תקריב

 

 

 

פ ע ם….לפני הרבה הרבה, ממש הרבה שנים חיה לה בבית קטן וצנוע נערה צעירה.

עם אבא ואמא, אנשי עמל ועבודה קשה גדלה הנערה ובכוחות נפש וחיים חזקים הפכה עצמה לנסיכה.

נסיכה מתוצרת עצמית.

באחד הימים כשכבר הייתה בוגרת פגשה במקרה נסיכה קטנה ומתוקה.

הנסיכה שפגשה הייתה נסיכה תוצרת בית מלוכה. נסיכה אמיתית.

עם אבא מלך, אמא מלכה ופמליה גדולה.

הנסיכה הגדולה והנסיכה הקטנה התחבבו מאד אחת את השניה ברגע שנפגשו והגדולה הבטיחה

לקטנה שהן ישארו בקשר. ובאמת, לאחר זמן קצר נסעה הנסיכה הגדולה לארץ רחוקה,

אבל שמרה על הבטחתה – כי הבטחות מקיימים – ושלחה לקטנה גלויות מדי פעם –

זו הוכחה לכמה האגדה ישנה נושנה, אפילו אי מייל לא היה אז –

וזכרה ונצרה בלבה את מתיקותה של הנסיכה הקטנה ההיא עד כדי כך שחשבה אפילו שאם אי פעם

תיוולד לה בת תקרא לה בשם הקטנה ההיא.

השנים עברו, כמו שהשנים יודעות לעבור. במהירות, מבלי שנשים לב כמה מהר וכמה הרבה הן,

והגדולה עקבה ככה, מרחוק, אחרי הקטנה.

פה ושם ניתקלה במלך, אביה של, ומסרה לו חיוכים וחיבה לקטנה שכבר הספיקה לגדול כמובן.

שנים רבות עברו, כל כך רבות שאפשר לספור אותן בעשורים,

והנסיכה הגדולה שעבדה קשה והצליחה ובנתה לעצמה חיים טובים החלה להעביר זמן במקום חדש

ומעניין שמצאה……מקום מסוג חדש……איך נקרא לו?….מקום ממשי כמו אגדות……

ומעניין כמו המילים שבתוכן, והייתה שמחה איתו ועם כשרון חדש שמצאה בתוכה עד מאד.

יום אחד, להפתעתה ושמחתה גילתה שהקטנה שלא ראתה, שמעה או הייתה בקשר איתה שנים

ארוכות הגיעה אף היא למקום. מיד כתבה לה שלט "ברוכה הבאה" גדול וצבעוני וחייכה אליה במילים.

הקטנה ענתה בשמחה וחיוכים וכך, מבלי להפגש באמת או לפתח הכרות נושנה לחדשה,

הן המשיכו לחייך זו לזו. פה ושם סימני היי קטנים, הזמנה מסיבות פתיחה קטנות וסימפטיה.

לא יותר ולא פחות. פשוט חיבה וסימפטיה וזכרון רחוק ומתוק.

לאחר זמן מה קבלה הנסיכה הגדולה פניה מפתיעה ומאד משמחת לעבודה נפלאה ומרגשת.

היא שמחה מ א ד מ א ד, קיבלה בהתרגשות גדולה את ההצעה והתחילה לעבוד.

והעבודה זרמה על מי מנוחות, תענוגות ומחמאות כפי שמספרות האגדות,

עד שיום אחד,

לפתע פתאום, 

חודשים מועטים לאחר תחילת עבודתה החדשה, הגיע ב ה פ ת ע ה מסר ממנהל האגף

בממלכת – העבודה – החדשה, ובישר לנסיכה תוצרת בית שלנו שעבודתה מופסקת.

למה?  – שאלה בהפתעה – אכזבתי?

לא – ענה המנהל באופן חד משמעי – ממש לא.

אז למה?

מנהל האגף ניסה להסביר, באמת ניסה, אבל לא כל כך הצליח.

אבל למה, התעקשה והחליטה שנמאס לה לשחק משחקים והיא רוצה לדעת ולהבין באמת –

זה הגיל?

לא – חייך מנהל האגף – מה גיל קשור לעבודה שלנו?

אז מה זה כן? – לא וויתרה העקשנית – נסיון? כשרון? מה, תגיד לי מה…

מנהל האגף לא ענה.

הנסיכה כמעט הרגישה אמפטיה כלפיו. היא הבינה שהוא לא יכול לספר לה הכל.

לא את האמת מאחורי הקלעים, לא לפרוש ולפתוח בפניה את כל הקלפים –

מה פתאום?

אחרי הכל, היא חדשה וזרה בממלכה ובעצם, גם לא נסיכה מבית אם חושבים על זה ברצינות.

מה שהצליח להגיד בסופו של דבר הוא שיש להם באגף יותר מדי נסיכות,

שהם מעוניינים בעובדים שלא יתעסקו רק בענייני נסיכות ונסיכוּת 

אלא גם בנושאים אחרים

והוא ב א מ ת מעריך את עבודתה, כשרונה ואולי פעם בעתיד….

ו….צ'או.

הנסיכה הגדולה שלנו הייתה נסיכה מבינת עניין.

היא חיברה אחת ועוד אחת והבינה שכמו שזה נראה, אם היא קוראת נכון את מה ומי ואיך,

מי שהולכת לתפוס את מקומה היא נסיכה שהיא מכירה ואפילו מחבבת.

נו – אמרה לעצמה –  תתבגרי, ברוכה הבאה לעולם האמיתי. אלה החיים.

הגיע הזמן שבגילך תתקלי גם בסוג כזה של התנהלות…..

בסדר – המשיכה ואמרה לעצמה – אלו החיים וזה מה שיש….

אבל,

לא ראוי או נאה או אפילו סתם מנומס שזו, הנסיכה שבגרה, שבוודאי יודעת את מקומה של מי היא

מקבלת תשלח איזה קלף עם כמה מילים?

ככה בשביל לסמן שנכון, אלה החיים ומה לעשות… וצר לי שכך נהיה, או משהו…

והפלונטר שאולי התהווה, יפרם ברגע?

עבר שבוע, עברו שבועיים –

המלך מרגיש יותר טוב אומרות השמועות בממלכה.

והנסיכה הגדולה שמחה מאד. הוא היה אליה מאז ומתמיד נדיב וקשוב ומשיא עצות חכם במיוחד.

וכמו שחישבה לעצמה,

הנסיכה הכבר לא כל כך קטנה אכן החלה לעבוד באגף שלה, בכסא שלה,

ומה שקשה להאמין, או אולי לא, גם עבודתה, למרות דברי מנהל האגף, עוסקת בענייני נסיכות.

הנסיכה הגדולה הייתה עצובה מעט, מתוסכלת מעט ומאוכזבת עד מאד.

אחרי כמה ימים עייפה מלהתאכזב לעצמה ושלחה קלף לנסיכה ההיא:

נ. יקרה. צר לי שכך בחרת. זה גם עצוב, אבל בעיקר מאכזב.

 

 

עבר שבוע.

הנסיכה הגדולה כבר לא מחכה,

אבל עדיין כ ל כ ך מ א ו כ ז ת.