ועדת החינוך, התרבות והספורט אישרה :
לא תותר כניסת גורמים מסחריים לתחום בתי הספר.
הצעת החוק של ח"כ זבולון אורלב אושרה פה אחד –
( ללא הצבעתה של רונית תירוש שהסתייגה ומאד מיהרה למקום אחר )
ועדת החינוך, התרבות וספורט אישרה היום פה אחד את הצעת החוק לאיסור
כניסת גורמים מסחריים לבתי הספר. על פי החוק, יוכלו מנהלי בתי הספר לאסור
כניסתם של גורמים מסחריים לשטח בית הספר למטרות שיווק, פירסום,הצגת מוצרים
מסחריים וחלוקת חומר פרסומי לתלמידים בשעות הלימודים – כמו כן, לא יוכלו גורמים
מבית הספר למסור פרטים של תלמידי בית הספר לצרכי המשווקים.
מישהו ידע או העלה בדעתו שבית הספר ימסור פרטי תלמיד לצורכי מסחר?
למה האיסור כניסה לא יהיה מקובע בחוק עצמו? למה לשיקול דעת המנהל?
רק לפני כחודש התבקשו תלמידים להגיע לבית הספר רמב"ם בקרית – שמונה
לבושים בצבעי כתום, כצבע הלוגו של?…… נחשו תלמידים……כן! של חברת
אורנג' שתרמה חדר מחשבים לבית הספר.
בשבועות הקרובים תועלה ההצעה לקריאה ראשונה בכנסת.
אני מנסה לחשוב על דרך אפקטיבית לעצור את עשרות/מאות הלוביסטים מטעמי כל
החברות המסחריות שיתנפלו ויתחנפו וישכנעו וישחדו את המאה ועשרים שלנו לקראת
הקריאה הראשונה והשניה.
אני מנסה לחשוב איזו דרך יש לנו, ההורים, אלה שמרגישים איך מסעות פרסום ושטיפות
המח מתקבעים אצל הילדים שלנו. איך אנחנו יכולים לעזור להצעת חוק הזו להיות?
אני מבינה שמליוני דולרים רבים והרבה מסעות פרסום עומדים ותלויים בילדים שלנו –
אלה שקמים בבוקר ומתמתחים על הסדין עם המצויירים האלה –
מצחצחים שיניים במשחה שיניים שטעימה להם –
מתלבשים מתחתון עד נעל ספורט במה שהם בחרו –
את הלחם עם השוקולד למריחה או החומוס הם 'אישרו' –
הילקוט נבחר ונקנה בקפידה בתחילת השנה –
המחברות, הקלמר, המדבקות, הקלפים, החטיף, הארטיק בקיוסק –
לפעמים ההחלטה בין הלווין לכבלים נופלת בגללם –
שאלו את איילת, ארבעת ילדיה רצו 'השמיניה' – לא עברה לhot? עברה גם עברה –
הרבה בידיהם של הילדים שלנו. ולא מתוך פינוק, חוסר גבולות או השחתת מידות –
לא חושבת. אם אני הולכת איתה לקניות וצריך, נניח שוקו לבוקר והיא מעדיפה סוג מסויים,
ואני אחרי נסיון להיות אמא אחראית וצרכן אחראי (נסיון אמרתי) רואה שאין הבדל משמעותי
במחיר השוקו, אקנה לה את מה שהיא מעדיפה. כנ"ל לגבי משחת שיניים וקלמר –
העובדה שהיא ילדה, לא שוללת ממנה בעיני, את הזכות לטעמה ולהעדפותיה –
א ב ל – הרעיון שאנשי שיווק לקקניים ומיומנים יתפשו אותה בחצר בית הספר,
יתנו לה דוגמית של משהו ויסבירו לה ולחברותיה שרק זה cool ושתגיד בבית שחייבים –
האמת? הרעיון הזה, מוציא אותי מדעתי.
כל אנשי השיווק/מחקר/מכירות מספרים לנו בשנים האחרונות שכל המחקרים מראים
ומוכיחים שאכן הילדים, מגיל מסויים, אכן מחליטים על כמות לא מבוטלת של מצרכים
שאנחנו צורכים והם בעצם הקהל שאחריו מחזרים –
והם מבינים שכמה שיותר צעיר – יותר נוח להטבעה והחתמה.
את שטיפת המוח בכל אמצעי הפרסום הרגילים, אין בכוחינו לעצור –
אבל את שערי בית הספר והבית הפרטי שלנו –
אנחנו גם יכולים, וגם חייבים לסגור – פשוט לסגור.
אנחנו בחרנו אותם לכנסת. הם א מ ו ר י ם להיות הקול שלנו.
אני מאד מקווה שהצעת החוק הנכונה הזו תעבור ותאושר גם בכנסת.
לא רק בועדה. שהיא תהפוך מהצהרת כוונות למשהו אמיתי. ונכון.
למציאות בהירה, אמיתית, חסרת אינטרסים להוציא אלו המיועדים לטובת הילדים שלנו.
אני מאד מקווה שהיא תאושר פה אחד.
אבל כבר סיפרתי לכם שאני נאיבית.
תקריב 
תגובות
היא תביא לדיפרנציאציה של רמת האיבזור ואמצעי הלמידה בבתי הספר.
בישוב שלי שני בתי ספר יסודיים: האחד שייך לשכונה מבוססת יחסית, ובו ההורים משלמים מכיסם המון כסף כדי להקים חדרי מחשב, ספריות מאובזרות, מזגנים בכל מבנה, שיעורי העשרה וכו'. בשכונה הישנה, אין ולו חצי ממה שיש בבית הספר השכן.
אלמלא היה בית הספר ה"עני" מקבל תרומות מחברות מסחריות, מצבו היה גרוע בהרבה.
עם זאת, גם לי לא נעימה המחשבה שבנותי תחשפנה בתוך בית ספרן לסרסורי מותגים.
פתרון? אין לי.
אהבתיאהבתי
אני איתך כמובן. אלא שאם יאסרו עליהם להיכנס לבית הספר, נציגי החברות המסחריות יחכו ליד שער בית הספר ושם יחלקו גלויות, מדבקות, פלאיירים או כל דבר אחר. לפני שנים ניהלתי מאבק בגלל שנציגי מעריב ניסו לשכנע בכיתה לבחור באיזשהו עיתון לילדים מטעמם.השנה, אחת ממטלות תלמידת כיתה ב' שלי היה לכתוב תקציר של ידיעות חדשות (מטלה רצינית ללא ספק) על דף שעליו מוטבע בגדול "ידיעות אחרונות". זה נכנס בכל דרך, כל הזמן.
אהבתיאהבתי
ההבדל בין מה שבבית הספר מקבל בדרך הטבע 'אוטוריטיביות' – אם יש מילה כזו :))
כי זה בבית הספר – ובשער..הוא הבדל, לא?.
אפשר לקחת אותם מהר מהר משם….סתם :)) או את יודעת, להבין שהחיים הם מערך מלכודות פרסום וללמד אותם ואותנו ללכת בין הטיפות, או לפחות להבדיל בין גשם ל_ _ _.
ואם יהיה חוק הגבול יהיה ברור –
ועבודות בית ספר לא יוגשו על נייר של ידיעות אחרונות אם לא יחולקו להם גליונות עם כל הלוגויים של כל העיתונים :)
אהבתיאהבתי
יעבור. שיהיה ברור עד לאן הם יכולים לפלוש לנו לחיים ולילדים.
אהבתיאהבתי
וואו, חלי, נגעת בנקודה רגישה כל כך. אני נלחמת כבר שנים שלא ישטפו לילדים שלי את הראש בתחומי בית הספר. שיהיה מקום אחד שבו יכבדו אותם כסובייקט ולא יראו בהם אובייקט לשטיפת מוח. הרי אפילו הכבישים מוצפים פרסומות ויש מסביבנו כל כך הרבה "רעש" צרכני אקוסטי וויזואלי. לפחות שבית הספר יהיה מקום נקי ומטוהר, שעוסק בעיקר, ומאפשר לתלמידים ללמוד וליצור, להיות הם. זה אולי נאיבי, אבל בתחילת השנה, כשמתנפלים עליהם נציגי המתנ"סים, החוגים והעיתונים ומבטיחים הבטחות, דעתם של הילדים פשוט נטרפת ואנחנו בבית נאלצים להדוף את כל הגחמות. שלא לדבר על כך שנציגי החברות מעבירים לעתים בכתה דף עם פרטים אישיים, ואחר כך אנחנו מקבלים את הטלפונים המשדלים שלהם, ולהצפה הזו אין שום גבול.
אני מסכימה אתך שמנהלי בית הספר הם לא חסם טוב, כי לעתים יש להם אינטרס שנציגי החברות יסתובבו בבית הספר,ולעתים גרועות במיוחד האינטרס הזה אישי לחלוטין (כן, אני רומזת על טובות הנאה אישיות, והיו דברים מעולם…
מערכת החינוך מועלת בתפקידה כשהיא מרשה לגופים מסחריים להכנס לתחומי בית הספר ולהחדיר אל התכנים שהילדים סופגים שם מסרים סמויים, שמעודדים חיים היפר-ריאליסטיים (אם להשתמש במונחים של בודריאר).
תודה שהעלית את הנושא והלוואי שמשהו יזוז.
אהבתיאהבתי
http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=264271&blogcode=5884224
אנא כתבי מכתב לשרה, אני חותם עליו.
אהבתיאהבתי
כל העניין הזה מתקשר לפרסומות בקלטות ילדים שעליו היה, בזמנו, דיון ענף אצל גילי-
http://www.notes.co.il/gili/12385.asp
אבל בבית ספר, שבו הילדים הם "צרכנים שבויים" זה באמת חורג מכל גבולות ההגיון והטעם הטוב.
את שואלת מה לעשות כדי להתנגד ללובי של המפרסמים שיפשטו על הכנסת- לדעתי כדאי לנסות ליצור קשר עם ועד ההורים הארצי או איך שקוראים לגוף הזה, ולבקש את תמיכתם, ובמקביל לפנות לכל פורומי ובלוגי ההורים שרק אפשר לחשוב עליהם, באינטרנט ובמקומות אחרים.
ואגב, הסיבה שאני כותבת "אפשר לפנות" ולא פונה בעצמי היא שלמרות שאני תומכת בעניין בכל ליבי, אני עדיין לא הורה בעצמי, ולכן אין לי ממש זכות לדבר בשם "הורים". אבל המאבק בהחלט ראוי וחשוב ולטעמי יש מקום אפילו לעשות את הדבר ההפוך, ולהשתמש בבתי הספר כ"חיסון" נגד מתקפת הפרסומות וכאמצעי ללימוד צרכנות וצריכת תקשורת נכונות, מבוקרות, ספקניות וביקורתיות.
ועוד אגב- לא צריכה להיות שום בעיה עם תרומה של חברות מסחריות לבתי"ס, אם, למשל, נתרמו מחשבים ועליהם מופיע הלוגו של החברה, זה בסדר.
אפילו אם נתרם אולם ספורט, נניח, ובכניסה מופיעה לוחית קטנה שעליה כתוב "באדיבות מכולת ברוך ובניו"- זה גם לגיטימי.
אבל להלביש את הילדים בצבע או לוגו מסויים ולהפוך אותם לפרסומת מהלכת, או להכניס "תוכן שיווקי" סמוי לתוך תכניות הלימודים, זה ממש ניצול של הילדים.
ואת יודעת מה? אם זה ניצול- שווה לפנות גם ליצחק קדמן ול"נציב הדורות הבאים" בכנסת. יש אדם כזה, לא יודעת מה שמו אבל אולי מישהו אחר יידע…
בהצלחה במאבקך הצודק!
אהבתיאהבתי
הורים צריכים לקחת אחריות. בלתי אפשרי למנוע לחלוטין את ההתמסחרות של החיים המודרנים.
מצד שני, מה שכדאי וצריך לעשות (לדעתי): לתת אלטרנטיבות נוקשות וברורות בבית. להסביר שוב ושוב לילדים שהמותג לא עושה את האדם. ש"ראש 1" ו"מעריב לנוער" הם אשפה מודפסת כמו שממתקים הם רעל לגוף.
אהבתיאהבתי
ממתקים הם לא רק רעל לגוף ו'עיניים' הוא עתון ילדים קסום –
האחריות שאני/את /אנחנו לוקחים בבית על הילדים שלנו היא דבר נתון ובכל אין צורך לדבר בו –
וגם ההסברים לילדה איך עובד עולם הפרסום, למה הפרסומות מממנות מה, ואיך בדיוק המניפולציה עובדת מוכיחים את עצמם במקרה הפרטי שלי, עד עכשיו…בואי נדבר עוד שנה.
בלי קשר להשקעה בבית בית הספר אמור וחייב להיות מקום נקי. נקי ממסחור, נקי אינטרסים מסחריים, נקי מטפסים שהמרים מחלקים לילדים כדי שימלאו פרטים כדי שבערב יתקשרו להורים ויבלבלו להם במוח לחתום על מינוי לעתון הזה או למועדון ההוא כי הילד קבל בבית ספר.
כל דבר שניתן בבית הספר מקבל משנה תוקף על ידי הילד – שיעמדו בשער וישחדו את הידים מצידי, שיפרסמו בהסעות, בשלטי חוצות מול בית ספר אם דחוף להם –
אבל שיעזבו את הטריטוריה של הלימוד, חינוך, ועיצוב נקי מהשפעות שהמילה היחידה שאני יכולה לכתוב בבוז גדול היא – מסחרה.
הילדים שלנו הם לא מסחרה.
ומי אמר למנוע לחלוטין את התמסחרות החיים?
אני? איך אני יכולה?
אבל שלא יגעו לי בילדה.
שלא יגעו לנו בילדים.
אהבתיאהבתי
תודה!!
התגובה הוגשה בחסות…
אהבתיאהבתי
כלומר אני מבינה שיש את הפרסונה שלך ואת האני האמיתי שלך אבל –
כדוגמנית שהשתתפה בקמפיינים למכור לילדים מילקי ושמילקי, את קצת חלק מהעולם הזה, את מתפרנסת ממנו. מה לך כי תליני? לפחות אותך לא רק סוחטים. חלק מכספי הסחיטה מגיעים לך לכיס.
אהבתיאהבתי
מעתיקה את עצמי מתצגובתי הקודמת במקום לשלוח אותך לשם :) –
ומי אמר למנוע לחלוטין את התמסחרות החיים?
אני? איך אני יכולה?
אבל שלא יגעו לי בילדה.
שלא יגעו לנו בילדים.
וגם –
כל דבר שניתן בבית הספר מקבל משנה תוקף על ידי הילד – שיעמדו בשער וישחדו את הילדים מצידי, שיפרסמו בהסעות, בשלטי חוצות מול בית ספר אם דחוף להם –
אבל שיעזבו את הטריטוריה של הלימוד, חינוך, ועיצוב נקי מהשפעות שהמילה היחידה שאני יכולה לכתוב בבוז גדול היא – מסחרה.
הילדים שלנו הם לא מסחרה.
ובעיקר..הנקודה והטענה העיקרית היא נקיון הכפיים בתוך שטח בית הספר. המקום שאמור להגן, לחנך וללמד את תלמידיו לא למסחר אותם –
העובדה שרדפתי אחרי המילקי והבטתי במבט מצועף אל תוך עדשות מצלמה במשך המון שנים :) לא מונעת ממני להלין על מה שאני חושבת שנכון להלין עליו — ואם היו מחלקים לילדי בית ספר דוגמיות מילקי קטנטנות ב ת ו ך שטח בית הספר הייתי חושבת שזה לא נכון לעשות.
אנחנו שוב בש.ג – למרות שהשתחררתי, אפילו ממילואים כבר ממש מזמן?
אהבתיאהבתי
וזוהי בעיקר זעקתם של הורים שמקדישים מעט מחשבה למסלול החיים של ילדיהם ולמה שאלו עושים.
אני מוכרח לומר שאני חרד מן הרגע בו ייכנס ילדי (היום בן 3) לבית הספר ויהיה חשוף, בעל כורחו, לכל הרע הזה.
מכבסת המלים של החיים המודרניים ממציאה לנו ביטויים כמו "תוכן שיווקי", על מנת להסתיר מעשים נפשעים שמותרים היום בכל חלקה טובה (ואת מי מעניינות כבר החלקות הרעות?).
מזעזע אותי לחשוב שבית הספר הופך לכר פרסום, וכבר מעכשיו אני מודאג מכך…
אהבתיאהבתי