כשהגיע רגע האמת.
כשמשה קצב היה חייב לבחור בין כבוד המדינה שבראשה הוא
עומד, אותה הוא משרת כשלושים וחמש שנה, כבוד תפקידו,
נשיא מדינת ישראל לבין כבודו האישי, בחר משה קצב בחירה של
אדם קטן, לא של מנהיג אמיתי המכבד ומבין את המשמעות האמיתית
של אחריות ציבורית, שרות אמיתי של מדינתך. גם במחיר גאוותך.
כשהגיע רגע האמת. גם אם תתברר חפותו המלאה –
משה קצב נכשל. ובגדול.
אני צריכה לדאוג למצפון המדינה שלי.
המדינה שבה אני מגדלת את הילדה שלי.
ליושרה הציבורית, הלאומית של המקום שבו אני חיה.
ומשה קצב כרגע, בעיני הוא לא אדם פרטי.
הוא נשיא המדינה.
לא לכבוד התפקיד הזה שהממלא אותו יואשם בעברות מוסר,
שלא נדבר על עברות פליליות.
לכבוד התפקיד ולכבוד המדינה שלו וגם לכבודו העצמי,
משה קצב חייב להתפטר ולהמשיך את מאבקו האישי,
כאדם פרטי ולא מ ת ו ך בית הנשיא –
ועוד רגע של אמת –
בעד הנבצרות:
רוחמה אברהם (קדימה), אביגדור יצחקי (קדימה),
זאב אלקין (קדימה), יואל חסון (קדימה), שי חרמש (קדימה),
דוד אזולאי (ש"ס), נסים זאב (ש"ס), יעקב מרגי (ש"ס),
מוחמד ברכה (חד"ש), משה שרוני (גיל-הגמלאים),
יצחק גלנטי (גיל), אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו),
ליה שמטוב (ישראל ביתנו
נגד הנבצרות:
שלי יחימוביץ' (העבודה), קולט אביטל (העבודה),
מיכאל מלכיאור (העבודה), נדיה חילו (העבודה),
זהבה גלאון (מרצ), אליהו גבאי (האיחוד הלאומי-מפד"ל),
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל), גדעון סער (ליכוד),
לימור לבנת (ליכוד), גלעד ארדן (ליכוד),
צבי הנדל (האיחוד הלאומי-מפד"ל).
- נעדר: מאיר פרוש (יהדות התורה).
וכל היתר…. מילים. רק מילים.
http://www.notes.co.il/chelli/27943.asp
קישור לעצומה. בטח קישור.
עצומה הדורשת שוויון מול החוק לכל אזרחי המדינה. כ ו ל ם –
ומתנגדת להסכם חנינה מראש לנשיא המדינה.
תקריב 
תגובות
.
אהבתיאהבתי
http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=54112&blogcode=5720985
אם אלה נאוריך ישראל, מה יגיד הפרֵח-הדפ"ר הקטן, שבמקרה נבחר לנשיאות (תואר שלא שווה את הנעל של הקטן בעובדי בית הנשיא)?
אהבתיאהבתי
צודק או לא צודק, האיש נפל בגדול ונמצא בחרדה. הוא חש אבוד. אינני שופטת איש על שלא תוכח צדקתו. ואולי הוא באמת מרגיש TU HUSG שהוא לא אשם. ימים יגידו.
אני מרחמת על כל אדם שנופל לסערה ולמשיסה גם אם בצדק
אהבתיאהבתי
השיפוט על גדולתו של אדם בזמן מצוקה נאמר ,אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו (אפילו הנשיא ) .
אהבתיאהבתי
אז מה את בעצם אומרת אמירה? שהחמלה מנצחת הכל?
שת מ י ד תמיד האמפטיה והחמלה האנושית 'מנצחת' את טעוני היושרה והדבר הנכון שצריך לעשות, איש ציבור, נשיא, אפילו יותר מאדם פשוט שנותן חשבון רק לעצמו ולסביבתו הקרובה?
שהעובדה שמשה קצב האדם, הגבר,האגו, מרגיש מותקף ופצוע ומאויים אמורה להצדיק ולסלוח למשה קצב הנשיא, שמבייש בעיני את מעמדו ואת תפקידו באופן שבו הוא מתנהג? בלי קשר בכלל לאם הוא אשם או לא –
וגם מבחינתי הוא חף מפשע עד שתוכח אשמתו וכל מה שאני מבקשת הוא שיוויון מול החוק במשפטו ושחלילה הוא לא יצליח באיזו 'קומבינה' להחלץ מהעניין בלי לשלם מחיר מלא על מעשיו, במידה שתוכח אשמתו.
אז עם מי אני, אזרחית מדינת ישראל צריכה לבוא בדברים היום, עם הנשיא שלי או עם משה קצב האיש?
האם האמפטיה הטבעית שלי יכולה היום לעזוב את הנשיא המבייש שלי בשקט. לתת למשה להרגע, לחשוב, להתעשת או שאני ח י י ב ת לעשות כל שביכולתי לנסות ולהחזיר משהו מהדיגניטי של המדינה הזו לעצמה?
נ.ב. מה שלומך? :_)
אהבתיאהבתי
ולשמוח לאידו על זוועתו הנוראה מבלי שראית בכלל את הראיות נגדו- על מה הבלוג הזה בדיוק? זה העניין? להרוס בנאדם הרוס? על זה את כותבת כאן? אהבתי את רשימותיך על רטלין ועל התבגרות בראי הקולנוע
אבל מהרגע שבעצומה שלך הביעו תמיכה גם בשלילת הפנסיה של קצב, כאילו לא מספיק משפחתו סבלה וילדיוונכדיו החפים מפשע ואשתו האומללה- עכשיו גם לדון את משפחתולעוני נורא
– מהרגע הזה כבר לא יכולתי לקרוא יותר את הבלוג הזה
לא רק להפשיט את הדג אלא גם לעשות ממנו גפילטע פיש ושרשרת קישוט מעצמותיו
לא ברור, מה ההנאה הזו
בשם "מלחמה בשחיתות"? זו השחיתות, טרגדיה נוראה של אדם אחד
הוא נציג העוול שנעשה לנשים כאן? באמת? נראה לך? למקלטים לנשים מוכות הלכת? את המשטרה מזניחה תלונות של נשים מוכות בשידור חי, ראית? אז להיטפל לטרגדיה יוונית כזו, זה מה שגורם לך להרגיש לוחמת? די, הבעת את דעתך
כמה עוד אפשר
לא ראית אותו משתולל מכאב כמו חיה פצועה? זה נעים לירות בחיה פצועה? כל אחד יכול ליפול ולהחליק, ואז התהום, התהום מלאה חיצים של רשע, לבעוט בך כשאתה כבר גוויה
וגם לנשל את משפחתך מעתיד כלכלי כלשהו
גם את ילדיו ונכדיו החפים מפשע
והעינים העצובות של אישתו, בטח לא עושות לך כלום
עצוב שאישה מוכשרת וחכמה כמוך מתעסקת רק בזה
אהבתיאהבתי
תודה על הדברים הנעימים שאמרת :) ועכשיו לפחות נעימים.
אני לא רוקדת על גופתו ואת החתימות בעצומה שקראו לו בשמות גנאי ואישומים מחקתי – והיו הרבה – בקשר למשפחתו ולחיי העוני שאתה חושב שהם נדונו להם ובקשר לנכדיו ומשפחתו.
אין לי וכלום חוץ מהרבה מאד אמפטיה לכאשתו, ילדיו ונכדיו – בודאי לאלו שמאמינים בחפותו. יש לי והרבה עליו עצמו.
הוא בצרה? כן.
הוא במצוקה? כן.
חיה לכודה? כנראה
אם המעשים המיוחסים לו נכונים, וביושר אני אגיד לך שבליבי פנימה, למרות שמחשבותי הצלולות אני מנסה לזכור שהוא לא אשם עד שימצא אשם, בליבי פנימה…אני די חושבת שכן.
מה לעשות? תיאורית הקונספירציה של משטרה, תקשורת ועשר נשים שונות, משני עשורים שונים, כולם מתכננים במשך זמן ארוך איך להוציא את משה קצב מבית הנשיא שנה לפני תם הקדנציה שלו? תיאוריה גדולה עלי. לא מאמינה בה כלל וכלל.
אני לא צריכה לדאוג לאשתו ולילדיו. הוא צריך.
אני צריכה לדאוג למצפון המדינה שלי. המדינה שבה אני מגדלת את הילדה שלי. ליושרה הציבורית, הלאומית של המקום שבו אני חיה.
ומשה קצב כרגע, בעיני הוא לא אדם פרטי.
הוא נשיא המדינה. ולא לכבוד התפקיד הזה שהממלא אותו יואשם בעברות מוסריות, שלא נדבר על עברות פליליות. לכבוד התפקיד ולכבוד המדינה שלווגם לכבודו העצמי, משה קצב חייב להתפטר ולהמשיך את מאבקו האישי, כאדם פרטי ולא מ ת ו ך בית הנשיא –
ואשתו וילדיו ןנכדיו לא קשורים לעניין הזה.
אהבתיאהבתי
וליבי עם גילה קצב, איך אפשר שלא, וליבי עם אמא של בני סלע שפוטרה מעבודתה אחרי שהוא ברח, וליבי
ב ע י ק ר עם אלפי נשים שעברו הטרדות מיניות, הצקות, השפלות ואונס ושתקו. פחדו לדבר –
הנה קח לינק –
http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=238310
מאות עדויות בגוף ראשון, בשם בדוי על איך זה מרגיש להיות מוטרדת מינית. להאנס.
אהבתיאהבתי
חבל שחד"ש הצביעו בעד הנבצרות. חבל.
חד"ש איבדה את זה.
אהבתיאהבתי
שירות ציבורי הוא לא משרה רגילה. זו זכות שמגיעה רק למי שנקי מכל חשד. מכל *חשד*, לא הרשעה מעל לכל ספק.
פוליטיקאי הוא לא מקצוע. הוא עיסוק זמני, כל עוד האדם מביא איתו ערך מוסף לתפקיד. ברגע שלא, האדם צריך ללכת. כאדם פרטי, הוא זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו. כמשרת ציבור, כל *חשד* פוסל את התאמתו לתפקיד.
נכון שזה לא "צודק", ונכון שזה פותח פתח לנסיונות "חיסול פוליטי" ע"י העלאת האשמות סרק. אבל מה החלופה? לתת סמכויות בידיהם של מי *שייתכן* כי עברו עבירה פלילית? אם בסופו של דבר תתברר חפותו של הפוליטיקאי (ואני מתייחסת לכל אחד, לא רק לנשיא), אני בטוחה שהוא יוכל לחזור לקריירה פוליטית, אם לא לאותו תפקיד שמילא לפני המשפט. כמו שנאמר, מי שלא יכול לסבול חום, אל ייכנס למטבח.
לגבי הנשיא, אני מסכימה עם חלי שהכאב הנורא (אולי גם המוצדק) שהוא חש באופן אישי, לא מצדיק את השימוש בבמה הציבורית להשתלח במערכת אכיפת החוק. הנשיא נבחר כדי לייצג ערכים של החברה והמדינה, לא כדי לדאוג לעצמו.
אהבתיאהבתי