אישום: סב אנס את נכדתו במשך 13 שנה מאז היתה בת 4
הפרקליטות הגישה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב כתב אישום נגד גבר
בן 75 הנאשם שאנס את נכדתו במשך 13 שנה מאז שהייתה בת ארבע.
כתב האישום מייחס לו 11 אישומים של עבירות אונס, מעשה מגונה, מעשה
סדום ותקיפה מינית. מכתב האישום עולה עוד כי הסב ניצל הזדמנויות שבהן
היה לבד עם נכדתו כדי לבצע את המעשים. כתוצאה מכך סובלת הנכדה,
בת ה-27, מהפרעות אכילה מאז גיל שמונה, והיא אף ניסתה להתאבד מספר פעמים.
סבא
אני מנסה למצוא מילה חמה יותר, טובה יותר, מצחיקה ומפנקת יותר מסבא
וסבתא, ולא מצליחה. סבא וסבתא הם הפינוק הגדול של החיים.
כל הטוב שבמשפחה, בלי מטלות יום יום, בלי דרישות חינוכיות, בדרך כלל.
אינטימיות, פשטות וחיבוקים. תחקיר על עץ המשפחה וסיפורים מפעם.
להסביר לסבא וסבתא איך עובד הmp, לסדר דברים קטנים במחשב שלהם
ולהעריץ אותם על השליטה שלהם בו, לחשוב איך כשנולדו לא היו מכוניות,
או טלפונים, או דיוידי ולא להבין איך הם חיו. לאכול אוכל שיש לו את הטעם
המיוחד של סבתא, לקבל דמי חנוכה ומתנות מצחיקות, לחטט בארון של סבא
לבקש, ולקבל עניבה. לקבל מסבתא שמלה ישנה לתחפושת בפורים,
ללמוד שח, לקבל שוחד אפיקומן. לבוא בשיש בערב או בשבת בצהרים ולפגוש
את הדוד/ה, בני דודים. לריב קצת, להתווכח עוד קצת, לשחק במשחקים של
ההורים שלך שנשארו אצל ההורים שלהם, לפעמים לשמוע חשבונות ישנים
נפתחים ונפתרים, לשתות תה, לחטט בממתקים, להרדם על המיטה של סבא
וסבתא ולהרגיש נעים למרות הריח הזר, לקבל חיבוק ולהתאפק עוד שניה כי
לסבתא נעים –
להרגיש אהובה ליד סבא וסבתא.
ובטוחה. הכי בטוחה, כמו ליד אבא ואמא.
סבא של הבת שלי אחרי שעתיים בייביסיטר
אני מקווה ומייחלת שהאשה הצעירה הזו תצליח לשקם את נפשה.
אני מקווה שהאיש הזה יסיים את חייו בין קירות הכלא.
אני מקווה שהיא תמצא בתוכה כח לתבוע ממנו פיצויים ולהשאיר אותו ערום ועריה
לזקנה עלובה ומכוערת יותר ממנו עצמו.
אני כל כך, כל כך כ ו ע ס ת וחסרת אונים ומלאת חמלה.
אני לא מבינה איך אפשר.
פשוט לא מבינה.
תקריב 
תגובות
אני נוטה להאמין שבכל אוכלוסיה נורמאלית, גם בארץ גם בחו"ל, כך נתפסים הסבא והסבתא ואני מתכוון לאופן שבו העלית זאת בכתב וכפי שאת חווית.
וכאן הדגש הוא על "אוכלוסיה נורמאלית". תורת הסטטיסטיקה עוסקת בחלוקה של האוכלוסייה הנורמאלית כאשר בקצוות נמצאים החריגים, אותם אלו שאינם משתייכים לכלל: המזעזעים מצד אחד ומרעיפי האהבה היותר מידי חובקת מנגד.
הבעיה היא שתורת הסטטיסטיקה היא יבשה לחלוטין וכאן אנו עוסקים באנשים, ברגשות ובתורת ההתנהגות. ומה שמתואר כחריג, במקרה זה, הוא אכן מזעזע ובלתי נתפס לכל היגיון בריא ונכונה דרך כתיבתך כפי שהבאת אותה לידי ביטוי.
