תקריב

                ד ף   ר א ש ו ן   ב א ל ב ו ם   פ ר י ד ה

מיטל יקרה שלנו –

בורכנו בחמש שנים טובות איתך.
חמש שנים ראשונות וחשובות כל כך.
שנים שהחלו עם פיות ומלאכים ומסתיימות בכמעט מדעים מדוייקים.
התחלנו אותן רכים בשנים, כמעט תינוקות, עם עינים פעורות מול פלאי
העולם, בית הספר כנעלם גדול ומולך,
ואת הולכת אותנו יד ביד –
איך הצלחת לאחוז ידיים לכמעט שלושים ילדים, עדיין לא הצלחנו להבין,
סוג של פלא….אבל עובדה שכל אחד מאיתנו מרגיש את חתימת חום ידך
בכף ידו –  או ידה – וכולנו חצינו את הכביש בבטחה –
הובלת אותנו בנפתולי הגדילה, הלימודים, ההתמודדות החברתית שהיא הרי
לא פחות מסובכת מתעלומת האותיות בכיתה א' והחילוק הארוך הזה,
ואנחנו נפרדים ממך ממש טרום שנות העשרה הסוערות שכנראה מחכות לנו.
זה ברור ש"אנחנו" – מיטל והכיתה של מיטל,
נשארים "אנחנו" – מיטל והכיתה של מיטל לתמיד –
אבל
לבינתיים
הכנו לך משהו.
שיהיה ברגעים קטנים של געגוע.

תזכרי תמיד טולי –
שאת המורה שלנו.
ואין, אין בע ו ל ם כמו המורה הראשונה שלנו.
כ מ ו ך.

אנחנו אוהבים אותך מאד מאד מאד
ויודעים וזוכרים ובטוחים שאת אותנו בחזרה.

שלך – הילדים שלך. הכיתה שלך. הכיתה של מיטל.

וזה מכתב הפרידה שלי מהמורה הראשונה של הבת שלי.