/
הבית שלנו עמוס בספרים.
את שלי אני שומרת, אוגרת, אוספת, מאבקת, נצמדת ומה לא.
ועכשיו הגיע הזמן להחליט מה לעשות עם שלה.
גם לה יש הרבה, המון, ספרים.
מתמיד. מלפני שנולדה.
היא ילדה קוראת ועכשיו הגיע הזמן לקחת החלטה רצינית ובוגרת איך להתייחס
לכמויות הספרים ההולכים ומצטברים בחדרה. יש לא מעט ילדים וילדות צעירים
ממנה שהתמלאו אסמיהם ספרים בבקוריהם כאן במשך השנים, אבל יש כאלה
שלא הצלחתי לתת, גם לא לבנות משפחה קרובות במיוחד.
אגרנית אני, כבר סיפרתי?
לכן החלטתי לכבוד יומולדתה השנים עשר הקרב ובא בדילוגי ששון וקריאות
שמחה ועונג, לסמן שנים עשר + אחד מספרי ילדותה המוקדמת …
בערך כתה א'. לארוז אותם ולהניח למשמרת לעתידים לבוא.
אני בוודאי שומרת עוד המוני –
מנסה לסנן, למיין. מצליחה להעביר חלק לא מבוטל מאלה שנקראו,
אפילו הרבה מאד פעמים, וכאלה שלא השאירו חותם במיוחד ולא מצליחה,
בדיוק כמו בספרים שלי, להפרד ולהוציא מהבית עשרות, טוב מאות, רבים אחרים.
ואני ממשיכה לנסות.
אבל אלה, שנים עשר + אחד מסומנים במיוחד. כהכי הכי אישיים של הבית הזה.
עם הבטחה אישית שלי לעצמי,
שמה שלא יהיה,
לאן שיטלטלו אותי חיי העתידיים,
את אלה אני שומרת לילדיה.
שנים עשר אוצרות ליבה שישמרו ויוגשו לילדיה.
בטח יתווספו אליהם אלה שנקראו לבד בגיל בית הספר המוקדם, וספרי העכשיו,
ספרי נוער הנקראים שוב ושוב ושוב. נדוניית ספרי אמא. גם לי יש.
יצרנית זכרונות עתידיים אני. פועלת עתיד חרוצה.
לא בחרתי ברשימה הזו את הקלאסיים, אלה שאפשר למצוא כמעט בכל בית,
כולל שלנו כמובן: מעשה בחמישה בלונים, הבית של יעל, תירס חם, מיץ פטל,
פיט פט וטו וכו'. אפילו את סיפורי נפתלי לא הכנסתי. אלה יהיו כאן תמיד כנראה,
כמה טוב.
בחרתי בחירות אישיות לגמרי.
קנה המידה העיקרי לבחירתם הוא כמה פעמים הם נבחרו על ידה כשנשאלה
איזה ספר את רוצה לשמוע עכשיו וכמה היא אהבה, חייכה, התרגשה, דיקלמה,
קראה בעל פה ומחייכת עדיין כשהיא ניתקלת בהם –
טוב, רק לפעמים….זה לא מאד קולי ובוגר לאהוב ספרים של תינוקות….
אפילו אם התינוקת הייתה את….
אלה ספרי ילדות אהובים על ילדה אחת,
ומתוקף אהבתה, גם על הוריה.
ספרים שהוקראו מאות, אם לא אלפי פעמים.
לפעמים ברצפים של ארבע וחמש פעמים,
שבוע אחר שבוע, חודש אחר חודש,
וכאלה שחרכו את גרוני במשך שנים.
לא על פי סדר מחייב.
תפזורת ספרים שש שנתית, מענגת, חופנת בתוכה מאות רגעים ספוגים בכל
קשת רגשות אפשריים של ילדה אחת קטנה, הוריה ושש שנים ראשונות.
/
/
כמה טוב לחשוב על ימין ועל שמאל על כלום. על הכל.
על מה אתהיכול.
ישר,
הפוך,
גבוה,
נמוך,
ואפילו עגול.
זה הכל.
/
/
/
.
.
.
.
דר' סוס. כמה טוב לחשוב.
.
תקריב 
תגובות
שלחלי יש בלוג
אהבתיאהבתי
כל פרידה מספר היא צער. אף פעם לא חשבתי שאני שומרת את הספרים עבור הילדים העתידיים שלי. בטח לא בגיל 12, אבל עובדה – זה קורה.
הילדים (טוב, הגדול) שלי קוראים היום ספרים שאמא שלי שולפת מהספריה בחדר שהיה פעם שלי. בחלק מהקסם הם נסחפים וחלק הם לא מבינים בכלל. ובין אם כן או אם לאו – עצם ההעברה אליהם משמחת אותי.
וחוץ מיעל מטיילת, שיש לנו קשר רגשי עמוק אליו, וחמש מכשפות שהם אוהבים ואני לא, לא מכירה את האחרים (חשבתי שיש לנו בבית את כל ספרי הילדים שרק אפשר לשאת…).
אהבתיאהבתי
לא ברור בכלל איך זה קרה, אבל היום בת עוד-דקה-תשע (אמאלה!)קוראת ספרי ילדות שלי ומופתעת כל פעם מחדש איך אני לא זוכרת כל פרט ופרט. המלצה: לשנים שאחרי תשמרי גם את קרשינדו.
בין ספרי הילדות שלא מסרנו יש עותק מפורק ומהוה של….פיתי החיפושית. ואת זה היא בחרה לשמור.
אהבתיאהבתי
הלכו קצת בשמש
הלכו קצת בצל
משהו כזה נכון?
ביום הולדת 5 של אחותי – לפני 12 שנה עשינו לכבוד יום ההולדת שלה הצגה של חמש מכשפות הלכו לטייל – תחפושות, סיר גדול, קן ציפורים… זה היה כל כך מתוק וכנראה שכל כך כיף כי זה אחד זכרונות הילדות היחידיים שלי.
רעיון מקסים.
אהבתיאהבתי
אבל, לאן ילדו כל האחרים?
ממליצה על ויצ"ו, הם ימצאו להם בית חם במקומות בהם יהיו הכי נחוצים כמו למשל:
http://www.notes.co.il/hani/39891.asp
אהבתיאהבתי
הלינק בהצעה מעלה מתיחס, כמובן, לספרי קטנטנים, אלה שכתוב בהם מעט ויש הרבה תמונות, טרום קריאה.
אהבתיאהבתי
לא הבנתי למה את בחרת אילו ספרים לשמור ולא היא.
אהבתיאהבתי
לזרוק אפילו ספר אחד. שמורים אצלי כמעט כל הספרים מילדותי, וגם כמה שהיו של אמי (כולל ספר של מרים ילן-שטקליס עם הקדשת המחברת).
הבעיה היא שמספר הספרים גדל בטור הנדסי מדור לדור, ומאז שהתחלתי לקבל ספרים לביקורת, כל שבוע נוספים עוד, ומקום האיחסון הולך ופוחת. אפילו מהגרועים ביותר קשה לי להיפטר. השבוע תרמנו ארגז מאוד גדול של ספרים לגן של הילדים שלי, ואני הרגשתי כמו גיבורה גדולה מצד אחד, ובוגדת מצד שני.
המעניין הוא שגם אני את רוב הספרים האלה בכלל לא מכירה. הם כנראה יצאו לאור בתקופה שבה כבר לא הייתי ילדה בעצמי, אבל עוד לא התחלתי לעסוק בספרות ילדים כמבוגרת.
אהבתיאהבתי
ז ו ר ק י ם גילי?
נראה לך שאני מסוגלת לזרוק ספר :)
עשיתי מאמץ לסמן שנים עשר הכי הכי אישיים של הבית הזה. כאלה שגם כשהקראתי בפעם האלף, על האוטומט, החן שבהם, וההומור והמתיקות הצליחו להגיע אלי שלא נדבר על האהבה העצומה של זאתי אליהם. יש שתיים בנות דוד בנות ארבע, יש הרבה ילדים ששמחים ויש עוד, ש..ש…לא מועטים כפי שאת מתארת לעצמך,בשקט, שנשארים כאן ולא ספרתי עליהם..בכל זאת, בלוג, צריך סיפור מסגרת :)
היה תהליך מהנה מאד, ולא פשוט בכלל, להגיע לרשימה הזו.ידוע והכרחי, את אלה אפשר יהיה להשיג תמיד. אלה שכאן נקנו בעיקר משנת '96 והלאה..וחלקם, כמו אישה עגולה ואחרים נמצאו באוצרות יד שניה שגם היום, לגילה הנוכחי אני מוצאת שם ספרים שלא ידעתי על קיומם ומתגלים כאוצר של ממש…
אהבתיאהבתי
מה שכבר לא אצלי בבית, נזרק…
אהבתיאהבתי
רשימה מקסימה ורעיון מצויין.
גם אני לא הכרתי חלק מהספרים לי ואני יוצאת למסע צייד. תודה :-)
אהבתיאהבתי
לראות ספרים מחוברים בנייר דבק :)
אהבתיאהבתי
חוץ מ"מר שלומפר" מסדרת המרים ו"יעל מטיילת" של תרצה אתר – אני לא מכיר אף לא אחד מהספרים שהבאת לכאן.
לא רוצה להתחיל ולחשוב, אפילו, על משמעות הדבר
אהבתיאהבתי
בטח יש לשלך, הן בערך באותו גיל נכון?
עשרה,עשרים, לפחות, שלא הגיעו לבית שלנו…
שאין לי מושג שיצאו לאור, שפיספסתי… ואשמח, מאד, להכיר…אפילו שכבר מאוחר…
ראית כאן את זאתי? ספרתי לך עליה לא?
אהבתיאהבתי
אף אחד מהספרים האלה לא היה ספר ילדותי…
מענין אם הייתי מזהה משהו מהספרים שביתך קוראת כעת, ככמעט נערה.
בספרייה העירונית באשקלון נכנעו לי בגיל 12, ונתנו לי מהמדף של הגדולים – כך שבגיל הזה קראתי את מעולם לא הבטחתי לך גן של ורדים ואת התאווה לחיים ואני קצת מצטערת שנעוריי היו חשוכי דבורה עומר כאלה.
אהבתיאהבתי
מ"נוריקו-סאן הילדה מיפן" דרך "תעלומת הביצה הענקית" עד "המלך מתיא הראשון" –
http://www.notes.co.il/chelli/27386.asp
אהבתיאהבתי
גמני כמו בועז הכרתי רק שניים.את המר שלומפר המקסים ואת יעל מטיילת.
שערוריה אם חושבים על זה :). מזל שנהפכתי להיות אמא כי עכשיו כשבני הבכור חגג שלוש שנות רכּוּת ותום אני מתחילה לאגור למענו המון המון ספרים. ישנים וטובים, חדשים וטובים גם כן.
חלקם הודות לגילי בר הלל :)
אני אוגרת למענו את ע. הלל (המופלא!!) ואת ויהי ערב כמובן.ויש את אוליביה
המקסימה ושמוליקיפוד
חדש מתערבב עם ספרות ישנה מריחה ריח מעופש טיפה ומרופט אבל המילים מלאות תום, של הילדות שאני חוויתי ואני רוצה שהוא יחוש בה קצת אם אפשר.
איזה כיף זה. קשה לי להיגמל מאגרנות ספרים.
ואחת לחודש בערך, אני מביטה על מדף הספרים הפרטי – עושה סדר ונפרדת בדמעה מהספרים שבאמת אין לי צורך בהם יותר, תורמת בשמחה לאלו שכן ישמחו לקבלם.
:)
כמאמר המשורר הידוע "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו"
חלי, עוד עוד! עוד רשימות יפות כאלה לשבת.
בעצם הולכת להניק. אין לי זמן לזה.
:))
אהבתיאהבתי
ספרים זו בעיה חמורה, כן, מוכר לי
הכנתי שלושה ארגזים של ספרים שאני מייעד למכירה כדי להיפתר מקצת מהם וגם זה קשה לי
כל הספרים שקניתי בזמנו לבן שלי משמשים בחלקם עכשיו את בתי, כמו אלו של מיריק שניר ודתיה בן דור למשל, וכך גם ספרים אחרים שלו ימשיכו לשמשה בעתיד ככל שתתקדם בשנים
אצל הבן שלי שבכיתה ג' חזקים עכשיו הספרים של סדרת סיירת המדע של גלילה רון פדר עמית
תודה על עוד פוסט נהדר חלי
אהבתיאהבתי
והבאת אותו בדיוק בזמן לחשוב על האדון הקטן שלי, שעוד לא קורא, אמנם, אבל יש האומרים שעד גיל שלוש הוא כבר יגנוב לי את הספרים שלי…
ואם באלה עסקינן, לי יש תמיד פינה חמה בלב ל"ביקתן אשר מתחת לפטריה" של אילנה וברוך נאדל.
אהבתיאהבתי
טרקבאקים
[…] ארבע עשרה שנים של ספרי תינוקות, ילדות קטנה, מעבר לקריאה, לספרים של […]
אהבתיאהבתי
[…] בחמישה בלונים" ולאורה איל המופלאה שאיירה אותו ואחרים בכשרון וחן […]
אהבתיאהבתי
[…] והאורד רורק נפגשים בפעם הראשונה. שש עשרה וחצי, […]
אהבתיאהבתי