רשומון ליל סדר ראשון

.

בשנת 2007, אמא שלי אפשרה לי, סופסופ לערוך את ליל הסדר בבית שלי. זה היה הישג לא מבוטל

ורגע אחרי ה"בסדר" ההססני שלה, הבהלה שלי התחילה. הכתיבה הדקדקנית כלכך בבלוג, עזרה לי מאד

לשמור על סדר, נקיון וקור רוח . אני מקווה שמי מכן/מכם שקורא כאן ולפניו המשימה הכי, אבל הכי

מפחידה בתולדות המשפחה היהודית לדורותיה, ימצא ברשומון הזה מעט עזרה…..אחים אנחנו.

חג שמח :)


 עוד 15 ימים 

  אמא שלי מרשה לי לערוך את ליל הסדר השנה.

שנים אני מבקשת/מתחננת –  לא. התשובה היא תמיד: לא. הבאתי חתן. הבאתי נכדה. הבאתי מחותנים

(לכמה שנים, אבל בכל זאת…) מה עוד צריכה בת להביא לאמה כדי לקבל אישור שהיא "גדולה",

לקבל רשות לערוך סדר פסח למשפחה? אני מארחת אותם. את בני משפחתי, שבט לא קטן, באופן די

קבוע. ימי הולדת, ימי נישואין, מפגשי בני דודים, מסיבות הפתעה –

האחרונה לפני שבוע, מחלקת משימות ומארחת אותם בשמחה ובקלות. אצלי בבית, בחצר, על הדשא,

בלב. איפה שאפשר.

אבל ראש השנה ופסח? נייט – כמו שאמא שלה הייתה אומרת. לא!

היא שומרת כשרות. אני ממש לא. היא לא סומכת על אף אחד שידע מה ואיך בדיוק.

והבטחתי ואמרתי שתסמוך עלי, שאני לא אבזה את אמונתה ואכבד את כלליה. הבית לא יוכשר, אבל כל

הכלים שיבשלו בהם ויאכלו מהם יהיו חדשים – כלומר, כשרים לפסח.

נאדה. כלום. עקשנית כמו א-גאליציינר, קשת עורף כמו אמה.

אבל בראש השנה האחרון תפסתי אותה ברגע של חולשה והיא הסכימה. לא כל כך בגללי, אני חושבת,

כמו בגלל חולשתה ועייפותה – ולי, האמת, לא אכפת למה. אני מרגישה שקבלתי את "האישור" –

ואני שמחה ובאמת אשתדל להצליח. לשמח אותה. את אמא שלי –

אם היא לא תוציא אותי מדעתי כמובן, לפני השני באפריל 2007.

במסגרת רשומונים שאני כותבת כאן, לארועים דורשי סידורים וארגונים –

ראה יומולדת, ראה מרק העוף שלי או כריך שוקולד של בוקר.

אני פותחת רשומון ליל סדר ראשון בחיי: ישראלית/  יהודיה/  חילונית לחלוטין, לגמרי ומתוך הכרה

מלאה/  סנטימנטלית עם צורך בטכסים/  משפחתית עד גיחוך עם תא משפחתי קטנטן של שתיים ומסביבו

שבט רעשני/  אידישקייט לרוב וOCD קטנטן, חינני שנוגע לימי הולדת, מסיבות וכנראה לילות הסדר –

הפוסט הזה יהיה א ר ו ך, די משעמם אני משערת, בהמשכים,

ויסתיים כנראה מאוחר בלילה שבין השני לשלישי במרץ.

בעוד שבועיים ויומיים. עצות יתקבלו בשמחה לאורך כל התהליך –

תאריך היעד –  יום שני –  2 אפריל 2007

מספר המסובים – 18 בינתיים. מחפשת יתומי פסח.

.

  עוד 13 ימים

   רשימה. כל מה שעולה בראש. אפילו אם נראה אדיוטי, מיותר ועל סף הכפייתיות. רק למי שיש

   זכרון שהוא ישות עצמאית בתוך מוחו הוא, ע'ע add מבין את חשיבותן של רשימות.

   הכרחם של הפרטים הקטנים וגדולתה של הדקדקנות:

–  כסאות – לא הכתר הלבנים של אמאבא – למי יש? כמה עולה?

עדכון: מצאתי 12. ב'אייס' מוכרים ארבעה מתקפלים במאה ש'ח.

–  חמורים ופלטות לשולחן – איקאה?

עדכון: אין. היו המון. נגמרו. לא יגיעו עד החג.

–  אולי שולחנות מתקפלים – צריך 2 – למי יש. כמה עולה?

השגתי אחד. בהום סנטר ואייס – מאתיים ש'ח – בערך שני מטר אורך.

–  מפה. צבע. לבן?שמנת?

–  מפיות. בד? (שלי כבר הרוסות) לבקש מאמא שתכין? זה ישמח אותה? צבע?

–  יין. איזה? כמה?

–  מאמא: הכוס הישנה הכחולה של אליהו שהגיעה מ'שם', הכיסוי מצות שסבתא רקמה,

הצלחת העגולה ומה שעליה, ההגדות, כיפות אם חייבים –

–  צלוחיות לביצים קשות ומלח.

–  להנביט את החיטה בכלים נמוכים ביום שני הקרוב, שהחיטה תנבט ותגיע לגובה טוב.

–  להחליט עם איה מה היא רוצה להכין בעבודת יד ליד כל צלחת.

–  כמה כלי הגשה צריך?

–  נרות. נמוכים. גבוהים. צבע?

