כמה חבל.
כמה חבל שאי אפשר לזמן אותן למקלדת.
אולי אפשר ואני לא יודעת.
לא מכירה את הסיסמא. הקוד שיביא אותן אל התודעה.
אני מנסה להתאמן.
לזַמֵן אלי מילים.
שיגיעו גם לרצוני, לא רק לרצונן.
אי אפשר לתכנן חיים על פי גחמות. מצבי רוח. מוזות.
אני רוצה לבדוק אם אני יכולה לזמן אותן על פי רצוני, וצרכי, האמיתיים.
מילים שאני מזהה, אני יודעת, כמעט מיד, שהן נכונות.
כאלה,
שאחרי הראשונה,
היתר עומדות בתור ונדחפות כמו ילדות בַּתור לרכבת הרים,
רעבות לריגושים, יודעות בתחושה פנימית שכאן הכניסה הנכונה.
כרטיס בטוח למה שהן מחפשות, גם אם אין לזה שֵם.
עומדות ונדחפות
ואני חייבת לכתוב מהר, לְפַנות דרך לאלה שמגיעות אחריהן.
את המילים האלה אני תוהה, אם אפשר לזמן.
מילים שיעלו אותי גבוה וחזק.
בתנופה חדה יתלוו אלי למצב הכרה מעורפל ומדוייק –
פרדוקס אפשרי.
כמו גלישה –
כמו חוף כחול ומסוכן.
אני נוודת. ילדת טראקים במסע חדש באמצע החיים.
תרמיל נדודים וירטואלים, געגועים ערטילאיים ורעב למצוא את המטמון הבא.
בלי שודדים.
עם הרבה מערות.
חשוכות.
מוארות.
לא אכפת לי.
לראשונה בחיי אני חסרת פחד.
שום רוחניות. מה פתאום. תחושת אמת בזמן אמת.
אני מחפשת מילים שיגיעו בזמן שצריך, לא רק בזמן שמרגיש.
מנסה לְזַמֵן לי את הגל הנכון. אם זה אפשרי.
אולי עדיף להכנע ולבחור מאלה המגיעים מעצמם, מקֶצֶב הטבע, לכיוון החוף.
הגל הזה מתחיל נמוך.
אחד מרבים. חסר יחוד.
אבל אני בוחרת בו משום מה. רמז, תחושה, דחף שמרמז דווקא עליו.
נצמדת, מנסה לטפס ומתחילה להרגיש אותו. את המסה שלו.
מנסה לראות אם יש בו את המשהו שיהפוך אותו לשלי היום. עכשיו.
מהוססת. מנסה לעלות,
מתחזקת מעט, מזדקפת, בודקת איך אני מול המים והגלים האחרים.
מחייכת.
הרגשה טובה. מתחזקת.
אני גלשן והגל שלי מתחיל לצבור כח.
והוא גובה, הולך ומתעצם והאוקיינוס כולו מתחבא מתחתיו.
והוא צובר ואוגר ומחזיק בתוכו את שיאו –
את הרגעים של הגלישה הטובה, המושלמת, שהוא ואני משיגים עכשיו.
זו שבשיאה אני מרגישה שַלִיטת עולמי אני.
אני מרגישה מדוייקת, מהודקת וחזקה.
מרגישה מה שאני יודעת שאני צריכה להרגיש.
המילים הטובות גורמות לי לשבת בגוף מהודק ומתוח וזקוף,
נשימה עצורה וכבושה, מתח גדול בכל מה שאני מכירה כאני, ודיוק.
ככה אני רוצה. ככה צריך.
את המילים האלה אני רוצה ללמוד לְזַמֵן ולא בטוחה שאפשר.
תקריב 
תגובות
המילים הטובות מגיעות ברגע שלא מתאמצים לזמן אותן…תני לעצמך להשתחרר ולגלוש על הגלים ובתוכם.כתבי כמו שאת רוצה ולא כמו שאת צריכה !
גלישה פוריה,
אורית
אהבתיאהבתי
לא?
אהבתיאהבתי
משתאה מול הכשרון שלך, באמת. זה לא חדש אבל זה לפעמים מכה בך בעוצמה, כמו עכשיו.
יש תקליט בראש, תשני את התוכן שלו. לפעמים זה בא מדווקא, מהתנגדות לדברים הרעים ולאנשים הרעים שפוקדים את החיים. רק מתוך "אראה להם".
אהבתיאהבתי
אהלן חלי, מזמן לא נכנסתי להגיב ברשימות, צריך להתרגל להרגשה. הפוסט האחרון שפרסמתי בקפה מדבר על אותו נושא שלך, רק מנקודת מבט שלי. אפשר להצביע על כמה הבדלים ברורים. אחד מהם – את מבקשת יפה מהמילים לבוא אליך, אני מתחנן בפניהן לעזוב אותי במנוחה. אבל זה רק בגלל שאני מניפולאטור חסר תקנה, מסתבר שזו הדרך הכי טובה למשוך אותן.
אהבתיאהבתי
רחלי
לכי איתך עם תחושותיך
הן שלך והן נכונות
עוקבת אחריך כל הזמן
ולא הגבתי,ואוהבת את התחושה
המשיכי !!!!!1
אהבתיאהבתי
ישיבה ליד המחשב והן יגיעו כשתרצי.
כתבת יפה כתמיד
אהבתיאהבתי
הפוסט הזה. מה אני אכתוב לך שהוא מקסים.?
איזה מין תגובה זו לכתוב שזה מקסים.
מצד שני אם אני לא אכתוב לך, איך תדעי ותמשיכי ?
אז הנה אני כותב למרות שאין לי משהו מקורי להגיד.
אהבתיאהבתי
זה לגמרי הצליח לך כאן. זה בדיוק זה, מה שעשית כאן, הם ממש מתגלגלות זו על זו מרוב רצון להיות על הדף.
מבחינתי זה הפוסט הכי שווה שלך עד היום. איכשהו פספסתי אותו בעת שנכתב. מעולה.
אהבתיאהבתי