אני? אני הקלברי שכזאת

.

אני מתגעגע לְמַשהו הוא אמר לי.

ישבנו לארוחת בוקר ליד הים כמו שאנחנו עושים מפעם לפעם.

עכשיו כבר לעיתים נדירות.

אני לא יודע לְמה

הוא ענה על שאלה שלא שאלתי,

אבל אני לא מסוגל לעשות שום דבר עד שאני אדע.

.

הוא לנצח התום סוייר שלי

ואני

אני הקלברי.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

פעם,

עשורים של פעם, ככה מזמן,

הייתי הולכת אחריו, מושכת בזנב חולצתו ומבקשת עוד הרפתקאות.

.
.
.
.
.
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בועז  On 26 במרץ 2008 at 19:00

    בדרך כלל אני לא יודע להסביר מדוע פסקתי להיות מאוהב (אני ממשיך לאהוב, גם אחרי ההתאהבות..)

    רק טוב

    אהבתי

  • efyska  On 26 במרץ 2008 at 19:37

    כתבת מקסים, במיוחד על תום והקלברי.

    אהבתי

  • א.  On 26 במרץ 2008 at 19:37

    שבאמת נזכרים באהבה שהייתה' אפילו שהיא כבר ממש לא. מאד מזדהה.

    כתבת מתוק אין לי מילה אחרת :)

    אהבתי

  • א (אחר)  On 26 במרץ 2008 at 20:07

    אני דומע קלות.
    כמה רגש. איזה יופי.

    אהבתי

  • כנרת  On 26 במרץ 2008 at 21:30

    (וגם אני לא חושבת שאני יכולה לשכוח כאלה דברים. לכעוס, לשנוא, לנטור. להתפלא על עצמי, אבל לזכור טוב טוב. (

    אהבתי

  • דפנה לוי  On 26 במרץ 2008 at 21:39

    גם אם הפסקת. הכוח המחייה שלנו, המטריף, המוריד מהפסים והתבלין שעושה את העיסת הזו אכילה

    אהבתי

  • אורח מבית  On 26 במרץ 2008 at 22:13

    גם הצילום שלך, כמו תמיד, מוסיף שכבה למילים.

    כבר אמרתי.

    אהבתי

  • קוראת  On 27 במרץ 2008 at 00:11

    חפשתי ולא מצאתי

    אהבתי

  • ריקי  On 27 במרץ 2008 at 00:53

    פוצע, אפילו.
    אני תמיד זוכרת למה אהבתי וגם למה הפסקתי.

    אהבתי

  • שרון רז  On 27 במרץ 2008 at 07:49

    קצת עצוב והרבה מקסים

    אהבתי

  • סופי  On 27 במרץ 2008 at 10:35

    עדיף לאהוב ולחדול מאשר לא לאהוב כלל (מי אמר את זה?), ועוד יותר נהדר לזכור מה היתה האהבה הזו.

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 27 במרץ 2008 at 19:28

    למה אני כל כך אוהב איך את כותבת.

    אפילו שאני כאן.

    אהבתי

  • Tomer  On 31 במרץ 2008 at 19:19

    הגעגוע האינסופי הזה שלא מצליח להתמלא באמת

    הגעגוע הלא-ברור למה

    תיארת יפה

    אהבתי

  • אורח מבית  On 9 במאי 2010 at 20:48

    בכל פעם מחדש מתיקות וכשרון.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: