תקריב

גם רשומה זו מצטרפת להוד בלוגותה הגברת אח'י דקר ולפרוייקט.
10 סיבות שאני שמחה שפתחתי בלוג ב"רשימות" –

1.    כי פחדתי מאד והעזתי.

2.    כי גיליתי שהפחד שלי היה מיותר.

 3.    כי הבנתי שלכתוב זה באמת, כמו שידעתי תמיד, הדבר שאני הכי מדוייקת  בו, הכי  ברורה.

4.    כי קבלתי שתי הצעות לכתוב במקומות 'עם נייר' ומתוך יהירות מסויימת, אני מקווה שלא

מסוכנת, אני מתמהמהת בתשובתי.

5.     כי למרות הוירטואליות, תחושת החברות במקרים מסויימים מוכיחה להפתעתי, שהיא מציאותית.

6.     כי קראתי ופגשתי בהרבה מאד מילים ודרכן באנשים מעניינים ומרתקים וטובים.

כי נפתחו בפני עולמות ועניינים של אנשים אחרים המשמחים ומספקים את העניין שלי. בכל.

7.    כי חשבתי לפתוח בלוג אנונימי והבחירה שלי ברשימות ובחוסר אנונימיות הוכיחה את עצמה,

ותודה לאורי שהלך איתי דרך ארוכה ומפותלת מלאה היסוסים הלוך ושוב.

8.    כי אני לא מרגישה מרוכלת ומטוקבקת כפי שחששתי וזה באמת נעים נעים נעים, ומשחרר.

9.    כי הבלוג שלי יצר לי בחיי, ביני לביני, וגם ברמה המעשית, טייפון קטן.

מעגלים טובים וחזקים נוצרו בעקבותיו ושחררו קפאון ארוך.  ארוך מדי.

10.    כי אני, בניגוד לגראוצו ווודי אלן, מאד שמחה להיות חברה במועדון שהסכים לקבל אותי כחברה בו :)

והזהרה אחת למי ששוקל/ת לפתוח בלוג –

הכתיבה כאן משביעה רעב. הכתיבה מיידית, התגובה מיידית.

מי שרוצה להגיע עם המילים שלו למקומות עם נפח פיזי. שיודפסו על נייר, עדיף ממוחזר,

מוטב לו להיות מודע לשובע המיידי המסופק כאן על ידי ההמונים ולעמוד על המשמר. זה קשה.

.

יולי 2012 – נכתב לפני חמש שנים בדיוק, מדוייק כאילו היום.