בעינים שלי ראיתי. החטא ועונשו.

 

 

 

בעינים שלי ראיתי. החטא ועונשו. מאה עמודים בערך. 59 ש'ח.
וראיתי עוד: החטא ועונשו / אנה קרנינה / אנקת גבהים / חלף עם הרוח/
נשים קטנות / זעקי ארץ אהובה / ניקולס ניקלבי / ג'ין אייר – רשימה חלקית.
ספרים ממיטב הקלאסיקה – [לא הישראלית]. כריכה רכה. בערך מאה עמודים.
פונט בינוני בגודלו. רווחים גדולים בין השורות. מחיר אטרקטיבי מאד.
על גב הספר תקציר העלילה וציטוט קטן –
"אולי אני טועה" – אמר קרנין -"לא" – אמרה אנה לאטה, מביטה ביאוש בפניו
 הקרות – "אני מקשיבה לך אבל חושבת עליו, אני אוהבת אותו ואני המאהבת שלו.
 אני שונאת אותך ואני מפחדת…עשה בי כרצונך" 

למה בדיוק 'זָה' טוב?
איזו מטרה 'זָה' משרת?
מה בדיוק תורמים הספרים המקוצרים והתמציתיים האלה?
מה ולמי?
מי קורא אותם? באיזה גיל ולאיזו מטרה?
האם נער/ה בני חמש עשרה, שש עשרה יכולים להכיל, להבין או בקיצור לקרוא
ולהכיל כראוי את 'האחים קרמזוב' או את 'אנה קרנינה'?
למה צריך לקרוא ספר רציני וטוב בתרגום זול, רווחים גדולים, פונט מעצבן
ובאופן כללי מוצר שמשדר את ההפוך מהקלסיקה שאליה הוא שייך,
למה צריך לקרוא ספר שחוויתו ה'קריאתית' גדולה ומרגשת הרבה יותר מה'ספור הסיפורי'
שלו, מהפרטים הכרונולוגיים שבו,
האם כדי לרצות מורות ביומן ספר חודשי?
כדי להתהדר בידיעת העלילה?
איפה מתהדרים היום בצטוט מ"החטא ועונשו"?
האם זה לא מיותר ואווילי לתת משימה כזו לילדים בני ארבע/חמש עשרה אם
המטרה של קריאת ספרות טובה בכל מקרה נכשלת כשהם קוראים את הגירסה
הממוסחרת, הנפרטת לפרוטות והמעליבה כמו זאת?

זה לא מחטיא את המטרה ומיותר?
האם יש ערך לשינון וציטוט ריקים מתוכן וקריאה אמיתית?
האם לא עדיף שיקראו את המדע בדיוני, קומיקס, הארי פוטר או מה שמעניין ומרתק
אותם ויחוו קריאה אמיתית, מלאה התרגשות והזדהות?
מה הטעם בלדעת את ספור העלילה של ניקולס ניקלבי אם לא קראת אותו באמת.
במלואו, חווית מילים, תחושות, עושר שפה ודקויות שאינם בסינופסיס של בספר.
האם מי שקרא 'אנה קרנינה' בתמצית וקיצור ושפה עכשווית יחזור ויקרא את הספר המלא?
אני בספק.
האם מי שקרא את 'דייויד קופרפילד' בגרסה של חמישים עמודים, בלי עושר תרגומי
מצויין וחוויה 'קריאתית' חזקה יחזור לקריאת הספר בבגרותו, או שיגיד לעצמו:
קראתי כבר בבית ספר. אני יודע על מה זה וזהו. 

או ההיפך?

עדיף שידעו את הספור של ניקולס ניקלבי גם בגירסתו האינסטנטית, השטחית,
המתורגמת בקלות מקלדת, ומכווצת ומצומצמת רק לעיקרי העלילה?

אם הייתי מציעה להתייחס באותה צורה ל'שירה' של עגנון
או 'מיכאל שלי' של עמוס עוז או 'מלך בשר ודם' של משה שמיר
?

ואני לא מתייחסת כמובן לספרי ילדים ונוער צעיר מה שנקרא :)
לשלב שבו הם לומדים לאהוב קריאה  – לשלב שבו כל צרוף מילים שמעביר
חוויה טובה, מסקרנת, מהנה, מוביל אותם להפנים ולהתאהב במה שיש
למילים, לספרים לתת להם.

אם הייתי שרת החינוך :) הייתי בלבטים גדולים –

ובסופו של דבר, אני חושבת, הייתי מעדיפה שיקראו את הדבר האמיתי,

גם אם המחיר יהיה שהם לא יקראו קלאסיקות בכלל.

                     

 

                            *     *     *

 

 רציתי לצלם בעיקר את ה'חטא ועונשו' – 

 גם לי הוא היה בלתי אפשרי בגיל  חמש עשרה, למרות ש'מלאתי את המשימה' –

 וגם היום אני לא לוקחת  אותו לקריאה חוזרת לפני השינה בחורף :)

 אבל…הוא אזל. היה מבצע 2 +1 חינם. הוא בטח היה החינם לא? 

 

 

כמה הרבה חשיבות אני מייחסת לקריאה של ילדים –
http://www.notes.co.il/chelli/27386.asp
"מנוריקו סאן דרך תעלומת הביצה ועד המלך מתיא"

 

 

ותזכורת לתעלומת התרגום, האיורים וההוצאה לאור –
http://www.notes.co.il/chelli/29433.asp
(אם מישהו קורא גרמנית ומוכן לעשות שרות קטן מאד נשמח ונודה)   

 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • נועה  On 6 במרץ 2007 at 21:40

    כשהייתי קטנה, אבא שלי הביא לי גירסה מקוצרת ומותאמת קצת יותר לנוער, של "גוליבר בארץ הגמדים (והענקים)".
    אהבתי את הספר הזה מאוד.
    רק לפני שנתיים-שלוש קניתי את הגירסה המלאה כי זכרתי חסד נעורים לספר, ולמרות שאני נהנית ממנו כבוגרת, אין סיכוי שהייתי מוצאת בו משהו כילדה.

    כנ"ל לגבי "מסע הפלאים של נילס הולגרסן" שנאבקתי איתו בתור ילדה בת 10 (וזה באמת לא ספר מאוד קליט לילדים קטנים) רק בגלל הסדרה המטופשת מהטלוויזיה.

    או בקיצור, אם זה מה שיעזור לנוער לקרוא קלאסיקות, אפילו "בקטנה"- אני בעד.

    אהבתי

  • אלה  On 6 במרץ 2007 at 21:50

    אמנם קראתי את כל הקלאסיקות הגדולות, אבל כשהייתי ילדה נהניתי מספרים קלילים יותר. אני מאמינה שכל מה שיכול למשוך אנשים צעירים לספרות מעניינת, כשר. אדם לא קופץ בן לילה לקרוא את האחים קרמאזוב, מספרי רומח הדרקון. צריך משהו באמצע.

    אהבתי

  • Islay  On 6 במרץ 2007 at 23:09

    בת 15, התרגום הזמין על המדפים של החטא ועונשו היה מאוד בעייתי. נסי את התרגום של קריקסונוב מ-95 ואולי בכל זאת תקחי אותו לקריאה לפני השינה.

    אהבתי

  • דוד שליט  On 7 במרץ 2007 at 00:33

    כולכם מוזמנים, מחר למחסן של בית אריאלה, מכירת הספרים הרבע-שנתית
    כתבתי בעבר http://www.notes.co.il/shalit/26118.asp
    הרבה אוצרות, קניתי שם היום כמה, ובגרסה מלאה.

    אהבתי

  • רוני  On 7 במרץ 2007 at 00:54

    את סיפורי שקספיר לילדים. קראתי אותם כילדה, ואני מקריאה אותם לילדיי. כשגדלתי קראתי חלק מהמחזות בהנאה רבה. אין סיכוי שהייתי חוצה אותם בגיל צעיר.

    אהבתי

  • A  On 7 במרץ 2007 at 01:03

    שיש ספרים שאפשר להקל על ילדים לקבל ולקרוא בגרסא קלה , למשל פינוקיו או היידי בת ההרים או פוליאנה ואפילו רובינזון קרוזו, אבל לקצר את מאדאם בוברי או
    לכסח לזקן ולים את הצורה זה ממש מוגזם.

    אהבתי

  • חגית  On 7 במרץ 2007 at 08:10

    עליזה בארץ הפלאות, מרי פופינס, מאה ואחד כלבים
    פו הדב, כל אחד מאלו הוא סיפור מוצלח שנכתב ע"י סופר אחר, אבל אם תשאלי ילדים הם יגידו שוולט דיסני כתב.
    הגרסאות האלבומיות עם התמונות מהסרטים שולטות בשוק
    ומיועדות לילדים בגיל הרך.
    לדעתי הקלאסיקות באריזה רכה רוכבות על גל ההצלחה של וולט דיסני.
    האם זה רע?
    בעיני כל מה שמקרב ילדים לספרות הוא טוב. גם אם לא יקראו אח"כ את הגרסה המלאה (והיפהפייה) של עליזה בארץ הפלאות, החוויה של הספר תמשיך ללוות אותם.

    אהבתי

  • ח ל י  On 7 במרץ 2007 at 08:25

    אולי לא הצלחתי להבהיר ולהסביר את עצמי באופו ברור ומדוייק. אין לי מספיק מילים להעביר כמה הקריאה לילדים ונוער היא קריטית בעיני – חוץ מלבקש ממך לגשת לכאן –
    http://www.notes.co.il/chelli/27386.asp

    אני חושבת שצריך לעודד ולמצוא דרכים, ערמומיות ככל שיהיו לגרום לילדים/נוער לקרוא, כולל ספרי קומיקס ומה שרק
    א ב ל
    תקצירים של קלאסיקות ענק לא תורמים ולא כלום.
    מה הטעם בלדעת את ספור העלילה של ניקולס ניקלבי אם לא קראת אותו במלואו, חווית מילים, תחושות, עושר שפה ודקויות שאינם בסינופסיס של בספר.

    בסינופסיס יש את ספור העלילה ונניח דיאלוגים מרכזיים וגם הם 'מושכים' לכיוון שפה עכשווית ומדוברת – אז מה הרווחנו?
    רוצה שיקראו גרסא קצרה ומעוקרת מהערך המוסף של הספרות?'מסכימה' לגרסא קצרצרה של 'בדמי ימיה'? רוצה בעוד עשר שנים גרסה קצרה של מה שיהפך לקלסיקה – עוז, א ב , מאיר שלו, אלי עמיר רוצה אותם מתומצתים לארבעים עמודים

    בנוסף לעובדה שאני לא מאמינה שקריאת ורסיה מעוקרת ותמציתית של ספר מעניקה סוג של חוויה
    שבזכותה מישהו ירצה 'עוד אחד כזה'

    אהבתי

  • תמי  On 7 במרץ 2007 at 08:49

    לא מסוגלים להבין קלסיקות. אין להם את הבשלות הרגשית וניסיון החיים שדרוש כדי להבין יצירה שהיא פסקת יצירתו של סופר שכתב אותה בגיל 40-60 לרוב. זו לא אשמתם. מה גם שמחסום השפה (תרגוים ארכאיים) והקושי להתחבר לתרבות שונה בזמן שונה מקשים עליהם עוד יותר. ואת זה אני אומרת בתור תולעת ספרים שבילתה את רוב ילדותה בדרך לספריה וחזרה ממנה. קראתי הכל בלי הבחנה. הבנתי לעומק מעט מאד.
    כדי לעודד אהבת קריאה אצל ילדים, גם כאלה שלא הומניים בנטייתם, צריך להתאים את הספרים לרמת ההתפתחות שלהם. יש ספרי ילדים ונוער מעולים. עובדה שילדים קוראים את מאות העמודים של הארי פוטר בלי לחפש גרסה מקוצרת. ספרי מד"ב ופנטזיה מסוימים כמו המשחק של אנדר הם דוגמה נוספת. ספרים שיש בהם דמויות של נערים ונערות כמו המאהב של א.ב. יהושע או מישהו לרוץ איתו של גרוסמן (רוב הספרים של גרוסמן בעצם). למה שילד בן 16 יתחבר לאנה קרנינה? מה לו ולעולם שלה? הרי באים בטענות לגברים בני 30 שהם לא מבינים נשים ורגשות, אז בגיל 16?
    בקיצור, אני חושבת שהאשם הוא במשרד החינוך ולא בילדים.

    אהבתי

  • ח ל י  On 7 במרץ 2007 at 08:52

    והמאהב חי ובועט בתוכנית הימודים. כתה י'ב וטוב שכך. בלי גרסא מקוצרת בחנויות. פשוט ספר מתאים ונכון להם. והטענות אכן למשרד החינוך ולחמדנות של הוצאות הספרים –

    אהבתי

  • חגית  On 7 במרץ 2007 at 11:13

    בתי למדה את "משהו קטן וטוב" של קארבר במסגרת לימודי ספרות (כתה יב'). אתמול היה לה מבחן, וכשעזרתי לה להתכונן שוחחנו על הסיפור והיא הגדירה אותו כ "סיפור דפוק". שאלתי למה, והתברר שהיא שופטת את הסיפור לפי השאלות ששאלה המורה, כשהשאלה הראשונה היתה – מה ניתן ללמוד על מערכת היחסים בין בני הזוג מתוך שיחת הטלפון. שאלתי אם הם דיברו בכתה על קארבר ועל סגנון הכתיבה שלו, והיא ענתה שלא. אז סיפרתי לה, בהתלהבות של אוהבת קארבר, ופתאום היא ראתה את הסיפור אחרת לגמרי. לדעתי פעמים רבות דווקא המורים לספרות בבית הספר מרחיקים את הילדים מאהבת הספר, בעיקר בגלל השאלות הסגורות והמובנות שלא מאפשרות לילד להפליג במחשבות על הטקסט אלא לקרוא אותו "מבעד לעיני המורה".
    דניאל פנק כתב על כך בספר "כמו רומן", שם הוא ממליץ להקריא לילדים בקול רם (גם לתלמידי תיכון), בלי לבחון אותם על התוכן אחר כך. רק כך, הוא טוען, ניתן לקרב בני נוער לספרות.
    מצטערת על התגובה הארוכה, אבל הנושא ממש "בדמי", ואני חייבת עוד משהו קטן ומרתיח – במבחן (אתמול) התלמידים התבקשו לנתח שיר "אנסין". השיר היה גן נעול של רחל, אבל במבחן לא היה כתוב את שם המשורר, רק ההקדשה שמופיעה במקור מתחת לכותרת – לזר.
    בתי הייתה בטוחה שזה שם המשורר עד ששלפתי מהמדף את שירת רחל. לדעתי מדובר פה בפספוס ענקי של בית הספר – יש פה את כל החומרים שתלמידים אוהבים: גם שיר שהופיע ב"שיר שלנו", וגם סיפור האהבה הנכזבת של רחל לזלמן שזר. במקום להשתמש בשיר לקרב בני נוער לאהבת השירה הרסו את כל המומנטום , ועכשיו עשרות ילדים מסתובבים בתחושה שאת גן נעול כתב לזר…
    זהו, סיימתי ללהג :)

    אהבתי

  • ימימה  On 7 במרץ 2007 at 13:08

    ילדים בהחלט מבינים עומקים. רק לא כאלה שנועדו לגילאים מבוגרים יותר. אני לא זוכרת שהתרשמתי במיוחד מ"סיפור פשוט" או "והיה העקוב למישור" כשלמדתי אותם בתיכון (היתה לנו תכנית בית ספרית מיוחדת, לא אתפלא אם לא כולם יודעים במה מדובר) אבל כשקראתי את סיפור פשוט בתור גדולה חשבתי שזה אחד הדברים הגאוניים ביותר שנכתבו.

    הבעיה היא שיש די מעט סיפורים שהתאימו את עצמם בדיוק לגיל הזה, שבו קצת קשה עם עומקים.

    וחגית – אני מסכימה עם כל מילה שלך.

    אהבתי

  • עופר  On 7 במרץ 2007 at 13:27

    "ילדים בני 16 לא מסוגלים להבין קלסיקות"?
    מאיפה הבאת את זה? כל מה שיפה בקלסיקה היא שהיא על-זמנית. היא יכולה לדבר לא רק לזמנה אלא לכל תקופה. סופוקלס לא רלוונטי לימינו? קפקא? התנ"ך?
    קראתי בתיכון את החטא ועונשו והתפעמתי. היו יצירות שלא אהבתי ולא דיברו אלי. אז מה? גם היום יש, וימי התיכון שלי עברו מזמן.הסוד, כפי שאמרו כאן כבר, הוא איך ללמד. לא צריך להאכיל את "הנוער" בכפית. אם יצליחו להעביר להם את היופי והרלוונטיות של יצירות גדולות לימינו, הם יבינו ועוד איך.

    אהבתי

  • טלי  On 7 במרץ 2007 at 14:23

    חלי- למה צריך את התקצירים האלה? כדי לעשות כסף כמובן…
    מטרתם היחידה היא מסחרית, ולכך נוספים חלק מהמורים וחלק מהתלמידים שחושבים שללמוד פירושו להקיא על הדף את תקציר העלילה של ספר. מסכימה איתך לחלוטין שאין בכך שום תועלת, ובעיניי יש גם נזק, מפני שככה קשה עד בלתי אפשרי להישבות בקסמן של היצירות. הגרסאות שהזכרת הן הכי בעייתיות, לטעמי, מפני שהן אמנם תקצירים אבל ארוכים, וככה אפשר לטעות ולחשוב שזה המקור, מה גם שלרוב צריך בלש צמוד כדי להבחין במירמה, כי הם נוטים, משום מה, לא לכתוב באופן בולט שזה תקציר. אפילו אני, שאוהבת מאוד ספרי ילדים ונוער, קוראת, קונה, מבקרת ומעיזה להגיד שאני מבינה בתחום דבר או שניים, "נפלתי" פעם עם תקציר של הלורד פונטלרוי בטעות…
    גוליבר הוא דוקא לא דוגמא טובה, כי זה ספר שמעולם לא היה בצורתו המקורית מיועד לילדים או אפילו לנוער, ועיבודיו לקטנים כמעט יצרו ממנו יצירה חדשה, ללא הפוליטיקה שהמקור מלא בה.
    עיבודי דיסני למיניהם הם בעיני "לא ספרים". את סרטי דיסני אני ממש מחבבת פעמים רבות, אבל הדברים הכרוכים שמבוססים עליהם הם נייר ועטיפה וטקסט וציורים, אבל ספרים של ממש הם לא…
    דוקא בגרסאות המקוצרות באמת לגיל הרך אני יותר סלחנית. כשיש עיבוד של 5 עמודים ל"עליסה","פינוקיו" או "פיטר פן", יש באמת איזו התחברות ל"ידע עולם" כללי ומניעת בורות (בשורוק)
    וקשה לטעות ולחשוב על סמך זה שזה באמת מחליף את המקור. לגבי פיטר פן אני אפילו נמצאת עכשיו בהתלבטות- יצאו לו המשכים ו"הקדמות"- "אבק כוכבים" המקסים ו"אבק פיות או המסע להצלת הביצה" הככה-ככה, וגם "פיטר פן בארגמן" שלא קראתי. השניים הראשונים מתאימים, לטעמי, לגיל יותר צעיר מפיטר פן המלא המקורי, ולכן אני תוהה אם שווה להסתפק בינתיים בסרט של דיסני כדי לתת את הפרטים שיאפשרו להינות מהגרסאות האחרות, ולשמור את פיטר פן המקורי והמלא לשלב מאוחר יותר.
    מה שכן- באמת שהגרסאות שתיארת הן דבר ממש מתועב ומיותר בעיניי

    אהבתי

  • טלי  On 7 במרץ 2007 at 14:25

    לא שכחתי שהבטחתי להגיב שם במקום ההיא שנמחקה, אני בתקופה די חסרת סבלנות ומגיעה לך תגובה סבלנית ורצינית. זה עוד יגיע.
    ((-:

    אהבתי

  • מוֹמוֹ  On 7 במרץ 2007 at 14:55

    את המאהב – לא בקלות אבל קרא.
    ששאלתי אותו אם אהב ונהנה – עשה פרצוף של "סבלתי כל רגע ושניה שקראתי"

    בטוחה שלקרוא שוב את הספר – הוא לא יחזור.

    מצד שני האחות שלו היתה צריכה לעשות "יומן קריאה" מ-"הסיפור שאינו נגמר"
    מכיוון שהיא קצת עצלנית – קראה את הסרט ב-DVD ומכיוון שזה לא הספיק – קראה את הספר (מהאמצע… לסוף) ואחרי שהתייאשה – שאלה אותי לגביו (אני מכירה אותו בע"פ ויש לי כמה גירסאות שלו בבית..)

    אהבתי

  • דנה  On 7 במרץ 2007 at 16:38

    במקרים בהם מדובר בקלאסיקות כבדות – עדיף להכיר את התקציר (שאגב, אינו חייב להיות ברמה נמוכה) – גם אני בילדותי קראתי קלאסיקות מקוצרות – את כל כתבי שייקספיר ואת כתבי אוסקר ויילד. עד היום אני זוכרת את שמות המחזות של שייקספיר ואת תקציר העלילה – איני בטוחה שהייתי מסוגלת ו/או נכונה לשבת ולקרוא את כל המחזות…

    אהבתי

  • A  On 7 במרץ 2007 at 17:08

    שהעובדה שאת זוכרת שמות של מחזות ואת תקציר העלילה זה דבר שתורם לך משהו?
    ביג דיל. זוכרת את העלילה. זו בדיוק השטחיות
    וחוסר התרבות האמיתית שקצורי הדרך מובילים אליהם. מרוצה מזה שזוכרת שמות של מחזות.
    מה החוכמה לזכור שמות של מחזות, מה ההשג הגדול?

    אהבתי

  • תמי  On 7 במרץ 2007 at 17:53

    לא כתבתי שקלסיקות לא מתאימות לזמננו אנו. כתבתי שהן לא מתאימות לילדים בני 16. וודאי שקלסיקה מעצם הגדרתה היא על זמנית אבל זה לא הופך אותה לעל גילית.

    אהבתי

  • תמי  On 7 במרץ 2007 at 17:54

    כתבתי שצריך להתאים את רמת הספר לרמת הילד. גרוסמן סופר עמוק וא.ב. יהושע גם וכתבתי שהיצירות שלהם שכוללות גיבורים בגיל הנעורים מתאימות לילדים.

    אהבתי

  • עופר  On 7 במרץ 2007 at 20:41

    ואני חוזר ואומר – אם לא לקרוא קלסיקות בגיל הנעורים, אז מתי? אני לא מדבר על גיל 12 וגם לא על פוקו, אבל את לא רואה איך אפשר לקרוא את "הדבר" בגיל הזה ולהצטמרר? או את "מכתבים למשורר צעיר" ולהבין שזה מדבר אליך, ממש אליך, כאילו רילקה הוא אחיך התאום.
    אז מתי נקרא את הקלסיקות? בגיל 25, לקראת סוף הלימודים, אולי בגיל 30, בין החתלה לעוד לילה במשרד? אולי בגיל 80, בבית האבות.
    יש כל מני ילדים. וכל מני קלאסיקות. ומי שירצה, ימצא את מה שהוא צריך. אבל לא צריך לקצץ ולהאכיל בכפית.

    אהבתי

  • תמי  On 7 במרץ 2007 at 20:53

    אם הבנת מהתגובה שלי שאני בעד לקצץ ולהאכיל בכפית. אני בעד להתאים את הספרים לבני הנוער.
    את הקלאסיקות נקרא בגיל 25, או בגיל 30, או בגיל 80. בשעות הפנאי. כשנהיה מסוגלים להבין אותם. לפי מה שאתה כותב לאף אחד מעל גיל 18 אין זמן לקרוא ספרים. מעניין איך חנויות הספרים שורדות.
    ואתה לא "חוזר ואומר" אלא אומר משהו אחר לגמרי מאשר בתגובה הקודמת שלך, שבה התיחסת להתאמה של קלאסיקות לימינו אנו ולא להתאמתן לגיל הקורא.

    אהבתי

  • עופר  On 7 במרץ 2007 at 23:50

    להיות בן 16 ולקרוא קלסיקה שמדברת אליך (מי צריך בכלל להבין את כל המשמעויות שלה? מספיק שמשהו יחדור) זה כמו לגרד את העור של היד ואז לתפוס חוט חשמל חשוף. זאת הרגשה שלא שוכחים. ואת מציעה ללפף הכל בתחבושות.

    אהבתי

  • אילאיל  On 8 במרץ 2007 at 09:40

    בני נוער אינם אחידים כפי שמבוגרים אינם אחידים.
    לא כל המבוגרים מסוגלים ורוצים להתמודד עם הקלאסיקות האלו בגרסתם המלאה.
    אז אין מה להאשים את בני הנוער בקושי הזה.
    בוודאי שאין ללכת ולקצר ואני מסכימה לגמרי עם חלי בעניין הזה.
    זו פגיעה אנושה ביצירה שלמה ומושלמת, מעשה שהוא אנטי-תרבות.
    השיקולים הם ציניים ומערכת החינוך נותנת לכך יד.
    מה שנשאר לאחר הקיצור הוא הסיפור [הפבולה] אך לא הספרות…

    אהבתי

%d בלוגרים אהבו את זה: