אני יודעת שהזמנים סוערים וההתרחשויות רבות וגורליות –
אני מבינה שאי אפשר לשים לב ולהתרגש מכל ספור קטן –
אנושי וחשוב ככל שיהיה –
אבל……
מצאתי היום ב y net בקהילת חינוך את ההודעה הבאה –
ynet
נושא : שוויון? הצחקתם אותי! מה תגידו על זה:
תאריך : 31/01/07 22:41
מחבר/ת : שרונית14
מי ששלם עשרה שקלים מקבל תעודה מהודרת –
מי שהוריו לא שלמו, מקבל תעודה בניילון –
בית ספר – מדינת ישראל – 2007
בבית הספר היסודי במרכז הארץ, בו לומדות בנותיי – כותבת שרונית
יחלקו תעודות ביום שישי – עד כאן לא חידשתי.
יהיו שם תעודות ועטיפה לתעודה, יותר נכון שני סוגים שונים של עטיפות:
1. קרטון מהודר שיכסה את התעודה
2. שקית ניילון (שמרדף ללא חורים בצד).
את התעודה בקרטון היוקרתי יקבלו התלמידים שההורים שלהם
שילמו 10 ש"ח שהיו בתוך התשלומים של בית הספר בתחילת השנה.
את התעודות בתוך הניילונים יקבלו התלמידים שההורים שלהם לא שלמו…
משרונית,
מורה בחט"ב (שאין סיכוי שדבר כזה היה קורה בבה"ס שלי……….)
* * *
אני מנסה להרגיע את הבלוג שלי. את עצמי.
לא לכתוב כל כך הרבה כמו בשבועיים האחרונים.
אבל איך אפשר?
לא מספיק שהוריהם לא שלמו בתחילת השנה –
לא מספיק כמה זה מבייש אותם בלבם פנימה ומול המורה –
לא מספיק כמה הם בקשו מההורים שלהם להתאמץ ולשלם –
לא מספיק הבושה צובטת –
עכשיו גם כל החברים שלהם יראו –
זה חטא שאסור לחטוא מול איש, בוודאי לא מול ילדים.
כמה ילדים לא שלמו? זאת אומרת כמה הורים לא שלמו?
200 ילדים? נניח מאתיים –
לא יכול בית ספר למצוא 2000 שקלים מקופתו ולחסוך כל כל
הרבה עלבון והלבנת פנים מילדיו/תלמידיו?
אני רוצה להעביר את הספור הזה לשרת החינוך, איך?
אני מ ת ב י י ש ת.
תקריב 
תגובות
חלי יקרה מאד,
אני קוראת את הפוסטים שלך- בחיבה ובהערכה הולכות וגוברות.
הרגישות והשכל והאינטנסיויות של חוש הצדק שלך… ובעיקר- הסירוב להתייאש מכל הדברים הרקובים כאן בממלכה.
tomerlo(at)education.gov.il
שילחי לינק של הפוסט שלך לשם. שרת החינוך תקבל את זה. מבטיחה.
אהבתיאהבתי
שלחת? נראה את שרת החינוך מתפנה ומסדרת חיוך לחמישים ילדים באיזה בית ספר. היא תצא גדולה מהחיים. וגם את.
אהבתיאהבתי
באותה הזדמנות להעניק נבצרות תמידית למנהלת בית הספר.
אהבתיאהבתי
נכון זה המצב.
משרד החינוך לא מסבסד ילדים שאין להם
וההורים צריכים לשלם כסף והרבה לבית הספר
לילדים שלי אני משלמת למעלה מ 3000 שקל בשנה
מחיר התחלתי.
אז מה את רוצה להגיד בזה?
אהבתיאהבתי
אני אנסה להסביר לך על מה אני מקטרת.
אני מקטרת על העובדה שאת משלמת 300 שח בחודש לבית הספר כשיש חוק חינוך חינם, ומצליחה, גם אם במאמץ, אולי אני לא מכירה אותך, לתת לילדיך חיים טובים ובטחון ותחושת בטחון עצמי מול עצמם ומול חבריה. אני כועסת שאף אחד לא שם לב ואין אף אחד עם לב או שכל או מצפון ללכת לבית הספר של הילד הזה, שאין לו ולסדר שבתעודת שליש, כולה תיק קרטון, כל הילדים יהיו שווים לרגע.
ואני מתלוננת שאת לא מבינה מה לא בסדר בזה.
ואני משלמת, אנחנו משלמים, ה ר ב ה הרבה יותר ממך לבית הספר של הבת שלי, אם נתחיל רגע בהשוואות מי משלם לבית ספר יותר, מה זה אומר, שאני לא יודעת כמה ברת מזל היא שהוריה יכולים לתת לה את החינוך שהם מאמינים שהוא הכי טוב בשבילה? אני יודעת וזוכרת כל יום. מה זה אומר שאני לא זוכרת שיש אלפי ילדים שלא שפר עליהם מזלם, שאפילו את הדבר האדיוטי הזה, תעודת בית ספר, גם שם הם צריכים להרגיש חלשים, מושפלים, ועניים?
אני לא חושבת ככה ואני מתלוננת, מקטרת ואם צריך אני גם אצעק. עשי את מה שאת בוחרת. אוףףף
אהבתיאהבתי
לא ידעתם על זה לפני?
אפשר להוריד הצעה מפוקפקת ומיותרת שכזו מהמדף בקלות ולחסוך לילדים פגיעה נפשית רק כי הם עדיין לא מכירים את החוקים המגוחכים של העולם.
אפשר היה לבקש קבוצתית, כהורים, לוותר על מעמד קרטון-נילון הזה.
שוב לא ברורה לי המחאה המילולית מול היעדר מחאה מעשית.
ועוד מעשה פשוט כל כך.
לא היה צריך לבקש ממערכת החינוך שתשלם,
זה דבר שלא ראוי לבקש, אם הוא לא מוצע מעצמו.
אבל אם נעשה עוול ואפשר למנוע אותו מראש באקט מחאתי קל שבקלים, אז למה לא עשיתם את זה?
כל כך קשה להגיד – אנחנו לא לוקחים חלק באפליה המגוחכת הזאת?
תסבירי לי שאבין.
אהבתיאהבתי
את מקסימה והפוסט הזה העלה דמעות בעיני. הלואי שיצליחו לשנות את האיוולת הזו עד מחר. נכון, זה דבר פעוט לכאורה. אבל זה לא נשמע לי פעוט עבור הילדים שיקבלו תעודה בניילון. בהצלחה.
אהבתיאהבתי
ושוב צריכה להעלות את הסוגייה הנדניקית: למה בילדותנו בשנות הדלות של המדינה, חילקו לכולם ספרים ומחברות חינם (אצלו גם נתנו עפרונות ועטים, גם אצלכם?), וטיפול שיניים בחינם בבית הספר, ואילו היום המדינה כה גסת לב , שלא נותנים לאף אחד, גם לא למי שאין לו.
אם אז היה לתת לכולם, גם היום יכולים. יוחזרו מחברות דפרון 40 דף, שיחולקו כל שליש בחינם! יוחזרו ספרי לימוד בחינם! פעם אפילו קיבלנו עטיפות יפות לעטוף בהן את המחברות. עד כדי כך היה משרד החינוך לארג'י, ועוד בימים שכולם אכלו כאן לבנייה וזיתים לארוחת צהריים, לא שרימפסים.
וחלי, אל תתנצלי, תכתבי. העוולות כה רבות, שרק לכתוב על זה מרגיע קצת את הנפש הסוערת. לא יודעת אם זה ישנה משהו, אבל לפחות לכתוב קצת מקל.
אהבתיאהבתי
לא אצלנו. מה פתאום.
ציטוט מפורום חינוך y net היום בבוקר
שכל כך הקפיץ אותי והעציב אותי.
תודה נאורה :))
שלחתי לשרת החינוך, נראה מה יקרה עם זה.
אהבתיאהבתי
הורים שיש להם כסף לא מבינים שלאחרים אין כסף
לגמור את החודש, ואם את גרה באיזור יוקרתי
אף מנהלת בית ספר ואף אחד לא יבין שאין לך.
העובדה שאין לך לא הופכת אותך לצודקת, אלא גורמת למצב שיורדים עליך ומלכלכים על הילדים שלך בכל מקום שאתם עניים.
זה שתכתבי מאה פעם מכתבים, לא ישנה את התקנון של משרד החינוך שקובע שאסור לבית ספר לקחת כסף מהורים, אבל בתי הספר עושים מה שבא להם.
ויש ילדים שיוצאים פגועים מהסיפור.
השורה התחתונה שלי אומרת
שלאף אחד לא אכפת, גם לא לשרת החינוך
.
אהבתיאהבתי
למה בדיוק צריך תעודות בקרטון מהודר?
אהבתיאהבתי
כ"כ מכוער ומקומם. מצטרפת לתהייה שמעליי. מה קרה לשקית הפלסטיק הסטנדרטית?
אהבתיאהבתי
כריכת הקרטון המהודרת יותר מעניקה לתעודה חשיבות, רצינות, חגיגיות וזה דווקא בסדר גמור בעיני. שיתרגשו לקראת קבלת התעודה, שיעמדו זקופים ומתוחים קצת:-).
וחוץ מזה שיקבלו ביד משהו שלא ארוז בניילון – מה רע, שיסבירו להם קצת על נזקי הניילון ונפלאות האקולוגיה :-)
ואם פעם נהיה מקום ממש מצויין אז כ ל ם יקבלו תעודות כתובות על נייר ממוחזר, אבל זה כבר ממש נושא אחר :)
אהבתיאהבתי
אין מילים על כל ילד שמערכת החינוך האטומה גורמת להלבנת פניו וצריבת השפלה וזכרון ילדות רע. בושה .
ואני מבין את תמיהתך. איך אנחנו לא צועקים
[כאן, אבל מה חלי? יעזור?
מישהו עדיין מאמין שאפשר וניתן לשנות?
אהבתיאהבתי
אכן צריך להעביר לשרת החינוך וגם לתקשורת- המקומית של היישוב בו ביה"ס הספציפי הזה נמצא ואולי גם הארצית.
ולכל הספקנים- כן, זה בהחלט יכול לעזור. לא לתעודה הזאת אולי, אבל לתעודה הבאה ולאלה זיבואו אחריה.
כי מה שמקומם כל כך זה שזה לא נובע מרשעות וכוונות זדון של אנשים שחבו איך לפגוע בילדים שאין להם, זה נובע "רק" מחוסר מחשבה, חוסר תשומת לב, חוסר יכולת של אנשים שלמרות שהם עוסקים בחינוך לא מסוגלים (ואולי גם לא מנסים) להסתכל לרגע בעולם מנקודת מבט של ילד.
אני מקוה ומאמינה שחשיפת הסיפור הזה ומעקב אחריו (ואולי תזכורת לקראת התעודות הבאות…) ימנעו את חזרתו בהמשך.
אהבתיאהבתי