–  לברר כמה גדול צריך להיות סיר כדי לבשל מרק עוף ל20 סועדים?

–  שטיח לנקות בבית או נקיון מקצועי?

–  חשמלאי. האור בכניסה ובשביל לא עובד כבר חודש!

–  להשלים כוסות יין. כפות הגשה.

–  להכין רשימת אוכל מדוייקת ודקדקנית. קודם תפריט – אחרכך לבדוק אולי חלוקת תפקידים צנועה

למען שלוות נפשי ורשימת קניות. כמובן.

.

 עוד 11 ימים

 בקור קצר באיקאה. הקצר ביותר מאז ומתמיד. רק השלמות.

– 12 כוסות שתיה רגילות.

– 6 גביעי יין.

– 6 כוסות שתיה נמוכות, מזכוכית עבה לילדים.

– מפה. זוג וילונות תכלת/אפור 300×180 חולק בין אורית וביני. תהיה מפה מקסימה.

אם לסקרלט מותר לתפור שמלה מוילון, לי מותר גם…

– מפיות גדולות. לבנות.

– נרות נמוכים לבנים. נרות יותר גבוהים תכלת.

– 20 צלוחיות זכוכית קטנות לביצה קשה ומי מלח.

– תבנית חדשה לתנור – מטעמי כשרות אמא.

– צלחות זכוכית פשוטות ומאד שטוחות – כלי הגשה.

– מגבות ידים קטנטנות לבנות.

– נייר אריזה וסרטי קשירה למתנות.

.

אחה'צ – עוד 11 ימים 

עכשיו סרט פרסומת? בזמנים כאלה? שבוע לפני לילי הסדר?

עכשיו? נמחקו חמישי/שישי/שבת/ראשון/שני מהסידורי סדר –

לא להתלונן. להתארגן.

– שוקי. זיקרי. דחוף!

– מניקור פדיקור – בגדי קיץ. סנדלים.

– שזוף? לבדוק עם שירי הבימאית

– קוסמטיקאית

– איפה איה תהיה? חופש פסח.

– חזרות

– מדידות

– חוזה. לביאה.

.

עוד 8 ימים

התחלה של תפריט. חייבת ללכת לישון. יום צילומים ארוך מאד מחר.

– גפילטע – ביצים קשות + מי מלח + תפוחי אדמה

– מרק עוף – קניידלך + אטריות פסח

– צלי בשר בשורשים ויין – עוף בתנור – איך? כמות?

– שעועית ירוקה – שום/טימין – אפונה ירוקה – נענע

– תפוחי אדמה בתנור – שמן זית/מלח ים/רוזמרין

– תפוחי אדמה בנייר כסף – רוטב צלי

– למה אסור אורז??!!

– ברוקולי או כרובית – סלט חסה וינגרט – סלט ירוק אחר

– פרפה – טבעת ג'לי שלושה צבעים

– עוגה – עוגת אגוזים – גלידה

– אגוזים על השולחן – לדאוג לעוד כמה מפצחים

לעשות רשימת קניות. לנסות לחלק משימות!

סוג של פניקה. מעולם לא חלמתי חלומות מוזרים כמו בשבוע האחרון.

חלומות שבהם מעורבים אפיקומנים, פטרוזיליות ובני משפחה רעבים וכעוסים…

H E L P  .

.

עוד 4 ימים 

חזרתי. הסרט צולם.

הילדה שלי שברה יד. הדברים שבחצר נלקחו בחלקם הגדול לשמח אנשים אחרים.

הראיון ניתן. הצילום צולם. בני דודי הנחמדים אישרו לי להגיע לפיקניק בשבת בלי אוכל,

ואני מבינה שנשארו לי כמעט רק ענייני אוכל ולוגיסטיקה. אולי. אולי יהיה בסדר –

מקרא: – v נעשה. נגמר. בסדר. x – לא נעשה. לא יקרה. לא נורא.

v – כסאות –
v – שולחן + 2 מתקפלים גדולים
v –  מפה – הוילון מאיקאה ואם הוא לא מספיק ארוך, 2 לבנות משני הצדדים.
v –  מפיות. לבנות גדולות ומצויינות + יפות כסופות קטנות שקבלתי השבוע :)
v –  צלוחיות לביצים קשות ומלח
v – תה בטעמים שונים ולבדוק שיש מספיק קפסולות קפה.     .
v – איה קיבלה מינוי: אחראית על סידור המקומות! כל היום כתבה כרטיסים מעוטרים עם השמות
וכתבה בעניין והתרגשות ארבע/ חמש אפשרויות של סידורי ישיבה. מי מחבב את מי. מי רוצה לשבת
ליד מי. מינוי מוצלח!
v – שלושה כלי הגשה לכל תוספת שמוגשת לשולחן.
v – נרות. נמוכים/ לבנים. גבוהים/כסופים.
v – סיר של 5 -7 ליטר מספיק כדי לבשל מרק עוף ל20  סועדים.
v – נרכשו כוסות יין. כפות הגשה. עוד 'סט' לששה איש. פותחן יין.
v – מתנות לילדים ולנוער. לא גדולות. ככה בינוניות.

x – חשמלאי. האור בכניסה ובשביל לא עובד. אולי. אולי מחר.
x – להנביט את החיטה ( קישוט ירוק ומקסים) בכלים נמוכים ביום שני הקרוב. לא יקרה. שכחתי
לקנות אדמה וגם אם אקנה מחר בבוקר, היא לא תנבט מספיק גבוה עד יום שני.
x – שטיח – אין סיכוי. נקי, מלוכלך. שטויות.
x – אייל הגנן אחרי חודשים שלא טיפל בגינה – לא יכול עד החג.

חלוקת אוכל –

אמא –  גפילטע + חרוסת + חזרת

אחותה – עוגת אגוזים + סלט סלק (היא התעקשה)

אחותי –  סלט חסה + פרפה + קרח + תפוחי אדמה קטנים בתנור

גיסתה –  קניידאלך

חמותה – עוגה שהילדים אוהבים מאד מאד

בןדודי –  יבוא אלי נכין ת'צלי + שורשים ביחד בבוקר.

אני –  מרק עוף + עוף בתנור + תפוחי אדמה + 2 תוספות ירוקות +  אולי אספרגוס +

ביצים קשות ותפוחי אדמה רגילים + ג'לי קינוח.

לא לשכוח. ממש לא לשכוח –

שמיר למרק עוף. / גלידה. / מצות. / חתיכת דלעת למרק. / קיסמים. / לימונים ללימונדה. /

להטעין מצלמות. / לרוקן מצלמות. / כיפות? / להזכיר לאבא לא להחביא אפיקומן מאד גבוה

לטובת ….לא רוצה להגיד מי הכי קטנה ונמוכה במשפחה ויש לה יד שבורה. /

להחליט סוף סוף איך להכין את העוף בתנור ולהתארגן בהתאם./ לצלצל. / מייל חג שמח למי

שצריך ולמי שרוצים. / לזכור שחופש פסח, אולי סרט מחר בבוקר?

לשתות, לנשום ולישון.

.

מחר

אתמול היה צריך – על פי השעון והתכנון – להיות יום בית.

סידור,קניות אחרונות, בישולים לא של הרגע האחרון, סידור שולחן –

אבל בתיכנונים, כמו בתיכנונים עבר חלקו הגדול בצילומי בקורת של יד שבורה של ילדה בת 11

דיונים עם אורטופדים מסוגים שונים אם השבר מתאחה ממש כמו שצריך או שאולי צריך להוריד, ליישר,

לקבע שוב – נגמר טוב. הגבס נשאר. והיום שתוכנן להיות רגוע התחיל –

16:00 – קניות הכרחיות – כמו נניח העוף למרק. העוף לתנור.

מצות! בדרך פלאית שאלה אותי סבתא מבוגרת אחת היכן מונחות המצות בסופר –

והבאתי לה ונזכרתי בעצמי, זה לא היה רחוק מליל סדר בלי מצות.

סילאן. פטרוזילה. שמיר. ג'לי בטעם תות. פרפה אננס, שיהיה. סודה לדודה ששותה רק סודה.

מגבות נייר, מה עם יערות הגשם? בסדר, מטליות מבד. מיץ חמוציות, לא קשור אבל צריך.

ממתי יש דיסקים לצריבה בסופר?

החג הזה עושה לי סחרחורת.

יש משלוחים?

מספיק.

הבייתה!

לא לשכוח כלום. מה צריך? מהצריך? איפה הרשימה?

אין רשימה? למה אין? יש. לא כאן. איפה? בבית? מה צריך? מה צריך? add. לא לשכוח.

מה צריך?

18:00 – הסלון מתפנה בחלקו. השולחנות נפתחים לאורכו מפינת האוכל.

אחיינית ארוכה שוטפת כסאות מתקפלים – אחיין יותר ארוך מטאטא ומפנה גזמי גפן מהשביל –

אחותי הקטנה, אמם, עושה מה שצריך.

מפה נפרשת על השולחן הארוך. קצרה מדי, בניגוד לתכנונים.

מפה לבנה נגזרת לשניים כדי להיפרש משני קצוות המפה התכלכלה.

סימטריה. שאמא לא תראה שגזרנו, שלא תבין למה. דור שלא ידע בזבוז.

לא הפנים שימי דב יוסף עברו חלפו מבלי שוב.

אמאבא מגיעים. משלוח אחרון. כוס אליהו שנא להיות זהירים איתה, היא בכלל צריכה להיות במוזיאון

יודאיקה או בבית התפוצות, כיסוי מצות וסכו'ם כשר לפסח.

ואבא קטף והביא פומלות של סוף עונה. בשרניות ועסיסיות ממי הגשמים שנאגרו בתוכן.

אין כמו הפומלות של סבא אומרת נכדתו הקטנה מכולם, וצודקת.

איה מכינה הפתעה. כותבת על המחשב את תפריט הערב במליצות מסעדנים יוצאי מסעדות 3 כוכבים:

מרק העוף האורגני, הצח והמנוקד בדברים טעימים, המבושל בירקות העונה המובחרים בתיבול אמהי

בגוון ורשאי עם פטרוזיליה ירקרקה וטריה בלי ניקוד צהבהב ועוד דברי הל מפארי אוכל גליציינרי.

21:00 – כולם קצת רעבים. בולונז לכולם. כולם הולכים.

22:00 – כולם הלכו. איה שלי נרדמה. פיג'מת מעבר, פנים רגועים, אור לילה.

יד מגובסת נשמטת מהמיטה. כבד לה. היא נאנחת בשקט, מסובבת גב וממשיכה לישון.

אהבה. כמה אהבה.

יהיה בסדר אני מרגישה. אני יודעת.

ובלב בפנים אני מחייכת. יודעת שיהיה בסדר. שאני לא באמת באמת 'מפחדת'.

כבר הפקתי ארועים גדולים בהרבה, המשמעות המסורתית/משפחתית מרגשת אותי.

כנראה שבאמת גדלתי.

זה גם משמח וגם קצת מעציב.

.

 עכשיו. היום.

ומרב עייפות הפוסט נשאר על מסך המחשב. לא לחצתי סנד שיגיע לבלוג.

היום נסדר את הבית. נלך לשדה הגדול לקטוף חרציות.  אולי נרחץ את לולו הכלבה שלנו  –

אני מביטה סביב –  המרק עוף כבר מריח ומציף. העוף במרינדה.

את התוספות נבשל לפנות ערב. כמה שיותר מאוחר.

כוסות היין והשתיה מבריקות והפוכות על השולחן, הצלחות הגדולות מונחות במקומן,

הכסאות במקום, בתי הנרות, הנרות, המפיות,

הנצנצים שהיא כל כך רוצה שיתפזרו על המפה כי הם בזהב ומחגגים הכל,

ההגדות בערימה. עוד מעט נערוך ונקשט את השולחן הארוך, נעטוף מתנות, נצלצל לחברים ממש

קרובים לאחל חג שמח, נדפיס את התפריט ונניח אותו על כל צלחת.

ילדה נרגשת.

לפנות ערב נתקלח, נלבש בגדים חגיגים, נדליק את כל הנרות,

נביט על השולחן ונחשוב על מי שעוד מעט יגיעו אלינו  –

ונתעצב מעט על אלה שלא  –

ונגיד בלב תודה.

איזה כיף. מ ש פ ח ה.

סבא שלי בראש השולחן ואני לידו כמובן. חג שמח.

.

 איך היה?

פעם כשנשבר והתרסק ונמעך לי הלב, בעוד אחד מאותם הימים או הלילות כשבכיתי ודברתי ושאלתי

את ק. חברי מציל חיי – אבל נכון שהוא היה מתוק? –

ק. צחק הרבה ואמר לי משפט שאני מחזיקה בכל פעם שיש לי צומת באהבה –

את רואה רחלי, הוא אמר, זו כוחה של אהבה –

הרבה מילים אפשר להגיד עליו, על הגבר הזה, אבל אני מבטיח לך באופן אישי שאין אדם בעולם

חוץ ממך, שהיה בוחר לתאר אותו, להגיד עליו שהוא מתוק. כוחה של אהבה.

אז ככה היה ליל הסדר. אין אדם בעולם שהיה חושב שהיה מושלם או שהמשפחה הגדולה, הרעשנית,

הפטפטנית והפתוחה בחלקה כל כך, לפעמים הכל על השולחן  – והסגורה כל כך מצד שני –

יש דברים וסודות שעדיף שילכו איתנו –

שסוחבת זכרונות מהפלמ'ח וההגנה וימי זכרון אישיים ומספרים כחולים על היד ונער אהוב ונמהר אחד

שאיננו מסיבות אחרות  – שמזכירים בקול לפעמים ומתגעגעים תמיד, וגירושים שכואבים להרבה,

ויחסים פשוטים ומסובכים, וחשבונות פתוחים וכאלה שנסגרו ופתרונות ומענות ושמחות –

וילדה בת 11 שמצאה את האפיקומן – כן. כן. שמחה גדולה –

וביקשה יום כיף עם סבא וסבתא –

והשתכרה לראשונה בחייה ( הרבה הרבה צחוק. הרבה ) –

ותפריט מודפס לתפארת הזכרון ובן דוד אהוב מהצד האחר של המשפחה, שלא היה איתנו ודיבר איתי

אל תוך הלילה ב"סקייפ" –

כשהכל כבר היה שקט, חוץ מהמולת הלכלוך שעדיין ממתינה לי –

ונזכרנו ודברנו –

ואבא שליטף לי את הלחי כמו שרק אבא שלי יודע,

תנועת יד שחופנת לי את הלחי בדיוק גנטי ומרגיעה לרגע את החיים, ואמא שלי……

אמא שלי שאמרה לי שהיה יופי.

וכמו שק. אמר –

זו כוחה של אהבה. כל אהבה.

תם ונשלם.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ונדי דרלינג  On 18 במרץ 2007 at 08:59

    והחשש מפני פשאלות בליל הסדר מובן בהחלט. גם אצלנו זה ככה, ובגדול. רק בקשה קטנה: אל תעשי כל כך הרבה אנטרים אחרי משפטים קצרים.

    וחג שמח שיהיה. ולא כשר במיוחד (ידעת שפיתות טעימות יותר בפסח?)

    אהבתי

  • מיכל  On 18 במרץ 2007 at 09:15

    אני מבועתת מפני הרגע הזה ובאמת מעריכה את הרצון והאומץ שלך לצלול לשם :)

    בהצלחה.

