יש ממצא לא ברור בממוגרפיה שלך

.

.

יום שלישי יולי 2007

דר' גוטקין צלצל וגער בי די באלימות על שלא הבאתי ממוגרפיות קודמות להשוואה.

בגלל שלמדתי איתו בעירוני ד' הרשתי לעצמי לגעור בו בחזרה שלא יצעק עלי וינסה ולהבין.

זה מפחיד שהרופא שלך מצלצל אליך הבייתה וכל מה שהוא מוכן להגיד זה:

" יש ממצא לא ברור בממוגרפיה שלך, אסימטריה. אני שולח לך הפניה לאולטרסאונד,אל תדחי את זה.

לכי להבדק ואל תשכחי בשום אופן להביא צילומים קודמים, בשום אופן!"

זהו. אף מילה נוספת.

ולא שלא ניסיתי להשיג ממנו מילה נוספת.

זה קרה לפני שבועיים –

מחר באחת עשרה, קומה שניה. זמנהוף.

בקופת חולים כללית, זה נקרא תור מהיר במיוחד, שבועיים. שבועיים שעברו לאט.

עכשיו שתיים אחר חצות, שקט וחשוך בשכונה שלי, אפילו הכלבה של בני השכן הפסיקה לנבוח,

הילדה שלי לא ישנה בבית, שני חמישי כל שבת שניה, והלחות מגיעה ככה זה מרגיש, לשיא עונתי.

אני בבית שלי, לבד.

יתכן שזה הלילה הרגיל האחרון בחיים שלי,

שממחר חיי יראו אחרת לתמיד, ממחר הכל יהיה לִפְנֵי ואַחרֵי….

זה הגיוני שמה שאני חושבת עליו עכשיו זה איך לתעד את מה שקורה ומה שיהיה –

– מה פתאם שיהיה משהו בכלל

– הלו

– לכי לישון.

– אבל תשמרי את הפוסט הזה ליתר בטחון,

– אם תשמרי, תתני לגורל סימן שיש על מה לשמור,

– אם תמחקי, תפסידי תיעוד אותנטי של עצמך,

– אני אעשה מינימייז –

– ככה זה לא נחשב שמירה וגם לא ילך לאיבוד.

– מחר אחרי התוצאות אני אחליט.

– יצאת מדעתך מותק

– יתכן

הפס הקטן למעלה מצד ימין של המחשב, ליד האיקס שסוגר. מינימייז.

.

יום רביעי  בוקר  יולי 2007

wow – בוקר והמילים עדיין במינימייז.

מזכירות לי את עצמן.

שכחתי.

התעוררתי בלעדיהן.

עוד שלוש שעות. לא לשכוח בדיקות קודמות.

לא לשכוח בדיקות קודמות. לא לשכוח בדיקות קודמות.

הפרעת קשב זה לא תירוץ קביל הפעם. לא לשכוח בדיקות קודמות.

איפה הן בכלל?

אני רוצה להצטלם. רוצה צילום פנים שלי. תיעוד. עכשיו.

לפני שהפחד ירַאה. יחרוט סימניו בעינַי.

לפני הכל.

רוצה שמישהו שמכיר אותי היטב יצלם אותי ככה.

איך שאני –

גם ערומה. יפה. כמו שהייתי.

אני רוצה לפתוח בלוג אנונימי.

אני רוצה סרט שיתעד הכל.

"יומן וידאו",

ובלי הבטחות שיצא מזה משהו –

למי לצלצל? צריך להתחיל לכל המאוחר מחר.

אחרי הבדיקה.

טוב די. אני מטורפת.

.

יום רביעי  אח'הצ יולי 2007

הכל בסדר כ מ ו ב ן.

עברו פחות מעשרים וארבע שעות מהרגע שהרופא צלצל עד הרגע שהכל התברר כבסדר,

ובכל זאת אני שמחה שלא מחקתי את מה שכתבתי בלילה.

שזה כאן.

מזכיר ויזכיר איך זה הרגיש ביממה שהייתה.

את הפחד. האימה שאפילו לא התחילו להראות את פרצופם במלוא יכולתם.

איך הרגשתי אשמה שאחרתי ללכת לממוגרפיה כמעט בחצי שנה,

איך היה לי סרטן לכמה ימים, במיוחד אתמול בלילה.

ואיך המנגנון עובד.

אני כבר לא יכולה לשחזר את הבהלה.

את הבור שנפער, התסריטים שנכתבו ותוסרטו. הילדה שלי יתומה. הורי אלוהים ישמור.

כמה מהר המנגנון מעלים את מה שמפחיד מדי, כואב מדי, מאשים מדי.

