די יודית, תחזרי לכתוב כבר

.

.

"סיפורי תל אביב", קובץ נובלות של יהודית קציר,

רואה אור בסדרת "הספרייה הקטנה" של הספרייה החדשה.

בספר שלוש נובלות המתרחשות בתל אביב ועוסקות בדמויות זרות המגיעות לעיר ומתמודדות

עם התנפצות חלומות וויתור על שאיפות גדולות.

שלוש הנובלות כבר פורסמו בעבר: "סוגרים את הים" ו"הנעליים של פליני" ו"מגדלורים של יבשה".

היא, באחריות, הסופרת הישראלית שאני הכי מתחברת אליה. מאז ומתמיד. ואוהבת.

כמה אוהבת.

בזכותה אני כותבת.

בפעם הראשונה שקראתי את "סוגרים את הים" הנשימה שלי ב א מ ת השתנתה.

לא האמנתי שאפשר ככה. שמותר ככה.

נקודת מפנה א מ י ת י ת.

כמה אנשים יכולים לדעת בוודאות שהם גרמו למפנה אמיתי בחיי אדם?

היא יכולה.


הרגשתי שהילדה
שהיא הייתה, היא הילדה שאני הייתי ואיך היא בכלל יודעת

איך הייתי. ואולי, עברה בי מחשבה מבעיתה, אולי אם היא יודעת לכתוב את

הילדה שאני, בדיוק כזה, אולי כולנו דומות כל כך, זהות. רגישות ומרגישות,

וזה יותר העציב משימח.

אני אוהבת סיפורים קצרים. אני אוהבת עד מאד מאד את אלה שלה.

אני נשטפת ברגש גדול, אני מתמלאה מבוכה ושמחה ועצב וגעגועים ופחד כשאני קוראת אותה.

לפעמים קוראת דרך אצבעות ממש, כי קשה לי לקרוא ככה, ישר מולי את המילים.

אני מוצפת.

ואני מחייכת הרבה. מאד.

מהאינטימיות והמוכר והמרגיש והמילים ששוטפות אותי ממש.

המילים שלי נכתבות באהבה ענקית.

די יודית.

מספיק להוציא קובץ סיפורי חיפה או תל אביב עם דברים שכבר פורסמו.

תחזרי לכתוב,

ב ב ק ש ה.

אני יודעת שזו חוכמה קטנה עד מאד לבקש. בטח כאן ובצורה כזו.

ואני משוכנעת ויודעת שאם היית מסוגלת, היית עושה.

ואני מאחלת לך שהדבר שעוצר וחוסם יעלם ותמצאי את הדרך שוב.

וחוץ מזה, "בועות על הרוח" הוא אחד מספרי הילדים העדינים והמקסימים ביותר שקראתי :)

*                        *                             *

עדכון: 27 מרץ

פרסמתי את הפוסט הזה לפני שלושה שבועות.

תהיתי אם הוא יגיע אליה. האם היא גיגלה את עצמה והגיעה אליו במקרה, אם מישהו שמכיר אותה קרא

וסיפר לה, אם היא משוטטת ב"רשימות" וקראה בעצמה, אם היא מסתקרנת איך זה מרגיש לכתוב בלוג.

תשאלי, אני אענה בשמחה :)

מחבר: יהודית קציר תאריך 3/27/2008 12:09:59 PM

הרבה תודה לחלי, קבלתי הפניה לפוסט והתרגשתי לקרוא. תודה גם למגיבים האחרים.

אל תדאגו, ברגעים אלה ממש אני כותבת רומן חדש, מקוה שיראה אור בתחילת 2009.

התגובות שלכם מעודדות אותי להמשיך בקצב מזורז

.

עדכון: מאי 2010 – ראתי צילום יפייפה שלך עם ביתך בתערוכה, היפה, של איריס נשר,

וחוץ מזה,………נו………..?!

.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • א.  On 5 במרץ 2008 at 10:17

    הוא ספר ענק בעיני. אם תפתחי עצומה אני חותמת, יהודית תחזרי :)

    אהבתי

  • אורית עריף  On 5 במרץ 2008 at 10:26

    בחיי.
    כששואלים אותי "איך הספר הזה והזה של יהודית קציר" אני אומרת שאבדתי את יכולת השיפוט שלי.זה כאילו… בשר מבשרי. ההזדהות המוחלטת שלי עם הדמויות, עם שפתה, בעיקר עם המילמול הפנימי הבילתי פוסק שמטריד-מקשט את כל הטקסטים שלה גורמת לי מחנק של התרגשות שאני לא מכירה מחוויית קריאה אחרת.

    את הסיפור סוגרים את הים אני פשוט משוכנעת שהיא כתבה עלי (לא, אנחנו לא מכירות…) וכמעט אין פעם שאני נוסעת לת"א ולא מרגישה את הנרדפות הזו (אפילו הקדשתי לה פוסט http://www.notes.co.il/arif/40164.asp)ויש לי גם חלום סודי לאייר קומיקס לסיפור שלה.

    באמת יהודית, אנחנו חוזרים וקוראים אותך מספרייך המקוריים שבספריותינו שוב ושוב. מחכים נורא למשהו חדש.

    אהבתי

  • שפי  On 5 במרץ 2008 at 12:27

    קראתי נדמה לי את כל ספריה.
    בנוסף ל"שלאפשטונדה" המפורסם אני ממליץ במיוחד על הסיפור "ועננים נוסעים נוסעים" מתוך הספר "מגדלורים של יבשה".
    אני נמשך לספרים שלה גם בגלל תיאורי שכונת ילדותה, ילדותי, כמה שנים לפניה. את המאותו-הכפר הזה אני מרגיש גם כשהיא כותבת על מקומות ואנשים וזמנים אחרים, לפחות כשהיא במיטבה.
    כיוון שאף פעם לא פגשתי בה אז לדאבוני אני לא יכול לקרוא לה יודית.
    משהו על רקע הילדות הזאת:
    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=2161241

    אהבתי

  • לונה  On 5 במרץ 2008 at 12:46

    מאז שקראתי אותה לראשונה היא הסופרת האהובה עליי. אבל לא ידעתי שהחיבור המוחלט הזה משותף לכל כך הרבה (א)נשים. אני בהחלט מצטרפת לקריאה: רוצים עוד!

    נתנו פה הרבה מקום לסיפורים הקצרים ואני רוצה להזכיר את הרומן: "הנה אני מתחילה" – פשוט מדהים.

    אהבתי

  • נועה אסטרייכר  On 5 במרץ 2008 at 17:34

    כן, יש משהו קצת מייגע ועצוב ב"סיפורי ת"א" ו"סיפורי חיפה" שלה. כאילו ניסיון ללעוס את החומר בשביל אנשים שאולי יתקשו חלילה להבין אותו כשהוא בא באריזה גדולה של ספר שלם

    אצלי דווקא הספר שהביא לי את הגונג במוח היה "למאטיס יש את השמש בבטן". שנה שלמה הסתובבתי איתו בתוך התיק. עד עכשיו זוכרת ממנו משפטים בע"פ. היו תקופות שלא הייתי בטוחה מה בא קודם- האם הספר הזה דומה לחיים שלי או שאני טווה את החיים שלי כדי שידמו לספר הזה

    לקח לי זמן להתאושש ממנו

    ואח"כ, עם 'מגדלורים של יבשה' ו'הנה אני מתחילה' היה בי קצת ייאוש, כי שוב פגשנו את דמות המורה (הזכר או הנקבה) המאהב/ת, הנשוי/נשואה והמבוגר/ת, אותן דמויות שפגשנו כבר ביגאל מ"למאטיס" ובמיכאל מ"דיסניאל" וגם קצת ביהושע שפילמן מ"הנעליים של פליני". והנה בא יואל מ"העננים נוסעים נוסעים" ומיכאלה מ"הנה אני מתחילה" (שכתוב מצוין אבל צרם לי החיבור הכמעט כפוי לריבי מ"למאטיס". הרי לא יכול להיות שריבי לא סיפרה ליגאל על הרומן ההוא ב"למאטיס", וששם אוזכר בכלל רומן לסבי אחר- עם נועה, החברה הטובה). מצד שני, מי אנחנו, הקוראים, שנעיז להכתיב לסופרים שלנו את החומרים מהם באה היצירה? יכול להיות שמערכת היחסים המכוננת ההיא שהייתה ליהודית קציר עם דמות כזו או אחרת היא מעיין היצירה היחיד שלה? בכל מקרה גם אני מחכה בקוצר רוח לספר חדש

    נועה

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 5 במרץ 2008 at 17:46

    כותבת מחוננת. כבר הרבה שנים היא לא כותבת אלא עורכת בלבד. מעניין מה קרה .

    אהבתי

  • דוקטור סדר  On 27 במרץ 2008 at 00:37

    יהודית קציר גם לדעתי סופרת נהדרת, רגישה,מדויקת, נושמת עברית.
    גם ספרי הילדים וגם הספרים ל"גדולים" עטופים בכלכך הרבה אהבת אדם. ובפריימים האלה ש"רק היא רואה" מה שעושה את קריאת ספריה לחוויה מרתקת ומעשירה אני צוחקת איתה ובוכה איתה
    וזה כלכך חי שלעיתים אפשר לשכוח שזה ספר ולא משהו חי שקורה סביבי.
    אני הכי אהבתי מאטיס.
    ואני בטוחה שממש תכף יצא ספר חדש שלה.

    אהבתי

  • יהודית קציר  On 27 במרץ 2008 at 12:09

    הרבה תודה לחלי, קבלתי הפניה לפוסט והתרגשתי לקרוא. תודה גם למגיבים האחרים. אל תדאגו, ברגעים אלה ממש אני כותבת רומן חדש, מקוה שיראה אור בתחילת 2009. התגובות שלכם מעודדות אותי להמשיך בקצב מזורז

    אהבתי

  • A  On 27 במרץ 2008 at 22:30

    איזה יופי :-)

    באמת משמח האינטרנט הזה.

    וזה שהיא כותבת משמח אפילו יותר.

    אהבתי

  • מירי  On 27 במרץ 2008 at 22:48

    (:

    התהייה האינטרנטית הקבועה –

    איך את יכולה להיות בטוחה שהיא-היא, ולא איזה מחוצ'קן בן 16(*) עם חוש הומור מעט, אה, חריג?

    (*)
    מחוצ'קן בן 16 – ברירת המחדל של הגולשים ברשת. כל אחד מאיתנו הוא מחוצ'קן בן 16 עד שיוכח אחרת, כן

    ולסופרת יהודית קציר – אינטרנט זו אחלה פלטפורמה לדוור אהבה, אז גם אני מדוורת פה את האהבה שלי לטקסטים שלך

    אהבתי

  • רון  On 19 במאי 2008 at 21:30

    יהודית היא באמת הסופרת, בעיניי, הטובה ביותר בישראל.
    מגיל צעיר מאוד אף על פי שאינני מבוגר כלל הדהד בראשי המחשבה שאני חייב לקרוא אחד לפחות מספרייה. אך, אין כך הדבר כאשר אתה מתחיל עם אחד אינך יכול לעצור את האובססיה לעוד ועוד ספריה הנפלאים. דווקא התחלתי עם הספר "למאטיס יש את השמש בבטן" ועד היום רק מלכתוב את השם עוברת בי צמרמורת. ספר נהדר, מרגש ונוגע בכל אחד. גם בתור גבר הזדהתי רבות עם כל ספריה, עם כל החלומות שנגנזו והשאיפות שהצטמצמו עם אהבות סבוכות וקשות, אהבה וקשר לבני המשפחה, מוות וגעגועים.
    תודה יהודית על היכולת המופלאה לכתוב בצורה כל כך מרגשת ונכונה את מה שאנשים רבים מנסים להסביר ו/או להגיד ולא מצליחים למצוא את המילים. אנא חזרי שובי לכתוב במהרה על מנת שנוכל בהקדם להתמוגג על עוד ספר שאין שני לו!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: