בתוך המציאות ההולמת בכל רצון לשלווה, הגינות וחיים רגילים ופשוטים,
בתוך כל ההמולה האלימה, המכוערת, המזיעה המרכיבה את החיים הקשים במקום הזה.
בתוך תקציבים כושלים ומושחתים, קרנות מבוזבזות ותוכניות ריאליטי,
בתוך כל הדברים הגדולים והחשובים באמת והדרמות קורעות הלב של חיים חסרי אהבה,
אנשים חסרי לב ומוות, אני קוראת פתאום משהו סמלי וצדדי שמסמן לי את האפשרות לרגיל.
סמן קטן לחיים רגילים.
לכל אחד המשהו הזה יכול כמובן להיות משהו אחר.
אני קראתי היום שסינימטק חדש נפתח בהרצליה ופיסת שמחה התגנבה אלי.
ואופטימיות דווקא ביום כזה,
שעל גדות הירקון עומדים צוללנים, וילקוטים על הציוד הרב שבתוכם מחולקים עכשיו לילדים
שיתחילו מיד את בית הספר בלי לדעת מה יהיה, אם בכלל בכריך של ארוחת בוקר. בימים
שהמדינה לא מצליחה להחליט מתי ועל מה סוף סוף יועמד לדין משה קצב ומכל מקום שאתה
מביט המקום הזה בוער ,
בתוך כל זה מישהו מאמין שאפשר.
שאפשר להקים עוד סינימטק.
אי של רצון למעט שקט, תרבות – לא – מילה – גסה ורוגע.
מקום שמחפש איכות יותר מרייטינג.
תרבות יותר מכסף.
אהבת קולנע יותר ממסכים דיגיטליים וכורסאות נוחות.
מישהו שבמקום לסגור אולמות קולנע כי -כולם- רואים / צורבים / קונים- dvd -בעשרים -ש'ח
ומה הטעם, או במקום לבנות מתחמים המאגדים עשרות אולמות קולנע עם מסכים קטנים מאלה
שיש בבית, אבל עם כורסאות סבבה ופופקורן והפסקה באמצע הסרט לא כי צריך להחליף גלגל
אלא כי אולי תרצה עוד דיאט קולה ורק סרטים שבטוח יביאו צופים ומה – פתאם – להקרין – סרט –
קטן – ואיכותי – שיקחו – אותו – בספריה – ויעזבו – אותי – בשקט. וגם בספריות אגב, לא תמיד
תמצאו את הסרטים הקטנים האלה, שכתבו וביימו והפיקו ושיחקו לאו דווקא מתוך מכונת העשיה
המתוקתקת בחברות ענק אלא אנשים שכתבו ויצרו מתוך חוסר פשרה, יושרה אמנותית ורצון
להגיד משהו בדרך אחרת, טוב אולי רק באוזן ודומיה…
ובתוך הקיץ הלוהט הזה בהרצליה פותחים סינימטק.
במתחם העירוני החדש, במקום קולנע "סטאר" יפעל חמישה ימים בשבוע ס י נ י מ ט ק.
איזה כיף, ובהצלחה כמובן.
סינמטק הרצליה: פסאז' הסינמטק, רחוב סוקולוב 29, ימי פעילות בתקופת ההרצה: ג'-שבת
נ.ב. ובקשה מערוץ 10 ומהאקדמיה. מקארטני מגיע. יאללה. בלי אגו.
נא לדחות, או להקדים, את טכס חלוקת פרסי "אופיר". ת ו ד ה.
וגם: יו"ר מועצת הקולנוע הישראלי מתריע מפני קריסת הענף.
תקריב 
תגובות
תארי לעצמך שיגיע איזה מטורף ויפתח סוג של קולנוע פריז אה?
ובקשר לתאריך של פרסי אופיר צריך עצומה
אהבתיאהבתי
היא לא בהכרח מילה גסה!
אהבתיאהבתי
אינן מילים גסות…
ולמרות כל הסנוביות שבטח מסתובבת פה ברשימות,
טוב לדעת שיש ישראל בעולם הזה…
אהבתיאהבתי
אופטימי
שעשה לי קצת טוב.
תודה על הפנס שלך שהאיר ולו לרגע זוית יפה של חיינו כאן.
אהבתיאהבתי
תודה. הזכרת לרגע שיש גם דברים יפים במדינה המטורפת הזאת. תודה על איסוף הילקוטים.
שאפו לך.
אהבתיאהבתי
ועכשיו שיבואו אנשים ויוכיחו שיש מספיק קהל למיזם כזה.
אהבתיאהבתי
רוצה לומר – עם רגל נפש אחת בחוץ. הדברים הקטנים האלה כבר לא ממלאים אותי, לא משמחים אותי.
כבר לא מרגישה שייכת למקום הזה, למדינה הזאת, לאנשים שכאן, במקום שפעם היה הבית שלי. לא מרגישה שייכת לחוסר הסולידריות, לאלימות, לחוסר הסובלנות, לקפיטליזם, לשנאת החינם, לבזבוז האדם והרוח, לאמריקניזציה והגלובליזציה וכל שאר החארטהריזציה.
לא מרגישה שרוצים אותי פה בכלל, מעמד ביניים רחב כתפיים שכמותי, צבא ומילואים, מיסים ושכר ממוצע שאי אפשר אפילו לקיים בו את עצמי בכבוד.
לאף אחד כאן לא אכפת אם אתה משכיל, אם אתה טוב, אם יש לך ילדים ואתה רוצה לבנות להם בית קטן ובטוח. הכל חארטה מסביב, ואני פשוט לא שייכת יותר.
אם לא המשפחה – כבר מזמן הייתי אורזת ונוסעת. זה לא איום – גם כך למעט הקרובים לי – לאף אחד לא היה אכפת.
אהבתיאהבתי