    אהבתי

  • אלמונית  On 18 במרץ 2007 at 11:39

    נהדר! ויופי שיש הרבה מסובים. אם אזדקק אפנה ואבקש הזמנה….טובה ביידישקייט

    אהבתי

  • נורית  On 18 במרץ 2007 at 12:04

    ולו רק בשל העובדה שאת רוצה לערוך את הסדר אצלך…. כי אני עדיין שמחה שיש אחרים שמתנדבים לערוך את הבלגן (אם יורשה לי לקרוא לזה כך.) שיעבור בקלות

    אהבתי

  • ענת  On 18 במרץ 2007 at 14:22

    אצלנו השרביט עוד לא עבר
    אבל כבר עכשיו הדור הצעיר לוקח חלק בהכנות
    השנה האיש מכין אוסובוקו
    ואני בקינוחים
    אנחנו עם המשפחה שלו
    כבר מחכה לסדר
    ולשמוע עדכונים מהמולת ההכנות שלך

    ומשום מה אני לא מצליחה להפוך את כיוון הכתב
    אז אין שימוש בסימני פיסוק

    אהבתי

  • דרורית  On 18 במרץ 2007 at 17:54

    כל עוד הוא לא הופך מחג החירות לחג העבדות….
    מאחלת לך/ן מעכשיו חג שמח פורח ומלבלב.
    מצטרפת לרשימת התפוצה….
    (:

    אהבתי

  • א  On 18 במרץ 2007 at 19:26

    כל כך אוהבת חגים משפחתיים. ההכנות כיפיות למרות הלחץ. בהצלחה.

    אהבתי

  • עפרה  On 19 במרץ 2007 at 13:14

    תהנו תרבחו ותסעדו ותחגגו. בתור מי ששנים עושה סדר כי רק אצלנו הכל מסתדר לכולם.. אני מאד מאד ממליצה על
    הגדת פסח של "המדרשה" מכללת אורנים-
    שמביאה בדיוק אתת כל ההסברים והמשמעויות היפהפיות שאנו החילוניים כ'כ רוצים לדעת אך בד'כ נסחפים מלחמניה ללחמא עניא עד חד גדיא ממולא בקניידלך ותם סדר פסח

    אהבתי

  • אלון פרג  On 19 במרץ 2007 at 23:23

    למרבה הצער, הגעתי לליל הסדר הראשון "שלי" בגיל 41, כמה שנים אחרי שהורי, שניהם, הלכו לעולמם.
    לכבוד ה"סדר" הראשון בחרתי להכין הגדה "פרטית", שעסקה במה שהטריד אותי אז (ובעצם כנראה עד היום) – בנושא החופש.
    ההגדה – כהלכתה, אבל מכילה עוד טקסטים של שאלה וחקירה: מה זה החופש, מה הוא עבורנו, האם חופש ומחוייבות סותרים.
    הבאתי שם קטעים של חליל ג'ובראן, הגדת הקיבוצים, בננג'מין פרנקלין ועוד…
    הייתה חוויה קסומה.
    בילוי נעים.

    אהבתי

  • אורזת  On 21 במרץ 2007 at 05:06

    אצלנו זה קרה בשנה שעברה, ורק לאחר לחץ לא מתון בכלל. מובן שאת האוכל הפולני סיפקו הסבתות, כי מסורת זו מסורת ואני מכניסה כל מיני תבלינים מוזרים כמו בזיליקום לאוכל, טפו.

    יהיה טוב, יהיה שמח ובטוח שיהיה טעים. מה בתכנון?

    אהבתי

  • אופיר  On 24 במרץ 2007 at 14:45

    גם אצלנו ההורים דתיים ואנחנו כבר לא, ואותה סוגיה בדיוק נדונה בשנים האחרונות. עד שבאמת גברה על אימי העייפות שבאה עם הגיל, ובהדרגה התחלנו לחגוג חלק מהחגים אצל אחותי.
    פתרונות בנושאי כשרות אפשר למצוא יחסית בקלות, גם לאוכל וגם לכלים.

    חג שמח שיהיה :)

    אה, ותודה על רשימת התפוצה…

    אהבתי

  • רן ג.  On 24 במרץ 2007 at 22:35

    יקב טוליפ עושים יינות אדומים טובים לא יקרים – בערך 60 ש"ח לבקבוק בחנות החדשה והענקית של חינאווי ברחוב קרליבך. היקב ממוקם בכפר תקווה ומעסיק מפגרים תושבי הכפר. זאת לבדה סיבה לתמוך במפעל החשוב הזה, מה גם שהיין מצוין.

    אהבתי

  • אסי  On 24 במרץ 2007 at 22:44

    יהיה מצויין אני בטוח.
    רשימות – רק רשימות יצליחו לסדר את הבלאגן.
    לחלק את הפרוייטק הענק הזה לפרוייקטי משנה ולהאציל סמכויות.
    רשימת התפוצה עובדת מצויין

    אהבתי

  • אח"י דקר  On 24 במרץ 2007 at 23:22

    בצורה משעשעת התפריט שלנו לא שונה משמעותית, רק שהסדר שלי בבירור קטן משמעותית ולכן הכמויות בהכרח שונות.

    שכחתי מאפשרות האורז – אני כנראה אשתמש בה (אנחנו לא כשרים).

    והזכרת לי מפיות, כוסות ועוד כמה קטנות
    שיהיה הרבה בהצלחה – מזל גדול שאני לא מארחת את אמא.

    אהבתי

  • אחת  On 25 במרץ 2007 at 08:24

    מאוד מאוד נהנית לקרוא אותך

    אהבתי

  • ענבל  On 25 במרץ 2007 at 08:40

    חלי,
    אני עדיין שקועה במחשבות על הבלוג האחרון שלך על ההורות. מעצבת לאט לאט תגובה ובעיקר בוחנת עם עצמי, בזכותך, חשיבה על הורות בכלל, ההורות שלי והגיגים על זו היפה שהצגת בבלוג.
    אבל לעניין הנוכחי:
    נראה לי שליל סדר הוא די סכמטי, והמטרה (כמו שכתבה תמר אל -אור בספר הראשון והיפה שלה) היא לשמר את מה שהיה בדורות הקודמים. כלומר, כל המאמצים יובילו ל"עוד סדר" אחד מיני רבים .
    נראה לי שהדרך היחידה לערוך סדר משמעותי אינה מסתתרת במרק ובבשר(אם כי אני לרגע לא מפקפקת בחשיבותם) אלא דווקא בכשרונות הייחודים שהתברכת בהם: ברגישות, בחשיבה וכמובן – בדרמטיות. אלו- יפציעו גם בלי רשימות וחשיבה מוקדמת (הנה את חושבת על גודל וצורת הנרות והמפות. אצלי הם היו אחרונים ברשימה – אם ישאר זמן, אצלך הם בהתחלה).
    כך, אין ספק שהסדר אצלם יהיה מרגש ומיוחד, ובעיקר בגלל הנטייה שלך לבחון ולדאוג לכל פרט קטן – מושלם (טפו טפו טפו סמאללה סמאללה).
    אז שיהיה בהצלחה,
    אישית, אני שמחה לחשוב ולקוות שיש לי עוד הרבה הרבה שנים עד שאגדל לרמה הזו (ובהתחשב בבן זוגי יש להוסיף עוד עשור למניין)

    אהבתי

  • ח ל י  On 25 במרץ 2007 at 09:13

    ענבל :) אני ממש בדלת. מציצה לרגע.

    בתוכן, אני אפילו לא מעלה על דעתי לגעת,עלי כמה תגובות למעלה אל אלון פרג ותראי כמה אפשר לגעת בתוכן ובמשמעות שיוצקים בהן –
    אני מנועה. השנה המטרה שלי היא לשמר, טכסית, 'כישרית' ומסורתית.
    להוריד מאמא שלי את המטלה הבאמת גדולה הזו מבלי שהיא תרגיש עצב או חרטה.
    זה קשה להעביר מידך דבר בגלל גילך, יש בזה מהויתור המסויים והכניעה לגיל –
    ואני רוצה שיהיה כל כך חגיגי (מדבר אל ליבה), ומאורגן ומשפחתי ומתוק, שהיא, אם היא תצליח, זה נוגד אותה ואת הגנים שלה :)) להשען לאחור על הכסא, לקבל מחמאות על הגפילטע והכי הרבה לתקן לנו היגויים בקריאה -:)-
    עמדתי במשימה שהצבתי לעצמי.

    יאללה. המונית מצפצפת. הלכתי לעבוד.

    אהבתי

  • ענבל  On 25 במרץ 2007 at 09:53

    חלי,
    כשדיברתי על הייחוד לא התייחסתי לתוכן אלא דווקא לפכים הקטנים דוגמת הסידור הייחודי של המפות או אולי הכנסה "קטנה" של מיני מסורת או החום הנובע מהביתיות.
    אולי בעצם את צודקת, החשיבות השנה היא על אמא שלך והנוחות הפיזית אבל יותר מזה הנפשית שלה, ובשל כך אולי יש הכרח להתעלות על הרצון להתייחד (מלשון מיוחד) ולנסות רק לשמר בצורה שהכי תחמיא לה על מה שעשתה עד כה.
    רק בריאות לכולכן

    אהבתי

  • רפרם  On 25 במרץ 2007 at 11:21

    אצלנו בבית, בגלל שבאנו ממקום סמי אקזוטי והכל, נוהגים לפי מנהג המקום שבאנו ממנו ומניחים מזרנים על הרצפה. את הפלטות מניחים על כיסאות נמוכים או על ארגזים של תנובה.
    מפזרים הרבה כריות וכבר לא צריך אפילו לספור מקומות. זה פשוט תענוג אמיתי, כל הלילה. מתרפקים אחד על השני, נשענים על הכריות וממש כיף.

    אהבתי

  • קוורטט  On 25 במרץ 2007 at 13:35

    מי היום עושה סדר עם המשפחה שלו?
    חגים זה סיוט
    לגבי החג כל מה שכתבת ברשימות שלך קשור רק בפרסומת לאיקאה קניות ועצירות
    כמה עולה וכמה כסף
    מאיפה כל התגובות האלה, מהבוידם?

    אהבתי

  • A  On 25 במרץ 2007 at 21:12

    ותבונה ומתיקות אמיתית. כולך מרגישה אמת זה מה שיש לי להגיד לך עליך.

    אהבתי

  • גילי  On 26 במרץ 2007 at 12:41

    סיר חמישה ליטר יספיק בהחלט אבל אני היתי עושה שבעה. צריך לחשב 200 מ"ל לאדם כולל ילדים – זה ארבעה ליטר לעשרים איש לכן חמישה ליטר יספיק כולל 20 אחוז תוספת. אבל כדאי לעשות יותר(ישאר למחר)
    רוצה מתכון קל לקניידלך?

    אהבתי

  • ח ל י  On 26 במרץ 2007 at 12:46

    כן!!!

    ותודה רבה עבור המידות, כבר חשבתי לקחת סיר ולחשבן שתי כוסות מים לאדם.וככה לעמוד כמו טמבלית ולספור כמה כוסות נכנסות בסיר :) – אז תודה.

    אהבתי

  • אני  On 29 במרץ 2007 at 18:56

    וסוב תוכלי לחזור על ה"ס" ואולי לסיר את "הסיר שלנו" ססססס

    אהבתי

  • ח ל י  On 29 במרץ 2007 at 22:49

    לשיר אני שרה רק שורה אחת –
    ולכבוד החג והרוח הטובה ששורה עלי לרגע, בבקשה:
    כאן לא יועילו….

    ואיזה מזל שאין בה 'שין'….

    אהבתי

  • סיגל של ליאורי  On 30 במרץ 2007 at 10:17

    קראתי הכל.
    בנשימה אחת עצורה.
    כל הכבוד על ההפקה.
    לא חשבתי שתתרגשי כ"כ לאור ההפקות הקודמות שלך.
    שיהיה לכם חג-שמח

    אהבתי

  • גילי  On 31 במרץ 2007 at 02:16

    זה מתכון של חברה שלי – פשוט ומצליח תמיד:
    הרעיון הכללי הוא כמות שווה של ביצים, מים ושמן ואל זה מוסיפים קמח מצה עד שמגיעים לכדי בצק רך. צריך למדוד את הנפח של הביצים ולמזוג מים ושמן באותו נפח.
    אני חושבת של 20 איש כדאי לך לחשב 8-10 ביצים
    זה יוצא בערך 2-3 כוסות מים וכנ"ל שמן
    מערבבים. אז מוסיפים קמח מצה.
    אני יודעת שאנשים לא אוהבים מתכונים של"כמה שצריך" אבל ככה זה יוצא הכי טוב. אולי אנסה למדוד בפעם הבאה שאכין. לכמות הזו תתחילים עם כוס ותוסיפי כל פעם עוד.
    זה צריך לצאת כמו שמנת חמוצה אחרי שמערבבים אותה, אז הקננידלך יוצאים הכי טעימים. אם חשוב לך שהם יהיו עגולים צריך להוסיף עוד קמח מצה – יש לזה מחיר בטעם. עכשיו להוסיף מלח ופלפל לפי הטעם והמסורת
    לקניידלך בכלל צריל להוסיף הרבה מלח.
    ואז לבשל במים רותחים או ישר במרק משהו כמו 20 דקות. הקניידלך לא ניזוקים מבישול ארוך יותר ומחימום חוזר.
    בהצלחה

    אהבתי

  • מוֹמוֹ  On 1 באפריל 2007 at 09:35

    יאללה מתחילה גם את הבישולים למחר בערב.
    מתרגשת ביחד איתך

    אהבתי

  • שמנת מוקצפת  On 2 באפריל 2007 at 11:07

    בניגוד לאתמול הכל נשמע כל כך רגוע היום, כל כך מוכן, כל כך נכון – כמעט עושה חשק למתוח את הרגע הזה. שלא יעבור, שלא יגמר, שיעצר.

    שיהיה לכם חג שמח מאוד.
    מחכה לדיווחי האחרי.

    אהבתי

  • דוד  On 2 באפריל 2007 at 11:15

    שאוהב לחלק "מחמאות" לנשים. הוא בטח היה מקטלג
    אותך חלי תחת ההגדרה: תמימה.
    תמימה זה מישהי טפשית כזאת,
    שיהיה לך חג שמח וכשר הכנת והתכוננת
    ובטוח יהיה לכם טעים. יופי.

    אהבתי

  • נטאשה  On 2 באפריל 2007 at 13:00

    מקסים, תודה.

    אהבתי

  • חגית  On 2 באפריל 2007 at 13:13

    כיף לקרוא אותך. ותמיד מרגש. תודה.

    אהבתי

  • ל.  On 2 באפריל 2007 at 17:04

    זהו. הכל הכל הכל מוכן. שוב לא הספקתי לנוח לפני, הגדודים אוטוטו יוצאים לדרך
    חג שמח ומחובק ומשפחתי ונעים ומלא אור
    ושיהיו בני אדם וישארו לעזור לך לסדר הכל אחר כך

    אהבתי

  • טלי  On 3 באפריל 2007 at 15:35

    וטוב לקרוא שהיה מוצלח ונעים וטוב!

    אהבתי

  • דרורית  On 3 באפריל 2007 at 23:45

    נשמע מרגש ומיוחד.
    המשך חג שמח.

    אהבתי

  • מוֹמוֹ  On 4 באפריל 2007 at 09:58

    וחם ונחמד
    היה טעים
    היה בלאגאן
    היתה משפחה מכל הצבעים והסוגים
    המון סבים וסבתות
    היו המון מתבגרים
    ועוד אחת בדרך
    ודודות
    ונפאלית אחת – שלא הבינה למה כל הרעש וההמולה
    שצחקה והקליטה אותנו …
    והיה פתאום טלפון מבן-דוד אחד שגר רחוק בצפון הקר
    היה כיף
    כולם נהנו
    וזה באמת העיקר

    מורידה את הכובע בפניך
    כי אני לא הייתי יכולה/מסוגלת לעשות את שאת עשית
    בכל כך הרבה רצון, יכולת וחן

    אהבתי

  • אביבה  On 4 באפריל 2007 at 10:19

    איזה כייף שנהניתם וכל הכבוד על ההפקה.

    אביב נעים ואביבי לכן, לכל 4 דורות הנשים במשפחה.

    אהבתי

  • לאה  On 4 באפריל 2007 at 21:52

    אנחנו ארחנו השנה את ההורים של בעלי. זאת הפעם השניה. בעיקר מטעמי נוחות. אני מעדיפה לארח מאשר להתארח לחג שלם ולארוז את כל הילדים והבית.
    לא מאמינה אי פעם שאמי הפולניה תתארח אצלי לליל הסדר. לא מאמינה שאני אי פעם אעמוד בלארח את ההורים שלי לליל הסדר.

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 5 באפריל 2007 at 19:16

    לא מתרשם מההפקה המורכבת שתוארה כאן לפרטי פרטים. יתכן שהם כל כך רגילים שאנחנו, הקולקטיב, האמהות, האחיות, הנשים, הבנות עושות את ההפקות האלה באופן קבוע, כבר דורות שזה אפילו לא מרשים אותם כשהם קוראים אות לאות, מילה למילה כמה זה קשה ומורכב?

    אהבתי

  • KTHUF  On 6 באפריל 2007 at 16:32

    הופעת אצל הספקטור במוסף ידיעות.
    הבלוג הזה מסתבר עוד יביא הרבה דברים טובים
    אמן!

    אהבתי

  • בייביסיטר  On 7 באפריל 2007 at 19:16

    שצריך לדאוג לדברים טובים בחייה של גולדנברג trust me או ליתר דיוק trust her.

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 11 באפריל 2008 at 15:35

    אני זוכרת אותו מאז. מקסים.

    תבקשי שיעזרו. כמה שיותר. שיביאו משקאות ויין ואוכל ושיעזרו לסדר בסוף, זסה הכי חשוב.

    אהבתי

  • A  On 11 באפריל 2008 at 20:14

    קטן עליך "-)

    בהצלחה

    אהבתי

  • אורית עריף  On 12 באפריל 2008 at 00:01

    חלי יקרה,
    זוכרת מה כתבת על וליהודית קציר לפני כמה פוסטים?
    אז עכשיו גם את – עם כל הכבוד למיחזור… מחכה כבר נורא לחומרים חדשים.

    אהבתי

  • עינב  On 12 באפריל 2008 at 08:49

    אלוהים הפוסט שלך הרגיע אותי.
    חמישה עשר אנשים והכל עלי.
    נרגעתי קצת והחלטתי לבקש מכל אחד להביא משהו גם. תודה רבה ממש

    אהבתי

  • נבט חיטה  On 12 באפריל 2008 at 10:16

    שיש סדר בחדר האוכל בקיבוץ.
    (-:
    כולם מצטופפים. חבורת הזמר שרה שירי אביב.
    ילדי הגן בריקוד השיבולים.
    מרק הקניידלך מטפטף על הראשים בזמן שהוא מחולק ע"י צוות המגישים.
    שמחה וצהלה!
    אין כמו ליל הסדר בחדר האוכל.
    אני מתגעגעת לזה והפעם נחגוג בחדר האוכל עם העוללים העולצים והמשפחה המורחבת.

    אהבתי

  • בייביסיטר  On 12 באפריל 2008 at 11:00

    אטריות של פסח?
    אטריות זה לא קמח?
    קמח זה לא חמץ?

    אשמח להסבר ומתכון

    אהבתי

  • לו  On 12 באפריל 2008 at 11:02

    מה העניין עם תזכור, קישור, מיחזור?

    אהבתי

  • עקרת בית מיואשת  On 12 באפריל 2008 at 12:33

    אל תשימי לב לקטנים המעירים

    אחלה פוסט וטיימינג מדוייק שבוע לפני הסיוט הגדול של השנה מבחינתי. הזכרת לי את המטרה הטובה שבו המשפחה שלי וגם לתת לילדים להכין כרטיסי ישיבה זה רעיון מקסים :)

    אהבתי

  • אביחי גלמן  On 12 באפריל 2008 at 17:57

    לחלי,
    תודה על שגרמת לנו הנאה וריגוש!
    בשפתך המשלבת הומור ורגש חודרת כתיבתך לליבותיהם של הקוראים שחלקם, כמוני למשל, רואים בזה פימויי חלקי בלבד על העלמות הטור המקסים אשר פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות" עד לאחרונה.
    המשיכי לכתוב ואנו נמשיך להתענג.
    אביחי גלמן.

    אהבתי

  • מוֹמוֹ  On 13 באפריל 2008 at 14:03

    זה המתכונן של סבתא שלנו:

    ביצים, קמח תפוחי אדמה
    להקציף להוסיף ולערבב
    מלח, פלפל
    לטגן במחבת – כמו חביתית – דק-דק
    לגלגל כמו רולדה – ולחתוך…
    יוצא כמו איטריות – אבל של פסח
    הילדים מתים על זה.
    המון עבודה – אבל טעים

    אהבתי

  • הלו יקוב  On 25 במרץ 2007 at 18:28

    אין מקום גם אם יפלו קטיושות בלובי.
    הכל מלא גם לחו"ל. כולם בורחים.
    איקאה זה כמו בחול אבל בנתניה עולה שם בזול משלמים ביוקר
    קניתי שם כמה צנצנות כל אחת בזול ביחד זה יקר לאלללה
    עלה המון
    חשבתי כמה זה עוד יעלה לי
    מהדודות והריח שעולה מהגפילטא פליש והסוכר בתוך הדג זה סדר של פולנים
    שלא יודעים לבשל. שמתי בדג המון סוכר עד למעלה בישלתי דבש בדג מהסופר

    אהבתי

Trackbacks

  • By המשתה - אייל גרוס on 20 באפריל 2008 at 03:14

    בנסיבות קצת שונות, אבל כמו חלי בשנה שעברה, ולכן אני מזדהה איתה, כך השנה – הסדר הראשון שלי. בשנים בהם גרתי בבוסטון הייתי סטודנט ולסדר הוזמנתי להורים המאמצים הבוסטונים שלי (אפילו היו שניים כאלו, מזל שבח

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: