מישהו אמר בומרנג?

מקרה בכאילו –

– אבל אם הייתי אומרת את האמת, היא2 הייתה נפגעת כל כך.

– נכון, אבל אסור לשקר. אפילו אם מישהו יפגע או יעלב.

– אבל היא1 אמרה לנו שעדיף שלא נספר.

– נכון. אבל זה היה ה'סוד' שלה והיא צריכה להיות אחראית עליו. היא1 אמרה לך

מה היא מעדיפה, אבל הבחירה עד כמה ללכת עם הבקשה שלה, הייתה שלך…

– אבל אם אני אספר להיא2 עכשיו, היא נורא תעלב ותפגע…וגם, אני מבינה את

היא1 שלא רצתה שכולם ידעו ויהיה באלאגן…

– נכון, אבל אם היא2 תגלה ששקרת אותה, היא תפגע אפילו יותר.

– אבל אם היא2 לא תגלה בכלל?

– היא2 תגלה מותק, סודות כאלה תמיד מתגלים.

– אבל א מ א…. אני לא יכולה להיות בסדר עם שתיהן עכשיו …

– אני מבינה אאובה, אני מבינה שאת במצב מסובך, ועדיין אומרת לך שעדיף, תמיד,

להגיד את האמת, גם אם לא נעים ברגע הראשון.

– מה את היית עושה אם היית בת כמעט שתים עשרה?

– אני?….המממ….אני לא ממש זוכרת איך זה להיות בכיתה ה' ו' ז' אבל איך

שאני היום… הייתי מתקשרת ע כ ש י ו להיא2, לא מחכה לראות אם העניין יתגלה,

ואומרת לה ששמרתי סוד כבר כמה ימים כי ניסיתי להיות בסדר עם כולן, ושלא

התכוונתי לשקר אלא רק לא לספר, ואתמול כשפתאום כ מ ע ט התגלתה האמת,

נבהלתי לרגע, ועכשיו, כמה שעות אחרי, את נורא מצטערת ומתנצלת ומספרת

לה מה בדיוק קרה, כי אתן חברות טובות באמת, ואת לא רוצה שיהיה שקר בינכן.

– אוף! את בכלל לא מבינה שילדים לא מדברים ככה!?!

הדרך קשה ומסובכת. מורכבת ומרגשת.

גם לי, גם לה. כל אחת בדרכה, לבטיה, מסקנותיה והכובד שבלב.

ואני כל כך רוצה לדייק. להתוות דרך נכונה ומדוייקת.

לא רק בטיעונים האולטימטיביים, המוסריים ו"הנכונים" –

אלא בדיוק שלי מולה. מול הילדה הזו, המסויימת.

להצליח לנתב את ההבנה התיאורטית שלי בה להבנה מעשית.

להצליח למצוא את המילים הנכונות שיעבירו לה את מה שאני מנסה להעביר לה,

להסביר כמו שאני מתכוונת, כמו שאני מרגישה.

להנחיל וללמד ולהראות לה דברים בדרך שתהיה לה נכונה וטובה.

אולי אפילו נעימה.

טוב, אני מבינה שנעימה זו בקשת לב מוגזמת, ומוותרת עליה מראש :)

אבל

אני לא רוצה להיות הורה דידקטי, שמדקלם מילים של נכון ולא נכון –

והגיל הזה, והדילמות שמתחילות, רק מתחילות לעלות ממנו.

גם כשההסברים שלי יהיו נכונים ואמיתיים הם ישמעו מטיפים ובוגרים כל כך.

וזה בסדר. דרך הטבע.

ואני אעשה טעויות ואטעה ואכעס. עליה ועל עצמי וההיפך.

והכל צפוי והכל יפתיע,

ובכל זאת….

אני זוכרת איך הרגשתי.

כמה קל לתת עצות טוטאליות, חד משמעיות של מה נכון ומה אסור –

כמה האמת האבסולוטית קלה לדיבור וקשה לישום.

אבא שלי החכם היה מנסה לעמוד

ראש מול ראש

או

לפחות

מילה מול מילה,

עקרון מול עקרון עם האמצעית שלו.

אני.

עקשנית, אידיאליסטית, קשת עורף, ורבלית עד מאד ורוצה לנסות הכל בעצמה.

תלמדי ממני, הוא היה אומר בשקט, תני לי לקצר לך תהליכים, תלמדי מהנסיון שלי.

בום הייתי מתפוצצת עליו,

פ ו ף –