חמסהחמסהחמסה וגם טפוטפוטפו ואהבה מיוחדת לחברה אחת באמריקה.

.

גילוי מוקדם מציל חיים

יכולתי למחוק. יכולתי לא לספר  סיפור קטן של פחדתי לרגע וזה התברר ככלום,

יכולתי לא להעלות את הפוסט הזה, אין בו הרבה,

אבל אם כשקראת אותו, הלב שלך נעצר לרגע מבהלה, אז הוא עשה את שלו,

סרטן זה מפחיד גברת, גם אם את רק בת שלושים או ארבעים,

אז או שעברה שנה, או שזו פעם ראשונה שלך,

או שאתה קורא ומעביר לזוגתך לקרוא,

הגיע זמן לצלצל ולקבוע תור.

אחיותי אתן ועכשיו אוקטובר 2012. לכו להבדק. היום.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסי סיקורל  On 15 ביולי 2007 at 11:15

    תעשי מינימייז לכל החוויה.

    אהבתי

  • עדי  On 15 ביולי 2007 at 11:19

    אני שמחה מאוד בשבילך שהכל בסדר. ומבינה מאוד את הדחף לתיעוד, הפחד שלא יישאר מספיק אחר כך, הפחד שמה שיישאר הוא הדברים המבהילים והפחות נעימים. בדיוק קיבלתי אימייל מידידה שהגורל לא מאיר לה פנים וזה כ"כ נורא, המחלה הזו, הידיעה המוקדמת על גזר דין מוות לאשה צעירה ומקסימה. אני שונאת אותה.

    אפשר לתרום בחינם לממוגרפיות לנצרכות בעולם, בלינק הזה:
    http://www.thebreastcancersite.com/
    אפשר שם גם להירשם לקבלת תזכורת יומית במייל – רק להקיש על הקישור, זה כל המאמץ שנדרש (ויש אפשרות לתרום באותה דרך גם לארגונים חשובים וטובים אחרים).

    חלי, מאחלת לך ולכולנו רק תוצאות כאלה (של "הכל בסדר", לא "צריך לבוא לבדיקה נוספת") בעתיד!

    אהבתי

  • יהודה  On 15 ביולי 2007 at 11:52

    על השיתוף המדהים בעצמתו

    אהבתי

  • דרורית  On 15 ביולי 2007 at 11:53

    תודה על הפוסט הזה חלי.
    היום לפני שלוש שנים בדיוק אמא שלי נכנסה לניתוח כריתת שד אחרי גילוי של סרטן.
    אני נבדקת, אני עומדת על המשמר והיטבת לתאר את הפחד והאימה שלפני, ומצד שני החשיבות של חוסר ההזנחה, כן לבדוק, כן לתעד, כן לדעת מראש.
    ובכל מקרה אך ורק בריאות מעכשיו, לתמיד.

    אהבתי

  • חנן כהן  On 15 ביולי 2007 at 12:46

    במים, בצהרים. איש, דובר רוסית, עור בהיר. כתם שחור גדול על הגב.

    רציתי לגשת אליו ולשאול אותו האם רופא עור ראה את הכתם הזה. כי יכול להיות מסוכן.

    משוחח עם אשתי על גבולות האיכפתיות, על גבולות החדירה לפרטיות.

    אחרי משא ומתן סוכם שכן אבל אז האיש כבר שחה בחזרה לחוף.

    אהבתי

  • זו ש  On 15 ביולי 2007 at 12:47

    התקף לב קטן עשית לי על הבוקר. אני כל כך שמחה שזו היתה אזעקת שוא!

    טפו טפו טפו, רק שתהיי לי בריאה.

    אהבתי

  • ימימה  On 15 ביולי 2007 at 13:01

    רק בריאות. וטוב שהזכרת. (הגעתי לגיל שצריך להתחיל…)

    אהבתי

  • מוֹמוֹ  On 15 ביולי 2007 at 16:18

    ואפילו יותר מזה

    אחלה של רופא הד"ר המשותף שלנו

    אהבתי

  • אלון  On 15 ביולי 2007 at 19:17

    די!!!
    תרמנו כבר את חלקנו, לא?

    אהבתי

  • אביבית  On 15 ביולי 2007 at 19:22

    כשהתחלתי לקרוא את הבלוג, לפני שראיתי את ההמשך, רציתי לכתוב לך שאמא שלי גם עברה בדיקה תקופתית, וגם נתבקשה לעשות בדיקה נוספת, ואצלה הכל היה בסדר. רציתי לומר לך שלפעמים הממצאים לא ברורים, וליתר ביטחון עושים בדיקה שתשלול כל ממצא חריג.

    אחר כך קראתי את הרצון שלך להנציח את הלפני, רק למקרה שאולי יהיה אחרי. ואני חשבתי לעצמי שזה כל כך אנושי, וטבעי, ויפה, יפה ומלא חן, בגלל האנושיות שלו.

    אני לא חושבת שחרגת פה מאילושהם גבולות איש פרטי, גם אם לאחרים זה נדמה פחות מקובל. אני חושבת שביטאת פה רגש כל כך בסיסי של הרבה אנשים, שדווקא יש לו מקום, והעובדה שאת מוכרת (במידה זו או אחרת) מאפשרת לאנשים נוספים להרגיש נוח עם העובדה שה אנושי לפחד, ואנושי לרצות להאחז במה שמוכר, ואנושי להיות אנושי.

    ושוב אני מפליגה קצת מעבר למה שכתבת, בעיקר, כי אני רוצה לחזק אותך על זה שאת בדיוק כמו שאת (למרות שאת לא בהכרח צריכה חיזוקים ממישהי צעירה כמוני).

    אהבתי

  • קרן  On 15 ביולי 2007 at 20:15

    ושהסרטן תמיד יהיה רק במילה ואף פעם לא במעשה

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 15 ביולי 2007 at 20:21

    אסור לפחד ממילים

    אהבתי

  • בייביסיטר  On 15 ביולי 2007 at 23:52

    הכתיבה שלך מדוייקת ואת מקסימה.

    בזכותך צלצלתי היום וקבעתי תור. שתדעי:)

    אהבתי

  • דפנה  On 16 ביולי 2007 at 10:28

    הפחדת אותי, חלינקה!
    אני שמחה נורא שהכל בסדר.

    אהבתי

  • אריאלה  On 16 ביולי 2007 at 11:09

    חמסה חמסה חמסה, מלח מים, שמחה שהכול בסדר.
    מאיזה גיל צריך להתחיל?

    אהבתי

  • ח ל י  On 16 ביולי 2007 at 11:38

    אם את לא בקבוצת סכון….

    ראית, ראית ששלחתי לך בחורה אחת לבלוג :)

    אהבתי

  • אילנה לאוף  On 16 ביולי 2007 at 11:42

    חייבת לשתף איך אני מרגישה בתור אחת כזו
    שמתקשרת מידי פעם לאנשים הביתה לבקש שיבואו למרפאה (בגלל ממוגרפיה לא תקינה /בדיקה בעייתית אחרת) . כמו שאני אומרת "שלום, מדברת דר' לאוף.."- אני מרגישה את הצד השני שמעבר לשפורפרת מתכווץ. רוצה להעלם. מת קצת. גם אני רוצה להעלם באותו רגע . לא להיות שם יותר .רוצה להיות ספרית כלבים

    שנאת את הטלפונים האלו. וגם לי אין ברירה .

    ועל סרטן של שד :
    גם אני אשה . חיונית . מרגישה צעירה . פעילה . וכל פעם צובטת את עצמי ומזכירה לי ומזכירה למטופלות המקסימות שלי: "אחת מכל שמונה…".
    תארת מדהים את היום שלפני והיום שאחרי האיבחון . ככה זה . ביום אחד הכל מתהפך.

    אבל בתור אחת עם חוויות ותובנות של רופאה אני יכולה לספר לך על אחת מהמרפאה. זו שעשתה את הממוגרפיה לכבוד גיל 50 . זו שהייתי צריכה להתקשר אליה…

    היא אחרי ההקרנות והכמותרפיה . יפה , מדהימה עם שער פלומתי מתולתל ושחרחר שצמח מחדש . אחרי שזה כבר נחת והיה שם, היא טוענת שזאת חוויה מדהימה . שהיא כל כך צמחה ממנה . היא לא היחידה .

    אני יודעת מה את מרגישה….גם אני מעדיפה לא לצמוח.

    אבל צריך לשמוע ולראות גם את הפן הזה . ואולי לדעת ולהפנים שחולי הוא לפעמים חלק מהחיים.

    אהבתי

  • חתול אחד  On 16 ביולי 2007 at 12:02

    שהאפשרות / החשש של סרטן הוא תזכורת חזקה כל כך, מכאיבה כל כך, לחיים – למה עוד הייתי רוצה לעשות, למה אחרת הייתי רוצה לחיות, למה הייתי רוצה לשנות ותמיד דוחה …

    אהבתי

  • ד', אות בדויה  On 16 ביולי 2007 at 16:04

    איזה מזל שכך נגמר
    כל כך מדויק זה כתוב שהדופק שלי התחיל לעלות מהפחד.
    טוב ששמרת ותודה שפרסמת.

    אהבתי

  • ימימה  On 18 ביולי 2007 at 09:51

    אם זה ארבעים אז יש לי עוד קצת זמן… חשבתי שזה 35.

    אהבתי

  • לינוי  On 15 בנובמבר 2007 at 09:16

    וחבל שלא תמיד לרווחה

    אהבתי

  • מירי  On 15 ביולי 2007 at 11:19

    והעיקר שתהיי בריאה.

    אהבתי

  • מעין  On 15 ביולי 2007 at 11:39

    מנצלת את המקום הזה, ואת השיח הזה על סרטן, גילוי, תור מוקדם ודחוף שלוקח שבועיים וכן הלאה כדי לספר.
    קרן דולב לצדק רפואי היא עמותה שמטרתה מתן סיוע משפטי בחינם לחולים ומשפחותיהם במטרה לשמור ולהגן על זכויות החולה.העמותה הוקמה לזכרה של קרן דולב, יקירתנו שנפטרה לפני חצי שנה ממחלת ההודג'קינס. פרטים נוספים באתר dolevfoundation.org

    מעין
    קרן דולב לצדק רפואי

    אהבתי

  • נאוה  On 21 בספטמבר 2011 at 10:26

    היי חלי, מה שלומך? אני כותבת לך כאן, למען נשים אחרות גם. שיקראו וידעו.
    אז את מכירה אותי. בת 22. מי חושבת ללכת להבדק בגיל הזה? מי רוצה ללכת?
    אז הייתה אי סימטריה והתעלמתי. מספיק זמן כדי לתת לגוש לגדול.
    ברוך השם. ברוך השם שזה שפיר. אבל אני מאושפזת עכשיו בבית חולים. עברתי אתמול ניתוח. בידיעה שאם הייתי יותר עירנית, ופחות פחדנית הייתי חוסכת לי הרבה כאבים, זמן, וכסף. וכמובן כמובן שב"ה התמזל מזלי. אבל לא משחקים עם הדברים האלה! יש כאן כ"כ הרבה סיפורים שנגמרים אחרת… אז בנות צעירות- תתעוררו. זה לא נעים. בתור מישהי שבאה מהמגזר הדתי, זה גם מאוד מביך. אבל זה מציל חיים. רק בבריאות.

    אהבתי

  • טל  On 5 באוקטובר 2012 at 11:44

    יש מקומות לעשות בהם ממוגרפיה תמורת סכום פעוט( כי לעומת סרטן הכל פעוט..) ולא צריך לחכות שבועיים.. שקט נפשי שווה את המחיר, והעיקר הבריאות.

    אהבתי

  • פרי אפרתי טרייסטמן  On 6 באוקטובר 2012 at 09:40

    פוסט מקסים שלא מפחד מהפחד ומלהראות מטורפת
    בריאות. תמיד. חמסהחמסהחמסה (-:

    אהבתי

  • Roni Franco  On 6 באוקטובר 2012 at 15:11

    דר גוטקין גם שלי. בלאומית. מפגרת! הבהלת אותי עד שפתחתי את הלינק (ל אוהבת לפתוח לינקים. אין לי סבלנות). קודם כל מדהים. הכתבה שלך. וואו. השיתוף. וכל מה שכתבת ה בעצם מה שאני חווה כשיש משהו מפחיד ברקע… אין לי מילים נוספות פרט לכך שאת עדיין יפה ולא אהבתי שכתבת ״כשהייתי יפה״). גם מי שלא נערה או בשנות העשרים יולה להיות יפה. מאוד יפה. כוסית. כוסית על. ואני לא מתכוונת יפה מבפנים. אני מתכוונת גם מבחוץ. ושלא יספרו לנו שזה לא חשוב. זה חשוב להרגיש יפה. אמנם זה לא הכי חשוב. אבל זה חשוב לכל אשה להרגיש יפה וחשוב גם לכל גבר שהאשה יפה. ואת? היית יפה ועודך יפה. טפו טפו שתהיי בריאה. מקסימה! (מעצבנת לפעמים…) חחח

    אהבתי

  • החברה מאמריקה  On 6 באוקטובר 2012 at 16:03

    סרטן זה לא ורוד ולא יפה. סרטן זה חרא בלבן, ביומיום. לכו להבדק בשביל שהחרא, אם יהיה, לא יכלה את חייכן.

    טפוטפוטפו והרבה XOXOXO מחברה אוהבת באמריקה.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: