אני עדיין מתלבטת איך ומה לכתוב ולחלק כאן על החלטתי להשתתף ב"חשופים" –
דרמה יומית ארוכת טווח, soap, שמתחילה להצטלם מחר.
חשבתי לכתוב על ההתלבטויות הרבות שהיו לי אם בכלל לקחת בה חלק, על מה
גרם לי להחליט שכן,על הכתיבה, ההפקה, כוונות כל השותפים, על "מלכה" –
שכתובה היטב ומעניין ומצחיק ועושה לי חשק.
על חוסר רצון אמיתי לחזור לענייני רכילות או אפילו לחשושי רחוב גבוהים מהמינון
הנוכחי והנוח לי, על הבנה שצריך, ושאני יכולה להכיל ולהסתדר עם סוג כזה של
תשומת לב שוב בלי להתרגז ולהרגיש פולשנות, אני מקווה.
על הפחד הגדול שלי שמי שמגגל את שמי מגיע מיד, דבר ראשון לכאן, לבלוג,
ושזה דבר שאני ממש,אבל ממש הייתי שמחה אם לא היה קורה כי טוב לי ומדוייק
עם המינון הבלוגי שלי, ואולי אני צריכה לעשות עכשיו החלטה נוקשה יותר בקשר
לקוד שלי על מה מותר ומה אסור לכתוב כאן, בחודשים או אפילו באופן עקרוני…
אבל המייל שהגיע אתמול מההפקה על שעת האיסוף מחר בבוקר עצר את כל הלבטים
התיאורטיים והזכיר לי מה באמת אני צריכה לעשות –
אני צריכה למצוא סידור לילדה שלי.
מתעוררת בחמש וקצת, מתקלחת, קפה, קלסר עם טכסט והערות וסימנים, אוכל לכלבה
ולחתולה, חלון שניים נפתחים לטובת אוויר נקי וחמצן, כמה בגדים, ספרים, ניירות,
מונחים במהירות, ככה על הדרך במקום, שכחתי להעביר מהמכונת כביסה בלילה,
הריח טוב והבגדים מועברים למייבש עד שאחזור לפנות ערב, בולונז שהכנתי והקפאתי
בדיוק לימים כאלה מוצא מהפריזר ומונח במקרר לקראת ארוחת ערב, מציצה בטכסט,
הבעלפה תמיד מכניס אותי למתח, הפרעת קשב, יו נואו…
הילדה שלי עדיין ישנה. בשבע ועשרה השעון יצלצל. עוד חמש דקות. ארוחת בוקר,
הכנת ארוחת עשר וצהרים לבית הספר, פטפוטים, חיבוק, התלבשות, ענייני בוקר.
שיגרה זורמת, אני מכינה לעצמי את הקפה לדרך, מכונית, שמונה דקות נהיגה, ביהס,
ביי אמא נשיקה זהו.
ומחר?
אני לא יכולה ללכת לעבודה שלי מחר בלי לדאוג שמישהו ישגיח ויטפל בבת שלי אם
העבודה שלי, זמנית ככל שתהיה – הפקות הן עבודה זמנית – דורשת ממני לצאת מהבית
לפני שעת בית הספר שלה?
האם הייתי יכולה לבצע את עבודתי, אפילו באופן טכני, מי מדבר על רכוז ותשומת לב
כשהראש והלב שלך עסוקים בלדאוג לילדה אם לא היה מישהו,
במסגרת כלשהי שהיה משגיח עליה?
האם יש מישהו שיכול לצאת להרוויח את לחמו אם ילדיו לא שמורים / מושגחים /
מטופלים באיזושהי מסגרת? האם "המסגרת" הזו לא עולה כסף? האם ההוצאה שלי
על משגיח ילדה היא לא חלק ה כ ר ח י מהיכולת שלי לצאת לעבודה?
בית המשפט המחוזי הכיר בתשלום בגין טיפול בילדים כהוצאה מוכרת לאחר
שקבע: "אלמלא היו הילדים תחת השגחה מסודרת בשעות העבודה, לא היו
יכולים הוריהם לצאת לעבודה ולייצר הכנסה"
P{margin:0;}
UL{margin-bottom:0;margin-top:0;margin-right: 16; padding-right:0;}
OL{margin-bottom:0;margin-top:0;margin-right: 32; padding-right:0;}
H3.pHeader {margin-bottom:3px;COLOR: #192862;font-size: 16px;font-weight: bold;margin-top:0px;}
P.pHeader {margin-bottom:3px;COLOR: #192862;font-size: 16px;font-weight: bold;}
var agt=navigator.userAgent.toLowerCase();var is_major = parseInt(navigator.appVersion);var is_ie = ((agt.indexOf("msie") != -1) && (agt.indexOf("opera") == -1));var is_ie5 = (is_ie && (is_major == 4) && (agt.indexOf("msie 5.0")!=-1) );
function txt_link(type,url,urlAtts) {
switch (type){
case 'external' :
if( urlAtts != " ) {var x = window.open(unescape(url),'newWin',urlAtts)} else {document.location = unescape(url);}
break;
case 'article' :
urlStr = '/articles/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace',url);
if( urlAtts == " || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}
break;
case 'yaan' :
urlStr = '/yaan/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace',url);
if( urlAtts == " || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}
break;
case 'category' :
urlStr = '/home/0,7340,L-to_replace,00.html'; url=urlStr.replace('to_replace',url);
if( urlAtts == " || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}
break;
}
}
function setDbLinkCategory(url) {eval(unescape(url));}
הוצאות בגין השגחה וטיפול בילדים ייחשבו כהוצאות מוכרות במס של ההורים.
כך פסק היום (א') בית המשפט המחוזי בתל אביב בפסק דין תקדימי.
יופי. ככה צריך,
למרות התיקון המתבקש לטובת שיוויון כל ההורים העובדים,
ומוטב מאוחר מ…..
תקריב 
תגובות
נראה לי מה-זה מבעס לקום בלי אמא
ילדים מה-זה לא מבינים בחוק ומשפט
אולי רק בחיק ומשפט חם
זכויות, זכויות.
בעסה, בעסה.
בהצלחה
אהבתיאהבתי
הפסיקה הזו נודעת לפחות משליש מנשות ישראל.
שני השליש האחרות פשוט לא משתכרות מספיק כדי להנות מזה
הא לך אבסורד וחוסר צדק
אהבתיאהבתי
נכון גדול.
לכן לא לקחתי עבודות בסדר גודל כזה עד היום בכלל. ועכשיו אני מאמינה שהיא יכולה להכיל יום יומיים כאלה בשבוע לחודשיים שלושה.
קצת סבא סבתא, הבייביסיטר האהובה שלה ואפילו, אלוהים ישמור לישון אצל חברה ביום בית ספר :)
זוכרת את זה שלי?
לאן הן ממהרות? – http://www.notes.co.il/chelli/30437.asp
אהבתיאהבתי
כי גם אני קפצתי משמחה על פסק הדין התקדימי הזה עד שראיתי אתמול בחדשות שאמהות שמשכורתן 6000 שקלים ומטה מקבלות נאדה.
אז מה עשינו בזאת?
אהבתיאהבתי
מוצאים אמא שמרוויחה פחות,
עורכ/ת דין מבריקה
ומנסים שוב?
אהבתיאהבתי
ועדיין, עם הכל – שיהיה המון בהצלחה
אהבתיאהבתי
אולי זה דווקא יכול להיות מבחן עצמאות טוב עבורה?: להתעורר בעצמה, לקחת סנדוויץ' שהוכן מראש מהמקרר, להתארגן בלי פיקוח, ללבוש משהו שהיית אומרת עליו "ככה את לא יוצאת מהבית" – בלי שתוכלי לומר. יכול להיות שנפלה בידי שתיכן הזדמנות ליצר שלב חדש להתפתחות שלה כנערה ושלך כאמא?
אהבתיאהבתי
מסתבר שלא ידענו אבל נשים הן אוייב העם והכלכלה, חמדניות ללא גבולות שעושקות את הקופה הציבורית. יש להן כבר נקודת זכות (100 ש"ח זיכוי מס, בערך) שבאה לפצות אותן על עלויות היציאה לעבודה, אבל נשים – כשנותנים להן את האצבע הן רוצות את כל היד. המדינה לא תתן לזה לקרות ותערער על הפסיקה. ובכלל, שיהיה ברור שמי שקובע את תקציב המדינה אלו מומחי האוצר ולא משרד רוה"מ, ועל כך יש עימות גדול שאין לאוצר כוונה לוותר בו ולו בפסיק.
עד כאן (עירוב של טקסט וסאבטקסט) של "נאום הגבר". זיכוי הוצאות מטפלת – לא נראה מזה.
אהבתיאהבתי
ראיתי היום את ירון לונדון אומר שהוא יוצא לעבודה ולמה לא מאשרים לו את המטפלים באשתו הנכה כהוצאה מוכרת, הרי הוא לא יכול להשאיר אותה בלי השגחה…היה מעניין ומעלה מחשבות
אהבתיאהבתי
האם הנערה תסכים לשמרטפית משגיחה? ספק גדול, או בעצם…אין ספק שלא.
איזה סידור ניתן למצוע לכזו מתבגרת? דילמה
אהבתיאהבתי
והנה מה שקורה באוסטרליה
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1128973
ועוד על הנושא כאן:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=940522
אהבתיאהבתי
חולה מוכר במס.
וכולם מגישים דו"ח מס.
אהבתיאהבתי
אני שמחה שאזכה לראות אותך בקרוב.
אהבתיאהבתי
הזדמנות טובה לעשות איזה פרויקט גדול עכשיו.. אחר כך תנוחו ותנפשו שתיכן בחופש הגדול.
אהבתיאהבתי
אני אוהבת את שחר מגן, הוא מאוד מוכשר. אני אצפה בך.
תפסיקי לדאוג כל כך לילדה, היא כבר גדולה, תני לה לדעת את זה. גיל 12 כבר אפשר להיות לבד.
אהבתיאהבתי
את אמנם מתקשה להודות שהיא כבר תהיה נערה בקרוב (אבל מודה בכל זאת) אבל גיל 12 הוא כבר גדול גדול ובטח שאפשר להיות לבד. תנסי את זה פעם, תראי שאפשר להסתדר…
אני ב12 כבר שמרתי על בנות של חברה של אמא :)
הכל אפשרי
תני לה את החופש גם להרגיש גדולה, מותר לה, היא כבר גדולה.
אהבתיאהבתי
ילד/ה בן 12 לא צריך לקום לבד בבוקר בבית. חלי צודקת במאת האחוזים. ילד/ה בן 12 צריך מישהו מבוגר יותר שיתחיל איתו את היום.
תקשיבי רק לעצמך :-)
אהבתיאהבתי
כן זו באמת בעייה לצאת ולעבוד בעבודה של מס' שעות רב
וזה באמת מצער שבזמן שהאמא רוצה להיות עם הבת שלה/הבן שלה היא מבלה במקום עבודתה על מנת להשיג כסף..ואחד המגיבים שהגיב כאן אמר דברים מאד יפים ונכונים שילד אינו מבין במשפטים וזה לא הכי מעניין אותו והוא זקוק רק לחום ואהבה..אבל..נכון שהוא זקוק לחום והכל אין אפס אבל עם כל הכבוד לחום והאהבה מה עם הכסף?איך ישלמו את שכר הדירה ואיך יהייה לו אוכל והכל
מבחינת הילד הוא בסופו של דבר יגדל ויבין אותך ויבין שעשית את המעשה הנכון וגם הם בגיל שלא כל כך זוכרים את כל הדברים האלו אפשר פשוט כמו שאמרת בכתבה להניח אותם במקומות שהם יואהבו להיות שם כמו סבתא וסבא או אחיינים אם יש והם יעבירו את הזמן טוב ויבלו זמן איכות גם עם שאר בני המשפחה..מקווה שעזרתי
אהבתיאהבתי
לבד, תרגיש גדולה, תיהנה מזה וכשתחזרי בערב היא תהיה מה-זה-גאה. יש לי שלושה, הגדול בן 14, לפני שבוע השארתי אותם בפעם הראשונה לערב שלם לבד כדי ללכת לקורס ערב שבו אני משתתפת כיוון שהאבא שלהם היה בעבודה גם.
השמים לא נפלו, חזרתי והקטנה (6) כבר ישנה במיטתה לאחר שהגדול סיפר לה סיפור. האמצעי הוריד מהשולחן ושטף כלים (טוב, היתה פיצה, אז לא היו הרבה) והשלווה שרתה במעוננו.
מה הרווחנו –
אמא אחת מרוצה
שלושה ילדים שמרגישים בוגרים
חיסכון על שמרטף
ועוד משהו – גם אם את יוצאת לעבודה לא רק בגלל הכסף אלא גם בגלל שיקולים אחרים, זה בסדר. הילדה יודעת מה הם סידרי החשיבות שלך בחיים ויודעת שהיא במקום טוב בראש הרשימה וגם אם היא תקום בבוקר לבד היא לא תשכח את זה אלא תרגיש שאמא שלה סומכת עליה.
אהבתיאהבתי