תקריב

.

.

שישי אחר הצהרים.

הורדתי אותה בצופי ים.

שלוש וחצי.

כל מי שניסיתי להקפיץ לקפה, דרינק, רביצה בשמש או משהו,

כבר ממש לא היה לי איכפת מה,

נח. כולם נחים.

מה קורה?

אני חסרת שקט, מנסה להתכחש למציאות.

רוצה אנשים, דרינקים, שמש ואינטראקציה עם העולם,

אבל המציאות שניקרה במוחי, בנוסף להעלמות האנשים הזמינים מחיי,

הייתה שאני אדם מבוגר,אחראי, הורה. יש ילדה בבית. סוף שבוע מתחיל

בדיוק עוד שעה והבית ר י ק.

בחיי שהבית ריק.

לא לצרכי כתיבה.

שני מלפפונים, שני בצלים, תפוח אדמה אחד וכנראה זה הכל במחלקת

הירקות והפירות.

כמה עוד אפשר להדחיק, להכחיש, להתעלם ממה שצריך?

העגלה תמיד באוטו.

השוק עמוס כמו שאני לא רגילה. אני מגיעה בדרך כלל בבקרים.

מלפפונים, פלפלים אדומים וירוקים, חסה, בצל לבן אדום, גזר, כרוב,

חצילים, כרובית, ארטישוק, תפוזים, קלמנטיהות, שורשים, קישואים,

קולורבי, שום, שמן זית, תפוח'א, תפוחי עץ, אגסים, גופיה לזאתי,

גומיות לקוקו של זאתי, אצות במזרח מערב, גם אורז.

פיתות, לחמניות, ג'ינג'ר, פטרוזליה ובני דודיה, פטריות, כוסמת,

עדשים, ברוקולי,

ולסיום, שותה מיץ גזר וניגשת לחנות הפרחים הפינתית.

אני בוחרת כלניות ובמבוקי מזל ונעמדת ליד הקופה לשלם.

חלי?

אני מסובבת ראש בחדות.

אני רגילה.

את חלי גולדברג נכון? / לאן ה"נ" שלי נעלמת תמיד? /  לא הייתי בטוח /

התערבנו אם זו את / גדלתי על הסרטים שלך / לא השתנת / נורא השתנת /

מה שלום אברי / התוכנית שלך זה שידור חוזר נכון? / לאן נעלמת /

בת כמה הילדה שלכם  / כמה את יפה / גלי ואת עוד חברות / באמת את לא

דומה לעצמך…

ואני מביטה בה והיא אומרת:

אני קוראת אותך ב'רשימות' באופן קבוע ומאד אוהבת איך שאת כותבת.

אי אפשר להאמין כמה המילים האלה מלאו אותי שמחה. פשוטה ומדוייקת.

אני קוראת אותך באופן קבוע ומאד אוהבת איך את כותבת.

איזה כיף.

.

שבת שלום מירב יקרה. הבטחת להגיב באופן חד פעמי, נכון?