתי נפלא:-)
אהבתיאהבתי
בשרב הראשון? בשרב הראשון אני מרגיש אימה וחרדה
אין לערבב בין הגשם הראשון והנהדר, הריח של האדמה הרטובה, והיופי של הכל רטוב לעומת שרב נלוז
תודה על מילים נהדרות
אהבתיאהבתי
אני
אהבתיאהבתי
הגשם הראשון קצת מעכזב כי אחרי יום יומיים החום חוזר אבל אין מנוס מלהיכנס למטבח, זה האות למרק הראשון ועכשיו כשיש לי תינוק בן שנה בדיוק זה נראה בילתי אפשרי לבשל כמו פעם אבל נראה לי שזה מעבר לזה ושהמטבח יקרא לי בכל זאת כנגד כל הסיכויים.
בלי שום קשר הקטנצ'יק כל כך מתוק עם הגרביים החדשות – להתעלף
אהבתיאהבתי
בדיוק כמו שכתבת. רגע טהור של חיים
אהבתיאהבתי
אהבתי מאוד את החורף. העונה הקרירה שלי שבה אני חוגגת יום הולדת.
היום אני שונאת את החורף. כבר שנים רבות שאין לי מנוחה כשמתחיל להיות קר וגשום וחתולי הרחוב קמלים להם אט-אט או מהר מאוד. והלב שלי פשוט נשבר. גם מתחת לפוך.
תקראי את זה:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=791513
שיהיה חורף קל.
אהבתיאהבתי
הלבישו את הספות בחצר בשכמית פלסטיק
הכניסו תחת הבית את מה שאסור לו להרטב
וסיימו בריקוד גשם תחת העץ
ופת-אום
בום!
גשם חזק, וברד שלא מסתדר עם 20 המעלות שבחוץ
ואני רצה בבית לסגור חלונות, חוזרת למחשב ומוצאת את החלון פתוח והמקלדת בשלולית וכל החבורה נכנסת בריצה הביתה. 3 ילדות ספוגות מים ומבוהלות, אבא אחד מופתע.
10 דק' אח"כ הן חזרו לבגדי הקיץ והלכו לשחק בבוץ.
עם כל הכבוד ליורה -עדין חם.
אהבתיאהבתי