פרסום בבלוג ורק אחר כך בעיתון – מה אתם אומרים?

 

 

בימים שאחרי קריסת המחשב התעוררו כאן – בי ובחיי – שאלות רבות ומגוונות שנגעו בדרך

זו או אחרת, לא תמיד מחמיאה ולעיתים מביכה משהו בכל מיני צדדים בחיי.

החל בכמה שעות ביום אני מבלה מול המסך הזה, דרך מה אני יכולה, מספיקה ועושה

כשהוא נעלם מחיי (תשובה: הרבה).  גם נסיון לא מוצלח להתמודד רגשית עם אובדן –

בינתיים לא סופי – של מאות או בעצם אלפי צילומים. חלקם פרוייקטים אמנותיים שלי

וחלקם הגדול צילומי ילדה אחת בארבע שנים אחרונות – עם מעט מדי גיבויים ומעט מדי

העתקים מודפסים למקרר של סבא סבתא, דרך ארכיון דברים כתובים שחלקם יקר רגשית,

וחלקם האחר פשוט נכתב, נשמר בword וכרגע, יתכן שאבד לנצח.

באופן כללי תהיה עצמית איך כל כך הרבה מחיי נשמר בתוך קופסא מלבנית אחת.

never again.

התעוררה גם שאלה עקרונית שהייתי שמחה אם הייתם מביעים דעה ועוזרים לי / לנו, 

כמה ווכחניים עקרוניים, לגבש דעה אם אפשר, כמה אפשר ואולי אסור בתכלית האיסור.

 

בראשון בבוקר, אחרי שניגשתי למחשב והיה שם רק מסך עם שורה כתובה אחת,

אחרי כמה שעות ולא מעט טלפונים הבנתי שהטור + צילום שכתבתי, צילמתי והתכוונתי

לשלוח ביום ב' בבוקר לעורך א' ועורך ב' נמצא במכרה פחם קרוס ומעליו שכבות עבות

ורבות של עפר, פחם וסלעים, ומי יודע אם נצליח לחלץ אותו אי פעם, שלא נדבר על עד

שלישי בבוקר, מועד אחרון להגשתו. מתוך התקף הפאניקה עלה רעיון שבדקתי עם

עצמי גם לפני המשבר, למען האמת –

האם אני יכולה להשתמש לצורכי הטור המודפס שלי במאגר מילים, רעיונות, רשומות

שכתבתי כאן, בבלוג שלי בשנה וחצי האחרונות?

לבחור פוסט שמתאים ברוחו לרוח הטור שלי, פוסט קטן, כזה שעבר בשקט, שמספר

קוראיו היה קטן יחסית לרשומות אחרות של אלפי כניסות ותזכורות במקומות אחרים,

לצלם צילום תואם ולשלוח אותו לפרסום על נייר אמיתי בעיתון.

כפרח עיתונות צעיר וצנוע החלטתי להתייעץ לפני שאני עושה.

שאלתי ארבעה אנשים / חברים שמגוון המקצועות שלהם נושק למדיה / עיתונות / טלוויזיה

וכו' וגם כאלה שלא, אבל אנשים שיגידו לי את דעתם בלי חשש ומורא.

והתעורר דיון, על סף ויכוח.

מעניין, די סוער, רובו במיילים כמובן.

שניים מאיתנו מחזיקים בבלוגים,

אחת אין לה מושג מה זה בלוג, אבל מבינה בספרים,

והאחרון מבין באנשים.

עבר כמעט שבוע –

אין הכרעה סופית ב כ ל ל.

הויכוח בעיצומו.

–  לטענתי מספר האנשים הקוראים את הפוסט בטל לא רק במאית, אלא במאות אלפי

הקוראים של "ידיעות אחרונות" – מהקיוסקים עד פתח הבית –

לא חבל על כל כל הרבה רשומות, בהנחה שטובות, שלא יגיעו לעיתון?

גרעין של רשומה שיעבור שכתוב ותוספות ושינויים, אבל יתבסס חד משמעית + חלקים

מקוריים מרשומה שהתפרסמה כאן, נניח לפני עשרה חודשים? למה לא?

וגם, אין כמובן הכוונה לכתוב ולפרסם דברים קודם כאן ואחרכך שם כעקרון – 

מה פתאום – אלא בדיקה עקרונית אם אפשר בכלל, לפעמים, אם שווה להשתמש

בחומרים מכאן, מהבלוג, לשם, לעיתון.

אני גם רוצה להדגיש בכל יכולתי וכוחי:

זה בכלל וממש לא קשור ל"לחסוך" בכתיבה ובעבודה –

מה פתאום. אני אוהבת ושמחה ומאושרה לכתוב את טורי הצעיר והרענן. הוא רק החל

את דרכו בעולם האמיתי. המודפס. גם אני התחלתי משהו חדש שמרגש אותי מאד,

שהתגובות, הרבות, אליו משמחות אותי. המיילים שמגיעים אלי מלאי הפתעה, רגש ושמחה

ואני ממש, ממש שמחה "לעבוד" בו וסקרנית מאד לאן הוא יוביל אותי.

מבחינתי, אם אנסה לחזור לעניין בו אנו עוסקים – משימה קשה לי לפעמים – אני לא מצליחה

למצוא בזה רע –

בלחשוף את המילים הנחבאות אל הכלים שלי, בתוככי האינטרנט, במעמקי "רשימות"

לעשרות ומאות אלפי קוראי "ידיעות אחרונות" בימי רביעי,

אבל יש אנשים, בעיקר אלה שמקצועם עיתונות המתנגדים ממש.

לא אישית נגדי כמובן, עקרונית. אידיאולוגית.

הויכוח שהתעורר בעקבות ה"משברון" הפך מהר מאד להיות עקרוני ממש. 

– לטענת ל. הלא עיתונאית אך המבינה דרכי עולם, עכברי האינטרנט וקוראי בלוגים הם

בחלקם הלא מבוטל אנשי מדיה / תקשורת ודווקא הם, קרוב לוודאי קוראים גם בלוגים

וגם עיתונים מודפסים והם, מתוקף מקצועם, מאד לא יאהבו את "הפרסום השני" –

עיתון אחרי בלוג ולא כפי שנהוג – בלוג אחרי עיתון. ראה יגאל סרנה, צביקה טריגר,

ריקי כהן לפעמים, יורם מלצר ומי לא.

ש. השתקן אמר שלדעתו אין בכלל בעיה.

מי בעצם קבע את "סדר החשיבות"?

מה קודם למה?

הכסף שמשולם עבור כתיבה בעיתון לעומת הרוח היצירתית והעצמאית כאן?

למה מותר לעיתונאים לפרסם בבלוג שלהם חומר ששייך לעיתון? למה זה בסדר?

זה לא ממחזר?

– ק. אמר שבעיתות משבר, ומחשב קורס זו בהחלט שעת משבר, בעיקר בגלל שהוא ראה

איך ניראתי ונשמעתי, זה דווקא רעיון מצויין. וכמו מח גברי של ממש, עניין אותו הפתרון

המעשי הרבה יותר מהדיון הפילוסופי.

– ג. אמרה שאסור. שמה פתאום. שאם אני כותבת לעיתון אני לא יכולה ואסור לי בשום פנים

ואופן לפרסם פרסום נוסף, אפילו שהיא מבינה שבבלוג אי אפשר להתייחס  אל זה כפרסום

רגיל. בעקרון  היא מאד נגד, והטיעון המספרים שלי ממש, אבל ממש לא שינה את עמדתה

במילימטר. לטעמה, זה בכלל לא משנה אם מישהו בכלל קורא את הבלוג הזה.

– האחרון אמר שלמרות גילי המתקדם, הקרדיט הלא מבוטל שיש לי במקצועות אחרים,

אולי כדאי לי להתחיל  לשתוק רגע, ללמוד – הנה, אני שואלת ומנסה ללמוד, לא? –

 

 

קבלתי את דעתם. אני חדשה כאן, לא מכירה חוקים וכללים ומקובלות.

לא היה טור השבוע.

אבל תגידו,

ברמת העקרון,

מי צודק? מה נכון?

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורית  On 11 בינואר 2008 at 20:17

    גם אם היה איזשהו "צודק" אולטימטיבי, איזו אמת שאין בילתה, מה זה משנה בעצם?
    אם את מרגישה שנכון לחשוף את החומר הזה לקהלים נוספים, אם העורך שלך מודע ומסכים למיחזור* החומרים, מה זה משנה מה חושבים הצודקים מטעם עצמם?

    *בכוונה השתמשתי ב"מיחזור" שיש לה קונטציות שליליות וחיוביות בו זמנית

    אהבתי

  • גיל  On 11 בינואר 2008 at 20:18

    זו יותר שאלה פילוסופית וכל אחד פועל לפי השקפת עולמו. מטבע הדברים, עיתונים מעוניינים בחומרים חדשים שלא פורסמו בשום מקום אחר, בין השאר כי זה נותן להם הרגשה שהם חשובים ואת מתאמצת בשבילם ולא עושה להם טובה (לא שזה מה שאת עושה בפועל כמובן). ברור שאת מעוניינת שמה שאת כותבת יגיע לכמה שיותר קוראים ועבורך אין בעייה עם זה.

    השאלה היא מה נחשב לחומר מקורי. את יכולה לטעון בצדק, שמכיוון שרק מעטים קראו את מה שכתבת זה עדיין יהיה חומר חדש לרוב האנשים. הרי יכלת לכתוב משהו למגירה שהראית רק לקומץ אנשים ואז בוודאי לא תהיה להם עם זה בעייה. השאלה היא מתי הקומץ הזה הופך למאסה גדולה מדי שנחשפה לחומרים הללו. מצד שני, למה שלא תקחי דברים ישנים שכתבת ותשתכתבי אותם או תעדכני אותם. כך תוכלי להתבסס על חומר ישן אבל עדיין יהיה בו גם משהו חדש?

    אהבתי

  • אורי צציק  On 11 בינואר 2008 at 21:12

    מלבד האנשי התקשורת שנוהגים לקרוא גם בלוגים וגם עיתונים ויש מצב שישימו לב למחזור, רוב קוראי העיתונים לא ממש מגיעים לבלוגים השונים ובשבילם מדובר בחומר חדש לגמרי.
    מגיע גם להם לקרוא את הטקסטים שכתבת בבלוג.

    אהבתי

  • ענת  On 11 בינואר 2008 at 21:53

    אז מה, נחמד להיזכר. אני לא זוכרת אצל אף בלוגר את הפוסט הלפני-אחרון שלו ובד"כ גם לא רשומות אחרות, אלא אם היה שם משהו שמשך את תשומת לבי באופן מיוחד.

    אוף, זה כל כך מבאס שהמחשב נופל. מזדהה ושולחת ניחומים.

    אהבתי

  • אורח מבית  On 11 בינואר 2008 at 23:18

    למי שגולשים וקוראים בלוגים שכל העולם קורא בדיוק כמונו. לפעמים אני מוצא את עצמי מזכיר משהו בבטחון כאילו היה בכותרת של ידיעות ורק אז נזכר שזה הגיע אלי מאיזה בלוגצ'יק אלמוני בישראבלוג או משהו.
    אנחנו טיפה קטנטנה בים קוראי העיתונות המודפסת, פחות מטיפה אפילו. אין לך מה להסס. החומרים שלך מצויינים ואם יש לך הזדמנות להכיר את חלקם הטוב והרלוונטי לקוראיך בטור,
    שלך ועוד בתוספת הצילומים המאד רגישים
    ומפתיעים פשוט לכי על זה אם עורכיך חכמים
    וחסרי דעות קדומות ומאפשרים לך.

    אהבתי

  • אורזת  On 12 בינואר 2008 at 00:25

    נדמה לי שההנחה שקוראי הבלוגים הם בעיקרם אנשי מדיה ותקשורת, מופרכת קצת (ובעיקר נגועה באהבה עצמית של אנשי המדיה – שכן מי קיים בלתם?).
    פרסום בבלוג שהופך אח"כ לפרסום בעיתון וחוזר חלילה, נשמע לי דווקא כמו דרך מעניינת לפתח דיאלוג בין קהלים שונים בתכלית, עד כמה שניתן ליצור דיאלוג בין מדיום שבמהותו הוא רפורטיבי וחד צדדי (כמו עיתון) לבין מדיום שכל תכלית קיומו הוא האינטראקציה הבין אישית.

    אולי אני גבר בגוף של אשה, אבל אני באמת לא לגמרי מבינה את הטיעונים הפילוסופיים בדבר המותר והאסור. יש בעיה? יש פתרון זמין וחכם? למה לא להשתמש בו (בהנחה שהכללים ידועים לכולם, העורכים יודעים שהחומר פורסם קודם לכן והיכן הוא פורסם, וקהל הקוראים ידע את זה (מספיק אזכור קטן בתחתית הדף. ממילא סביר להניח שחלק גדול מהקוראים לא ידעו מה הוא בלוג)

    אהבתי

  • פנטופל  On 12 בינואר 2008 at 00:55

    אם *העורך* שלך מרגיש שנכון לחשוף את החומר הזה לקהלים נוספים *ואת* מודעת ומסכימה למחזור החומרים, מה זה משנה מה חושבים הצודקים מטעם עצמם?

    וסליחה מראש אם לא הבנתי כלום ואם יש פה איזשהי בעיה אתית או מוסרית נעלמת מעיני.

    אהבתי

  • אילנה  On 12 בינואר 2008 at 01:36

    חלי, נראה לי שקיבלת תשובות מנומקות, וכולן "בעד". גם אני חושבת שהכל נתון בינך לבין העורך.
    מקוראיך כאן, קיבלת את ברכת הדרך.
    אגב, באפן מאד מפתיע, דוקא הרשימה האחרונה שלי שפורסמה לפני דקות בודדות, דנה בזכרון של קוראינו…
    מוזמנים אלי. הפתעה

    אהבתי

  • אסי סיקורל  On 12 בינואר 2008 at 07:59

    אם את אומרת לעורך שהקטע היה פוסט בבלוג לפני שנה. והוא מסכים לזה, אני לא רואה שום בעיה. אין חוק, אתיקה או כל דבר שאוסר על פרסום כזה. עוד צריך לזכור שהזכויות על החומר הן שלך, ואת יכולה לפרסם אותו מאה פעם אם תרצי כל עוד זה בידיעה והסכמה.
    ליבנו איתך.
    אסי

    אהבתי

  • אסי סיקורל  On 12 בינואר 2008 at 08:11

    האם אפשר להגיע להסכמה עם העורך שהטורים שלך יפורסמו גם כאן – נניח חודש אחרי הפרסום בידיעות? חודשיים אחרי? יש כאן כאלו שמאוד היו רוצים לקרוא את הטור בלי לקרוא את העיתון.

    אהבתי

  • עיתונאי  On 12 בינואר 2008 at 08:58

    אם אני מבין נכון את רוצה אישור "מוסרי"
    ומקצועי, מאנשי עיתונות בעיקר, להשתמש לפעמים גם בחומרים מהבלוג שלך בכתיבה לטור נכון?
    האמת שברגע הראשון תגובתי הייתה מה פתאום ושזה פשוט דבר שלא יעשה, אבל כשחשבתי קצת יותר הבנתי את גודלה המזערי של הביצה בה אנחנו שוחים, שלולית הבלוגים לאו דןןקא האינטרנט, ושזה בעצם רק עניין של אגו.
    מבחינתי קבלת אישור ואפילו תודה על פקיחת עינים מסויימת

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 12 בינואר 2008 at 11:13

    המספר המועט ש קוראי הבלוגים ממש לא מזיז למספרי הענק בעיתונות הכתובה.

    אני מבין שאת לא מתכוונת לדבר קבוע אלא לעקרון? כעקרון לדעתי אין שום בעיה אם מפעם לפעם תשתמשי בחומרים מכאן. זה לא ספר או פרסום באיזה מקום אחר.כולה בלוג..

    אהבתי

  • אורון  On 12 בינואר 2008 at 11:24

    חלי
    אני לא רואה שום בעיה בשימוש בחומר
    גם עבור הטור בעיתון. כל עוד את מיידעת את העורך ולא עושה זאת בהסתר – אז למה לא…הרי בסופו של דבר את זו שכתבת את החומר. אני מסכים עם אלו שאמרו כאן שבסופו של דבר החשיפה בבלוג היא לא אותה החשיפה לה את יכולה לזכות על גבי העיתון…אפשר בהחלט מפעם לפעם

    אהבתי

  • אילנה  On 12 בינואר 2008 at 11:50

    יהיה נחמד לקרא, גם כאן, את הטור שלך בידיעות אחרונות :-)

    אהבתי

  • חנה בית הלחמי  On 12 בינואר 2008 at 11:56

    עם כמה עדכונים וקצת שינויי עריכה. אפילו גילוי נאות לא היה מפריע.

    אהבתי

  • orit  On 12 בינואר 2008 at 12:06

    להעתיק בדיוק את אותו הטור לא נראה אמין בעיניי אך לכתוב על אותו נושא בדרך אחרת זה בהחלט לגיטימי.
    אני לא מבינה מדוע לא פרסמת את הטור-היו לרשותך הרבה מאוד שעות מיום ראשון בבוקר בו גילית את התקלה ליום שני בבוקר מועד הגשת הטור…יכולת לשלוח ממחשב אחר טור על זה שנהרס לך המחשב ועל התלות שלנו בכלי זה(דומה למה שכתבת בבלוג).יכולת לכתוב בעט על דף(זה עדיין קיים ואפשרי…) ולשלוח בפקס למערכת.יכולת להכתיב למישהו דרך הטלפון.
    בעיניי חמור הרבה יותר ממיחזור טור אי פרסום שלו מסיבות טכניות.אבל זו רק אני ולי אין טור או בלוג…

    אהבתי

  • קובי  On 12 בינואר 2008 at 12:39

    מהכתוב משתמע שהתייעצת עם חברים והחלטת לבד.
    אני בטוח שאם היית מתייעצת עם ר. העורך שלך הוא היה מקבל בשמחה את חומר מהבלוג, ערוך מעט ומקוצר כמובן :-)

    יש היום יותר ויותר הפנמה והבנה של העיתונות הכתובה של חומרים וכשרונות מזו האינטרנטית.

    איפה רענן "צד" אותך? .
    דרך טובה נפתחה לפניך בעיתונות הכתובה ובצדק רב אם תשאלי אותי. אם יהיה לו שכל להשקיע בך וללמד אותך את תורת העיתונות תהיי, גם, עיתונאית נפלאה. קצת סבלנות :-)

    אהבתי

  • עירית גדרון  On 12 בינואר 2008 at 14:03

    לדעתי אין שום קשר בין פירסום בבלוג לבין הפרסום בעיתון. מדובר בקהל אחר. בכל מקרה נושאים שהתמודדנו אתם בעבר חוזרים להיות רלוונטיים שוב ושוב בחיים, ותמיד טוב להסתכל על טקסט ישן שכתבתנו מהמקום בו אנחנו נמצאים היום.
    באהבה,
    עירית

    אהבתי

  • ליאור  On 12 בינואר 2008 at 14:07

    כעורך בעיתון, הייתי מסרב לפרסם טור שפורסם לפני כן בבלוג.
    עם זאת, לא היה מפריע לי לפרסם טור שמבוסס על דברים שפורסמו בבלוג.

    אהבתי

  • זה שאמר שזה בסדר  On 12 בינואר 2008 at 14:51

    .זו לא חוכמה להגיד לא ולחתוך. היא ביקשה הסבר
    גם אני אשמח לקרוא את הנימוקים שלך ללא כזה נחרץ.

    אהבתי

  • גיל  On 12 בינואר 2008 at 20:23

    חלי גולדנברג היא לא כל אדם אחר. בהיותה אישיות מפורסמת, באופן טבעי אני מניח שיש לה הרבה יותר קוראים בבלוג מאשר בעיתון. אני לא יודע בכמה מדובר אבל לא הייתי מזלזל במספר הזה, בייחוד שהבלוג קיים כבר מספיק זמן שיכירו אותו. אני מסכים שזה עניין בינה לעורך אבל עורך יכול לטעון בצורה לגיטימית שחומר שכבר קראו אותו הרבה פחות מושך בעיניו.

    אהבתי

  • רוני ג  On 12 בינואר 2008 at 20:29

    כי כל מה שנעשה בהסכמה בין שני מבוגרים וגו'.

    אהבתי

  • קוראת  On 16 בינואר 2008 at 10:54

    הטור שלך היום על האוספים מקסים כרגיל.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: