.
אני מתגעגע לְמַשהו הוא אמר לי.
ישבנו לארוחת בוקר ליד הים כמו שאנחנו עושים מפעם לפעם.
עכשיו כבר לעיתים נדירות.
אני לא יודע לְמה
הוא ענה על שאלה שלא שאלתי,
אבל אני לא מסוגל לעשות שום דבר עד שאני אדע.
.
הוא לנצח התום סוייר שלי
ואני
אני הקלברי.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
פעם,
עשורים של פעם, ככה מזמן,
הייתי הולכת אחריו, מושכת בזנב חולצתו ומבקשת עוד הרפתקאות.
.
.
.
.
.
תגובות
בדרך כלל אני לא יודע להסביר מדוע פסקתי להיות מאוהב (אני ממשיך לאהוב, גם אחרי ההתאהבות..)
רק טוב
אהבתיאהבתי
כתבת מקסים, במיוחד על תום והקלברי.
אהבתיאהבתי
שבאמת נזכרים באהבה שהייתה' אפילו שהיא כבר ממש לא. מאד מזדהה.
כתבת מתוק אין לי מילה אחרת :)
אהבתיאהבתי
אני דומע קלות.
כמה רגש. איזה יופי.
אהבתיאהבתי
(וגם אני לא חושבת שאני יכולה לשכוח כאלה דברים. לכעוס, לשנוא, לנטור. להתפלא על עצמי, אבל לזכור טוב טוב. (
אהבתיאהבתי
גם אם הפסקת. הכוח המחייה שלנו, המטריף, המוריד מהפסים והתבלין שעושה את העיסת הזו אכילה
אהבתיאהבתי
גם הצילום שלך, כמו תמיד, מוסיף שכבה למילים.
כבר אמרתי.
אהבתיאהבתי
חפשתי ולא מצאתי
אהבתיאהבתי
פוצע, אפילו.
אני תמיד זוכרת למה אהבתי וגם למה הפסקתי.
אהבתיאהבתי
קצת עצוב והרבה מקסים
אהבתיאהבתי
עדיף לאהוב ולחדול מאשר לא לאהוב כלל (מי אמר את זה?), ועוד יותר נהדר לזכור מה היתה האהבה הזו.
אהבתיאהבתי
למה אני כל כך אוהב איך את כותבת.
אפילו שאני כאן.
אהבתיאהבתי
הגעגוע האינסופי הזה שלא מצליח להתמלא באמת
הגעגוע הלא-ברור למה
תיארת יפה
אהבתיאהבתי
בכל פעם מחדש מתיקות וכשרון.
אהבתיאהבתי