בסוף אנחנו צדקנו – נציג השבט האבוד של ישראל סגל מעז

 

הבוקר פירסם אורי פז, שכן ב"רשימות" פוסט חדש –

צחוק הגורל על ישראל סגל ז"ל – בו הוא כותב איך, צחוק הגורל,דווקא אנשים חרדים

הצילו את ישראל סגל על האיילון באמצע הלילה, על התנהלותו של סגל מול החרדים.

על סגל הוא כותב בבקורתיות שמנסה להיות מנומסת, מביא ציטוטים מגמתיים במיוחד,

מעביר בקורת מוסוות ובאופן כללי ממש מבזה את המת באיצטלא של הספד תרבותי.

 

אתם בהחלט מוזמנים לגשת לפוסט שלו ולהתרשם לבד.

 

קראתי, האמת שנִשמתי, באמת, כמעט נעתקה מעוצמת התדהמה מעוז רוחו וחוסר

רגישותו לכבוד המת. הלוויה עדיין לא התקיימה, גופתו עדיין לא….. 

לתחושתי ממש מדובר בביזוי המת. ממש.

קראתי שוב, ושוב, רציתי לכתוב תגובה מאד חריפה,

אבל, דווקא בגלל הפוסט שפרסמתי אתמול על הטוקבק, וגבולות הפרסום –

חשבתי שוב וכתבתי אצלו, בשמי כמובן, את התגובה הבאה:

"אין בך חמלה וכבוד למת. פרסום הפוסט הזה שגוי בעיני".

לאחר עשר דקות, תגובתי נמחקה והפוסט נסגר לתגובות.

כתבתי לאורי פז מייל:

אורי שלום

תגובתך / מחיקתך את תגובתי וסגירת הפוסט לדיון ותגובות שגוי בעיני.

העתקתי את הפוסט המקורי שלך למשמרת,

ואני מתכוונת לפתוח פוסט עם הפניה לשלך ופתיחת דיון בנכונותם והגינותם של דבריך, עוד היום.

לידיעתך

 

והנה, זה מה שאני עושה.

 

*    *    *     *     *

שלום אורי

אם אתה בא חשבון עם אדם מיד אחרי מותו, אדם שבא חשבון איתך, לא באופן אישי כמובן,

באופן ישר ואמיץ כל חייו, תהיה הגון ואמיץ מספיק, להשאיר את הדיון פתוח

ולא לצלצל בפעמון ולברוח כמו שעושים ילדים.

אתה כותב על אדם שגופתו לא התקררה עדיין במילים ערמומיות וחסרות חמלה וכבוד למת.

אתה, אדם שמגיע משבט האמור להיות מלא חמלה והבנה וכבוד לנפש האדם, לכבוד למת.

תפילות וכבוד לזולת ואהבת לרעך וחמלה, שוב המילה הזו.

 

תראה איך אתה מתחיל.

כמה בקורת מוסוות, שמוש בציטוטים באופן חד צדדי, מניפולטיבי –

ככה אתה מתחיל

———————–

ישראל סגל, שהלך לעולמו הבוקר, יצא בשאלה מהחברה החרדית

ונותר עם תחושת החמצה מרה מהחברה החילונית, אותה דימה לגטו

שמסביבו הכול נשרף ונוזל. סגל ראה בחילונים בורים ביהדותם ובעבריותם.

האיש שצרח תמיד בגרון ניחר שנלמד כמוהו כי "ביחס לחרדים דרושה מלחמה",

הופתע לצחוק הגורל שדווקא החרדים, בני השבט האבוד שלו,

היו הראשונים שנחלצו לבצע בו החייאה במהלך תאונת דרכים שהכניעה אותו.

אם היה במקרה, עובר שם אמבולנס 'רגיל' ומציל אותו, מה היית אומר אז?

זה הסימן הגדול משמיים שבסופו של דבר קבלתם אותו אתם בחזרה? הוא שלכם?

———————

אבקש להביא לנשמת המנוח מעט מהרהורי התשובה שעברו בלבו

של מיודענו ישראל סגל המוכשר כתבת אורי ואחרכך תקנת ושינית את

הרהורי התשובה להרהוריו והשקפותיו –

אתה מבקש. אתה יודע כמובן שהיו בליבו הרהורי תשובה. תקנת

אתה מנכס אותו אליכם בחזרה עוד לפני שהתקררה גופתו.

אתה דואג לנשמתו ולכן דואג לכתוב עליו כאן באופן כל כך לא מכבד אותו ואת דעותיו.

וגם —————–

רבות דובר לאחרונה בציבור החרדי על הצפי ל"חזרתו בתשובה" של סגל –

למה? כי לקה בליבו, חווה חוויה עוצמתית, כי חזר ודיבר על הדואליות בחייו, על הקריעה?

אז עכשיו כשמת, אפשר לנחש ולרמוז שאם היה חי עוד כמה שנים, בוודאי היה חוזר אלינו?

———————

אחיו הקנאי של הרב דון סגל (איש רוח חרדי מוביל) –

הקנאי אתה קורא לו. הוא היה הקנאי, האח הקנאי –

לא אחיו שישב עליו שבעה הוא הקנאי?

הוא אכן היה קרוע, על פי עדותו, בין שני עולמות.

היה אדם חושב, מתלבט, אמיץ, שאכן קרע עצמו מחייו ובחר בדרך אחרת.

הוא לא הסתיר את קריעתו, כאבו, תסכוליו והדואליות שנשא בנפשו כל חייו –

אבל עדיין עשה בחירה ברורה וחד משמעית. הן בחייו והן במותו.


ואתה מסכם בטון יהיר ונחרץ:

    במבט לאחור, דבר אחד הולך ומתברר: הגורל,

    או שמא נקרא בשמו המלא: אלוהים,

    צחק על סגל צחוק אחד מר וגדול.

אמרנו לכם ואמרנו לכם.


 

*            *            *

 

 

מן הראוי היה שתכבד אותו, את חייו ובעיקר את מותו.

 

 

 

 

אדם שוב – מספיד בבלוג שלו את ישראל סגל

 

 

 

 

הפוסט הזה עומד פתוח ונכון לשמיעת דעות. מכל הסוגים.

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תומר  On 28 בספטמבר 2007 at 11:28

    וגם פני התעוו בחוסר נעימות.
    נראה לי שיש לפז צורך מצער "להוכיח" שכל האמת נמצאת אצלו בכיס, ושעל כולם להתחיל מיד לשמור מצוות או לפחות להתבייש מאוד שהם לא בקטע. לצורך כך הוא רוכב על הבלוג שלו כמעין קוזאק של הקב"ה, מצליף במילותיו על ימין ועל שמאל (בעיקר על שמאל). אבל דהירתו המשולהבת מעידה יותר מכל על חוסר הביטחון שלו בדרכו הוא.
    וזה ש"אלוהים צוחק על סגל"… נו, עכשיו יש לאלוהים גם סיבה לבכות.

    אהבתי

  • רונית רונן  On 28 בספטמבר 2007 at 11:49

    משנאת חינם!

    לא הלכתי לקרוא את הפוסט שלו.. מהסיבה שלא לתת לשנאה לחלחל הלאה, לא לאפשר את הבמה הזו..

    תודה לך על רמת המוסר הגבוהה שאת מחזירה אלינו.
    רונית

    אהבתי

  • ק.  On 28 בספטמבר 2007 at 12:13

    שמישהו יעתיק רשימה מחוקה שלי, מחוקה מתוך בחירה שלי, ויעשה בה שימוש משלו.
    . מתפלאת עליך, חלי.
    ומהן אמות המוסר שלך.
    {כל הכתוב כאן איננו קשור לנושא המדובר, אלא רק למהות ההתנהלות{. ובנוסף, אני מאמינה שתגובתי זו…תימחק במהרה.
    מועדים לשימחה

    אהבתי

  • אורי  On 28 בספטמבר 2007 at 12:14

    ברצוני להבהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים:

    1. מעולם לא קיבלתי ממך כל מייל בנושא.

    2. סגירת הפוסט לדיון נבע מהחשש שקונן אצלי כי דברי יוצאו מהקשרם ולא יזכו לאוזן קשבת. כפי שלצערי אכן הפוסט הזה שלך כאן מעיד על כך. במבט שני, פתחתי את הפוסט לתגובות, כפי שכל הפוסטים אצלי פתוחים לתגובות, ואני תקווה שהדיונים יתנהלו במישור הענייני ולא האישי.

    3. לגופם של טענותיך, אבהיר באופן הברור ביותר שאני יכול, כי מעולם לא חשבתי ולו לרגע לבוא חשבון עם ישראל סגל ז"ל. לו חשבתי לעשות כן, הייתי מבקר את תפיסת עולמו המורכבת, לפחות בעיני, ולא במילותיהם של אחרים. כל דבריי נסובו לגופו של עניין, לגופם של השקפותיו של ישראל סגל ולא לגופו של אדם. אין לי אלא להצטער על הוצאת דבריי מהקשרם הענייני על כך. הפוסט נכתב לעילוי נשמתו של ישראל סגל, ונחתם בברכה כי יהי זכרו ברוך.

    4. סגל היה יוצא בשאלה ידוע ולוחמני, כפי שהצטייר בעשרות השנים האחרונות, ומכאן שכל צורת ההספדים עליו בתקשורת הישראלית כעת לוקה ברוח העוז החילונית של מיודענו המנוח, המוכשר מאוד כפי שציינתי בפוסט. אני סבור שצורת ההספד על האיש מוטב שתיעשה ב"דרכו-שלו" באופן וביחסו לסוגיות החברתיות האקוטיות של החברה הישראלית, שבה היה פעיל מרכזי ומשפיע באמצעות התקשורת והאליטה החילונית המשכילה שאליה השתייך.

    לכן גם הצגתי בפוסט עמדות שמשבחות את האיש ודרכו (נרי לבנה, דב אלבוים ואפילו ראו אצל גור סלומון בקישור) לעומת עמדות החלוקות על דרכו הלגיטימית, כפי שגם עמדתם היא לגיטימית לא פחות, (רוני שוב ורבקה יפה – המשמשות לפה של רבבות חרדים ודתיים).

    האיש תמיד צרח בגרון ניחר כנביא זעם מודרני, והיה גאה בדרכו זו, כך שאין שום סיבה בעולם שלא לציין את דרכו עם פטירתו.

    סגל בעצמו הופתע לצחוק הגורל שדווקא החרדים, בני השבט האבוד שלו, היו הראשונים שנחלצו להחיותו במהלך תאונת דרכים שהכניעה אותו. לראיה, הייתי מציע לך לקרוא את כל הפוסט עם כל המובאות המלאות (מה מגמתי או מניפולטיבי בציטוט דברים עליו או שלו במלואם?), ולא להסתפק בקריאת הפתיח (שכל מטרתו היא כתיבה אקטיבית כדי לגרות את הגולש לקרוא את הפוסט כולו).

    זה שישראל סגל היה אמיץ, אינו אומר עוד שלא היה קנאי באחיו הרב דון סגל. כך לפחות עולה בעיני התמונה מקריאה בספרו האחרון "וכי הנחש ממית?".

    זה שאני מציין עובדה כי רבות דובר לאחרונה בציבור החרדי על הצפי ל"חזרתו בתשובה" של סגל, בהסתמך על מאמרי עיתונות חרדית, אינו אומר עוד בכלל שזו היתה ציפייתי שלי. ואני מתפלא שיש צורך להסביר את זה בכלל.

    כולי תקווה שדברי כעת מובנים יותר, ולא אצטרך להסביר את עצמי עוד בנושא.

    אהבתי

  • ח ל י  On 28 בספטמבר 2007 at 12:56

    הרשימה לא נמחקה.
    לא היה עולה על דעתי להעלות רשימה שכותבה בחר למחוק אותה.
    תגובתי נמחקה והרשומה נסגרה לתגובות.
    כיוון שנמנעה ממני אפשרות התגובה, בחרתי להשתמש בבלוג שלי להעלות אותה לדיון.

    תגובתך כמובן לא תמחק, ואם טעית בקריאת הדברים, אשמח להתנצלותך,
    איך כתבת? כל הכתוב כאן איננו קשור לנושא המדובר, אלא רק למהות ההתנהלות.

    ק?

    אהבתי

  • אורי  On 28 בספטמבר 2007 at 13:13

    יש לי תחושה שאת מתבלבלת ביני לבין ק'.

    יש לי גם השערה שקורינה הסופרת פרסמה אצלה באתר חלקים מהפוסט הפלגיאטי שלך כאן ומחקה (סגנון הפוסטים מתאים לסגנון הפרסומים שלה בבלוג), ואולי קורינה היא החתומה על התגובה שלא אני פרסמתי, תחת האות ק'?

    לראיה, את מוזמנת להשוות בין האי.פי. של התגובה שלי כאן לעומת התגובה של ק' – אצלך במערכת האתר ליד כל תגובה כאן בפוסט.

    אהבתי

  • d  On 28 בספטמבר 2007 at 13:48

    חלי היקרה

    בתור מי שנהנית באופן קבוע מהבלוג שלך
    נראה לי שהתגובה שלך מוזרה שלא לומר מתלהמת
    אני הגעתי כהרגלי לבקר אצלך בבלוג ודרכך הגעתי לבלוג של אורי, וממש לא הרגשתי את הדברים שגרמו לך לזעם כזה,

    אהבתי

  • קרין אלדאה  On 28 בספטמבר 2007 at 13:52

    וזכותה לומר על דעתה, כמו זכותו של אורי.
    אנחנו אנשים מתורבתים, בוא ננהל דיון נכון
    לא חייבים להסכים עם כל דבר שנאמר, אפשר אפילו להתווכח בשמחה, אבל לא בכל מחיר

    אהבתי

  • ק.  On 28 בספטמבר 2007 at 14:36

    אינני אף ק. שאתם מכירים.
    לא קורינה ולא קרין, ולא בכלל. הק' היא המצאה של רגע.
    חלי, מתנצלת. אם כי, לא אהבתי הסגנון. נהיית קרבית משהו?..

    אהבתי

  • טלי  On 28 בספטמבר 2007 at 14:45

    זו לא הפעם הראשונה שאורי פז מפרסם דברים בוטים, מעליבים, ובעיקר מאוד לא חכמים, שמעוררים בי צורך מיידי למחות על השימוש הנלוז שהוא עושה בבמה שלו. עצוב וחבל. זו גם לא הפעם הראשונה שהוא מוחק תגובות, מנומסות וענייניות ככל שהן מנסות להיות.
    תודה חלי על הפוסט הזה, מחזקת את ידייך.
    טלי

    אהבתי

  • עקיבא  On 28 בספטמבר 2007 at 16:28

    מסתובבת לה שמועה עקשנית שהרב אלישיב אסר לשבת שבעה על ישראל סגל.
    אני מתפלל שזו רק שמועה זדונית…

    אהבתי

  • נועם  On 28 בספטמבר 2007 at 19:18

    לא פלא שמותו של אדם כישראל סגל מעלה אמוציות כאלה בין חילונים ודתיים. כולם אוחזים בזכרו ומושכים כל אחד בכיוונו וקורעים אותו לגזרים.

    אנשים כסגל (וכאדם ברוך וכדב אלבוים ואחרים) מגלמים בחייהם ובנפשם הקרועה את היציאה מבין חומות הדת אל העולם הגדול על כל ספקותיו ואכזבותיו. עבור אנשים כאלה זו דרך שאין ממנה חזרה, משום שהיא כאכילה מעץ הדעת.

    הפרדוקס הגדול של היציאה בשאלה הוא שהעולם שמחכה מחוץ לדת אינו יכול להשתוות למה שנעזב (אולי עוד 500 שנה של תרבות חילונית ישוו קצת את המשוואה).

    ובכל זאת, מי שטעם מעץ הדעת החילונית לא יוכל עוד לשבת בישיבה. והוא סובל את סבל החלוציות של בניית חלופה שברירית עדיין, המותקפת ללא הרף כהדוניזם ותו לא, של תרבות יהודית חילונית.

    ישראל סגל ביכה (בשיחתו הטלוויזיונית עם דב אלבוים) את קטיעת הרצף היהודי. אבל גם זה יתוקן בבוא הזמן. ואת הצעד שלו יצעדו עוד רבים. כך אני מקווה. יהי זכרו ברוך.

    התגובה הזו מופיעה גם בבלוג של אורי פז.

    אהבתי

  • אורי  On 29 בספטמבר 2007 at 19:18

    טלי,

    אני אודה לך אם תועילי בטובך להפנות ל"פרסומי דברים בוטים, מעליבים, ובעיקר מאוד לא חכמים" שלי בעיניך, שמעוררים בך צורך מיידי למחות. אחרת זו תהיה ועודנה השמצה והוצאת שם ורע (הלכות לשון הרע) וכמובן דמגוגיה זולה בגרוש.

    מותר לך לא להסכים איתי, בדיוק כשם שמותר לי להביע את עמדתי בסוגיות שאנחנו חלוקים עליהן.

    אגב, לא מחקתי תגובות בפוסט המדובר. לו רק טרחת מעט לבדוק במקום להתלהם, היית מוצאת את תגובתה של חלי מונחת במקומה כלאחר כבוד של נחשונית.

    נועם,

    אתה טוען כי "הפרדוקס הגדול של היציאה בשאלה הוא שהעולם שמחכה מחוץ לדת אינו יכול להשתוות למה שנעזב". אולם לדברי דב אלבוים, האמת הפוכה לחלוטין, כפי שציטטתי ממאמר ההספד שלו על ישראל סגל בפוסט הזה שלי, לדעתו כבעל ניסיון "למרות שרוב חייו ניהל מלחמה בעולם שבו גדל, היה ברור שהקרע שנפער בו עם העזיבה של העולם ממנו בא, רחוק מאוד מלהתאחות. כאדם ישר עם עצמו עד כאב, ידע סגל שאדם שחווה חוויות רוחניות דתיות כל כך עזות בילדותו ובנעוריו תמיד יהיה מודע למחיר הכבד ששילם על הפניית העורף אליהן…".

    אבל ככה זה כשלא קוראים בכלל את הפוסט ובוחרים להצטרף ללינץ'.

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 29 בספטמבר 2007 at 19:27

    נועם כתב את מה שאתה אומר. תקרא טוב:
    "הפרדוקס הגדול של היציאה בשאלה הוא שהעולם שמחכה מחוץ לדת אינו יכול להשתוות למה שנעזב". – כלומר זה הפרדוקס, עוזבים את העולם הדתי ומה שמוצאים בחוץ לא משתווה למה שהשאר מאחור, זה מה שנועם כתב. סתם התקפת.

    ועדיין, עם כל החסר ועם כל הגעגוע רבים הבוחרים להשאר בעולם החילוני ולשלם את מחיר העזיבה כמו שהחוזרים בתשובה חסרים דברים מסויימים בעולם החילוני ובוחרים להשאר באמונתם ולשלם את מחיר בגעגוע.

    ואלה, זכותם וגם אלה זכותם. זה הכל

    אהבתי

  • אורי  On 29 בספטמבר 2007 at 20:18

    לא תקפתי את נועם, אלא רק העמדתי אותו על הטעות בזווית הראייה שלו, שמקומה עומדת.

    אהבתי

  • מאיר  On 20 ביוני 2011 at 10:50

    ישראל סגל מת מות כלב חסר אמונה וחסר תוחלת חיים לא נורא פחות אחד יותר נחמד

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: