כשהיא במיטה, מנסה להאחז בַּיום ובַּאני הגדולה שלה,
מגיע רגע כזה, מנותק מהזמן והגיל ומאפשר לה להיות, לחזור להיות,
לזמן ענוג וקצר ילדה קטנה.
כמו פעם, מזמן, לפני שָנָה, כשעוד לא היה העֶשרֶה הזה שמחייב כל כך.
להתכרבל בליטוף, בלחישות של לפני השינה,
בנסיון שלי לסגור את היום שהיה לה. שהיה לי.
קשר עין. אני רוצה להזכיר לה שאני כאן, שאנחנו.
והיא, ברגע הקטן הזה בין הַעֶשרֶה לעַצמה נענית לי,
מחייכת את החיוך הזה שלה שזוכר ומבין. גם את המקום שהיא בו –
מלטפת לי את הלחי, אולי אומרת מילה ונרדמת.
בבוקר, אם אני מתעוררת לפניה, אני מרוויחה רגע דומה.
היא לא זוכרת שהיא גדולה, גם אני לא,
והיא מאפשרת מתיקות ילדית,
העינים האלה, המבט שנמצא עדיין במקום פרטי,
וריח של תינוקת בת אחת עשרה. וחצי.
תקריב 
תגובות
שאפשר למות מכמה זה יפה
אהבתיאהבתי
איזה נועם ושמחה לשמוע שזה שורד עוד קצת, גם אם רק בפינות קטנטנות.
אמרתי לך כבר שזה מקסים, נכון?
אהבתיאהבתי
רחלי
הרגעים האילו לא חולפים
גם כשהילדים גדולים
תמיד רוצים לתת להם עוד ליטוף
שידעו שאמא כאן עבורם
אהבתיאהבתי
אני אמא גדולת גיל לשתיים קטנות
וחושבת המון איך זה להיות אמא למתבגרות
ריגשת אותי מאד עד דמעות
אהבתיאהבתי
מאוד נעים לקרוא על החום האימהי שלך.
מאוד נעים. הלוואי על כולנו…
אמהות שמרגישות ככה.
לגבי גיל העשרה… יש הרגשה שהם קצת מתחילים לגדול ואומרים שעם הזמן זה הולך ונעשה שונה
הם בעלי דעה, הם משתנים לנו מול העיניים
הזמן רץ עובר מהר…
פתאום יש געגוע לתקופות אחרות, אבל אסור
ללכת שבי אחרי הגעגועים. יש הורים שלא משתחררים מהגיל הצעיר של הילדים שלהם, וקשה להם עוד יותר בהמשך לקבל את העובדה שהם בני אדם בפני עצמם.
אהבתיאהבתי
הדרך שעברת מכתיבת הקטע ועד להחלטה להעלותו לרשימות יפה מאד בעיני.
הרשימה כמובן מקסימה, אבל התהליך לא פחות.
תודה על הבחירה לשתף אותנו בשניהם.
אהבתיאהבתי
רשימה מאד נוגעת.
קשר, ועין
פתאום שמתי לב לצירוף של שתי המילים האלה
ויש כאן כל כך הרבה משתיהן.
תודה שבחרת בסופו של דבר לפרסם ולשתף.
אהבתיאהבתי
את יודעת למה.
היה כיף לקבל את זה ביומולדת. גם את הפוסט הזה.
אהבתיאהבתי