מה עושה בחורה כועסת?

.

.

התעצבנתי ממש.

ה ו א כמובן לא יודע, אין לו מושג. ובצדק.

אין לו שום אפשרות בעולם לדעת, שלא נדבר על להבין. שום אפשרות.

אבל אני פשוט עליתי באש עם טיעוני הלא הגיונים, ילדותיים ובעיקר לא מציאותיים.

עכשיו כמה אפשרויות עומדות בפני בחורה בוערת, עולה באש ממש, בצדק או שלא?

1. לעלות על נעלי התעמלות ולקרוע את חוף הים בהליכה מהירה.

2. לעלות על הכרטיס אשראי ולקרוע את החנויות.

3. לעלות על הטלפון ולעלות על העצבים של החברה הכי טובה שלך.

4. לעלות על רגליים יחפות, סמרטוטי בגדים, דלי, סבון, חומץ, סמרטוטי אבק, כפפות לידיים –

כי עם כל הכבוד לעצבים, יש גבול, ולקרוע את גופך ואת הבית.

בחרתי בארבע. גם מפעיל את השרירים, גם קרוב לבית וגם חסכוני.

עוברת במהירות  בבית, מרימה את כל הכסאות, כריות שינה של חיות,

מתקני  אחסון מכל סוג, תיקים, בגדים, על השולחנות –

מגב גדול הוא הפטנט הבא.

עוברת על כל הרצפות בבית, כולל פרקט עם המגב. המגב אוסף חול, אבק, תלתלי אבק, שער חיות, גומיות, פתקים,

סיכות ראש וכל היתר לערמה נאה. יעה מברשת קטנה, לפח.

שתי קופסאות אחסון ריקות מפלסטיק ארבעיםXארבעיםX ארבעים שזו מטרתן מונחות על שולחן האוכל.

הלבנה שלי, הכחולה שלה. איסוף קוראים לזה כשהיא נקראת למלאכה.

מתבוננים סביב. כל מה ששייך לבעלת הקופסא ולא שייך לחדר שבו מתבצע האיסוף, מוכנס לקופסא.

ספרים, גומיות שער, גרביים לא נקיות שנשכחו, עפרונות (איה), מצלמה(אמא של איה), חשבונות –

נחשו מי, פתקאות, צילומים, אייפוד, הזמנות לכל מיני, קבלות, קלפי משחק, סווטשירט, פיג'מה,

מגבת לחה מהמקלחת אתמול – כמה פעמים אפשר להגיד את אותו הדבר וכמה אני לא מאמינה על עצמי

שזה מה שאני אומרת – כדורגל – לא יודעת  איך הוא הגיע לכאן….עיתוני השבת, משקפי שמש,

צרור מפתחות מנופח ממפתחות חסרי שמוש אך בעלי עבר, ספר בישול שנתן אשליה שיתכן ויבשלו

כאן משהו יותר מתוחכם מפתיתים וצלי וסלט ירקות חתוך קטן קטן ובכלל.

כל מה ש ל א במקומו המדוייק, או לפחות בחדר היעד שלו, מוכנס לארגז.

עוברים למטבח, חדר מחשב, דלפק מעבר, חדרי אמבטיה,

הכל בארגזי השינוע המופלאים המונחים אחר כבוד, כל אחד בחדר שלו לטיפול במועד מאוחר יותר.

מברשת אבק ארוכה וצבעונית. בדיוק כמו של סבתא שלי רק בצבעים.

עוברת על: הספרים בכל הספריות, מדפים, כונניות, בין הספרים לכונניות, מעל הדלתות, משקופים,

שולחן כתיבה, שולחן מחשב, מקלדת, חוטים היוצאים מהמחשב, חומרי יצירה, תמונות ממוסגרות

ואף הצלחתי להגיע, על קצות האצבעות אומנם, לרשת קורים עכבישיים בפינת התקרה.

נייר עיתון, מוסף כלכלה + קערה עם חומץ וקצת, ממש מעט סבון כלים.

מראה באמבטיה שלי, שלה, החדר שלי, שלה, במסדרון ואפילו חלון אחד גדול, משני צדדיו, כ

די שיראו את הרקפות ששתלתי רק עכשיו.

סל הכביסה ממויין.

ממי הילדה הזאת למדה שלובשים כל בגד רק פעם אחת וזורקים לכביסה?

ממי? מכונת כביסה גדושה בהרבה בגדי ילדה וכמה בגדי אמא.

אבקת כביסה + חומץ במקום מרכך. כןכן. גם מרכך, גם זול וגם שומר על הצבעים –

ועל הכדור הזה, כדור הארץ – עשרה דברים קלים שאפשר לעשות עבורו, בקלות.

שואב אבק. חדר איה. גם את התופים. חדר אמא. חצי חדר מגורים. טיק טק, נגמר.

דלי. מים חמים + כוס חומץ + מעט סבון כלים + סמרטוט רצפה + מגב גדול עם מקל גבוה במיוחד.

אין לי סבלנות, שופכת את הדלי במרכז הבית ומעבירה עם המגב לכל הכיוונים,

לכל החדרים שיכולים לשאת מים.

עדיין חסרת שקט. צריכה מהירות.

מפזרת עם המגב, עוברת בכל זאת עם הסמרטוט.

גורפת גורפת גורפת מים וסבון החוצה.

מתנשמת.

בודקת את מצב עודפי התזיזות בגופי ובנפשי.

לגופי הספיק, לנפשי לא ממש.

פותחת את הצינור, סוחבת אל תוך הבית, נותנת לו לרבוץ ולמלא את הרצפות במים,

פושרים נו מה, ושוב תופשת מגב וגורפת מים.

יש בהם משהו שמאפשר לנשום.

מתחילה, מתחילה להרגיש הקלה.

נעמדת,

נשענת על מקל המגב ולא מאמינה לתנועת הגוף שלי.

כל הנשים בעולם, כנראה, מאז ומתמיד, כך אני מרגישה,

נשענות באותה צורה על המגב כשהן שוטפות רצפה.

סיסטרהוד היא הרגשה שממלאה את ליבך שמחה גם כשהיא מגיעה עטופה בתלתלי אבק.

לפעמים כשאני מבשלת, אני מנגבת ידיים במגבת ומניחה אותה במין חצי זריקה על הכתף.

לפעמים כשאני תופסת את עצמי באמצע התנועה,

אני מחייכת לסבתא שלי בצילום הגדול שמוצמד על הלוח במטבח.

אני יודעת, בודאות גנטית איך וממי הגיעה אלי התנועה הזו. אני זוכרת.

אני מביטה בחתולה שקופצת על השולחן ומביטה בי בתמהון.

אני נושמת.

מתחילה להנות. גם מהמים. גם מהעייפות.

לוקח זמן אבל זה מצליח.

נושמת לאט יותר. עמוק.

גם האוויר בחוץ הצטנן מעט. כמוני.

מזג האוויר ואני עברנו מלהט הקיץ לצנינות סתווית ביחד. בסינק. ממש עכשיו.

אני סוגרת את הברז ונשארת בלי עצבים, בלי כח ועם בית שחייבים לייבש.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אריאלה  On 18 בנובמבר 2007 at 15:35

    לספור עד 10
    לנשום עמוק דרך הסרעפת
    לשתות מים
    במקרים קשים – 4 טיפות רסקיו מתחת ללשון

    בסוף הכל עובר

    אהבתי

  • כרמית  On 18 בנובמבר 2007 at 15:40

    אני חושבת שיש מקום בחיים גם לרצונות וצרכים "לא הגיוניים".

    אהבתי

  • מישהי  On 18 בנובמבר 2007 at 15:50

    נחמד ביותר "תלתלי אבק" פשוט גדול !
    אני קוראת לזה טינופת וזה מעצבן אותי
    ברמות כאלה שברור לי שאי אפשר לנקות .

    אבל זה נחמד ביותר ההגדרה הזאת "תלתלי אבק" אפילו קצת מרגיע את העצבים.

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 18 בנובמבר 2007 at 16:11

    לדעתי, אין גבר שיבין על מה הפוסט הזה. אחד.

    אהבתי

  • noya  On 18 בנובמבר 2007 at 16:21

    אצלי אותו כנ"ל…
    מנקה באהבה ועצבים…שמה מוזיקה מצחצחת עד שמבינה שמנקה את תוך תוכי…ומיטהרת.
    תודה עליך אשה יפה שמעיזה להתקלף כאן מול עיננו וליבנו…אוהבת אותך על זה

    אהבתי

  • *יעל*  On 18 בנובמבר 2007 at 16:41

    באת לי בדיוק בזמן. ולא תאמיני איך קראתי אותך.. בשיא המהירות, בלי שניה של "לקחת אוויר" כי.. כי עכשיו, ממש עכ-שיו אני מרגישה כמוך ואני תוהה.. לשים נעלי התעמלות ולקרוע את הרחוב בידיעה שכשאני חוזרת לבית שהכלבלבת הקטנה כיסחה את כולו או לשים עליי סמרטוטידה ולהתחיל לקרצף מתוך תקווה שבשלב מסויים של קרצוף הבית יתקרצפו גם העצבים..
    ו.. לא יודעת איך להסביר אבל איך הולך סמרטוטידה עם קרצוף ועם גוש ענק בגרון שמביא חשק לבכות בלי שום ידיעה על מה ולמה.. כלומר: עם ידיעה על מה ולמה רק בלי רצון להוציא את זה עכשיו..
    אוףףף … אני בדרך לדלי עם הסמרטוט..

    איזה כייף לך שלך זה כבר עבר.. ;-/

    אהבתי

  • אלזה  On 18 בנובמבר 2007 at 16:46

    רחלי עכשיו את נקיה!!!ץ
    גם בחוץ וגם בפנים!!!ץ

    אהבתי

  • רעננה  On 18 בנובמבר 2007 at 17:25

    פשוט נפלא.
    נפלא.
    נפלא.

    אהבתי

  • אחת  On 18 בנובמבר 2007 at 19:18

    תודה על הפוסט המענג כתמיד.
    ככה בשוליים יש לי שאלה אחת קטנה טכנית.
    החומץ כמרכך – לא גורם לבגדים להריח אחר כך כמו שהיינו מריחים פעם אחרי טיפול הכינים הביתי?

    אהבתי

  • שלומית  On 18 בנובמבר 2007 at 21:30

    הגבר שאני מכירה הולך לבשל. זה מה שמרגיע אותו.
    ואני? אני לוקחת את האופניים ודוהרת בשדות…

    לא חשבתי שאפשר לנקות כדי להירגע…
    אבל חייכתי הרבה…

    אהבתי

  • דנה  On 18 בנובמבר 2007 at 21:48

    הנושא של החומץ עובד מאוד בניקוי אבנית
    אבל באמת לא מוכר לי העניין בכביסה
    אפשר פירוט?

    אהבתי

  • לולה  On 18 בנובמבר 2007 at 22:19

    כל הכבוד שאת מנקה ככה:]
    וזה באמת עוזר להרגע

    אהבתי

  • אורח מבית  On 18 בנובמבר 2007 at 22:32

    מעניין מה תגידי לעוזרת…

    אהבתי

  • ליאורה  On 18 בנובמבר 2007 at 22:34

    מלאכות החיים הסיזיפיות האלו – לרוב מעיקות ומייגעות, לעיתים רחוקות מרגיעות ומכניסות סדר לחיים. האמת היא שלפני שהיו לי ילדים – עשיתי את המלאכות האלו ביתר קלות וחשק. היום אני מרגישה בעיקר את הרוטינה המייאשת שלהן – כרגע נקי, עוד שניה מתלכלך שוב וחוזר חלילה… בכל מקרה, שמחה בשביל שמצאת בהן קצת נחמה או מרגוע לנפש נתונה בסערה רגעית :-)

    אהבתי

  • A  On 19 בנובמבר 2007 at 11:21

    לדמיין אותך עם שואב אבק או רוחצת כלים זה מעט מוזר האמת, אבל עובדה שזה קרה ואת עדיין מקסימה בעיני. אולי אפילו עוד יותר

    אהבתי

  • לינוי  On 19 בנובמבר 2007 at 14:37

    ומכניסה עוד שאלות עקרת בית נואשת (פיטרנו את העוזר): כל פעם אני שוכחת עם מה כדאי לנקות חומץ, עם מה סודה לשתיה, עם מה חומץ, מה הכמויות, מה פרק זמן ההשריות וכיוב'. משום שאני יודעת שאודטה כבר לא גולשת כאן יותר ומשום שאני יודעת שיצלבו אותי בחוג למגדר – אני מבקשת את עזרתכם/ן אבל נכונה להכחיש כל קשר לנושא באם אשאל…

    אהבתי

  • מוֹמוֹ  On 19 בנובמבר 2007 at 15:37

    זכרתי שראיתי פעם, אז חיפשתי קצת וזה מה שמצאתי :
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3410937,00.html

    עוד פטנטים:
    http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%E4%F1%F8%FA_%EB%FA%EE%E9%ED

    בטח יש עוד המון…

    בפעם שהבא שהוא מעצבן אותך, תבואי אלי :-)

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: