תחילת דצמבר. מגה אודישן. באמת. מבקשים ממני להתאמץ.
שנות השישים. אשה לא צעירה. אלגנטית. מטופחת.
עם עבר, הווה והרבה כאב.
אני מתאמצת. מוצאת בגדים שמעבירים תחושת 'פעם'.
'אלגנטיים' הרבה יותר מסגנון הלבוש הרגיל שלי,
עוברת אצל שוקי, הספר שלי, אוספת שער בתסרוקת
'של פעם', עולה על עקבים ויוצאת לפגישה.
היה מצויין. באמת.
לא הרבה פעמים אני מרגישה כך ועוד פחות פעמים
מעיזה להגיד בקול. בדרך הבייתה, באוטו, היה לי מצב רוח טוב.
הטלפון צלצל, היד נדחקה למהומה התמידית שבתיק שלי,
ונתקלה ב'קנון' הקטנה שלי. מלבן כסוף, חצי ג'יגה,
ארבע מאות ומשהו תמונות, שמחה גדולה.
החזקתי אותה חפונה בכף ידי ורציתי לעשות לי סרט.
לצלם את הסטילס של הסרט שלא יכתב/יצולם/יבויים וישוחק
לעולם. היד שלי נשלחה רחוק מפני ככל הניתן. לא רציתי פלש.
לא רציתי אור. חיפשתי אור פנסים. רמזורים. מכוניות שנסעו
לצידי. רציתי תחושת סרט ישן, דיוק. תחושת מתח לא ממש
מאיימת. רציתי דמות שמרשה לעצמה להיות. רציתי כמו פעם.
זכרון. סרט פיקטיבי בתוך המכונית שלי, בדרך הבייתה.
חורף 2006.
זכרון חושים – על סטניסלבסקי, סטרסברג וסטלה אדלר
תקריב 
תגובות
.ראוי לאיכות צילום גבוהה הרבה יותר
אהבתיאהבתי
זה נראה מקסים ובעיקר מעניין, חלי. אני מוכנה לעזור לך להכניס את כל הצילומים לסטריפ אחד.
אהבתיאהבתי
זה את, פשוט את, מוסיף לך עוד עשרים קבין של יופי.
כתבי לך את התסריטים שלך
ביימי
אל תחכי לאודישנים. עשי לעצמך
אהבתיאהבתי
מישל פייפר הישראלית
אהבתיאהבתי
הצלחת. יפה מאוד.
אהבתיאהבתי
אהבתי את התמונות
אהבתי את הכתוב
מאוד נעים להשתתף, לקרוא
ניבה
אהבתיאהבתי
את נראית ממש מבואסת בתמונות
אהבתיאהבתי