ברוכה הבאה

 

 

 

התבקשנו לבוא בלבן.

להביא לגילי שזה טכס בת המצווה שלה משהו שנבחר במיוחד בשבילה. 

להביא חומר כלשהו. להביא אוכל.

חדר מגורים משפחתי שינה פניו.

מעגל כריות הסבה לבן, מעגל קעריות ונרות פנימי, נרות מוארים מסביב וכמעט עשרים נשים:

גילי, אמה, שתי סבתות, שתי דודות ממש גדולות, אולי בנות חמישים ויותר, דודה אחת צעירה,

שלוש בנות דוד, שתי חברות נבחרות ואמהותיהן, מורתה מכיתה אלף, בת דודה גדולה ובתה,

עוד שתי חברות של אמה, הדס ואני ואיה, חברה לא מבית ספר.

כולנו מכירות אותה היטב.

יש כאלה כמוני בקשר לא יום יומי, מאז שעברו דירה אפילו די נדיר אבל בכל זאת אינטימי –

ילדה שרחצת עם בתך באמבטיה בבית שלך, הלבשת, סיפרת ספור לילה טוב ונישקת לפני

שנרדמה לצד הילדה שלך, ילדה שהיית קשובה בלילות שהתארחה אצלך לנשימותיה וחרדותיה, 

אם יגיעו – אצל גילי להן לא הגיעו לעולם – וחייכה אליך בבוקר, חתמה חותם קטן בנפשך.

אבל בעיקר, עם כל הכבוד והיקר לכולנו בעיקר הייתה לגילי אתמול בערב הרבה משפחה.

הרבה נשות משפחה.

נשים שחותמן הגנטי טבוע בה. שאוהבות אותה כל כך.

התיישבנו במעגל בקצת היסוס ומבוכה.

הרבה מאיתנו, בעיקר אני, מאד לא מחבבות / מכבדות בלשון המעטה, טכסים רוחניים, ניו

אייג'יים או כל ממ ומי שמצטט על עיוור מורים דגולים אלה או אחרים –

אבל את מיכל וגילי אני אוהבת, בת המצווה של הבת שלי מגיע ממש בעודי כותבת, כמעט,

והגעתי בגישה חיובית באמת, לא צינית ומחוייכת.

התיישבנו חלוצות נעליים על הכריות במיסב.

טל המנחה הסבירה מה כוונת המעגל הנשי הראשון שגילי מקבלת היום.

שאין הכוונה להסביר במפורט ומפורש על ענייני התפתחויות ומחזור וענייני בנים בנות בכלל –

אלא הכוונה היא לטכס מעבר סמלי. מעבר מילדות לתחילת הנשיות.

חניכה.

והתפתחה שיחה על טכסי חניכה שנעלמו מהעולם המודרני, אמא של אופיר חברה של גילי

אמרה שמשפחתה העירקית חוגגת עד היום את קבלת המחזור. שהיא קבלה מאביה ממתקים

ומתנות ובנות המשפחה חגגו איתה זכרון שצרוב לה כנפלא עד היום. הבנות שלנו הסתכלו עליה

במבט מזועזע ממש והשיחה לקחה תפנית יפה ללמה בעצם להתבייש? במה יש להתבייש.

 

הן כולן ילדות שמבינות ומחכות אבל עדיין לא….אף אחת עדיין לא…..

הכל תיאוריה.. מבלבלת. מרגשת. מסעירה. מביכה.

אני סיפרתי איך ומתי קבלתי פעם ראשונה. בקיץ. בחופש הגדול. בלי אמא שלי לידי.

אפילו הבת שלי שהמילים הפופולריות שלה בזמן האחרון הן: אמא די, את מביכה אותי כמו אבא,

ישבה בשקט והתבוננה בי עם העומק הזה בעיניה.

ואז עבר הערב להיות עוד יותר אישי.

מכווננן כולו אל הנערונת התמירה וחייכנית הזו, שישבה באצילות מולדת והכילה את הגודש הרגשי

הגדול הזה, שאני לא בטוחה שהיה בכוחי להכיל אם היה מגיע מולי ערב כזה, צונאמי רגשי במיימדים

כאלה, והיא? כמו גדולה. או בעצם, כמו אשה.

טל ביקשה מכל אחת מאיתנו להתבונן לגילי בעינים, להגיד לה מה היא עבורנו / עבורי ולתת לה את

ההכרה בה, במילים וגם משהו שבחרת עבורה. ילדה בת שתים עשרה עם יושר רגשי ומתיקות אין

סופית ישבה אתמול מול קבוצת נשים מבוגרות, מנוסות, מפוקחות ולימדה אותן שעור פשוט באהבה.

היא ישבה זקופה, הקשיבה לדברים יפים ולדברי אהבה שאמרו לה ישר לעינים כל אוהבותיה,

קמה וחיבקה, בכתה, ניגבה דמעות של סבתות ודודות וחברות ושל עצמה כמובן, מלמלה בדיחות

הקשורות לבכי, שוב ניגבה עינים, הזדקפה כמו גדולה והמשיכה. בחיי.

וגם, אחרי שקיבלה כל כך הרבה היא התבקשה, ועשתה, עוד שני דברים לא פחות קשים.

היא קיבלה מראה והתבקשה להתבונן בעיניה ולהגיד מה היא, עצמה, אוהבת בה –

אני החוורתי ואמרתי שקשה…והבת שלי התבוננה בי במבט מלא תמיהה ושאלה מה הבעיה….

וגילי?

גילי כמו איה שלי היא דור חדש ונקי, כך אני מקווה –

התבוננה בעצמה במראה ובדיוק מפליא דיברה את יתרונותיה והנקודות החזקות שבעצמה.

אחרכך התבוננה בעיני אמה ואחרכך שתי סבתותיה, כל אחת בתורה ואמרה את דבריה גם.

על אהבה שהיא מקבלת ועל אהבה שהיא נותנת ואולי בסדר הפוך, אני לא זוכרת.

בשלב האחרון, המסכם, התבקשנו לברך אותה. 

כל אחת הדליקה נר ואיחלה לה ברכה, משאלה.

מעגל הנרות היה מואר בשלמותו.

אחרכך קמנו לאכול,

לחייך, לפטפט, להכיר 

ולהשקות את הילדות בקצת שמפניה, שילמדו גם על הצד הזה של החיים.

 

 

אתמול עברה נערונת אחת שאני מכירה טכס חניכה משמעותי וחוויתי.

כל שנותר הוא לאחל לה מסע מעניין ומעשיר ולא קשה מדי……

 

 

ומה שנותר לי הוא לשכנע ילדה קולית אחת שמעגל נשים הוא דבר קולי….ובמה שהפתיע כל כך…

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גל קטן  On 9 בפברואר 2008 at 20:06

    מקסים מקסים מקסים.

    מאחלת לעצמי שגם אני אדע להביט בביתי כך. ולהעביר אותה ואיתה דברים כאלה שנשארים לתמיד.

    אהבתי

  • orit  On 9 בפברואר 2008 at 20:27

    חוויה מרגשת,כמה אהבה וכוח מעגל כזה מעניק לילדה שהופכת לאישה.

    אהבתי

  • ר  On 9 בפברואר 2008 at 21:12

    אפשר את פרטי טל המנחה?
    שלי בת שש אבל לעולם לא מוקדם מדי

    אהבתי

  • רונית  On 9 בפברואר 2008 at 21:28

    איזה יופי שיוצא לי לקרוא סופסופ ממקור לא משוחד על המעגלים האלו שטל עושה.
    נשמע מקסים ומרגש, ובעיקר אמיתי ובעל תוכן, שזה משהו שנראה לי נדיר בעולם החגיגות הריקות שמסביב.

    אהבתי

  • ח ל י  On 9 בפברואר 2008 at 22:52

    אם תצליח לכתוב את דעתך והתנגדותך בלי גסות רוח וסגנון אלים ומכוער היא לא תמחק

    אהבתי

  • אלון  On 9 בפברואר 2008 at 23:13

    בתוך ים הציניות והתכליתיות האופפת אותנו, כל כך נעים לפגוש אי של כנות, טוב לב, אהבה ופשטות רכה.
    תודה

    אהבתי

  • שלומית  On 10 בפברואר 2008 at 01:33

    גם לך וגם לה.
    שלומית

    אהבתי

  • אורח מבית  On 10 בפברואר 2008 at 07:13

    לעומת הסינטטיות המקובלת וענני הקונפטי

    אהבתי

  • לינוי  On 10 בפברואר 2008 at 08:56

    אין ספק שהאירוע שחוויתן מרגש ונעים לכל הנוגעים בדבר, ויתכן שעדיף הכנסת תכנים מסוג אלה לימי ההולדת מאשר עוד מסיבת ריקודים. אבל טקסי חניכה הגיוניים לי יותר בחברות שבהן יש הבדלים קצת יותר משמעותיים בין ילדות לבגרות, הן באחריות המוטלת על הנערה שבגרה והן בהתייחסות החברתית אליה. האם בחברה כמו שלנו, בה הגבולות כל כך מטושטשים, יש לחניכה הזאת איזושהי משמעות מעבר לריגוש שבה?

    אהבתי

  • ח ל י  On 10 בפברואר 2008 at 09:25

    גם אני לא חושבת כ מ ו ב ן שלטכס הקטן והיפה שראיתי וחוויתי בשישי יש משמעות "חניכתית" אמיתית אבל היו בו דברים חשובים לדעתי.
    היהה שם דיבור פתוח וגלוי וחייכני על מחזור וכאבי בטן – קצת, שלא יבהלו הקטנות – וגוזיות בין קבוצת נשים שהראתה להן שהנושא "הזה" לא חייב להסתתר מאחורי בושה ו'גסויות' כמו בכיתה. הייתה שיחה על מה בעצם מגדיר 'אותי' כאישה, הגוף שלי, הרגש שלי, המחשבה שלי?
    היה חוסר בושה, אינטימיות, מכנה משותף שהן גילו עם כל כך הרבה נשים והייתה בסכ הכל חוויה ואווירה שהעניקה להן, לא רק לבת המצווה עצמה משהו שקשה להגדירו במילים ובמטרה ברורה ,
    אבל זו הייתה חוויה אינטימית וטובה שתזכר טוב – וזה כבר היה שווה את הנרות והמעגל וכל המסביב ה….טוב, את מכירה את הדעות שלי על ענייני טכסים ורוחניות… וגם כמובן חניכה אמיתית היא תהליך ארוך, מסע עם מלוונ צמוד/ה שמלמד וחונך באמת עם מכסימום טכס מסמל בתחילת הדרך או בסופה…אבל בכל זאת, היה שווה, ובגדול והלוואי שהזאתי שלי תסכים גם.

    אהבתי

  • מיכל  On 10 בפברואר 2008 at 10:49

    חלי יקירתי,
    קודם כל תודה שבאת, והשתתפת, ושיתפת. ועוד תודה על שסיננת את התמונות . בתור אמא של גילי היה לי חשוב להעביר לבת שלי שיש המון כח, וגב חזק שעומד מאחוריה, ומחבק אותה, ואת ההרגשה הזאת שהיא חלק ממעגל. היה לי חשוב גם, בעולם שבו הדגש הוא על "אני!" ושבו השאיפה של כל אחת היא להיות "הנסיכה!" "המלכה!" הכלה!" – שדווקא גילי תרגיש שהיא חלק, שבשבילה היום המיוחד הזה הוא לא היום בו היא נסיכה ליום אחד – אלא היום בו היא הצטרפה לקבוצה. קבוצה חזקה, של נשים נפלאות, חכמות, נדיבות, יפות, חזקות ומיוחדות, שמצד אחד היא יכולה להיות גאה שהיא חלק ממנה, ומהצד השני, שתזכיר לה ש-"אנחנו" עדיין עדיף על "אני", ושבטחון עצמי הוא הרבה יותר יפה, כשהוא בא עם ענווה.

    אהבתי

  • לייה  On 10 בפברואר 2008 at 17:43

    אמא סיפרה שהיא שמעה שיש דבר כזה….. שזה אפשרי לא רק בבת מצוות בגיל 12, אפשר גם אחרי, אם בא לי?
    די היססתי, מכל הלב זה קצת מלחיץ לשבת במעגל שאתה המרכז בו.
    כמובן שהפוסט הזה עשה לי חשק, מעניין אם זה מתאים גם לגילאי אחרי בת מצווה.
    ואז ליום הולדת הבאה …

    תודה על עוד פוסט מרגש
    לייה

    אהבתי

  • גילי  On 10 בפברואר 2008 at 18:52

    תודה רבה רבה רבה, על כל המחמאות.
    נורא שמחתי שאתן באתן והשתתפתן.
    כן, זה היה מאוד מרגש וקשה.
    אבל בסך הכל נורא שמחתי שאני עושה את זה,
    זה בעצם מן סוג של הקלה,
    אני חושבת.
    אולי בגלל שהבנתי באיזה נשים חזקות אני מוקפת,
    ועל כך מה שנותר לי להגיד זה רק תודה.
    אז, ד'ש לכולם,
    ונתראה ביום שישי !
    (ה-15.2.08)

    אהבתי

  • לינוי  On 10 בפברואר 2008 at 19:16

    עכשיו הסתדר לי העניין. מהתיאור נדמה היה שהטקס מקדש עוד יותר את מה שהפך בימינו לקדוש מוחלט: "אני ואני", הילד כמרכז היקום, אבל מהדרך שבה הסברתן בתגובותיכן אני מבינה שדווקא ההיפך הוא הנכון: "אני כחלק מקבוצה". נדמה לי שסביב הנושא הזה, השתלבות כקבוצה, אפשר וצריך לתת את הדגש במגוון רחב של טקסים. הם אולי לא תחליף לחינוך שיטתי למחשבה חברתית, אבל הם ללא ספק חוגגים אותה בעידן שבו היא נעלמת (ואל תשלפו לי טקסים צבאיים, אני לא מתכוונת לטשטוש הזהות כפי שהיא באה לידי ביטוי בצבא אלא למיזוגה תוך ביטויה המלא). ישר כח, גבירותי

    אהבתי

  • טל נאמן  On 20 בפברואר 2008 at 08:38

    תודה חלי על הכתיבה המרגשת, ותודה לגילי, ולנשים שהגיעו למעגל שהיו אמיתיות וכנות וחזקות ואוהבות, נכון שמעגל כזה לא באמת מחליף חניכה, אבל הוא נועד לסמן, ולהעניק חוויה של שותפות ואחווה עם קבוצת הנשים הסובבת את הנערה, כמו שכתבו כל כך יפה חלי ומיכל. וניתן לערוך אותו במהלך גיל ההתבגרות החל מגיל 12 ועד גיל 20 סביב כל יום הולדת או אירוע מכונן אחר. אשמח לשלוח פרטים נוספים למי שמתעניינת
    talneeman@hotmail.com יום מצוין, טל נאמן
    מנחת סדנאות וטקסי מעבר לנשים

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: