מכתב לַשחקנית הכועסת מטוקבק מס' 40 או: על נינט, במאים וכשרון משחק

 

40.  לימודי משחק
   

אנשים לומדים משחק ארבע שנים ומשקיעים את הנשמה וכל מה שמעניין את הבימאים הרדודים בארץ זה יחסי ציבור. תתביישו!

שחקנית   (22.11.07)
 

להמלצה על תגובה זו לחצו כאן הוסיפו תגובה  סגור 
 

      

שלום יקירתי,

קראתי את תגובתך / טוקבקך הכעוס על הידיעה שדני לרנר, במאי צעיר ומצליח,

בחר בנינט טייב לתפקיד ראשי בסרטו החדש –  קראתי והרגשתי את כאבך

ותסכולך ובאתרים נוספים קראתי עוד את תסכולן ואפילו כעסן של שחקניות

שנבחנו לאותו תפקיד ולא התקבלו –

ורציתי להגיד.

אני מאד, מאד מבינה ומזדהה עם התסכול שלך.

עם התחושה שלך שהנה, את – ושכמותך – הלכת ללמוד משחק ברצינות.

השקעת שלוש או ארבע שנים בלימודים רציניים, כוונות טהורות, להט אין סופי,

חזרות, משמעת בית ספר נוקשה, איסור על עבודות משחק לפעמים, ופתאם

מגיעה בחורה, במקרה הזה ידועה עד מאד, לפעמים יכולה להיות בחורה

אנונימית או דוגמנית צעירה ובלי, מה שנראה לך, בלי שום מאמץ והכשרה

מקצועית מקבלת תפקיד שאת יודעת בודאות שיכולת לעשות מצויין.

אני רוצה להגיד לך, באמת וביושר, גם אם זה לא הוגן וכואב להבין –

לימודי משחק הם לא אישור לכשרון.

לא כל מי שהחליט שהוא רוצה להיות שחקן והלך ללמוד צודק בהחלטתו.

לא כל מי שהלך ללמוד משחק, מוכשר.

לא כל מי שמוכשר ולמד "מגיע" לו מתוקף השקעתו יותר מלמישהו אחר.

יש הרבה אנשים מוכשרים שלא למדו יום בחייהם,

לא לשיר ולא לשחק,

ועדיין הם אמנים, זמרים, יוצרים, שחקנים מצויינים, לא חלטורסטים,

מוכשרים ומצליחים בטרוף, וטוב שכך.

ויש שלמדו והשקיעו ועבדו וטרחו ולא הצליחו.

או בגלל המזל, או בגלל שהם לא מספיק מוכשרים, מקסימים, כריזמטיים

או מה שלא יהיה הדבר שהופך אותך להיות…

לדוגמא: גידי גוב.

מירי מסיקה היתה מ ד ה י מה ב"שלוש אמהות" של דינה ריקליס.

יעל אבקסיס לא למדה משחק מעולם.

גם מאיר סוויסה לא.

ולא שאני חושבת שצריך / או אפשר לוותר על לימודי משחק, או מוסיקה או כל

מה שתבחר כמקצועך, עתידך, יעודך – מה פתאום?

צריך ורצוי ועדיף ומומלץ ומה לא – אבל קורה.

החיים מובילים לפעמים, ולוקחים כיוונים ופניות דרמטיות מבלי להתכוון.

ואז מה?

יפסל שחקן בגלל שלא למד?

הכשרון צריך לקבוע. שום דבר אחר. רק הכשרון.

יתכן שאת מוכשרת, בטח יתכן. יתכן שלא.

אני לא יודעת

וכמה שהתסכול שלך מובן, באמת מובן, חוסר בחירתך לתפקיד לא קם ונפל

על פרסומה של נינט, אלא על התאמתה או חוסר התאמתך לתפקיד, על 

כשרונה וכשרונך או, אל תעלבי, חוסר כשרונך בעיני הבמאי, ובעיקר על ליבו

ובחירתו של האחד הזה. האיש הקובע. הבמאי –

והבמאי יקירתי, במקרה הזה, כמו תמיד, כמעט תמיד, הוא המחליט.   

יתכן שנינט שחקנית מוכשרת, יתכן שלא.

עדיין ההחלטה נתונה בידי הבמאי של הסרט.

היצירה שלו, המחוייבות שלו.

זכותו של במאי לבחור את השחקנית הנכונה לו,

זכותו וחובתו 'להשתמש' באדם שהכי מתאים לו ולחזונו.

אני לא מאמינה שבמאי יקח לסרט שחקן / ית לא מתאימים   לו ולתפקיד

מה הרווח? איפה התועלת?

שחקן מפורסם וסרט משוחק רע – לא הרווחנו כלום.

הסרט לא שלך. לא שלי. לא של איש.

לא את כתבת אותו. הוא לא  חי בדמיונך.

את לא הבמאי שלו. רק דני לרנר יודע ורשאי להחליט.

זה ב ד י ו ק העניין.

אמן ויצירתו.

ולדני לרנר התמזל מזלו.

האשה שמתאימה לו לתפקיד, היא גם מוכשרת והיא גם נינט.

איזה כיף לו. למפיקיו.

מבחינתם הגורל ממש חייך באותו יום כשהתברר להם שהיא מתאימה.

ביום שהיא הקסימה אותם ושבתה את ליבם בכשרונה או התאמתה לתפקיד.

אני מאמינה גדולה שכשרון הוא כשרון.

אין לי ספק שדני לרנר ומפיקיו בטוחים ומשוכנעים נינט מ א ד מוכשרת

ושפרסומה העצום הוא בונוס נפלא לשלב קידום הסרט עוד שנה.

אבל סרט הוא לא רק הפלקט שלו, הוא החומרים ממש,

סצנות, דמות, מ ש ח ק

ואין אדם שיקח סכון כל כך גדול וישים סרט על כתפיים של שחקנית

שהוא לא מאמין שיכולה, מתוקף כשרונה הטבעי להחזיק אותו בכריזמה,

כשרון, קסם שאו שיש לך או שאין לך.

אני אגב, מרגישה שיש בה הרבה מעבר לקשקושי יחסי ציבור והמסחריות

שמסביבה, הרבה כשרון, ועם במאי נכון והדרכה ראויה היא יכולה להפתיע

ובגדול. או שלא כמובן.

אבל לפסול אותה מראש בגלל פרסומה, בגלל שלא למדה משחק זו התנשאות

 

הרשי לי, מתוקף גילי, נסיוני והעניין האישי שיש לי במשחק בסרטים,
להכנס למצב רוח נוסטלגי משהו…אמרה חלי, התיישבה על כסא הנדנדה
שלה והניחה בצד את מסרגותיה.

אני זוכרת שלביאה, הון, סוכנת וחברה התקשרה להגיד לי ללכת לפגוש שני
אנשים צעירים שבאו מאמריקה ומלהקים סרט על להקה צבאית –
פרצתי בצחוק. אמיתי. אני ולהקה צבאית?
כבר כשהזמינו אותי, מתוקף דוגמניותי, להגיע ללהקת פיקוד מרכז לפני הגיוס,
צחקתי ולא הלכתי –
הבן אדם, עמוק בתוכו, אם הוא קשוב,יודע בדיוק מה הוא כן ומה הוא לא –
ואני, ידעתי  שperformance – אני לא מצליחה למצוא מילה עבריה –
היא דבר שאין בי בכלל.
לא להציג על במה, לא לשחק על במה, לא לרקוד, לא לתת הופעה –
אין בי, לא היה בי ולא יהיה בי לעולם –
ובקשר ליכולת השירה שלי כל שנותר לי לעשות הוא לצטט את יאיר רוזנבלום
באותו יום, במרתפי האולפן בו ישבו חוורי פנים, מחודשי חזרות והקלטות חברי
ל"להקה" ובהו בי מקליטה את השורה הנצחית והיחידה שלי בסרט – שורה
הרודפת אותי עד היום – "כאן לא יועיללללוווו" –
"אני יודע שקשה להאמין" – אמר יאיר – "אבל היא לא מזייפת"
והנשר חייך ואמר – "קשה, באמת קשה…"

 

