אני מתגעגעת

 

 

 לבלוג שלי. לכתיבה בו.

 לזמן הריק שמתמלא במילים ורעיונות וצרכים.

 אני מתחילה להתגונן ולהזהר ולמדוד כל מילה, לחשוב מי קורא אותי.

 מי יקרא כאן בעוד שבוע, שבועיים, כשיגלל אותי בגלל דברים אחרים.

 הייתי פטורה מתחושת ההצצה כמעט מהרגע שהחלטתי והגעתי לכאן,

 עכשיו אני מרגישה שאולי המקום הזה יתמלא עוד רגע באנשים זרים

 ומתכווצת ומתחשדת כמעט כמו בהתחלה, כמו לפני ההתחלה.

 הריחוק ממקום כל כל מייטיב ומשמח מזכיר את עצמו כמעט ללא הרף, 

 ואני מחפשת לעצמי את הדרך חזרה.

 ובתוך החיים האמיתיים שנפלו עלי שוב בקצב רחוק וזר ומרתק.

 כבר שכחתי איך החיים מרגישים בתוך המולה ועשיה ואנשים –

 כבר הייתי בטוחה שטוב לי רק בשקט וברגיל וברגוע

 ועכשיו אני שוב, מה חדש, מבולבלת מול עצמי ומחפשת הגדרה.

 ולפני כמה בקרים התעוררתי לחדר מוקף בבלונים שילדה אחת התעוררה מוקדם

 מוקדם בבוקר וניפחה והדביקה ונישקה – יומולדת שמח אמא אהובה שלי –

 תודה על השמחה שאת עניתי והייתי מאושרת. ממש מאושרת

 ואהבתי את השקט.

 וגם עכשיו אני אוהבת, בעיקר, את השקט,

 ולפעמים את ההמולה,

 וגם את הרגושים שמתחילים מכל מיני סיבות

 וטעמים ואפילו אנשים.

 ואני שמחה

 ועסוקה

 ומתגעגעת.

 

 

אליען ראיינה אותי לכתבת שער ב"סוף שבוע" הקרוב –

ג'יימי לי קרטיס או פוטושופ התלבטתי התלבטות עקרונית כשהחל הרקוד הזה.

אמרתי לה שאני מתכננת לכתוב את ראיון – גרסת המרואיינת ולפרסם כאן עוד

לפני שאקרא את הגירסא שלה. אני לא בטוחה שאספיק, אבל מבטיחה –

לך יקירתי, באופן אישי – לנסות…..

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אורית עריף  ביום 28 במאי 2008 בשעה 13:05

    שיש לך מונופול על הגעגועים…
    :)
    ויומולדת שמח כמובן!

    אהבתי

  • א  ביום 28 במאי 2008 בשעה 13:14

    ומזל טוב גדול. מאחלת לך המון שמחות כמו זאת מהבוקר

    אהבתי

  • ענת פרי  ביום 28 במאי 2008 בשעה 13:51

    באמת חשבתי: לא אופייני לחלי לא לכתוב כל כך הרבה זמן.

    אבל הזמן עוד יבוא.

    יום הולדת שמח

    אהבתי

  • A  ביום 28 במאי 2008 בשעה 13:57

    גירסת המרואיינת מסקרן ממש. יאללה

    אהבתי

  • אביבה  ביום 28 במאי 2008 בשעה 15:43

    והרבה נשיקות מאתנו.

    באמת חסרת, אבל אם זה לטובת החיים האמיתיים, זה טוב.

    אהבתי

  • איריס  ביום 28 במאי 2008 בשעה 16:26

    חייבת להודות שהכתיבה שלך חסרה לי

    אהבתי

  • טלי  ביום 28 במאי 2008 בשעה 17:16

    מבקשת שתחזרי לכתוב , מחכה לבלוג שלך , ועשכיו גם אצלי שקט , בבקשה חזרי לכתוב

    אהבתי

  • אורח בבית  ביום 28 במאי 2008 בשעה 21:03

    גלים. בא והולך. יחזור. אל דאגה. יש לך את זה

    אהבתי

  • יובל  ביום 29 במאי 2008 בשעה 00:22

    קחי את הזמן. אני בטוח שכשתחזרי תגלי שיש פה לא מעט אנשים שחיכו בסבלנות
    ויום הולדת שמח כמובן

    אהבתי

  • חנה בית הלחמי  ביום 29 במאי 2008 בשעה 08:49

    הקהל כאן, בהמתנה סבלנית ובאהבה :)

    אהבתי

  • אמא של עידו  ביום 29 במאי 2008 בשעה 11:01

    קחי את הזמן…
    ובכל זאת דעי – יש קוראים שהמילים שלך נוגעות בהם כל כך, שהכתיבה שלך חושפת גם אותם, לא רק אותך.
    מחכה לגירסאת המרואיינת – כמו לכל מה שתכתבי הלאה.
    ושוב – מזלטוב
    אמא של עידו

    אהבתי

  • בלוגר  ביום 29 במאי 2008 בשעה 14:53

    תכתבי
    בטוח שיקראו
    לא חשוב מה תכתבי
    כולם יקראו ויתרגשו וירשמו המון תגובות, ויכתבו על הבלוג שלך בעתון.