אהבתיאהבתי
על הפוסט המאוד מרגש הזה
אהבתיאהבתי
הניסיון לפטור את אותם שמתנהגים כך כלא נורמאליים הוא דרכנו להמעיט בזוועה – לומר שאלה, ההם, הם אחרים, שונים, שבגלל מחלה כלשהי או פגם אישי מתנהגים בדרך שהיא חריגה מאוד מאוד.
האמת עצובה ומיאשת יותר. המספרים מעידים כל כך שמדובר במחלה של החברה, ולא של יחידים בלבד. חברה שמתנהלת בכוחניות תוך רמיסת חלשים. שעסוקה יותר בהכחשה מבטיפול במורסותיה
אהבתיאהבתי
שבע עשרה שנה שלבן אדם הזה אין מוסד לפנות אליו ולומר: "תעזרו לי, אני לא יכול להפסיק".
לא חושבת שאפשר להשתקם מזה.
היא אבודה.
לאחרונה אני בקשר עם בחורה שלומדת קרימינולוגיה ומבקרת בבתי כלא במסגרת הלימודים.
מעניין לגלות שדווקא שם, בסביבה הפושעת, יש היררכיה ברורה של חומרת הפשע.
דווקא שם פושעי המין נחשבים התחתית של התחתית.
את ודאי תגידי: גם אצלנו, גם בעינינו.
אבל לא.
בעינייך האישיות אולי, כן.
אבל בעיני החברה, המדינה -העיניים עצומות לרווחה, כמו שדפנה אמרה.
אני תוהה כמה זמן עוד יעבור עד שיבינו שיש צורך דחוף ומיידי בהקמת מוסדות לעברייני מין
מה הסיכוי שהמדינה הזאת תפנה את תשומת לבה לנושא ותפשפש בכיסה למצוא מימון לעניין.
כמו הילדה, גם הסיכוי שזה יקרה – אבוד.
אהבתיאהבתי
לאבא שלך על מה שעבר בדרך לצילום הרצ"ב. ככה באמת צריך להיות סבא :-)
בניגוד לחלאה הזה שסיפרת עליו. חלאה. שום מחלה ושום שטויות. מאסר עולם וחבל שאין עבודות פרך.
.
אהבתיאהבתי
זו מחלה.
להגיד "שום מחלה ושום שטויות" זה לשים פלסטר על גידול שממשיך ומתפשט.
מאסר זה אומר עוד עשרה בתי כלא בארץ ופחות כסף לכל השאר.
מה זה כל השאר?
חינוך, תרבות, ספורט, אוכלוסיות חלשות.
נשמע מצוין.
נח לך עם הראש עמוק באדמה?
אהבתיאהבתי
עבירות מין… להבדיל מעבירות אחרות – קורות בכל שכבות האוכלוסיה, בלי שום הבדל.
ודי גם להשחיר את ה"לא נורמאלים".
הלא נורמאלים המאובחנים אינם פושעים יותר מהאוכלוסיות הנורמאליות – אלא באותה מידה.
ההבדל היחיד הוא שהם נוטים להיות קורבנות ביתר קלות (פי 3) .
כלומר, דווקא הלא נורמאלים חשופים יותר למעשים רעים של הנורמאליים.
אהבתיאהבתי
זה לא רק הסבא, ואני לשניה לא ממעיט בערך הזוועות שנעשו, לכאורה. סבא אמור להיות דמות תומכת, חיובית, כמו גם אבא ואמא ואח ודודה. העובדה שהילדה ניסתה להתאבד כמה פעמים מאז הייתה בת שמונה הייתה צריכה להדליק כמה נורות אדומות אצל כל אחד ואחד מהאנשים שסביב אותה ילדה דאז, אישה דהיום. אף אחד לא שם לב. כולם חטאו.
אהבתיאהבתי
שלא נכון לקשור בפוסט את המפלצת ההיא וסבא נורמאלי ואוהב כמו שיש אצלכן, או לערוך איזושהי השוואה.
מפלצת, סוטה, אדם חולה ומעוות. יכול להיות גם אבא/דוד ואח. אין קשר לכך שהוא סבא.
אהבתיאהבתי
עשתה נכון כשכתבה על איך זה במשפחות רגילות. שילדים גדלים עם דודים ודודות וסבים וסבתות ומרגישים בטחון. זה רק מעצים את הזעזוע והכאב של המציאות האחרת וטוב שכך..
אהבתיאהבתי
תום – מהירות וקלות השיפוט הטוקבקיסטית מדהימה אותי כל פעם מחדש.
האם אתה יודע מתי נעשו נסיונות ההתאבדות של הבחורה המעונה הזאת? לא. קראת על הפרעות אכילה מגיל שמונה ועל נסיונות התאבדות, לא נאמר מתי. אולי כולם התרחשו בשנים האחרונות. אולי לא. אבל אתה כבר חרצת דין. כ-ו-ל-ם חטאו.
לא אתה ולא אני יודעים דבר על מה שאירע בין הילדה לסביבתה הקרובה אז. כמה שורות (אפשר רק לקוות שמדויקות) בעיתון הן בסיס רעוע מאוד לכס שיפוט.
מותר לפעמים להשאיר דברים בסימן שאלה במקום לאבחן בכזו נחרצות את חטאיהם של אחרים, ועוד בלי שביב של אינפורמציה. כל ה"המשפחה אשמה! ההורים אשמים!" שאנשים כל כך אוהבים לפזר על ימין ועל שמאל — זה הפך כבר ל-knee jerk reaction שלא מבוססת על כלום. רק מספקת תחושת עליונות.
[המשך מתחת]
אהבתיאהבתי
המשך —
גם בקרב המזדעזעים מעוורונם של אחרים יש מן הסתם כאלה שלא מזהים התעללות שמתרחשת בסביבתם הקרובה. פשוט מפני שמדובר בתופעה שכיחה להחריד, וחבויה היטב. יש סיכוי לא רע שאתה ואני מכירים מישהו שעבר או עובר משהו כזה ואין לנו שמץ של מושג. במקרים אחרים, זה סוד גלוי שילד/נער סובל ועובר משהו נפשית, והוא גם מטופל – אבל איש לא יודע שזו הסיבה, אפילו המטפל. יש שפע של תסריטים מורכבים.
כמו הרבה נשים, גם עליי ניסה איזה חלאה את מזלו כשהייתי בקושי נערה, והוריי – המעורבים והדאגניים עד הסטריה – לא ידעו כלום עד שדיברתי. ולי עוד היה קל יחסית לדבר, וזה לא היה קרוב משפחה, ולא קרה כמעט כלום. אין מקרה קל מזה, זה בקושי יוגדר כתקיפה מינית. ובכל זאת.
זה יותר סבוך ממה שאתה חושב, ונורא קל לנפנף באצבע מאשימה על "הסביבה", אבל אני לא יודעת איזו משפחה זו, והאם נדלקו נורות אדומות או לא, ומה נעשה שם. וגם אתה לא.
אהבתיאהבתי
וחלי – תודה. ניסחת את הצמרמורת והכאב הכי טוב
שאפשר.
ולהבדיל אלף אלפי –
התמונה של הסבא עם הקוקיות עשתה לי קווץ' בלב. איכשהו זה בדיוק זה. הקשר שצריך להיות. מייד העלה בי תמונה של האריה הקשיש שנותן בסבלנות לגור להשתשעשע בו ולנסות עליו את שיניו.
אהבתיאהבתי
אכן הנושא מצמרר ומעורר חרדות.
כל כך הרבה זמן
כזאת מצוקה ענקית של הילדה/נערה/אישה
רוצה להאמין כי תצליח להשתקם, באמת מכל הלב
אבל –
מפקפקפת
משום מה – על פניו – נראה לי כי המשפחה שלה לא כל כך תמכה בה.
13 שנים |!| אף אחד לא שם לב
אף אחד לא שמע את הקריאות שלה לעזרה!
אהבתיאהבתי
מומו – בכללי, כי על המקרה הזה אני לא חושבת שאפשר לדבר בלי שום אינפורמציה:
יש משפחות שיודעות ומעלימות עין (פשוט בלתי נתפס) או שאין בהן מי שיקשיב. מה שמעורר בי מיאוס וזעם נוראי.
