ה י ו ם פברואר 2007
השבוע שהיה בענייני יומולדת 11 –
.
– לודא עם אבא שאבישי אכן יגיע להעביר סדנת תיפוף גוף כי הוא רוקד במיומנה ויודע איך לשמוח
– לבדוק ש'מקס ברנר' זוכרים להכין שולחן להרבה בנות 11
– לצלם אותה עושה פרצופים
– לצלם דברים בבית שמספרים עליה – ההזמנה למעלה
– לערוך על המחשב הזמנות לידות בכיתה
– לשלוח חנות להדפיס 20 הזמנות
– הזמנה = תמונת סטילס מודפסת
– לדבר חצי שעה בטלפון עם החנות כי משהו השתבש בפיקסלים
– למכונית. לרמזורים. לחנות. לראות מה קורה עם עימוד התמונה
– להכנס לשאול כמה עולה מארז 'צ'רלי צ'פלין' למתנה נוספת, היא כל כך אוהבת סרטים שלו
– עצירה בסופר פארם מגבונים לידיים לטיול כתה מחרתיים ו'רסקיו' לכלבה נגד רעמים
– פופקורן למסיבת פיג'מות קטנטנה שמתוכננת אחרי המסיבה הכיתתית
– שוב לסופר. קורנפלקס מעוד סוג, אולי אלה שנשארות לישון לא אוהבות את זה שיש בבית
– אין את כל המצרכים לעוגה, שוב מכולת. אבקת אפיה + קקאו
– לעבור בשלוש חנויות כדי לחפש חצאית ורודה שהבטחתי לנסות למצוא.
– לא מצאתי
– ל"ספור פשוט" בנווה צדק. ספר. מתנת יומולדת שנותנים לכיתה, ככה זה אצלנו בבית ספר.
– לשוק, כולל יסורי מצפון ורכישת סרט ילדים צרוב כי עוד אין בדיוידי ואני רוצה סרט/הפתעה
– לא ישראלי. אף פעם לא ישראלי בצרובים. לא מוסיקה. לא סרטים. לעולם.
– טלפון לאופיר חברתה הטובה ואמא שלה שמארגנות לזאתי שלי מסיבת הפתעה בבית שלנו ביום ראשון אחה'צ
– ועוד כמה לשתי אמהות שיסיעו את בנות הכיתה אחרי בית הספר אלינו
– קצת אוכל וממתקים למסיבת הפתעה ומשהו לאכול כי הן רעבות אחרי הלימודים
– בלונים מהחנות במרכז
– מפיות
– עוגת שוקולד
– להכין דף גדול שכולן יכתבו ויציירו עליו ביומולדת, לשכוח אותו בבית. עם הטושים.
– לרוקן את המצלמה. להטעין את הסוללה
– להסביר להורים שלי איפה 'מקס ברנר'
– ללכת לחפש נעלי 'בובה' כי צריך והבטחתי
– למצואולגלות בבית שהן קטנות במספר, לגלות למחרת שאין לי זמן להחליף אותן השבוע, יחכו.
– לחפש שמפו בריח תות
– להתלבט אם הן ירצו חומרי יצירה, בכל זאת שישבת זה הרבה זמן, לקנות ליתר בטחון, לדעת שמיותר
– לחפש את הספר מיתולוגיה. למצוא
– לנשום
– ללכת רק פעם אחת בים
– הגיע יום שישי. לאסוף מבית ספר. אין חוג כדורגל היום . אוכל, לנסות לישון מעט. היא לא מצליחה.
– התרגשות
– התלבשות
– היא מחפשת איך ומה, למרות התוכניות מראש ומצליחה להראות כלכך מתוקה וקטנה וגדולה ביחד
– מקס ברנר here we come לפעם ראשונה מסיבת יומולדת רק בנות ולא בבית.
– לא היה בכי. לא היה ריב. לא היה מדון. הייתה שמחה גדולה. ילדה גדולה.
– וגם ההמשך הישר אצלנו בבית היה תענוג. שישי/שבת פיג'מות נמשך עד חמש אחה'צ.
– היה פשוט שמח, הסרט הצרוב התעלם מרגשות האשם שלי וזכה להצלחה גדולה. גם הפופקורן,
ואז הן הלכו וחזרו לשקט שבבית. היא ואני והזמן להכיל ולהרגע, כי היי, מחר זה היומולדת באמת,
היא מביטה בי ומחייכת את החיוך הזה שלה
עכשיו מוצאי שבת. כמעט עשר. תכף ה 25 לפברואר מתחיל –
– נרדמה. הרוסה מעייפות הילדה שלי. בת אחת עשרה פחות שעתיים. מקולחת. פיג'מת מיקי. סמוקת לחיים משמחה ואושר.
– ועכשיו אני הולכת לנפח המון בלונים ולתלות לה בחדר כמו כל שנה,
– לסדר שולחן קטן ליד המיטה, כמה מתנות קטנות,
– פנקס תלושים ממני אליה. 12 תלושים מ'זה שווים. עדיין לא מודפס –
– לסדר ולשטוף ת'בית. הייתה כאן מסיבת פיג'מות עם פופקורן ושוקולד ומחבואים ומשחק המשחקים שנקרא אסור לדרוך
על הרצפה, רק על מה שיש ע ל הרצפה,
– ולמרות שהן היו רק שלוש ילדות, כ ל הבית שלי על הרצפה
.
ועכשיו, החלק שאני הכי אוהבת,אני רוצה
לכתוב לה, לפני שתתחיל שנתה החדשה מכתב
שיספר לה,
לילדה שלי כמה, כמה אני אוהבת אותה וכמה אני שמחה שדווקא היא שלי.
.
בשמחות.
תקריב 
תגובות
מזלטוב
איזו הזמנה מקסימה, פכים קטנים של ילדות מאושרת :-)
אהבתיאהבתי
חלי, מז"ט
עד 250
אהבתיאהבתי
הדובי המכוסה מקסים. בא לי אותו.
אהבתיאהבתי
על מערכת? כבוד. רוק'נרול.
אהבתיאהבתי
מזל טוב (-:
אהבתיאהבתי
מזל טוב !!
הזמנה יפה-יפה
:-)
אהבתיאהבתי
בגלל הרווחים שלך בין האותיות בכותרת קראתי בהתחלה "הזמנתי יומולדת". זה רעיון נהדר להזמין יומולדת.
תחגגו ותהנו!
אהבתיאהבתי
ותודה רבה על המתנות
:-)
אהבתיאהבתי
מזל טוב
תשתפי בתוכנית?
אהבתיאהבתי
מאיפה האיקס מיקס דריקס המקסים הזה
וגם להגיד שכבר מאוחר :))
אהבתיאהבתי
.
אהבתיאהבתי
שאני אבא ולא אמא. אלוהים כמה פרטים. מי יכול לזכור הכל?
לא להתנפל עלי. אני מוריד זבל כשאומרים לי.
ומזל טוב.
אהבתיאהבתי
לי יש יומולדת ביום שלישי!
דגים שכאלה…
:)
וככה חלפו להן 22 שנים מאז יומולדת 11.
אהבתיאהבתי
אהבתי את התיאור חסר הנשימה עד להפי אנד
אהבתיאהבתי
לאיה הגדולה
אצלינו היא הכי קטנה
יום מיוחד לך היום
כי את מתחילה עשור
שיעבור העשור הבא
בדיוק ככה בשמחה
היה נחמד בחגיגה
כי היתה שמחה רבה
|חיבוק|חזק מסבא וסבתא
אהבתיאהבתי
נשמע שהיה לכם יופי של יומולדת, שמח ואוהב. בהצלחה בהמשך הפסטיבל. תיאור הריצות מסביב למסיבה מוכר כ"כ.
אהבתיאהבתי
מה זה סדנא לתיפוף גוף?
מיומנא כזה?
ומה זה מזרקי שוקולד?
נשמע כל כך שמח אצלכן
נהדר
אהבתיאהבתי
מי צריך אבא?
אהבתיאהבתי
מ'זתומרת? כולם צריכים את אבא שלהם –
וכמה שיותר.
אחלה אבא יש לילדה שלי. :)
אהבתיאהבתי
את אמא נהדרת. ובתגובה הקודמת התפלק לי ה-עם והפך ל-אם. אז תדעי שאינני עילג.
אהבתיאהבתי
אין ספק שאת אמא מופלאה. ומזל טוב!
ואני אוהבת לקרוא אותך ומחזיקה ממך מאוד.
וגם שימחת היומולדת, באמת, ראויה להערצה.
אבל
(זה ארוך, ואני לא בטוחה שזה במקום, אז יש סיכום בשורה האחרונה שאפשר לדלג ישירות אליו)
קראתי את הפוסט הזה לפני שעתיים, ומאז הוא מתהפך לי בבטן הלוך ושוב. אני יושבת לתומי, מנסה לעבוד, והמחשבות שלי חוזרות שוב ושוב לתיאורך את החגיגה המאוד נחמדת הזו.
וברור לי שזו קודם כל הקנאה שלי, כילדה שלא קיבלה גם לא חמישית מהשפע הזה של אהבה ושל תשומת לב, בימי הולדתה וגם בימי לא הולדתה.
ובכל זאת אני רוצה להגיד כאן רגע, בזהירות, ולא מתוך רצון לפגוע, ואני מקווה שגם תקבלי את תגובתי ברוח הזו.
כמתבוננת מהצד על מירוץ החימוש ההורי, והרי ימי ההולדת נהיים הפקות גדולות יותר משנה לשנה. (אני זוכרת שאמרו, לא כל כך מזמן: ליצן? לנו לא היה ליצן בימי ההולדת כשהיינו קטנים!. והנה, גם הליצן כבר התיישן, וריגושים חדשים בפתח, גדולים יותר, יפים יותר, יקרים יותר) – אני שמחה שאני לא אמא. כי אלוהים יודע איך אפשר לגדל ילדים בתוך המירוץ הזה אל הגרנדיוזי.
ואני חושבת שמעטים האנשים שיש להם את הפנאי הפיזי, הנפשי, הכלכלי והרגשי לתת כל כך הרבה, כמתואר כאן. כאמור, ברוח וגם בחומר.
ואני, מה לעשות, סוציאליסטית דפוקה, וזה לא מרפה ממני. אני מתקשה לראות (לקרוא) שפע מבלי לחשוב על אלה שלא נהנים ממנו.
והם הרוב, הו, הם כל כך הרוב.
וכן, אפשר לתת בחום ובתשומת לב, ולזכותך ייאמר, היומולדת המקסים הזה לא נקרא כמו חגיגת קומפנסציה של הורים עשירים. ממש לא. קראתי את תשומת הלב לפרטים הקטנים של הלב שמתפוצץ מאהבה ורוצה רק לשפוך ולהעתיר עוד ועוד.
לא באתי לקלקל שמחות. אני שמחה מאוד שהילדה שלך מקבלת ממך את כל מה שילד צריך לקבל, ועוד הרבה יותר. זה מחמם לב. באמת.
ואז אני חושבת על הילדים שאין להם הורים כאלה, שמביטים סביב, ורואים ילדים כמו הילדה שלך, שחיים בענן של אהבה ושפע וביטחון. והשפע אשכרה גולש לצדדים.
ולא רק הם. גם אמהות מסוימות. אני תוהה, ליבן של כמה אמהות נחמץ כשהן קראו, כי הן לא יכולות.
והסיכום המובטח:
פעם יומולדת היה חגיגה נחמדת. כיום הוא חתיכת הפקה.
אהבתיאהבתי
זוש יקרה –
אם באמת קראת לפרטים והבנת שהשפע הוא בפרטים, בתשומת לב וביכולת כתיבה וצילום של אמא,ולא בשפע הכלכלי והנוצץ אז על מה את מלינה בזהירות כה רבה?
אני אגיד לך בזהירות ובלי להתנצל לשניה על סוג של הורות בחרתי לי להיות, אם אפשר לבחור, שבחשבון הכלכלי, אם נרד רגע לרמות קטנטנות, לא היה ביומולדת הזה כלום שעלה בתכל'ס יותר מיום הולדת מפוצץ בממתקים ובמבה והפתעות ואולי אפילו קוסם – הוא רק היה צבוע בצבע אחר עם בחירות של משפחה שלי. זה הכל.
ועם היכולת שלי להתבונן מקרוב ולפרוט לפרטים ולהרבה הרבה מילים את החיים שלי.
ואכן הלב נחמץ עבור ילדים שגדלים בחסכים.
ועל חסכים רגשיים כואב הלב יותר מאשר על אלה
החומריים. יש לי פוסט בדרך כבר הרבה זמן,
על איך העולם מתהפך –
ומי שמוצא עצמו מתנצל הוא ההורה המשקיע, המוותר על דברים בחייו – הרגשיים לא פחות מהחומריים כדי להיות הורה שהוא ושותפו להורות בחרו היות.
אני אמא אחראית. אחראית לבטחונה, שלוותה וילדותה של הבת שלי. ככה הייתי תמיד. מהרגע שהיא נולדה. ואני שמחה ושלמה עם ההחלטה שלי – החלטה שעלתה לי הרבה. גם בבחירות קריירה שעשיתי, בוודאי בתכלס של החיים,בכיס., בבחירות הפיננסיות.
אבל ככה בחרתי. כזו אמא אני.
ואם את שמחה שאת לא אמא, אני לא אנסה לשכנע אותך אחרת – אבל לספר לך, במסגרת ההורות אחד הדברים שאת מקבלת לטוב ולרע :-)) זו היכולת המופלאה ןהמקוללת להיות מצויינת בפרטים –
אם תקראי את הרשימת סידורים שלי בימים האחרונים תראי שלזכור לקנות קקאו לעוגת יומולדת זה סידור הכרחי ויותר נעים מלהזמין עוגה מקושטת בכל קונדיטוריה שכונתית –
:))
מצאתי את עצמי מפרטת לך המון דברים בדקות האחרונות ואז התרגזתי על עצמי ומחקתי –
לא הבנתי האמת –
העובדה שהורים אחרים מגדלים את ילדיהם בדרעים אחרות משלי, צריכה לחייב אותי להתבונן שוב בהחלטות שלי?
את כותבת שאת מבינה שהכל היה לא ראוותני
ושאת מקנאה בשפע. גם הרגשי.
אני לא מוכנה לעמוד ולו לשניה בעמדת התגוננות על השפע הרגשי שיש לי עבור הילדה שלי.
זה מה שיש לי,שפע, והלוואי שיהיה לי תמיד לכל אהובי.
הייתה לילדה שלי יומולדת אחת עשרה מלאה כלטוב ושמחה ואהבה וחברות וסבא וסבתא ואבא ואמא – ואני כל כך שמחה שהענקתי לה אותו. הלוואי שתמיד :))
ועל הילדים האחרים…המייל מגיע תכף
אהבתיאהבתי
וכל אחד יכול, צריך רק להתבונן ולרצות.באחריות :))
אהבתיאהבתי
אני לא חושבת שאת צריכה להיות בעמדת התגוננות. את אוהבת, את מביעה את זה, וכאמור – הלוואי שכל הילדים בעולם יקבלו מה שאת נותנת. הלוואי.
אבל
זוכרת את הרגישות שלך לילדים שלא קיבלו תעודה מהודרת כי ההורים שלהם לא שילמו כמה שקלים לבית הספר?
אז נכון, את לא בית ספר ואין לך מילימטר אחריות על הילדים האחרים. ויתרה מזו, למרות שאין לך אחריות כזו, אני קוראת אותך כאן, ואת עושה גם בשבילם.
ואת צודקת לגבי תשומת הלב. זה נכון שכמעט שלא צריך בשבילה כסף. אבל צריך בשבילה פנאי נפשי ורגשי, וגם הוא משאב יקר, שלא לכולם יש, בעיקר כי אצל מי שרוב תשומת הלב שלהם מופנית למאבק קיום שוחק ויומיומי.
אין לי תשובה חד משמעית לגבי מה בדיוק הפריע לי בפוסט הזה, שהרי לרגע לא חשבתי שיש משהו לא בסדר במידת האהבה שיש בך אל ילדתך, ובדרך בה את מפגינה אותה. להיפך.
אולי זה משהו באופן הדיווח המפורט שלך כאן.
שבעצם הכתיבה על זה כאן – ואני לא מאמינה שאני כותבת את זה – אבל כשזה מתדווח במרחב הציבורי למחצה של הבלוג (שניה, אני הולכת להלקות את עצמי על שחרגתי מדעתי המוצקה שבלוג הוא רשות היחיד) זה כבר חורג ממהות החגיגה ונהיה משהו אחר.
ובדיווח הבלוגי – ולא בחגיגה עצמה – היית, בעיני, פחות רגישה מבדרך כלל, ואני מניחה שזה מה שצרם לי.
אהבתיאהבתי
במקום לכעוס על הורים שמגדלים את הילדים שלהם כבדרך אגב, שיושבים במשרדים שלהם ומפתחים קריירה על חשבון הילדות המוזנחת של הילדים שלהם. ולפתוח פה על הורים שמגדלים ילדים ומתלוננים ומקטרים כמה קשה ועל מה הם מוותרים כל הזמן,ןזורקים אותם על מטפלות מצאת על מי להתנפל. אשה מקסימה שלפי מה איך כותבת היא מגדלת את הילדה שלה ברגישות והרבה אהבה. אני אומרת לך מנסיון שלי. עם אמא שלי. לא צריך הרבה כסף. חלי צודקת צריך רצון ואהבה ודמיון ולהתייחס לילד שלך בתור עולם ומלואו, לא חשוב כמה יש לך. סוציאלית גיבורה חסרת ילדים..
אהבתיאהבתי
מזל טוב והרבה נחת ושמחה. גם לי משהו צרם וגרם אי נוחות. היתה לפחות עוד תגובה אחת כשהגעתי לכאן בבקר שהיתה בוטה מאד ונמחקה. אולי התחושות שלי משותפות גם לאחרים שלא הגיבו וכדאי להרהר בכך.חזרתי עכשו כי לא רציתי קודם להשבית שימחה או להישמע קטנונית ונרגנת, אבל בכל זאת לא היה לי נוח וחזרתי בסוף יום העבודה לנסות להעיר או להאיר, אם כי לא יודעת מהו שאינו ברור לי. האהבה והתתפעלות מאד מורגשים. גם המחשבה הרבה וההקפדה על דקויות והכשרון. אבל כולה יום הולדת 11. ככה? בגודש כזה עורכים לילדים יום הולדת כח שנה? משהו בגודש הזה, הכתיבה על זה , מתוך שמחה והתרגשות אני מאמינה, לא מתקבל טוב. זה נראה אולי כמציב סטנדרט (לא של השקעה רגשית אלא של השקעה חומרית וגם בזמן) שבלתי אפשרי לרבים. ויתר על כן, אני מאמינה שגם לא נחוץ ואולךי אפילו לא מתאים לילדים. אני בעד שכל ילד יהיה מלך וכל ילדה מלכה פעם בשנה, ושיהיו ימים קסומים עם הפתעות. ובכל זאת. לא יודעת איך לנסח את הרגשתי. אולי כי זה באמת מעורב. יחד עם ההשתדלות הרבה והרגש הרב שניכרים יש כהות או הגזמה. אולי אסוציאציות שלי שעלו בי כשקראתי את הפוסט והתגובות אליו יבהירו. כמו ביקור בחנות מתוקה ומעוצבת לעילה ומבושמת שמוכרים בה מתנות חמודות ואורזים נורא יפה. כמו פורום של עבודות יד שאני מציצה בו לעתים או פורום לציפוי עוגות. המון התפעלויות. המון מאמי ויאמי. ובאמת נורא חמוד, מושקע ויפה. אבל נראה ללי מוגזם להפוך כל יום הולדת לפסטיבל והפקה. האם אמא זה מה שאמא אוהבת וטובה אמורה לעשות? אני גם הייתי אמא נורא משקענית ופורים הוא דוגמה (מזמן מזמן) לתחפושות שתפרנו והכנו.. זה לא זר לי.
אהבתיאהבתי
זה בכלל לא היום הולדת. אם היא או כל אשה/אם אחרת הייתה כותבת בכזה פרוט על תחפושת פורים או יום שישי בגן או איך מכינים עבודה לכיתה זה היה אותו דבר. הדבר היפה שחלי הצליחה לעשות זה לפרוט לפרוטות קטנות, להגדיל בזכוכית מגדלת את אין ספור המשימות והמחשבות שעוברות בראש נשים בניגוד לגברים.
גם תאור רגיל של עבודה וסופר ולאסוף ילד מהגן אם היה מפורט לעשרות מחשבות ומטלות קטנות היה נשמע אותו דבר. זה לא השפע שהרג אתכן בנות קטנות, זה הגודש שהיא הצליחה להגדיר במילים.
כי גם אני קראתי בפרטים הקטנים ואין כאן כלום מפואר ויוצא דופן חוץ מאשה מוכשרת במילותיה וביכולת שלה לכתוב חיים.
כשרון יפה יש לה ליפה הזאת ואני שמח שאני לא אשה.
אהבתיאהבתי
אני קוראת אותך ומתענגת. ומקנאה.
הייתי רוצה לחזור לילדות שלי, הייתי מוכנה לחזור גם לילדות של הבת שלך…
מקנאה בקשר שלכן.
מזכיר קצת את בנות גילמור הקסומות, מכירה?
אהבתיאהבתי
קצת מתבייש שגנבתי לך איזה שלוש שעות בשבוע הזה.
מזל טוב טוב
עכשיו אפשר לנוח חצי שנה, ולהתחיל לחשוב על היום הבא.
אהבתיאהבתי
טוב אני קטנונית
אז יצאתי לבדוק מה היה מנקר עיניים ומוגזם ביום הולדת של הילדה שלך שאני האמת הרוסה עליה
בערך 20 תמונות מודפסות
שולחן מתוקים במקס ברנר לבערך 20 ילדות
סדנא שחבר של אבא העביר (מידע פנימי)
שלוש ילדות למסיבת פיג'מות
פופקורן ועוגת שוקולד
סרט צרוב מהכרמל (גם אני חטאתי וקניתי אחד)
ספר מתנה לכיתה
נעלי בובה
קצת ממתקים
טלפונים לעזור לחברות שלה לארגן מסיבת הפתעה כי הן בכל זאת בנות 11
לנפח בלונים
לסדר שולחן מתנות
לכתוב מכתב ליום הולדת
הגזמת רחל.
אהבתיאהבתי
יופי. נראה שהיה כיף. גם היום הולדת וגם ההכנות. לי יש עוד חודשיים לפני שמתחילים הסידורים :-))
אהבתיאהבתי
אל תתנצלי!
את אמא נפלאה, שכל בת הייתה מאחלת לעצמה.
את אכפתית, מסורה, יצירתית, משקיענית ובעיקר אוהבת. זו המתנה האולטימטיבית!!!
אהבתיאהבתי
לפני הכל- המון המון מזלטובים לילדה שלך ולאמא שלה ואבא שלה וסבא וסבתא שלה ולכל האנשים שחוגגים את עצם קיומה ואוהבים אותה כל כך.
באמצע- התלבטתי אם להגיב מעבר לזה כי גם לי, כמו לזו ש משהו "חרק" בתיאור הזה. חשבתי שזה לא ענייני ומה פתאום להגיב אבל אחרי שקראתי את כל הדיון החלטתי להגיב בכל זאת (ואפילו כתבתי תגובה ארוכה ארוכה שנמחקה ואני משחזרת אותה עכשיו, כי זה חשוב לי).
בניגוד לזו ש, אני דוקא ממש לא שמחה שאני לא אמא, ומשוכנעת שעוד אהיה, ושאהיה אמא אוהבת ומשקיענית ואחראית ושוב אוהבת.
בניגוד לזו ש אני גם ממש לא מקנאה, כי יש לי אמא נפלאה שתמיד נתנה ונותנת לי להרגיש שאני עולם ומלואו בשבילה, בדיוק כמו שאת עושה למען ילדתך.
ולמרות שכמו זו ש וכמוך, חלי, ליבי נכמר ומתכווץ אל מול ילדים שאין להם, אני ממש לא רואה בזה נימוק לא לתת לילדה שלך, ואין לי ספק שכשיהיו לי ילדים הם יקבלו הרבה יותר ממה שאתן לילדים אחרים, וממש כמו שהיום אני נותנת לילדים שאני אוהבת באופן אישי יותר ממה שאני נותנת לילדים "זרים".
ובכל זאת, משהו צורם לי.
וחלק ממה שצורם לי לא שייך אלייך ספציפית אלא לסטנדרטים שהשתלטו על כל יומולדת או ארוע של ילדים וניפחו אותו וחרגו מכל פרופורציות.
אין ספק שהארוע שלכם הרבה יותר קולע לטעמי האישי מהסטנדרט של ליצן-קוסם-די.ג'יי-פיצה.
הגרסא שלכם הרבה יותר איכותית, ובטוב טעם אמיתי ומשלבת חן, ויצירתיות ואהבה וכל מה שצריך- באמת באמת ובלי טיפת ציניות.
ועדיין- לטעמי, זה יותר מדי.
גם בית קפה וגם מסיבת פיג'מות וגם סדנת תיפוף גוף וגם מסיבת פיג'מות וגם סרט וגם מסיבת הפתעה וגם וגם וגם- זה יכול בשקט למלא ימי הולדת מופלאים של שלוש-ארבע-חמש בנות 11 שונות, או כמה וכמה ימי הולדת שונים של אותה ילדה.
אני יודעת שחלק גדול מזה זה הסטנדרטים המטורפים והמוגזמים שהשתלטו על הכל- חלק מזה זה ילדים שמתחפשים בכמה תחפושות באותה שנה, או ילדים שיש להם שלושה ילקוטים וארבעה קלמרים (בו זמנית), או כלות שמחליפות כמה שמלות בחתונה אחת (למרות שהן כבר לא ילדות, אז זה קצת חורג).
וברור שזה לא את אלא משהו הרבה יותר גדול ממך, אבל דוקא בגלל שאת נמנעת מללכת עם העדר ומלהכנע לטירוף של השיווק והפרסומות ודוקא בגלל שכל כך חשוב לך להקפיד על איכות, אני שואלת את עצמי ואולי אותך- למה צריך כל כך הרבה בבת אחת?
אצל חלק מההורים ההגזמות האלה נובעות מרגשות אשם ומאשליות שהשקעה חומרית תפצה על הזנחה רגשית. אבל כיוון שאת כל כך לא כזאת, למה להכנס לסיחרור?
הרי את יודעת שאת אמא מצויינת ואת יודעת שהילדה שלך יודעת שאת אמא מצויינת, גם בלי הגם וגם וגם הזה.
נכון- להיות אמא זה להשקיע. ולרוץ, ולהתרוצץ, ולהיות קצת מותשת והרבה גאה ומאושרת אחרי יומולדת של הילדה שלך. ועדיין- הבנות באמת היו נהנות פחות אם הן היו מתכרבלות מול סרט שיש לכן בבית ולא סרט הכי הכי חדש? היה קורה משהו אם אחת החברות היתה אוכלת בבוקר קורנפלקס מסוג שהיא פחות אוהבת? או סנדוויץ'? או שאריות מעוגת היומולדת של אתמול?…
בתור אמא בטוחה ושלמה באימהות שלך ובעצמך ובילדה שלך, כמו שעולה מכל מילה שיוצאת ממקלדתך, לגמרי מותר לך להוריד הילוך. לטעמי זה גם יותר כדאי ויותר "נכון".
ואחרי הכל- שוב מזלטוב ורק טוב, ומעבר לדיון העקרוני והחשוב על סטנדרטים של ילדות (עם שורוק), ביומולדת של הבת שלך ובחיים שלך הדיעות של איזו מישהי מהאינטרנט לא באמת רלבנטיות… (-:
אהבתיאהבתי
טלי :))
אני אענה לך קצת בקצרה כי אני בדרך לפוסט עקרוני בעניין הלמה שלך :))
-למה לא סרט חדש?
-למה לא קורנפלקס לחברה שאני מכירה מגיל שנה ויודעת שאת זה שיש בבית היא לא אוהבת?
בגלל ששכחתי לקנות והצטרכתי לקפוץ שוב לסופר? שווה לי
-למה גם מסיבה לכיתה וגם שתי חברות אחרכך הבייתה לישון ואז מה אם קוראים לזה מסיבת פיג'מות? למה לא?
למה מסיבת הפתעה?
כי הן מתאספות אחרי בית ספר, מנפחות בלונים, צועקות הפתעה ומרגישות נהדר לתת אהבה לחברות שלה, מרגישות גדולות ורוצות וזו יוזמה שלהן למה לא?
מה להגיד?
אני לא מרשה לכן לעשות לה מסיבת הפתעה?
וחצאית ורודה חדשה ליומולדת? בטח ובשמחה גם אם אני אעבור בשלוש חנויות ולא אמצא –
איזו שאלה. ואם אין בסופו של תהליך…הכל בסדר.. אבל מה רע בלנסות?
את חושבת שהיה משנה למישהו שזה הסרט ההכי חדש? לא.ואת יודעת שלא. זה לא בגלל שהוא הכי חדש ואין שום תחושת השגיות ומרוץ – זה סרט שדובר בו בבית ורציתי לשמח אותה –
מה קורה? רציתי לשמח את הילדה שלי.
איזה משפט פשוט.
איך אני שוב עומדת כאן וסוג של מתנצלת?
לכי קראי ספר שנקרא "אין לי מושג איך היא עושה את זה " -כולו ככה וכולו הפוך.
מה בלבל כאן בפוסט הזה?
ההמון מילים? ההמון פעלים?
אין לי סטנדרטים לעמוד בהם. בוודאי שאין לי רצון 'להראות' או לעמוד מול ואין לי תחושת סחרור
ואפילו אין לי רצון להוריד מהלך :))
החיים מורכבים גם מהמון מחשבות ורגשות וסידורים – וגם ההורות ואם הצלחתי לפרוט אותם למילים שהצליחו להעביר את תחושת הגודש, האין סוף עיניינים קטנים ….טוב.
אני מצרפת לך קישור לפפוסט אחר שלי –
הוא שונה? וכל כך לא – הנה
http://www.notes.co.il/chelli/23077.asp
כריך שוקולד שלוש שכבות ובוכריות יומולדת
אהבתיאהבתי
את מדהימה
הפוסט הזה והפוסט על הסנדביץ ריגשו אותי מאוד.
ממש ליוו אותי במחשבותי כמה ימים
אני נורא לא רוצה שההערות האלו יחבלו באוטנטיות ובכנות של הפוסטים הבאים.
אהבתיאהבתי
נורא רציתי להמנע ואולי אני אמחוק אחרכך, כי שוב אני מסבירה ומתנצלת –
עלה פחות מיומולדת בבית עם קוסם נוראי שעושה המון רעש, ממתקים,חומוס בחצי פיתה או משהו דומה, עוגה, שקיות הפתעה ונקוי הבית והכתמים אחר כך – וגם עברתי כאלה :)
היא בת אחת עשרה. הם כבר לא רוצים קוסם ובמבה. זה גיל רגיש. יד אחת בבובות ויד אחת בבנים – צריך למצוא דרך מאד מדוייקת ועדינה איך להתנהג עם כל התחושות האלה.
ואני אגיד לך מה שכבר כתבתי. בכתיבה יש משהו מעצים. מגדיל. בטח בדרך שבה אני כותבת. –
תרגיל שעשיתי עם עצמי –
קחי עט וכתבי את הסכום הת'כלסי –
לא פרוטי נפתולי רגשותי ומה ניסיתי שיהיה. ת'כלס.
אופססס נכון? :-))
אהבתיאהבתי
איך חלק מהאנשים יקראו את הפוסט. הרשות נתונה להם לא להריץ אותו למחשבון עלויות ולסביבתו.
יש גם אנשים שהפוסט חימם להם את הלב.
אהבתיאהבתי
אין כמו מתנה מפתיעה ליולדת וגם לתינוק החדש בבית. תמיד מחמם את הלב.
אהבתיאהבתי
אין כמו אמא
אהבתיאהבתי
למה לא? כי זו חגיגת צריכה מיותרת, כי העולם מוגבל במשאבים שלו, כי חגיגיה כזו יוצרת אצל הילדה שלך תחושה שאין גבול, אין גבול למה שיינתן לה, אבל יש גבול. ה"אין גבול" הוא באהבה, לא במוצרים. לכן הגם וגם וגם הזה מעלה תחושות מעציבות. זה גדוש מדי. את מבטאת כאן אהבה דרך מוצרים…
אהבתיאהבתי
מדהים
אהבתיאהבתי
מרגש!
אהבתיאהבתי
טרקבאקים
[…] אמר אמא ממוטטת, לא כמו פעם, אבל בכל זאת, […]
אהבתיאהבתי
[…] וחוץ מזה, ארבעה ימים זה ממש, אבל ממש לא מספיק זמן כדי להתכונן, […]
אהבתיאהבתי
[…] ע'ע ימי הולדת, חופשים וסתם כי […]
אהבתיאהבתי
[…] תורים, ארגונים, לימודים, בחינות, אישורים, תחפושות, ימי הולדת, […]
אהבתיאהבתי