    מה לעשות – את שייכת ל"בלוגרים הלא אנונימיים" שהשתלטו על כל תשומת הלב, והפכו את עולם הבלוגים לעוד מקום בו המפורסמים ממשיכים להתפרסם, ואחרים חוסים בצילם, אם בכלל מישהו יודע מקיומם.

    (כן, זה הכל מקנאה, בטוח)

    אהבתי

  • לייה  ביום 29 במאי 2008 בשעה 15:59

    הפחד שלך מגיע ממקום נכון לגמרי,
    אבל אולי זה לא לרעה כמו שאת חושבת…
    אולי אם תפסיקי לשקול למרות שבעוד כמה שבועות יקרא פה גם קהל אחר
    תגלי שהתגובות לא יהיו רעות, אולי שונות ואפילו גם לא.

    והכל לטובה :))

    השקט וההתרגשות לפעמים כל כך עוצמתיים בגלל שהם באים ביחד, והם מודגשים יותר ואז לא יודעים מה לבחור.

    יום הולדת שמח…

    אהבתי

  • כנרת  ביום 29 במאי 2008 בשעה 17:09

    אני, ועוד כמה חסוכי פרינט בגולה, יקראו רק את הגרסה שלך (אלא אם הראיון יעלה באתר שלהם ואז אני לא מבטיחה להתאפק).

    אליען כתבה. מי צילם? ואיך היה להתראיין ולהצטלם?
    ומי יותר גבוהה?

    (הנה לך כמה שאלות פתוחות להתחלה(

    אהבתי

  • יעלי  ביום 29 במאי 2008 בשעה 18:36

    איזה כייף שחזרת…

    שמחה שהיית עסוקה בחיים האמיתים:)

    אבל עוד יותר שמחה לשוב ולקוא את מילותייך הקסומות

    בטוחה שהגיע לך כל בלון וחיוך מבתך..

    מאחלת לך ימים של אושר אהבה וצמיחה

    מחכה כבר לקרוא את הכתבה ועוד יותר לראות אותך בסדרה ..

    יעלי

    אהבתי

  • אתי  ביום 29 במאי 2008 בשעה 19:52

    גם לי מאוד חסרת, היתגעגעתי.

    אהבתי

  • דבורית  ביום 30 במאי 2008 בשעה 09:27

    איתן טל. אין דיון בסוגיית הגובה.
    אבל אני חושבת שאליען

    אהבתי

  • michaly  ביום 30 במאי 2008 בשעה 19:27

    גם בגרסת המראיינת יצאת מקסימה.

    (ורק שמישהו יגיד לאליען או לעורכיה שלדברים האלה ששמים על השולחן קוראים פלייסמטים ולא פלייסמנטים).

    אהבתי

  • התגובה השלישית מלמטה  ביום 30 במאי 2008 בשעה 20:49

    אבל זה כל כך יפה….
    ובפראפראזה על הבלוגר:
    מה לעשות – את שייכת ל"בלוגרים הלא אנונימיים" שהם כנים לשם שינוי, והפכו את התקשורת החדשה לזירה עוד יותר מעניינת, וכולנו משתתפים, כי כולנו באותו level.
    וזה כיף.

    אהבתי

  • ליהיא  ביום 31 במאי 2008 בשעה 03:15

    עוד קול מהגולה שמבקש לקרוא את גרסת המרואיינת…. ובכלל כל מה שתכתבי.

    אהבתי

  • לינוי  ביום 31 במאי 2008 בשעה 20:08

    נדמה שהצלחת להתראיין בצורה האופטימלית: כנה אבל לא פורנוגרפית. הצילומים, ובעיקר השער, יצאו כמו משהו שהייתי ממסגרת+שולחת זר פרחים גדול לצלם: תאורה מצויינת, זוית טובה, איפור נכון – מיקסום של כל היתרונות הפיזיים שלך.

    אהבתי

  • דבורית  ביום 1 ביוני 2008 בשעה 10:31

    אמנם שוב נפל לנו השרת פה, אבל אני מחכה לגרסת המרואיינת

    אהבתי

  • מוֹמוֹ  ביום 1 ביוני 2008 בשעה 12:09

    שמחה שנער חשב עליך והכין לך מתנת יומולדת אישית ורועשת משהו 3>

    את תדאגי – כולנו מצפים לחזרתך לכאן.
    חיבוק

    אהבתי

  • אלזה  ביום 1 ביוני 2008 בשעה 14:47

    רחלי
    בזמנך החופשי(שאני מבינה שאינו רב)
    בבקשה חזרי לכתוב!!.
    עושה לי טוב,כשאני קוראת את הגיגיך
    בבקשה!!!…
    זה יעשה טוב גם לך
    לפרוק מתח וכעס ולא חשוב על מה ולמה

    אהבתי

טרקבאקים

כתיבת תגובה