יש משפחות שבנן או בתן מצליחים איכשהו, תחת טרור פסיכולוגי, להסתיר מהן את מה שעובר עליהם. על זה סומכים רבים מהמתעללים.
יש משפחות שרואות את הילד שלהן מתפרק, כן שואלות, פונות לעזרה – אבל המתעלל מצליח להפעיל עליו מניפולציות במידה מספקת כדי שהסיבה לסבלו תשאר סוד נורא, ולמצוקה יינתנו אבחנות ושמות "עוקפים". במיוחד בגילאים צעירים, כשהקורבן פחות ורבאלי, פחות יודע להעביר את מה שקורה לו.
דכאון, חרדה, אובדנות, פציעה עצמית… יש טווח שלם של תגובות נפשיות קשות להתעללות מינית שאינן בלעדיות לה.
אז מה קורה כשילד כזה או נער כזה מקבל עזרה – אבל מי שאמור לעזור לו מפספס את האמת שצועקת מתחת לסימפטומים?
האם גם אז צריך לבוא בטענות לסביבה?
ואלה רק שלושה תסריטים מתוך מי יודע כמה.
זה סבוך, כל כך סבוך וקשה, ונראה לי שאנחנו בכלל לא קולטים עד כמה.
אהבתיאהבתי
הדיסוננס בין התיאור שלך, שכל כך מוכר לי ושאני כל כך רוצה להוריש לילדי (והתמונה הנפלאה :-)), לבין הפתיח והסיום של הפוסט, צורב.
אני לא מסוגלת לחשוב מה עבר על הילדונת הזו, ומה עובר על הוריה. איזו שבירה של כל דבר בטוח ומוכר זו היתה.
הלוואי ובכלא יגמלו לו כראוי.
אהבתיאהבתי
אחת, תנשמי עמוק. כל סימני הקריאה הם שלך, לא שלי. מאיפה את יודעת מאיפה מגיע המידע שלי? מאיפה את יודעת מה אני יודע ומה אני מנחש? מהירות וקלות השיפוט הטוקבקיסטית מדהימה אותי כל פעם מחדש.
אם מי שהיה צריך לדאוג לילדה כשל, הוא חטא, לטעמי. את יכולה לא להסכים איתי, אבל אני מסכים עם עצמי לחלוטין. אולי גם אני הייתי נופל באותה נקודה, אולי אני נופל בנקודה הזאת עכשיו ממש, אולי משהו נורא קורה בחדר השני בזמן שאני יושב כאן ומקליד, אבל אם כן – חטאתי.
אהבתיאהבתי
כל המקרה הזה וכל מה שקשור בזה . משאיר אותי בעצבים.
אני היתי רוצה לדאוג לילדים שלי שלא יפגעו ולו לפעם אחת אפילו…במבחן המציאות הבקשה שלי לא קיימת
זה שלא שמו לב למצב במשפחה זה לא עלו על סימנים ..לא יטיב את המצב בחיפוש אחר האמשים אני בטוחה שההורים שלה אוכלים את הלב שלא שמו לב וילמדו לקח השאלה מה יקרה לילדה עם הטראומה הזאת
נותר לקוות שבאמת הוא יקבל את העונש שצריך אדם במצבו לקבל.
וטיפול דבר ראשון.
אהבתיאהבתי
תום: אחרי מחשבה על מה שאמרת, נכון – אני לא יכולה להאשים אחרים בהנחת הנחות ללא בסיס ובעצמי להניח לגבי מקור האינפורמציה שלהם. אכן, זה תמיד אפשרי ששיפוט שנעשה בטוקבק מתבסס על אינפורמציה נוספת מלבד מה שגלוי לעין (ובזה אני לא אומרת שהשיפוט בהכרח צודק או הוגן, כמובן).
הכעס שלי על מהירות השיפוט הציבורית במקרים של טרגדיות משפחתיות בעינו עומד, אבל נכון, אין לי דרך לדעת במקרה הספציפי שלך האם אתה יודע יותר מאחרים על המצב בו מדובר.
אהבתיאהבתי