תקריב

.

.

.

ככה אני קוראת לה, לפעמים. גללויה.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

הכרנו בפגישה הראשונה של כל אנשי "הלהקה"- סתיו 78' אם אני מחשבת נכון את השנים שעברו.

את החזרות והצילומים והפוסט צילומים ויחסי הציבור והפרמיירה וההיסטריה  של "הלהקה"עברנו זו ליד זו,

ככה בנימוס, בלי להתקרב ממש. קורקטי. כמו שלדמויות שלנו לא היה הרבה מהמשותף

כך השיקוף בחיים האמיתיים תאם. היא חשבה עלי ככה וככה ואני עליה ככה ואחרת.

כשהתחלנו את החזרות ל"דיזנגוף 99" כבר חייכנו זו לזו יותר, אחרי הכל היינו ה"וותיקים" –

ידי, סוויסה, היא ואני – היינו אחרי קרבות והצלחות הלהקה ורק עצמון הגיעה חדשה,

כמו בסרט עצמו, שיקוף המציאות, כבר אמרנו.

לילה אחד נגמרו החזרות מאוחר במיוחד – פעם הרי יכתב הפוסט עלילות הנשר וסרטיו הראשונים,

ירד גשם כבד ושוטף, לה לא היה רשיון נהיגה עדיין ולי כבר היה אוטו והצעתי לה טרמפ.

נסענו מבן יהודה, המשרד של הסרט היה שם ועד שהגענו אליה הבייתה, נצת הניצוץ.

לך תבין למה אז, פתאום.

ישבנו במכונית כמעט שעתיים ודברנו דברנו דברנו –

קרוב לודאי שאני יותר, מהכרות קרובה עם שתי הדמויות בסצנה ההיא.

זהו. ככה זה התחיל, לך תבין למה.

כמעט שלושים שנה מי – היה – מאמין – היא – החברה – הכי – הכי – טובה – שלי.

כזו שכבר לא צריך להתאמץ ממש.

אפשר פשוט להיות.

לא חייבות לדבר כל יום שלוש ארבע פעמים.

אפשר אם רוצים, אם מתחשק. אם יש דברים חשובים לספר, לחלק, לצחוק או סתם לשמוח, להתלבט,

להתייעץ בענייני ילדות, בחורים. או בחורים, ילדות, תלוי מי שואלת את מי ובאיזו תקופה.

אמהות מאותו הזמן. ילדות מאותו שנתון. כמה שמחה.

.

 

היא כאן לתמיד, בדיוק כמוני בשבילה.

כמו שהמשפחה שלך תהיה שלך תמיד, לא חשוב מה יהיה, מה יקרה.

אין אדם בעולם שיודע את סודותי כמוה, אין הרבה אנשים שמצחיקים אותי כמוה,

אין, כמעט, אדם בעולם שאני סומכת עליו כמו שאני סומכת עליה.

ואין, כמעט, אדם בעולם שאני שמחה בשמחתו כמו שאני שמחה בשמחתה.

ללי, בתה חגגו אתמול מסיבת בת מצווה, לה עצמה, יוצא היום הדיסק החדש.

כמה שמחות בסוף שבוע אחד.

ב ה צ ל ח ה גל יקירתי.

שהדיסק היפה והמחדֵש אותך הזה יביא הרבה מילים טובות כפי שמגיע לו,

הצלחה כפי שמגיע לו ושמחה, בעיקר שמחה כמו שמגיע לך.

שיצליח להפיג מעט, אפילו שקשה, את הצער האין סופי שלך.

אני אוהבת אותך, תזכרי.

מהיום בחנויות :)