את פוסט" הלהקה – גירסת השחקנית" – איזה כיף
שיש בלוג ואפשר לספר הכל, אני כותבת כבר לא מעט
זמן ולא רוצה ל'בזבז' אותו עכשיו, רק לספר מעט איך זה מרגיש אצל אנשים, דוגמניות – שלא – נדע שמגיעות
בהפתעה למקום חדש, שלא חשדו בקיומו אצלן קודם –
אז נפגשנו הבמאי שכתב את התסריט עם זוגתו
שנראתה כמו תאומה שלי, ודברנו, הרבה. עלי, על אורלי,
על הדמות שכתבו, על איך אני חושבת הייתי מתנהגת
אם הייתי מגיעה ללהקה צבאית ולא לבית ספר לטיסה
בשרות הצבאי שלי, על תחרותיות, סקסאפיל ומה לא.
אחרי עוד כמה פגישות, דיבורים ואיזה ריקוד טפשי שהוא הכריח אותי לרקוד
ועד היום אני לא שוכחת ולא סולחת :) הגיע האודישן המצולם.
אני זוכרת תחושות בטן.
אני זוכרת תחושה פנימית של דיוק ושימחה.
אני זוכרת את אבי מדריך אותי ואותי מבינה באמת מה הוא אומר לי,
לאן הוא מנסה, ואני מאפשרת לו להוביל אותי, את חלי השחקנית ואת
אורלי, הדמות ומה צריך לעשות.
אני זוכרת שידעתי שאת זה, לשחק דמות, להיות מול המצלמה מישהי
שהיא לא אני, לשחק אותה אני יודעת, ויכולה. באותה רמת בטחון וידיעה
פנימית שאסרה עלי מללכת ללהקה צבאית, ידעתי שכאן,הגעתי הבייתה.

אמר לי פעם במאי חושב אחד, שלפעמים, כשאתה רואה חיבור של
שחקן ודמות, יש כזה קליק פנימי אצל הבמאי, אצל המלהק גם, שזה
זה. אין ספק. החיבור של השחקן והדמות סופי. כמעט קסם.

אבל אז התחילו החזרות ואני, פחדתי פחד גדול.
מה הם יודעים שאני לא יודעת?
גידי היה אחרי כוורת ו"מסע אלונקות"
גלי הייתה זמרת. טרום טרום ארוויזיון
ששי היה ששיקשת – זמר מפורסם, אחרי "נורית"
ואפילו סוויסה, ודפנה, ולירון, וגילת, ומנחם עייני ויוני חן –
כולם, חוץ מגלי היו בלהקה צבאית.
כולם, מבחינתי שחקנים. מופיענים. זמרים.

אני? אני יודעת להסתכל לתוך העדשה במבט הזה.

אבל אז התחילו חזרות, ויותר מזה הצילומים עצמם, והכל היה בסדר.
ראשית, הבנתי שמכל הרשימה שמניתי, כמעט איש לא למד משחק –
גידי וגלי וששי וסוויסה ודפנה – לא למדו.

וצילמנו סרט שהפך להיות "הלהקה" –
והוא התקבל באהבה והצלחה ובבקורות יוצאות דופן –
בימוי, צילום, תסריט ובעיקר…השחקנים. איזה שחקנים. כמה כשרון.

 

 

 

 נחזור אליך. אל התשוקה והרעב הגדול שלך לעשיה, את הכעס שלך
 וחוסר האונים מול העולם הזה שלא נעתר לך. שלא נענה לבקשתך,
 שלא מזהה אותך על כשרונך, יחודך ורצונך הגדול.
 כמה את רוצה, איך הם לא רואים כמה את רוצה, אלוהים.
 
 לא בגלל נינט לא קבלת את התפקיד.
 נינט קיבלה אותו בזכות עצמה, כשרונה והתאמתה לסרט.
 וכי זה ככה. לפעמים זה פשוט ככה.
 אל תפסלי במצויינותם של אחרים, בכשרונם.
 כשרון הוא כשרון.
 אנשים מוכשרים יוסיפו שמחה ועניין לחייך.
 יעשירו אותם ואותך גם כאדם, גם כשחקנית.
 
 
אני מאחלת לנינט שתגלה את הקסם שבמשחק קולנע,
שתגלה שלתת אמון מלא, פתיחות נפש ועבודת צוות עם במאי טוב,
זה סוג של נס שיכול להביא אותה למקומות חדשים ומרגשים.
אני מאחלת לדני לרנר שישמח עם הבחירה בשחקנית שלו גם
בעוד שנה, בסיום התהליך הארוך, המייגע, הסוחט והאין דומה לו
שנקרא עשיית סרט – שישאר שלם ושבע רצון מכשרונה, מסירותה
והתוצאות על המסך של השחקנית שבחר –
 
 
ואני מאחלת לך, שחקנית צעירה אלמונית וכואבת מספיק כדי לכתוב
טוקבק, אני מאחלת לך שתמצאי את דרכך בסבך האודישנים, התפקידים,
הדחיות, העלבונות, התקוות, הרצון הגדול להצליח, אבל בעיקר  ל ש ח ק,
אני יודעת שבעיקר לשחק.
אני מאחלת לך שתמצאי את דרכך בעקשנות, נחישות ובלי צרות עין –
ולעולם, לעולם אל תחשבי שאת לא מוכשרת אם לא קבלת את התפקיד.
מותר לך להתאכזב, להתעצב, לבכות
ואז,
להתעשת ולהתחיל להתכונן לאודישן הבא,לדמות הבאה.
 
 
 
בפעם הבאה, אני מקווה, יחכה לך במאי קשוב, תפקיד מדהים, והצלחה מסחררת.
 
 
 
בהצלחה :)
 
 
 
 
 
 
נ.ב. ועדיין, אחרי שלושה סרטים חשבתי והרגשתי שיש בדבר הזה שקוראים
לו משחק, סוד, שרק אני כנראה עדיין לא מבינה והם לא מספרים לי עליו.
חתכתי את חיי. בשיא השנים הטובות. הצלחה מטורפת. עבודה בלי סוף.
נסעתי לניו יורק לשנתיים, ללמוד משחק .
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 26 בנובמבר 2007 at 14:47

    עדיף כשרון שלמד טכניקות ויודע איך להשתמש בו
    אב אם אני צריך לבחור בין שחקן עם טכניקה מצוינת לשחקן שהוא גוש כשרון מבעבע אני מעדיף את הכשרון. .

    אהבתי

  • לייה  On 26 בנובמבר 2007 at 15:02

    מעבר לכל הטקסטים – הדיאלוגים, הנשיקות והשירים שאני זוכרת בעל-פה מסרט 'הלהקה'

    ה"כאן לא יועילו" שלך, נחרט בזכרוני הכי טוב :) זה ענק. זה ו- "לי לפחות לא לוקחים סולואים כל שני וחמישי…" (או משהו כזה) כי מאיפה יקחו?

    מחכה לפוסט הלהקה, והצלחת לשנות את חשיבתי בקשר לבחירת נינט לתפקיד. עכשיו נחכה לסרט לראות אם היא הייתה הבחירה הנכונה…. :)

    אהבתי

  • אחת אחרת  On 26 בנובמבר 2007 at 15:32

    אחד מהפוסטים המוצלחים ביותר. בעיקר כי אפשר להפוך את המקצוע ומ"שחקן" להפיל את הכתוב על כל מקצוע אחר.
    יחד עם זאת – שני דברי "אָבָל"
    הראשון הוא – שנינט תצטרך לעבוד הרבה יותר קשה מכל שחקן אחר בשביל להוכיח שהיא ראויה לתפקיד ולא זכתה בו על שום שמה.
    השני – שאין מה לעשות, שמה של נינט הוא מושך קהל ורייטינג ואין ספק שהמלהקים לקחו גם את זה בחשבון – להתעלם מזה זו התחסדות.

    אהבתי

  • שרון  On 26 בנובמבר 2007 at 17:05

    נכון בהבדלה הברורה שלך בין משחק בתיאטרון למשחק מול מצלמה. הכישורים והמיומנויות שנדרשים לעבודה על הבמה שונים לחלוטין ולפעמים מפריעים למה שהמצלמה רואה .
    הכשרון הוא כשרון אבל הכישורים שונים.

    אני באופון אישי מעדיף בהרבה כמוך אני מאמין את האינטימיות והאמת שמתגלים בקרוב.

    אהבתי

  • נטע  On 26 בנובמבר 2007 at 20:52

    התפקיד שלך בסרט הלהקה היה תפקיד של היפה והכוסית, (כוסית זה לא שם גנאי היום) וזה נראה שממש נתפר למידותיך.
    עם זאת, זה לא היה תפקיד ראשי, אלא מישני מאוד.

    נינט עם כל הכבוד לה, עומדת לקבל תפקיד ראשי
    וזה משהו שונה לגמרי. נינט מושכת קהל צעיר בעיקר, הלהקה משכה גם קהל בוגר, יש הבדל.

    אהבתי

  • אחת במקרה  On 26 בנובמבר 2007 at 21:05

    היא לא היתה צולחת בכלל את האודישן.
    זה כמו ב"השיר שלנו". כמו שהיא משחקת כל אחד עם קצת כישרון בסיסי יכול לשחק. וזה לא שגם ככה יש דרישות מרחיקות לכת בז'אנר.
    בכל מקרה, נינט היא לא שחקנית.
    וגם בתור זמרת היא לא כזה משהו מיוחד.
    מה כן? הרבה יחסי ציבור. הרבה.
    וה"מאמיות" העממית.

    אהבתי

  • א.  On 26 בנובמבר 2007 at 21:42

    את יודעת מה התפקיד.
    את יודעת למי הסרט מיועד?
    אולי הוא מיועד לקהל מבוגר ואוהב מתח?
    אולי הוא לא מיועד בכלל לקהל מעריציה ?
    אולי הוא ליהק הפוך על הפוך?
    מה את יודעת?

    מה שחלי אומרת בצדק שרק הבמאי יודע מי מתאים לו לסרט ורק הוא מחליט וגם אני חושב שבמסגרת שיקולים של במאי שמביים סרט שחשוב לו עד מאד, שמיועד להפצה בחול בדיוק כמו הקודם שזכה בפרסים אין אחד שיעמיד בסכנה את הסרט ולא יאמין לגמרי באיכות המשחק של השחקנית שלו. עם כל הכבוד לפופולריות של נינט, היא גורם מישני בליהוק שלה.

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 26 בנובמבר 2007 at 23:05

    נינט לא תככב בסרט המיועד למבוגרים משום שמבוגרים אינם קהל היעד של נינט
    הבמאי לא ישקיע כסף ויבחר בנינט לקהל מבוגר, אף מבוגר לא יבוא לראות.הבמאי בחר בה כי היא אלילת השיכונים ואלילת בני הנוער בעיקר של דרום הארץ.

    סרטים כאלה הם בדרך כלל סרטי המשך לכוכבנים שבטלוויזיה אחרת לא היו בוחרים בנינט

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 26 בנובמבר 2007 at 23:13

    יודעים ומבינים בנחרצות כזו מה מרגיש וחושב דני לרנר ולמה הוא פועל כפי שהוא פועל. מרשים באמת. כל התלאביביפם העצלים האלה שיושבים ומנתחים את כל העולם במקום להזיז את התחת של עצמם.

    וחוץ מזה הפוסט שלה הוא לא על הנינטיזם, הוא על כשרון וזכות הקיום שלו גם בלי תעודות.

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 27 בנובמבר 2007 at 14:37

    מחכה בקוצר לגירסת השחקנית על הלהקה.
    מעולם לא אמנתי לסיפורי המתיקות של אבי נשר

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 3 בדצמבר 2007 at 08:40

    א. צדק מי שכתב כאן שאדם מוכשר שלמד יהיה שחקן מצוין ומיומן הרבה יותר ממוכשר שלא למד.

    ב.השאלה הגדולה היא כמה אנשים מוכשרים מקבלים את ההזדמנות. רוב הסיכויים שהשחקנית הכועסת מהטוקבק לא הגיעה לשלב של האודישן, ויתכן שכשרונה לא ייחשף לעולם פשוט בגלל שלא תקבל הזדמנות להפגין אותו. זו קצת היתממות לומר שנינט היא כנראה הבחורה המתאימה ביותר לסרט. בהשוואה למי? מתוך מי נעשתה הבחירה?
    נראה לי שההתמרמרות היא על זה ולא על עצם קבלת התפקיד. והיום יותר מתמיד יש מלהקים ובמאים שהאידיאולוגיה הזו של "כשרון יכול להספיק, לא תריך ללמוד" משמשת להם כיסוי פשוט על כך שהם מעדיפים יחסי ציבור, פרסום ו"כוכבות" על פני משחק.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: