. . המשימה: למצוא צילום מפעם, ממש מפעם, המעורר רגש. זכרון. לשחזר אותו קרוב ככל הניתן למקור. זה הכל. רגעי שמחה מובטחים. גם רגעים עצובים, מרגשים, משמחים. בקצור, כל מה שהתמודדות עם עבר וזכרונות יכולה להעלות לפני השטח. על פי מקורות יודעי דבר, חוויה משמחת מובטחת. הנה דוגמית ולינק לאתר כמובן הנה משפחה ארגנטינאית שמתעדת את עצמה כל שנה משנת 1976. הנה פרוייקט "האחיות בראון" שמצולם כבר שלושים שנה. והנה משפחה ששיחזרה צילום אחד.
youngme – אני אז – 1966
nowme – אני עכשיו – 2006
. . . . . . . . . . . . . . אני אנסה את מזלי ביום שישי בערב אצל ההורים מול שני שותפי לילדות, אלה שהפכו אותי לילדת
אמצע. הוא הגדול והיא הקטנה. אולי יסורי המצפון והאשמה על מקומי המקופח תמידית במערך
המשפחתי ישפיע על מי מהם. הוא בטח יגיד לי לא לבלבל לו במוח והיא, מתוך נסיון חים ארוך מולי
ויאוש וחוסר כוח להכנס איתי לדיונים אין סופים, ממש אין סופיים, תסכים.
בינתיים – אתם מוזמנים לנסות את מזלכם מול בני המשפחה שלכם או מול עצמכם של פעם,
ל"הרים" הפקה קטנה ומרגשת,
להעלות את תוצאותיה לאתר ההוא אם תרצו, לבלוג שלכם ולא לשכוח לתת כאן לינק,
שֶנִרְאֶה.
.
תקריב 
תגובות
טוב, אין ספק שזה רעיון מקסים.
ננסה ונדווח. תודה :)
אהבתיאהבתי
הסתכלתי בתמונות של ה-אחרים.
זה יפה מאוד וגם עצוב כי ברגעים כאלה הזמן הופך מבלתי נראה ל-בכל מקום.
אהבתיאהבתי
מבקרת אותך אט אט ואוהבת מאד מה שאני רואה וקוראת ועכשיו גם אני כאן ועדיין לומדת את מערכת ההעלה…להשתמע
אהבתיאהבתי
לא בטוחה שכדאי לנסות לשחזר
אהבתיאהבתי
ינוסה. תודה :-)
חם כאן
אהבתיאהבתי
אבל יש טקסט שתקוע בין שתי התמונות, שחלק ממנו כאילו מכוסה על ידי אחת מהן ,ואי אפשר לקרוא מה כתוב שם.
רעיון מקסים אבל.
אהבתיאהבתי
יש לי קיר שלם בבית, מלא בהן. גם מדורות שלא הכרתי אישית. וגם מצאתי תמונה של אבי ז"ל בן 4, שהבהירה לי סו"ס למי הבת שלי דומה.
אגב, יש איזה פרוייקט של איזה אמן שצילם את רעייתו ואחיותיה (למיטב זכרוני) לאורך שנים, תמונה קבוצתית כשהן עומדות בתנוחה זהה. גם, באותו מועד כל שנה. אנסה להיזכר מי זה.
אהבתיאהבתי
אני לא מצליחה להצביע על הסיבה לתיעוד האינסופי והאובססיווי
אולי בגלל שאין לנו כמעט שום זכר לשורשים שלנו?
ואז,
בימים בהם אני מפשפשת בכל המגירות והארונות
ומוציאה פיסות זכרון
אני מבינה את הכח העצום של תמונה ומילה כתובה
אחלה פרוייקט!
אהבתיאהבתי
יש לנו פינה עם תמונות ישנות.
אני מקוה שכל ילדי מכירים אותן.
יש שורשים.
ואמרי לי ילדת שוקולד מה רע בזה????. נו
אהבתיאהבתי
האחיות בראון חנה –
גם אני מנסה כוחי בפרוייקט ארוך טווח –
ראי בלינק שנתתי.
אהבתיאהבתי
החזרת אותי אחורה בזמן, בזיכרוני, כשקראתי על הרעיון המקסים שהעלת כאן. רק שאנו [אני ובני שכבתי] חשבנו עליו כבר אז… בסיום י"ב. כל אחד הביא תמונת ילדות נחמדה ומשעשעת שלו, ועשינו לו שיחזור של התמונה. יצא פרוייקט משגע. שנתלה לראווה בתצוגת הסיום.
כיום שתי התמונות נמצאות זו בצד זו בבית הורי, ממוסגרות. ממסגרות בתוכן חוויה, הווי, זיכרון, וילדה שבגרה.
אומנם אני עוד צעירה בגילי- רק 23, אך נדמה שהעולם התהפך מאז. בלתי אפשרי להביט בי. בלתי אפשרי לי, להביט בי ולקרוא לעצמי עוד "ילדה" גם לא "נערה" ולא "בחורה". העולם הראה לי את ידו החזקה והאכזרית, לקח ממני את התמימות שראוי היה להתאימה לגילי.
אני איתך. קחו ביד מצלמה. הנציחו. זכרו. שחזרו. אין לדעת מה יביא המחר.
[תודה לך חלי על הבלוג המדהים והמרגש הזה. את נוגעת בליבי בכל פעם שאני קוראת.]
אהבתיאהבתי
איזה יופי
תודה
ויש לי הרגשה שאני כבר יודעת באיזו תמונה אבחר
בעצם שתיים
אהבתיאהבתי
וזה רעיון משגע
אהבתיאהבתי
נחשי על איזו תמונה של שתינו חשבתי ;)
רמז: פרופיל…
אהבתיאהבתי
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=349&blogcode=9462847
אהבתיאהבתי
רעיון ענק
יריב הוא זה שהפנה את תשומת הלב ואני לקחתי את העניין לנושא החם של ישרא עם קרדיטים מכאן ועד שכם:-)
אל תתפלאי עם בלוגך יוצף בכניסות במהלך השישי שבת
כאלה אנחנו בישרא,אוהבים להציף:-)
אהבתיאהבתי
וממש תודה על ההפניה למשפחה הארגנטינאית… פשוט מקסים!
אהבתיאהבתי
מקסים מקסים. הכרתי את האתרים חוץ מהארגנטינאי המעולה! בהצלחה בשיחזור הפרטי
אהבתיאהבתי