.
.
אני תוהה אם יש למילים שאנחנו קוראים ערך "אובייקטיבי", "נקי" מהמסגרת שבה הן מתפרסמות.
האם אנחנו מצליחים לקרוא כתיבה של אנשים בלי להתייחס ולתת משקל נסתר, בלתי מורגש,
למיקום שבו התפרסמו המילים?
אם לתגובה לבלוג יש את אותו משקל אצל הקורא כמו לפוסט עצמו?
האם התוכן והמילים בבלוג "מוערכות" פחות מאלה המופיעות כמאמר באינטרנט?
האם מאמר באינטרנט "שווה" פחות ממאמר בעיתון מודפס?
ובעיתון פחות מבמגזין ובמגזין פחות מבכתב עת חודשי.
ובמגזין האינטרנטי של מייברג – עדכום 2010 – פחות מבמגזין ניירתי?
.
וסיפור באסופת סיפורים פחות מאסופת סיפורים של סופר אחד?
או שיש קנה מידה אחר שקוראים לו יכולת כתיבה?
אני יודעת ומבינה ומסכימה כמובן,
שבאופן 'נקי' ואידיאלי התשובה תהיה שמילים הן מילים,
וכשרון כתיבה הוא מה שהוא,
ואם הצלחת לכתוב מילים שנגעו באנשים אחרים,והעבירו תחושה, וסיפרו סיפור,
והעניקו רגע חי למי שקרא אותן, זה מה שחשוב –
לא המסגרת, המקום, התארים.
אבל בת'כלס, מה אתם באמת חושבים…..
.
נכתב אחרי כמה וכמה שיחות / פגישות עם אנשי בלוגים, לא אלה החיים את האינטרנט כעיסוק מרכזי
ועניינם הוא בו עצמו, אלא אנשים שחיים וכותבים הרבה כתיבה יצירתית, סיפורית, עם כשרון כתיבה
ברור, צורך גדול לכתוב, ורעב גדול להכרה וכל זה נעשה, והרבה, בתחומי האינטרנט.
בלוגים, במה חדשה, פורומים, רשתות חברתיות, איפה שאפשר.
וגם, הרבה דיונים עם עצמי ועם המילים שלי שמנסות לחבור לעצמן ולספר סיפורים.
וכולם, טוב, רובם, כך נדמה לי מרגישים שהבלוג הוא בלוג ויש בו הרבה מהטוב והמאיר פנים
והאינטימי והבטוח, אבל, מה שבאמת צריך –
מה שבאמת נחשב הן מילים מודפסות על נייר.
והשאלה כמובן, למה?
.
והאם התחושה שלי שזה דבר שהולך ומשתנה ממש בזמן הזה, נכונה.
.
עברו שלוש שנים מאז שכתבתי את הפוסט הזה. ולא, זה לא מקרי שדווקא בשיאו של שבוע הספר אני
שואלת שוב את אותן שאלות בדיוק. כי למרות שמדברים וכותבים לא מעט על השינוי, ולמרות שאמנון
אברמוביץ מדבר שטויות, לא בטוח שמשהו השתנה, נכון?
.
תקריב 
תגובות
אני קוראת את עיתון הארץ לעתים בדפוס ולעיתים ברשת. כקוראת, אני יודעת להעיד על עצמי שלמילה המודפסת על נייר אני מקדישה יותר תשומת לב.
זה טיפשי, התכנים אותם תכנים, ועדיין, תשומת הלב שלי מאולפת להתמסר לגירסה המוחשית יותר מזו הויטואלית.
אהבתיאהבתי
ברור :)
אהבתיאהבתי
תודה :)
מחקתי מהבושה :)
אהבתיאהבתי
האם תמונה טובה שלך על שער של מגזין נחשב (בחרי בעצמך אחד) ערכה דומה לערכה של תמונה זהה באלבום הפרטי שלך? בבלוג שלך?
שאלתך היא כמעט היתממות. הרי ברור שישנו ערך סגולי של חומרים (גם הוא אינו מנותק לחלוטין מהקשרים וחשיפה והשפעה) וישנו "ערך שוק" שמבטא הכרה וחדירה ל"תחומי השפעה".
כולנו יודעים שאין חפיפה בין הדברים. מצד שני חשיפה ציבורית במעגלים "נחשבים" מעניקה כנפיים ומחזקת – וגם משפרת עקב כך את האיכויות הסגוליות.
ולפעמים להפך.
.
אהבתיאהבתי
לדעתי, כל מי שכותב רשימה בבלוג מייחס חשיבות למילה הכתובה שלו. השאלה היא מה קורה לה, לאחר שעלתה "לאויר". למשל: כתבה בעיתון הופכת לעטיפה של דגים.. (כך אומרים) או נייר אריזה לעוברים דירה. אך נשמרת בארכיון העתון. אם כגזר עתון, אם כחומר סרוק ואם כקובץ שמור. אבל מה קורה למילה הכתובה בבלוג?
מעבר לעובדה שהתכנים נשארים נחלת הכלל דרך הגוגל או נחלת הכותב במחשב שלו. שמתי לב שלעיתים אני מתחילה לקרא רשימה מסויימת, ולא משנה עד כמה היא מעניינת אותי, אם כותב הרשימה הכניס קישור ואני מתחברת אליו, דעתי מוסחת ואני כבר במקום אחר. יש כאן פיספוס גדול. לעיתים קישור גורר קישור, ואז אינני מצליחה לשחזר איפה הייתי לראשונה. וכך איבדתי את מה שמשך את תשומת ליבי לראשונה. אני בטוחה שלא לזה מתכוון כותב הבלוג, אבל, זה קורה.
בעוונותי, שמתי לב, לא פעם, כשהגבתי למישהו והוספתי קישור כלשהו, אפילו אלי, כותב הבלוג לא קיבל יותר התייחסויות. והנומרטור שלי השתולל, והכניסות אלי התרבו, גם אם לא נרשמו תגובות אצלי. בגללי,קוראי הרשימה המקורית לא הגיעו עד שלב התגובה. כי "גנבתי" את הקורא אל מחוזותי, או אל מחוזות אחרים. וכשזה קורה, אני שואלת את עצמי, מה יקרה אם לרשימה אין גיבוי? מה גורלה?
.ומה יקרה אם אתר הבלוגים יקרוס וכל הרשימות תעלמנה באופן גורף. סיטואציה אפשרית, לא?
ואולי באמת אין תחליף למילה הכתובה על נייר! גם אם גורלה להצהיב ..
אהבתיאהבתי
ראשית, לעולם לא מתממת,
הכי הרבה שואלת שאלות תם :)
אין ערך צילום כערך כתיבה.
אתגר קרת החל לפרסם בבמה חדשה אולי, אני לא בטוחה, שלפני פרסום ספרו הראשון. האם הכתיבה שלו הייתה פחות טובה אז, איכותית.
אני חושבת שמתחיל אולי תהליך של 'שינוי' –
שכמו שכבר כתבתי, כמו שהתייחסו לטלוויזיה בביטול מול הקולנוע בתחילת הדרך גם ה'אינטרנט' – הכתיבה בו תמצא את מקומה המדוייק, עם הזמן, בין המדפים האמיתיים למליוני מילים הנכתבות ברשת על הכל.
ימצא מקום באמצע, אני חושבת.
ובדיוק לזה כיוונתי, במילים שלך הפער בין ערך שוק לערך סגולי…
אהבתיאהבתי
אני חושב שעניין ההערכה למילים שמודפסות על נייר הוא שיש להן, עדיין, "שומר סף", כלומר עורך/מו"ל – מישהו שבוחר לפרסם אותך, כלומר מזהה את איכויותייך, ונותן לך את הבמה. במילים אחרות, בעולם הדפוס יש עדיין היררכיה – ומישהו שמבצע עבור הצרכן איזה סינון ראשוני בין הראוי לפחות ראוי, בין המעניין לפחות מעניין (לפחות לשיטתו, או לשיטת הגוף המפרסם שבו מדובר). ברגע שיש סינון, יש היררכיה, וברגע שיש היררכיה, יש איכות מוגדרת (אם אם תחלקי על הגדרתה), וברגע שיש איכות מוגדרת, ובמידה כלשהי מוסכמת על הכלל, יש ערך גדול יותר למה שמגיע ומתפרסם, מאשר במדיום האינטרנטי שפתוח לכל דיכפין, אין בו היררכיות, אין סינון, והכל שווה להכל, להלן שום דבר לא שווה כלום, וכולם שווים זהב, והשיוויון, החירות והאחווה מובטחים במידה זהה לכולם.
גם אם אנשים לא מסוגלים להסביר את זה לעצמם רציונלית, הם מרגישים את זה, ומכאן המשקל הנוסף שמייחסים, עדיין, לטקסטים מודפסים ומתפרסמים מאשר לאלו ש"מתפרסמים" באינטרנט.
אבל אולי אני טועה, כמובן.
אהבתיאהבתי
די פשוט
אהבתיאהבתי
הוא כמובן
אהבתיאהבתי
למה שאני קורא נטו. זה נכון שלקחת ספר ביד, להתרווח במיטה ולקרוא זה טכס. יש פעולות הכנה והתכוונות רגשית מסויימת שאין בגלישה מקרית באינטרנט תוך כדי דברים אחרים, והזמינות לגלוש למקום אחר אם ניתקלת פתאם בפרק איטי יותר ומאתגר יותר מאשר להכנס עם הראש במילים ובסיפור כמו בספר.
זה אולי לא הוגן, אבל זה ככה בינתיים. עד שיתגלה גאון של ממש שיכתוב רק באינטרנט, וגם אז אני בטח אדפיס אותו ואקרא מהדפים :-)
אהבתיאהבתי
המדיום, הו! המסר.
אהבתיאהבתי
*המילים הן נזר הבריאה.
*המילים הן רוח החיים.
*בלעדיהן האדם עפר ואפר.
*כשהן ריקות הן משולות לגרוטאות.
*חקיקתן בדרך גרפית מעניקה להן ערך מוסף.
*חשיבותן, בראש ובראשונה, הינה בעיקר לכותבן.
*הבעה אינטרנטית הולמת בעיקר את המבקשים
סיפוק מיידי.
*אין צורך להכביר מילים על תגובות הקוראים
ותגובות הכותבים לתגובות, והכל על חם, עוד
בטרם שקע האות האלקטרוני.
*הכי נכון לתעל את כל פרצי האנרגיה הכתיבתית
לכלל יצירה מגובשת.
*נ.ב. – כל הנ"ל נכתב באופן בלתי עצמוני
בעליל,אחרי מספר לא מבוטל של טיוטות,
ורק אחרי כתיבה מסודרת להפליא
בפיילוט על דף משובץ.
ורק אחרי שעת התלבטות העזתי ללחוץ על
"שיגור" , מתוך ידיעה ברורה שמיד
אתחרט.
אהבתיאהבתי
למילים באינטרנט ואני קוראת הרבה בבמה חדשה לעולם אעדיף ספר ואולי אפילו עיתון.
ואני משוכנעת שגם את :)
אהבתיאהבתי
קודם כל – לדעתי, ההקשר בו הטקסט מופיע משפיע על המשמעות שלו. בוודאי שזה משנה אם זה עיתון או בלוג. זה גם משנה אם זה ידיעות או הארץ, ואם הבלוג הוא ברשימות או בלוג עצמאי. זה גם משנה מי כתב אותו – אותו טקסט בדיוק, אם נכתב על ידי אחד דוד גרוסמן או על ידי אחר משה בטטה (וסליחה עם משה בטטה, בתם לקחתי אותו כדוגמא) – ייקרא אחרת לגמרי…. אז לא רק מקום הפרסום חשוב, אלא ההקשר הכללי: לאיזה טקסטים אחרים הטקסט הזה קשור, מי בחר לפרסם אותו ואיפה ואיזה סוג של מסננות ועריכה וביקורת הוא עבר וכן הלאה…
זה לא שלמלים אין משקל סגולי ומשמעות משל עצמם. אבל ה"ערך הנקי" של המלים לא זהה למשמעותן: המשמעות נקבעת על ידי צירוף מורכב של "הערך הנקי" של הטקסט, וההקשר שבתוכו הוא חי.
וזה עובד דם בכיוון ההפוך – כלומר גם לגבי מי שכותב את הטקסט. טקסט למאמר בהארץ וטקסט לבלוד נכתבים אחרת לגמרי. טקסט לבלוג וטקסט לטוקבק נכתבים (ונקראים) אחרת לגמרי. ההקפדה על המלים והניסוח שונים. רוחב היריעה שונה, קהל היעד שונה…
אחרת קשה לי להסביר למה כל כך קל וזורם לי לכתוב תגובות כאלה מפורטות, ויש שיאמרו מעמיקות, אבל לבלוג החדש והמתההוה שלי – אני תקוע עם שני פוסטים כבר שבוע וחצי ולא זז מילימטר.
ההקשר חשוב לא פחות (אבל גם לא בטוח שיותר) מהערך הנקי של המלים.
אהבתיאהבתי
מצטער לא הבנתי בכלל מה השאלה שלך
אולי תשאלי יותר ברור ופשוט ?
אהבתיאהבתי
זו לא שאלת בית ספר עם תשובה ברורה.
מה לא הבנת?
שאל וננסה לעזור לך להבין.
אהבתיאהבתי
אני מסכים עקרונית עם מה שרענן שקד כתב. הנקודה היא, שבעיתונות הכתובה הסטנדרטים נעשים נמוכים מיום ליום. יש הרבה עורכים צעירים בלי ניסיון, אין כמעט משכתבים ומגיהים, ואיכות הכתיבה יורדת.
נקודה נוספת היא ההבדל בתכנים: חלק גדול מעיתון זה ידיעות אינפורמטיביות בעוד שברשת זה שולט פחות. יש יותר דיעות, מאמרים על נושאים שונים, במה חדשה וכו'.
העיתון מעצם טבעו מוגבל במקום ולכן סופי. הרשת הרבה יותר מסחררת ויש בה אינסוף תכנים שאין עליהם שום ביקורת. ברגע שזה קורה, יש ים של תכנים שאינם כתובים נכון, משעממים וכו'.
עם זאת, יש יותר ויותר כותבים איכותיים, והיום אפשר לאגד אותם תחת קורת גג אחת בRSS, וכך אנחנו גמישים יותר ביצירת "עיתון" וירטאולי עם התכנים שמעניינים אותנו באופן אישי.
מה שכן, כתבות ארוכות קשה לקרוא באינטרנט. הסבלנות זו לא מה שהייתה פעם.
אהבתיאהבתי
השאלה אם תפגש עם כשרון ענק וחד פעמי אבל כתוב בבמה צעירה או באיזה פורום כתיבה יוצרת
ולא בתחרות הסיפור הקצר ב'הארץ'
יש לכותב הזה סיכוי אצלך או שמראש, בגלל מיקומו הוא יקרא בשטחיות מסויימת כמו שקוראים על מסך בדרך לארוחת ערב ולא 'יקלט' אצלך ככזה מצויין.
כלומר, וחלי אולי צודקת, חומר כאן מתוייג מראש כ'פחות ערך' במידה מסויימת.ואולי חבל שכך הוא.
אהבתיאהבתי
במקרה היום ניהלתי שיחה ארוכה עם דב אלפון בעניין הזה, זאת בעקבות הצעה שקבלתי מהוצאה מסוימת. כבר מזמן אני חושב על האפשרות להעביר טקסטים מהבלוג – הצטברו הרבה – לדפוס. הבעיה העיקרית היא שמדובר כרגע בשני עולמות שונים בתכלית: מצד אחד ישנו הספר המודפס שקשור עם כתיבה ספרותית מסורתית ועם עריכה מוקפדת במשך מאות שנים, ומצד שני קיימת הכתיבה האינטרנטית, הוירטואלית שהבליחה לעולם בעשור האחרון ובאה כעת לידי ביטוי, בעיקר בתחום הבלוגים. מה יקרה לספר המודפס זה ויכוח ארוך ולא אכנס אליו למרות שלדעתי הוא חי על זמן שאול (יש לי גם תשובה לאלה המדברים דווקא על הגידול בהדפסות ובהוצאת הספרים :)
ובאשר לכתיבה הבלוגית – מדובר בכתיבה עם ניואנסים אישיים, ללא עריכה, תוך קיום דיאלוג ישיר עם הקוראים. במובן זה הבלוגינג היא כתיבה מתפתחת ומשפרת את עצמה בעזרת הקוראים. ואם מדברים לרגע במונחים אבולוציוניים, הבלוג התפתח בסביבה האינטרנטית הדינאמית והמורכבת ואופיו נקבע על פיה.
ובסביבה הזאת, מתפתחים היום הרגלים חדשים וסטנדרטים חדשים של כתיבה אינטרנטית. הכתיבה האופיינית הזאת תופשת מקום יותר ויותר חשוב ב..עולם האינטרנט. בעולם החדש והמתקדם הזה, במיוחד אצל ילדים, הטקסטים המודפסים מאבדים מחשיבותם או יותר נכון, מהרלוונטיות שלהם.
אהבתיאהבתי
ממש ממש מעדיפה לקרוא אינטרנט על פני עיתון. ובמקרים רבים מעדיפה לקרוא בלוגים (עדיף טובים מאוד) מאשר ספרים.
קודם כל בגלל תחושת החיים שיש באינטרנט לעומת המוגמרות של הדפוס.
דבר שני, יכולת התגובה.
זה אמנם לא משהו להתגאות בו, אבל אלוהים! כמה שאני אוהבת להתבטא. גם כשמוצא חן בעיני וגם כשלא.
האפשרות לשזור שיחה סביב נושא משותף לוקחת בענק
ומותירה את הספרים והעיתונים דוממים.
אני מעדיפה שיחה על פני נאום
ולימוד בקבוצה מאשר הרצאה פרונטלית.
אני מעדיפה אינטראקטיביות.
אהבתיאהבתי
פעם היינו מדברים על מזמן במונחי מזמן. היום גם 5 שנים זה נצח.
אתגר קרת התחיל לפרסם ב 1992. במה אחרת קיימת החל מ 1994 (אחר כך במה חדשה) אז כמובן שהוא לא התחיל באינטרנט אלא בדפוס המהוגן.
משום מה כתבות באינטרנט נתפסות בעיניי כקצרות יותר מאשר בדפוס. מוזר. אבל אני אוהבת לקרוא. ואולי בגלל שאני בחו"ל – מעדיפה את הנייר.
וכשאני קוראת שיר, או סיפור קצר, או את יצירות ה"רשומון" של ג'וליאן בארנס – אני מחפשת, אחרי כל הדיבור ה"אני אני אני" הזה, להוסיף תגובה. מה, הדעה שלי לא נחשבת?
אהבתיאהבתי
זה לא משנה. אין ספק שהסיבה לכך שמילים מודפסות נחשבות יותר היא, כמו שרענן שקד ציין, העובדה שלא רק הכותב חשב שהן טובות וראויות, אלא גם עורך כלשהו חשב כך.
אבל דווקא מהסיבה הזאת, כשאני נתקל לפעמים באיזה בלוג, או אפילו טוקבק, המקום בו אני מצפה להכי מעט, דווקא אז הכתיבה מרגשת ונוגעת יותר מכל ספר עב כרס וקשה כריכה.
אהבתיאהבתי
יש ערך למקום הפרסום כשם שיש ערך לתואר מאונ' טובה מאחרת. אולם אין זאת אומרת שהקורא אינו יכול להעריך את המילים במנותק ממקום הפרסום לאחר שהשקיע זמן בקריאתן ובמשמעותן.
בלוג כך נדמה לי, שונה מפרסום בכתב עת יוקרתי ומהתחרות שמלווה לכך. זאת משום שאינו עומד בכללי המשחק, לפיהן עורך הוא שיחליט האם מדובר בטקסט טוב או לא, ובכך מוציא את עצמו מן המשחק. זה למעשה, כל היופי.
אהבתיאהבתי
עוד לא נוצרה תרבות עם הסטוריה אמיתית סביב האינטרנט לכן התגובות שאת מקבלת .
יש תרבות של נייר וספרים ועיתונים, עוד אין תרבות אינטרנט ממש, ואם יש, היא רק בחיתוליה.
עשר שנים זה זמן קצר מדיי, מתוכם 4רק – 5 שנים יש יותר מחשבים בבתים בישראל, במונחים של תרבות זה אפילו לא תינוק. זה נסיוני.
אולי עוד 50 שנה האינטרנט יחליף חלק מהספרים ומהעיתונים ממש, אנשים יצטרכו לשלם כסף בשביל לקרוא חדשות, או מאמרים מלאים או ספר
אהבתיאהבתי
אפשר לעצור בנקודת הזמן שלנו ולהגיד שלמלים בדפוס עדיין יש ערך גדול יותר (ואני מסכים). ואולי זה יישמר כך עוד שנים רבות. אבל יש תהליכים טכנולוגיים, כלכליים וחברתיים ארוכי טווח שמשפיעים על התשובה לשאלה הזאת ושיגרמו לה להשתנות על ציר הזמן. אקולוגית יש לחץ להפחית בדפוס. הטכנולוגיות להצגת כתב אלקטרונית רק משתפרות (ראה ערך דיו אלקטרונית, הרידר החדש של סוני וכו'). חברתית הנוער – ואפשר לבקר עד מחר את התופעה – מאמין במדיום הממוחשב ופחות במודפס. בקיצור, התשובה לשאלה שלך, חלי, אינה אבסולוטית אלא יחסית לנקודת הזמן ההסטורית שלנו. ואחרי ההתפלספות: תמיד אעדיף לקרוא את אותו התוכן על נייר ולא על המחשב.
אהבתיאהבתי
אני חושבת שצריך להפריד בין ספרים ועיתונים, כאשר את הבלוגים אפשר להשוות יותר לטורים בעיתון ופחות לספר.
לי כקוראת, לאחר שבחרתי לקרוא את מה שאת כותבת, חלי, לא משנה אם זה בעיתון או במחשב. אולי אפילו יש עדיפות לזמינות של המחשב ולזה שהבלוג לא מוגבל לזמנים קבועים.
ולגבי הצעירים, ברור שהם מעדיפים את האינטרנט על עיתון.
אהבתיאהבתי