ילקוטים, חינוך ונסיון להפיק את המיטב

.

יולי 2013

.עברו ארבע שנים והבקשה שלי נשארה זהה. כל מה ששייך לבית הספר ולכם לא יהיה בו

שימוש בשנת הלימודים הבאה. כל מה שנדמה לכם שלא נעים להעביר הלאה, אל תדאגו,

ילדי הפזורה הבדווית שמחים לכתוב בעפרון משומש, במחברת מקומטת מעט, אין להם 

כלום, ממש כלום. בסוף הפוסט רשימה, ותאריך היעד הוא 10 אוגוסט.

.

– תרוקני בבקשה את הילקוט

– למה?

– כי תכף נגמר החופש ואולי כדאי לנקות אותו לקראת שנה הבאה….

– ?

– מה?

– אני לא רוצה אותו בשנה הבאה

– למה? הוא במצב מצויין לגמרי

– אני לא יכולה להתחיל את ה ח ט י ב ה (!!!) עם ילקוט ישן

– למה?

כאן הגיע המבט. היא לא האמינה שאמה יכולה להדרד למחוזות חוסר הבנה כה עמוקים.

איך זה קרה פתאום היא שואלת את עצמה… לאן נעלמה אמא המבינה, המכילה, המצויינת

ההיא שהייתה כאן לצידי עד לפני רגע…

עכשיו,

לכי תסבירי לה שמי שהשתנה, ובצדק כמובן, עם כל הזכות האבולוציונית לגדול, להתבגר,

להתרחק, למצוא את עצמך בגבולותיך שלך, זו את כנראה, את הנערונת העולה לחטיבה,

לאו דווקא האישה הגבוהה הזו שהייתה פעם מ'זה נחמדה….אמא שלך.

אני יכולה למלא עמודים בלמה זה לא הדבר הנכון לעשות.

להחליף ילקוט כל שנה.

בכמה הדבר הנכון לעשות הוא להביא אותה לידי הבנה שהילקוט שלה, ב א מ ת,

במצב מצויין – סוג של פלא בעיני איך הוא החזיק מעמד בטלטלות השנה –

אני יכולה לפצוח בסיפורים נוסטלגיים על הילקוט שלי שליווה אותי עד שהתבלה ממש בלי

קשר לכמה שנים זה לקח – ופעם, עור היה עור ועבודה הייתה עבודה –

you know…..

או שאני יכולה לנסות להפיק תועלת מרפיון החינוך הזמני שהשתלט עלי,

להבין ולהפנים שעם כל הכבוד לסוציאליזם ולשיוויון,

הבת שלי / שלנו גדלה במציאות שונה מזו שלי ושל אביה בילדותינו –

במציאות שונה מזו של הרבה מאד ילדים ומשפחות, כן אני זוכרת,

אני יכולה לקוות שהחינוך שאני מנסה להקנות לה והערכים שאני מנסה ללמד ולחשוף

ולהסביר לה יתעלו וינצחו פינוק של בת בכורה ויחידה וילקוט חדש לקראת החטיבה,

למרות,

שיכולתי באותה מידה בדיוק, לקחת את מקרה הילקוט ולמקד בו את ה כ ל:

מצב כלכלי, חברתי, ילדים שאין להם, ערכים חיצוניים ולא חשובים המקבלים יתר תוקף

חברתי באופן כל כך שטחי ומעצבן,  זה מי שאתה, לא מה שאתה לובש וכו' –

אבל,

אני מודה עם הרבה רגשות מעורבים שאני אקנה לה ילקוט חדש לקראת השנה החדשה.

ועם זאת,

אני מתכוונת להפיק את המירב והמיטב מהילקוט הזה.

עבור כולם.

מי שזוכר, בחורף שעבר אספתי דברי חורף רבים, מאד רבים, עבור אוכלוסיית האנשים

 השקופים בנגב, אלה שאסי סיקורל מטפל בהם בלב רחב כל כך – והחצר שלי עלתה

 על גדותיה מדברים טובים וחמים שהגיעו עבורם ואסי אסף ונסע וחילק.

 הפעם מטעמי קוצר זמן אני מבקשת למקד את הבקשה:

אנא,

הביטו סביב.

לא כל הילדים ברי מזל.

ילקוט חדש, לא קרוע, נקי ומסודר עם קלמר, עפרונות ומוחק יכול לעשות שינוי גדול אצל ילד

שאפילו את המעט הזה אין לו. הביטו סביב.

בקשו מהילדים שלכם לעשות מיון ולהכין ערימה של דברים שאפשר לוותר עליהם:

  ילקוטים,  תיקים,

   עפרונות, מוחקים, קלמרים,

   סרגלים, דפי ציור, קלמרים,

   צבעים  וכל היתר. כל מה שנדמה לכם שייך,

   כל מה שקשור לבית הספר יתקבל בברכה.

   

   שאלו אותי במייל לאן להביא.

זהו.

  

 עוד

 נערת החטיבה וחברותיה ינקו, יאבקו, יתקנו, יעטפו ויכינו ילקוטים טובים, חזקים ומלאי    

 דברים לכל אותם ילדים שקופים שצועדים חצי שעה ושעה בכל בוקר לבית הספר המדברי

 שלהם כדי לזכות ברגעים טובים והשכלה והיא, היא תזכה בשיעור חיים.

 אמן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • א  On 11 באוגוסט 2008 at 10:58

    עבודה מבורכת. אפיץ.חוץ מזה,ההתמודדות הבלתי אפשרית עם הצפונבוניות הצרכנית ראויה לכל שבח.מכיר את הרגשות המעורבים,את הצורך שלנו לזגזג בין מה שראוי בעינינו והצרכים החדשים. בחרת נכון.

    אהבתי

  • גיל  On 11 באוגוסט 2008 at 11:17

    "כתבו לי" עדיין לא פועל למיטב הבנתי. שווה אולי לפתוח דואר מיוחד למטרה הזו ולפרסמו כאן כך שאנשים לא יפספסו את ההזדמנות.

    אהבתי

  • ענבל  On 11 באוגוסט 2008 at 11:30

    חלי היוזמה מופלאה
    בשנה שעברה החלטתי לתרום ילקוט במצב מצויין של ילדה שגדלה וצריכה תיק גדול יותר מהאורטופדי של הכיתות הנמוכות. הכנתי תיק קלמר ציוד וחיפשתי למי לתרום – פניתי למרכזי קליטה ולעובדות סוציאליות.
    מסתבר שישנם הרבה נדבנים ששמחים לתרום ילקוטים לילדי כיתות א בישובי מצוקה ואף אחד לא הסכים לקחת את הילקוט…
    מקווה שתצליחי יותר ממני במציאת נמען ואני אשמח לתרום את הילקוט

    אהבתי

  • יוסי  On 11 באוגוסט 2008 at 11:31

    יישר כוח על היוזמה!

    כשנודע לי שלילדה אחת, שעולה לכיתה א', קנו תיק ב-350 שקל כמעט התעלפתי.
    שלא לדבר על כל המסביב.

    אהבתי

  • טליק  On 11 באוגוסט 2008 at 11:34

    קראתי ,אתן לינק מהפוסט הבא לכאן
    ואולי נעלה נושא חם בקרוב לעניין החשוב הזה
    תודה שהפנית את תשומת ליבי

    אהבתי

  • ח ל י  On 11 באוגוסט 2008 at 11:34

    הבדווים השקופים בנגב, אזרחים שאינם שייכים למצרים ואינם שייכים נו מקבלים בשמחה כל דבר. מצלחות פלסטיק לארוחת בוקר עד בובות וקוביות משחק. הכל.

    אני מיד מארגנת ומכניסה כתובת מייל כי ה"כתבו אלי" ברשימות לא עובד מסתבר….

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 11 באוגוסט 2008 at 11:41

    תנסי לשכנע אותה עם טיעונים ירוקים. ילדים אוהבים את זה.

    אהבתי

  • אילן  On 11 באוגוסט 2008 at 16:54

    טיעונים ירוקים – גאוני. איך לא חשבתי על זה בעצמי?

    אהבתי

  • רוני  On 11 באוגוסט 2008 at 18:34

    אוספת מהכיתה והשכנים. אכתוב מחר ואביא לך. יופי.

    אהבתי

  • כנרת  On 12 באוגוסט 2008 at 16:56

    ילקוט חדש צריכים. זה סמלי, זה מוחשי.

    זה מה שהיה משמח אותי, משקיט את דאגותיי באשר לתחילת השנה החדשה. בכל השאר אפשר לחפף, אבל ילקוט חדש צריך שיהיה.

    אהבתי

  • מירי  On 1 בספטמבר 2008 at 19:03

    לא מצאתי מייל, לא הבנתי אם הכתיבה דרך האתר עובדת בסוף או לא.
    בכל מקרה, יש ברשותי ילקוט חדש שאשמח לתרום, אז מאוד אשמח לדעת לאן להביא.
    תודה על המידע ועל היוזמה.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: