תקריב

 

 זה שאלון ראשוני בלבד. 

הוא אינו מאבחן. הוא בדיקה ראשונית לגמרי. אינדיקציה כמעט אינטואיטיבית
אם יש משהו שמבקש הבנה, הגדרה או אבחון –
אני יכולה לספר מנסיוני, שבפעם הראשונה שקראתי – on line זה היה – באיזה
אתר אמריקאי, לפני שמונה שנים, על הפרעות קשב ורכוז, תחושות הבטן שלי,
הקול הפנימי שלי ידעו כמעט בוודאות ש"הגעתי הבייתה", מבחינת ההבנה
שלקיום הזה שלי, הפנימי, הכאוטי –  יש סיבה. יש שם.
גם פוסט העדות האישית שלי לאיך זה מרגיש, מעורר, על פי התגובות אליו 
את תחושת ה"הכרות", התעוררות של משהו עמוק שהיה רדום, לא מסופק
ומחפש תשובות – לא רוחניות כמובן – פשוט תשובות מדוייקות ומעשיות ואחר
כך פתרון.

פעם חשבו שהפרעת קשב היא עניין רלוונטי לבית הספר ואיךשהו התעלמו 
מהעובדה שכשהילד גדל, הפלא לא נעלם. הפלא נשאר איתו.
הפרעת קשב היא לדעתי ונסיוני "תסמין אישיותי". הרבה יותר מורכב ומשפיע
על חיי נושאיו מעניינים הקשורים ללימודים או ליכולת ישיבה מרשימה לאורך זמן
על הכסא. לכן בעשור שניים אחרונים מודעות ה"מבוגרים" התגברה בהרבה – 
התוודעות במדיה, דרך הרבה אבחוני הילדים, הבזקים הכרתיים ש – "היי…
זה ממש אני" והבנה שהגנטיקה משחקת כאן תפקיד חשוב ביותר –

אני מעתיקה לכם כאן, כשרות למי שמעניין אותו –  שאלון.

הוא לקוח מספר מצויין בשם: "מריטת עצבים – הפרעת קשב ADD " –
מ. האלוול וג'ון ג' רייטי בהוצאת "אור עם" – ספר מצויין ומומלץ מאד.

הוא בשום מקרה לא יכול להחשב כאבחון אלא רק כעוזר להרגיש תחושה
ראשונית ואינטואיטיבית אם יש צורך בעזרה מקצועית ואבחון הפרעת קשב.

ככל שמספר השאלות שלהן אתם עונים ב"כן" גדול יותר, כך סביר, מומלץ,
וכדאי לגשת לאבחון. זה ב א מ ת יכול לשנות את חייכם.

כן, לקחתי לכבודכם ולכבוד המשימה של להעתיק מאה שאלות, ריטלין –
בוודאי – אחרת הסיכוי שהייתי מצליחה לעבור משוכה כל כל א ר ו כ ה ובעיקר
כל כך מ ש ע מ מ ת הוא אפסי. ממש אפסי.

But a women has to do what a women has to do –

לא ככה?

ה ש א ל ו ן –   מאה שאלות. כן כן מאה.

1.   האם אתם איטרים או שולטים בשתי ידיים?

2.   האם יש במשפחתכם היסטוריה של התמכרות לסמים או אלכוהול,

      דיכאון או הפרעה מניה-דפרסיה?

3.   האם אתם סובלים ממצבי רוח?

4.   האם נחשבתם לתת הישגיים בבית הספר? והיום?

5.   האם קשה לך להתחיל במשימה?

6.   האם אתם מרבים לתופף באצבעותיכם, לרקוע ברגלים, לקרטע

      או לצעוד אנה ואנה?

7.   כשאתם קוראים, האם עליכם לחזור ולקרוא קטע או אפילו עמוד

      שלם כי חלמתם בהקיץ?

8.   האם קשה לכם להרגע?

9.   האם אתם נוטים "להעלם" לעיתים תכופות?

10. האם אתם חסרי סבלנות ביותר?

11. האם יש לכם נטיה לקחת על עצמכם מטלוםת רבות בו זמנית כך

     שחייכם דומים ללהטוטן עם ששה כדורים?

12. האם אתם אימפולסיביים?

13. האם קל להסיח את דעתכם?

14. גם אם דעתכם מוסחת בקלות, האם יש זמנים שבהם יכולת הריכוז

     שלכם אינטנסיבית במיוחד?  

15. האם אתם מתמהמהים כרוניים?

16. האם אתם מתלהבים לעתים קרובות מפרוייקטים ואחר כך אינכם

      נשארים אתם?

17. האם אתם מרגישים שלכם יותר קשה להסביר את עצמכם מאשר

      לאנשים אחרים?

18. האם זכרונכם כה חלול שכאשר אתם עוברים מחדר לחדר לקחת

      דבר מה אתם שוכחים מה היה הדבר?

19. האם אתם מעשנים סיגריות?

20. האם אתם מפריזים בשתייה?

21. האם ניסיתם קוקאין? האם מצאתם שזה עוזר לכם להתמקד

      ומרגיע אתכם במקום להמריץ?

22. האם אתם מעבירים תחנות רדיו במכונית?

23. שוחקים את כפתור השלט טלוויזיה?

24. האם אתם חשים נדחפים על ידי מנוע פנימי בלי יכולת לעכבו?

25. כילדים, האם קראו לכם "חולמני", "עצלן", "אסטרונאוט",

     "אימפולסיבי" או סתם "ילד רע"?

26. ביחסים אינטימיים האם מהווה חוסר היכולת שלכם להמשיך

     בשיחות מעצור והפרעה?

27. האם אתם נמצאים בתנועה מתמדת גם שלא מרצון?

28. האם אתם שונאים לחכות בתור עוד יותר ממרבית האנשים?

29. האם אינכם מסוגלים מטבעכם לקרוא את ההוראות ל פ נ י?

30. האם אתם מהירי חימה?

31. האם עליכם תמיד לעצור בעצמכם מלומר דברים לא מתאימים?

32. האם אתם אוהבים להמר?

33. האם אתם מוכנים להתפוצץ כאשר מישהו משתהה להגיע

      לשורה האחרונה?

34. האם הייתם היפראקטיביים כילדים?

35. האם אתם נמשכים למצבים מאד אינטנסיביים?

36. האם אתם מנסים לעתים קרובות לעשות דברים שקשים לכם במקום

      דברים שקל לכם לעשות?

37. האם אתם אינטואיטיביים במיוחד?

38. האם אתם מוצאים עצמכם לעיתים קרובות מעורבים בלי שתכננתם?

39. האם אתם מעדיפים טיפול שיניים מלהכין רשימות ולפעול על פיהן?

40. האם אתם מחליטים כרונית לארגן את חייכם טוב יותר ואז מוצאים

      עצמכם ת מ י ד על סף התוהו ובוהו?

41. האם אתם מוצאים לעיתים קרובות שברצונכם להתגרד במקום בלתי

      אפשרי, שאתם רוצים "עוד" בלי להיות בטוחים מהו?

42. האם הייתם מתארים עצמכם כהיפרסקסואליים?

43. לאדם שסבל מהפרעת קשב אצל מבוגרים היו שלושה תסמינים:

     התמכרות לקוקאין, קריאת פורנוגרפיה תכופה והתמכרות לתשבצים –

     האם תוכל להבינו גם אם אין לך תסמינים אלה?

44. האם תגדירו עצמכם כאישיות מתמכרת?

45. האם אתם מפלרטטים יותר מאשר אתם מתכוונים?

46. האם גדלתם במשפחה כיאוטית, חסרת גבולות?

47. האם קשה לכם להיות לבד?

48. האם אתם פותרים מצבי רוח דיכאוניים על ידי התנהגות כפייתית

     המזיקה בפוטנציאה כגון: הפרזה בעבודה, הוצאת כספים או אכילה?

49. האם יש לכם דיסלקציה?

50. האם יש במשפחתכם הסטוריה של הפרעת קשב או היפראקטיביות?

51. האם קשה לכם לסבול תיסכולים?

52. האם אתם חסרי מנוחה בלי "אקשן" בחייכם?

53. האם קשה לכם לקרוא ספר עד לסופו?

54. האם אתם עוברים דרך קבע על חוקים או הגבלות כדי לא לסבול את

      התסכול שבהשמעות להם?

55. האם אתם מותקפים בדאגות לא רציונליות?

56. האם אתם מחליפים לעתים קרובות אותיות או מספרים?

57. האם הייתם אשמים ביותר מארבע תאונות דרכים?

58. האם אתם מוציאים כספים בלי תוכנית?

59. האם אתם מוכנים תמיד "לצאת לפעולה"?

60. האם חסרים לכם מבנה ושגרה בחיים ומרגיעים אתכם כאשר אתם

     מוצאים אותם?

61. האם התגרשתם יותר מפעם אחת?

62. האם קשה לכם לשמור על הערכה עצמית?

63. האם אין לכם קואורדינציה טובה בין העין ליד?

64. כילדים האם הייתם בלתי מוצלחים בספורט?

65. האם החלפתם הרבה מקומות עבודה?

66. האם אתם בלתי משתייכים?

67. האם ממש קשה לכם לקרוא או לכתוב תזכירים?

68. האם ממש קשה לכם לחדש יומן כתובות, ספר טלפונים?

69. האם אתם מסמר המסיבה היום ו"סחבה" ביום שלאחריו?

70. כשמזדמנת תקופת זמן חופשי, האם אתם מוצאים עצמכם לא

     משתמשים בה כראוי או מרגישים מדוכאים?

71. האם אתם יותר יצירתיים או בעלי דמיון ממרבית האנשים?

72. האם הקשבה או השארות בשיחה מהווים בעיה קבועה בחייכם?

73. האם אתם עובדים בצורה הטובה ביותר בהתקפות?

74. האם אתם משאירים לבנק לבדוק את פנקס השקים שלכם?

75. האם אתם בדרך כלל שמחים לנסות משהו חדש?

76. האם אתם מוצאים עצמכם לעתים קרובות מדוכאים לאחר הצלחה?

77. האם אתם אוהבים סיפורים מיתולוגיים או ספורי ארגון אחרים?

78. האם אתם מרגישים שלא מיציתם את הפוטנציאל שלכם?

79. האם אתם חסרי מנוחה ביותר?

80. האם הייתם חולמניים בכיתה?

81. האם הייתם אי פעם מוקיוני הכיתה?

82. האם תיארו אתכם אי פעם כ"דרשנים" או אולי "אינם יודעים שובעה"?

83. קשה לכם להעריך בדייקנות את הרושם שאתם עושים על אחרים?

84. האם אתם נוטים לגשת לבעיות בצורה אינטואיטיבית?

85. אם אתם מאבדים דרככם, האם אתם נוטים "לסמוך על הרגש" ולא

     להשתמש במפה?

86. דעתכם מוסחת לעתים קרובות בזמן סקס אם כי אתם אוהבים זאת?

87. האם אתם מאומצים?

88. האם אתם סובלים מאלרגיות רבות?

89. האם סבלתם מדלקות אוזניים תכופות בילדותכם?

90. האם אתם הרבה יותר יעילים כאשר אתם עצמאיים?

91. האם אתם יותר חכמים מכפי שאתם ניראים?

92. האם אתם חסרי ביטחון ביותר?

93. האם קשה לכם לשמור סודות?

94. האם אתם שוכחים לעיתים קרובות מה ברצונכם לומר בדיוק

      לפני שרציתם לומר זאת?

95. האם אתם אוהבים לנסוע?

96. האם אתם סובלים מקלסטרופוביה?

97. האם תהיתם אי פעם שמא אינכם שפויים?

98. האם אתם מבינים את עיקרי הדברים במהירות?

99. האם אתם צוחקים הרבה?

100. האם היה לכם קשה להתרכז דייכם כדי לקרוא שאלון זה?

 

     אני מכירה אנשים שענו על שבע עשרה/ עשרים/ שלושים שאלות ב "כן" –

     אני מכירה אחת שענתה על כמעט שבעים ב"כן".

     אין חוקים.

     יש תחושות, תובנות וקול פנימי שיודע ת'אמת.    

 

  היא נחמדה הADD הזו. אני חושבת שהיא אישה ואני מחבבת אותה.

  

 —————

 

   ומה עושים עכשיו?  

   אל תשאלו בפרטי. לא שאיכפת לי לענות, באמת :)
   עשרות מיילים הגיעו היום עם שאלות. מכל מיני סוגים.
   כי זה פרטי, כי זה חושף, כי מה פתאם לשאול בחוץ, בבלוג.
   ואני מבקשת מכם –    
   תשאלו בחוץ, בבלוג – אפילו בראשי תבות, בלי שם. 
   שידעו, שיראו ויבינו כמה הרבה אנשים, המון אנשים. 
     
    

   ולמעט תשובות שביכולתי האישית לגמרי, הלא מקצועית לחלוטין,
   המסייגת את עצמה מראש, והמנסה רק לתת כיוון כללי ביותר. 
   
   לדעתי צריך לחכות רגע. לקחת אוויר. סבלנות. כן, בטח, סבלנות :) 

   לקרוא, והרבה. להכנס לפורומים שעניינם הפרעות קשב – גם למבוגרים. 
   לא להתעלם מהתגובות. לשאול שאלות, לא לקחת את מה שמייעצים שם
   אנשי הפורומים כדבר המומחה, תשובה מוחלטת, אלא רק כעוד עצה,
   דעה פרטית של בעל נסיון. המלצה בלבד.
   לזכור שגורם הגנטיקה ע צ ו ם ולהתחיל להביט לצדדים –
   בלזכור שבעולם מאובחנים בין שבעה לעשרה אחוז מהילדים. כמעט
   עשירית מאוכלוסית העולם. 
   להכנס לרשת, ולקרוא ולקרוא ולקרוא –
   גם באנגלית. יש הרבה יותר חומר קריאה ומחקרים וספרים ובכלל.
   ככל שתקראו יותר, תכירו יותר. תזהו. סימנים אחרים, אנשים אחרים,
   יהיה לכם יותר קל לזהות דברים אצלכם, מה "שייך" מה לא.
   לא כל פזור נפש, כל דחף פטפטני ומשהו שפורח מהזכרון מצביע לשם.
   להתחיל לאסוף אינפורמציה מכווננת על עצמכם, שתוכלו לדווח ולפרט
   מתוך נקודת מבט חדשה ומודעת למי שיאבחן אתכם. 

   אחר כך.
   אחר כך, כשיעבור קצת זמן, והדברים יורגשו בכל מיני רמות, ותהיה
   החלטה או ידיעה פנימית שכן, "כנראה יש בזה משהו ששווה בדיקה" 
   אפשר לעשות אבחון אמיתי.
   הוא נעשה בכמה שלבים.
   שיחה עם פסיכולוג / פסיכיאטר מומחה לענייני ADD – יש  ההולכים
   לניאורולוג – בעיקר עם ילדים -שיחה שבה מבררים הרבה דברים, קצת
   דומה, אולי אפילו הרבה לשאלון הזה.
   ואחרכך עושים מבחן טובה או מבחן דומה שאני אברר את שמו :) –
   אלו מבחנים מול מחשב. יושב הבן אדם מול מחשב ובמשך כשבע עשרה
   דקות אמור ללחוץ e n t e r בכל פעם שמופיעה אות על המסך. הן מופיעות 
   בגדלים שונים אם אני זוכרת נכון, אני לא בטוחה, ובדחיפות משתנה וזהו.
   אה, כן כשמופיעה האות x –  אסור ללחוץ enter.
   נשמע פשוט נכון? נראה אתכם מצליחים לא ללחוץ כשאסור. אימפולסיביות!
   אם אכן יש לך הפרעת  קשב, רואים את זה בתוצאות, במספרים.  
   במועד מאוחר יותר, נותנים ל'נבחן כדור ריטלין, מחכים חצי שעה וחוזרים
   על המבחן. בתוצאה הפעם, גם אם השתעממת מראש, ידעת לקראת מה
   אתה הולך ודי לא התחשק לך לשבת את השבע עשרה דקות האלה מול
   המסך, להפתעתך הגדולה, אם יש לך הפרעת קשב, הפלא ופלא, עם
   הריטלין, היא לא מורגשת. התוצאות מצויינות ממש, אם הריטלין השפיע
   כפי שהוא מסוגל. בצעת את המטלה באותה מידת הצלחה של אדם שלוו,
   רגוע ובעיקר מרוכז. 
   באבחון שני, ששמו נעלם מזכרוני כמובן, הבדיקה די דומה, אבל התוצאות 
   בה מפורטות ומדוייקות יותר.

   איפה עושים אבחון? לדעתי הלא מוסמכת שבדקה עכשיו בשטחיות,
   בטלפון, עם קופת חולים כללית, קופות החולים מאפשרות אבחון לילדים
   עד גיל 25 בתשלום. אין הנחות באבחון. יש השתתפות של כ 30 %במימון
   הריטלין לילדים מאובחנים. עד גיל .18 או במקרים חריגים עד סיום התיכון.
   לכן, עדיף ל ד ע ת י לעבור אבחון במכון פרטי. עולה הרבה כסף, נעשה
   במתכונת מסחרית ומתקתקת לקוחות אבל חסכתם התרוצצויות בין רופאים,
   טפסי 17 וכו' ואובחנתם במקצועיות ובמהירות.

   מרגע שאובחנת מתחילה דרך לא ארוכה.
   אם נפלה החלטה לבדוק אופציה כימית, אז עדיף בהתחלה איש מקצוע
   מצטיין – פסיכיאטר בדרך כלל – שיודע ויכול לבדוק ולתמוך ולהקשיב
   עד שתגיעו למינון האופטימלי. עניין של שבועות קצרים בלבד, ויתכן
   שאפילו פחות. אחר כך רופא המשפחה יכול לרשום את המרשמים.
   הדרך פתוחה לחפש את פתרונות אחרים. יש ששמחים לדעת ולהבין,
   וממשיכים את חייהם כרגיל, יש שמגלים תגלית חשובה ומדהימה
   ויוצאים לדרך טיפולית / רגשית עם נתון חדש ודרמטי. יש שבודקים את
   החיזוקית, אלבויים,טיפול פסיכולוגי התנהגותי מכוון לadd –
   ויש שמחייכים ומסגלים את עצמם לנתון החדש / ישן שנכנס לחייהם. 

   על עוד ספר אני מבקשת להמליץ למי שמתעניין – "ילדי האינדיגו" –
   הוא ספר מעט "רוחני", ואני מתנצלת, בעיקר בפני עצמי :)
   א ב ל
   בספר הזה מוצגת תיאוריה מאד מעניינת, שלדעתי, יש בה מניצני
   האפשרות שאולי, יתכן, במצב רוח מסויים, יכול להיות ש….
   ויתכן שזה קשקוש גמור –
   האמת? אין לי מושג – לשיפוטכם –
   ילדי האינדיגו – הצבע החדש – הם בעצם התחלה. הם הסמנים, הניצנים
   הראשונים של שינוי אבולוציוני. שינוי הקשור יותר לאיך המח שלנו עובד
   מאשר לכמה גבוהים וחסונים אנחנו לעומת אבותינו הקדומים.
   שינוי הגורם לאנשי האינדיגו להיות "טובים" יותר לאבולוציה, להמשך הקיום
   האנושי, "יעילים" יותר. ולמה? אז ככה. הם הרי מצויינים במיוחד במה
   שהם מצויינים וכמעט חסרי תועלת בנושאים אחרים שבהם היכולות שלהם
   ממש נמוכות. אם היינו נותנים להם ללכת בדרכם, לא מחייבים אותם להכנס
   לעיסוקים, לימודים בסדר הרגיל שבו מתנהל העולם, הם היו באופן טבעי
   "מבזבזים" פחות זמן ואנרגיה על דברים שבהם הם לא יכולים להביא תועלת,
   כי כבר ברור שאין טעם, ומתמקדים במה שהם מצויינים בו – מכאן, מינימום
   בזבוז זמן ומשאבים חלשים ומכסימום ניצול משאבים חזקים = יעילות.
   זו בערך התיאוריה של הספר, אבל בלי קשר לצד הזה, המעט מוזר ותמוה
   שבו, יש בו התבוננות יוצאת דופן ומלאה אהבה והבנה אמיתית את הילדים
   האלה, נדירה בהבנתה וקבלתה השלמה של ילדי האינדיגו – 
   שלנו או בעצם שלי –  אז לך דע.

 

   אני מזכירה ומדגישה שכל הכתוב כאן הוא בגדר מידע כללי וראשוני .
   אין בו שום כוונה מלבד לתת כלים ראשוניים ממש למי שמעוניין. 
   וכמובן לזכור שלא כל פטפוט כפייתי, חוסר יכולת לסיים ספר לפעמים,
   קוצר רוח פנימי, קושי להתרכז במשהו או אפילו כמה כאלה ביחד הם
   בהכרח "זה" – 

 

   אני מקווה שהצלחתי לעזור למי מכם.

   על פי כמות המיילים, אני מאמינה שכן, שהצלחתי להדליק נורה אחת או שתיים.

   איזה כיף :)

 

  .