אחד-שניים-שלוש-ארבע-חמש

כש"התלוננתי" לריקי שלא הזמינו אותי לשחק, ובלב שרבבתי שפתיים, שלבתי ידיים
ואמרתי לעצמי ש "אף פעם אני לא יהיה חברה שלכם יותר, אפ'פם", היא כתבה לי –
" גם אני לא הייתי קוראת לך לחשוף את עצמך, תחשבי לבד למה.
באמת היית חושפת משהו? "

למה? כי אני מוכרת? מפורסמת? כי אתם יודעים איך אני ניראת? כי יודעים עלי
הרבה עובדות – טוב לא ממש זוכרים, ככה בכללי, בזכרון הקולקטיבי, נגיד שלושה
ארבעה סרטים בולטים, איך אני ניראת, איך קוראים לאבא של הילדה שלי,
ועוד כמה עובדות שהצטברו משנים של צילומים, סרטים, טורי רכילות וכתבות מוסף.

so?

עכשיו אני גם כאן. והדברים שאני כותבת/מספרת/חושפת בבלוג הזה – ככל שאני
זהירה –  וכבר כתבתי מאד במדוייק מבחינתי, על ההבדל בין הפרטי לאישי,
על הגבול הדק הזה – ואני חושבת שמי שמקשיב באמת, המילים  שלי כאן,
מספרות עלי, מגלות אותי, הרבה יותר.

אז תודה לאורית ובועז שחייכו אלי.

אז הנה 5 דברים שלא ידעתם עלי, שהם אישיים לגמרי אבל לא פרטיים מדי –

1 – היו לי ארבע "בליינד דייטס" בחיי. הראשונה בגיל חמש עשרה, איזה
חוכמולוד בעירוני ד' היה חייב להכיר לי את אחיו הגדול – אההה, לא.
השניה בשנותי בניו יורק, הייתי בת עשרים ושמונה, הוא היה חבר של חברים
מהחוף המערבי שדאגו לי, ובצדק. אמריקאי, יהודי, בטופ של השואו ביזנס
בארה'ב, ציני, שנון, כריזמטי ו….לא ולא.
השלישית והרביעית קרו בשנתיים האחרונות ואני לא אפרט מלבד להגיד
שוב לא ולא ולא. אין מילים מספיקות לתאר את האי נוחות. המתח.
מה בליינד מי בליינד איפה בליינד – כמו ששאלה גלי חברתי. איזה בליינד
יש בך בדיוק. והמחשבות שלפני. בטח שיקח אותי מהבית שלי, אלא מה?
ואם אני ארצה לעוף משם מהר? ואם הוא יהיה ממש, אבל ממש לא לרוחי?
אז רק קפה זריז בצהרים? זה נשמע יותר כמו אודישן – שונאת אודישנים.
להתלבש ממש? להראות כאילו לא התאמצתי? לא לדבר הרבה. אני?
בקיצור, פוסט חדש בדרך :)
וגם נפלה החלטה כנראה, ש n e v e r   a g a i n  –
אלא אם הוא נשמע ממש, אבל ממש מקסים לגמרי…

2.  סיפור קניוק שהנציח אותי בסיפור צדדי בספר שלו. הגדלתי לפוסט

3. מעולם לא הוטרדתי מינית בחיי כדוגמנית ושחקנית. במקומות אחרים,
מפתיעים ולא צפויים בוודאי – אבל במקום הצפוי והבנאלי ההוא, מעולם.

4. היה לי ספור אהבה גדול וארוך עם גבר של אשה אחרת – נא לא להכנס
לויכוח שאנשים לא שייכים לאנשים, אתם בוודאי מבינים למה אני מתכוונת.
הוא היה כמובן הרבה יותר מורכב ומסובך מסתם הרכבי מילים בבלוג.
אני ידעתי שהיא יודעת, היא ידעה שאני יודעת, כולם ידעו הכל. כולם לא רצו
לדעת כלום. רק אחרי שהתחתנתי, כמו שהתחתנתי, במובן הרגשי/מחוייבותי/
משפחתי, רק אחרי שהרגשתי שייכות עמוקה ובסיסית לגבר שאיתו חייתי,
למשפחה, רק אז הבנתי, מהלב, מהרגש,באמת, את גודל וחומרת ה'אסור'.
n e v e r  a g a i n.

5. אני מכינה, באחריות, את המרק עוף הכי טעים שאכלתם אי פעם. מוכח.

אני עומדת במ'גל ומביטה סביבי
אני מושיטה את ידי ל –

גיא מאירסון

יגאל סרנה

גילי בר הלל

הילארי

ורוני שנעלמה. בואי לרגע ותעלמי שוב :-)

נ.ב.ב. ימימה

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מייקי  On 31 בינואר 2007 at 11:03

    למה להשוויץ סתם?

    מרק עוף הוא צו השעה, אז תביאי הוכחות:
    או שתזמיני למרק (אותי! אותי!). או שתגלי את המתכון.

    מייקי-שפתחה-מועדון-מכיני-ואוהבי-מרק-עוף.

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 31 בינואר 2007 at 14:26

    מיצי פיצי, כלומניקית

    אהבתי

  • ליהי  On 31 בינואר 2007 at 15:28

    איך הלכת לבליינד דייט? כאילו, איפה הבליינד בדיוק?
    כבוד על האומץ ועוד פעמיים לפני שהבנת שזה בלתי אפשרי.
    שמעתי אותך פעם באיזה בית קפה צוחקת לאיזה גבר ששאל אותך משהו ואמרת לו שאת פוגשת גברים ברמזור בדרך לבית ספר.

    אהבתי

  • בין רקה לרקה  On 31 בינואר 2007 at 16:12

    שידרו את "הלהקה".
    התבוננתי בך של אז וחשבתי עלייך של היום.
    את שתיהן אינני מכירה,
    אבל מעניין כל כך לקרוא עוד ועוד רבדים.

    ולגבי העוף – כצמחונית קשה לי להעריך את הנושא, אבל בטוחני שיש גם במרק עוף מוטיבים בליינד-דייטיים…

    אהבתי

  • קווסטלר  On 31 בינואר 2007 at 18:27

    קיויתי לחמישה דברים באמת מעניינים. לא לצדקנות נוסח "פעם קיימתי יחסים עם גבר נשוי, אבל שתדעו לכם: היום לעולם לא הייתי עושה זאת" …
    …או לבלבוסתיות נוסח "אני מצטיינת בהכנת מרק עוף".

    המשחק הזה, את יודעת, הוא לא כדי לצאת ידי חובה – אלא כדי לבדוק באמת את גבולות האומץ והחשיפה. לא מוכרחים להשתתף בו, אבל אם נכנסים למגרש – אז כדאי לשחק.

    שלך, בברכה.
    ק.

    אהבתי

  • ח ל י  On 31 בינואר 2007 at 18:29

    אחלה שם. שלך מהבית?:))
    וחוץ מזה המרק עוף שלי באמת מצטיין במיוחד –
    אתה יכול לשאול את הקווסטלר המקורי

    אהבתי

  • בועז כהן  On 31 בינואר 2007 at 21:33

    חשבתי ש"ריצ'רד גיר הציע לי לעלות איתו לדירה ולשחק במשחקים יפים – וסירבתי לו" יהיה בין
    5 הדברים

    (-:

    אהבתי

  • אריאלה  On 31 בינואר 2007 at 23:14

    זה מחייב אותך לפתוח פוסט על מרק עוף.

    כמי שמשתייכת למסדר אוהבי מרק עוף,
    זה הפרוזאק האולטימטיבי שאני מכירה.
    באחריות.

    אהבתי

  • בועז כהן  On 1 בפברואר 2007 at 08:40

    מרק עוף יותר טוב מפרוזאק.

    פרוזאק מדכא את החשק המיני.

    אהבתי

  • אילנה שקולניק  On 1 בפברואר 2007 at 09:45

    שלום חלי
    תודה על החיוך ששלחת אלי אמש, לבלוג שלי.
    במשך שנים מילאתי את תיק הארכיון שלך בירחון
    "עולם האשה" בים של כתבות, תמונות, שקופיות וכו' וכו'. עבדתי שם למעלה מ-10 שנים!
    לא עלה על דעתי שיבוא יום ואגיע להתכתבות איתך דרך בלוג. ומי בכלל ידע אז שיהיה כלי תקשורתי מעניין שכזה, בקושי הגיע עידן האינטרנט – בזמנו.
    אני מודה, החשיפה שלך מעוררת הערצה.
    המשיכי כך, בבטחה אך גם בזהירות. בכל זאת את מוכרת לעמך ישראל.

    אהבתי

  • רוני  On 1 בפברואר 2007 at 09:58

    המרק עוף.
    צטערת, אחותי, יש גבול למה שאני מוכנה לוותר עליו.
    את מותק ואני צייתתי.

    אהבתי

  • any  On 1 בפברואר 2007 at 21:30

    דנה ספקטור חזרה בה, שתדעי, אם כי בקול ענות חלשלושה, כאן:
    http://israblog.nana.co.il/comments.asp?blog=5754009&user=11491#19

    אהבתי

  • גל  On 3 בפברואר 2007 at 19:15

    הבלונים באמת יפה

    אהבתי

  • יאיא  On 13 באפריל 2007 at 23:51

    מה זה המשחק הזה?

    אהבתי

  • ח ל י  On 14 באפריל 2007 at 00:11

    .

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: